שחר חדש: מכבי חיפה צריכה לגנוב את קרויף
הירוקים השיגו ניצחון חוץ על מכבי פ״ת, אבל נמצאים באובדן דרך ומחוץ למאבק האליפות. דמארי ועטר הם גניבת דעת אחת גדולה, ושחר מעורב מדי רגשית במועדון. הפתרון: למצוא תואם ג'ורדי קרויף, או לפנות למקור ממכבי ת"א. וגם: אפשר להכריז – באר שבע אלופה
1. הפועל באר שבע אלופה. אמנם מדובר עוד ב-5 משחקים עד סוף העונה, אבל יתרון 8 נקודות ויחס שערים משופר בהרבה שמעניק מעשית נקודת בונוס - לא יאפשר למכבי ת״א להשיג קאמבק ולהדביק את באר שבע. כמו לפני 40 שנים, באר שבע עושה את האליפויות שלה בצמדים, והיא משיגה את הכתר הרביעי שלה. היא התקרבה מאוד למכבי נתניה שמחזיקה בחמש זכיות, וגם לבית״ר ירושלים והפועל פ״ת שמחזיקות כל אחת בשש אליפויות.
השאלה הגדולה היא אם באר שבע הולכת לייצר כאן הגמוניה מעבר לשנתיים האלו, ולהשיג אליפות שלישית בקלות היחסית אותה השיגה בעונה הנוכחית. על פניו הדבר אפשרי. הסגל שלה מאוזן, מגוון ורחב, יש בו שילוב טוב של ותיקים, בשלים וצעירים שקיבלו הזדמנות חיים ולוקחים אותה בינתיים בכל הכוח. המועדון גם אינו שוקט על שמריו ומחדש את התשתיות ועתודות השחקנים שלו.
למרות שבסגל שלה יש שחקנים בני 37 (דודו גורש), 36 (אליניב ברדה) ו-35 (מהראן ראדי), באר שבע לא משדרת התבגרות אלא בגרות, ניסיון והבדלה, ואתמול ברדה וראדי היו סמליו של המהפך הזה מול סכנין בדוחא. באר שבע, בדרך שבה היא יוצאת מהמצוקות שלה תוך כדי משחק, משדרת בשלות ובטחון עצמי גבוה. הניצחון על מכבי ת״א בטרנר לפני חודש היה החותמת לעונה ארוכה ומוצלחת מאוד, בה בנתה לעצמה האלופה הישראלית גם שם בינלאומי. קבוצות כמו אינטר, סאות'המפטון וגם סלטיק הרגישו אותה על בשרן.
וכמובן הליהוק האנושי. אלונה ברקת, ברק בכר, הצוות המקצועי והמעטפת התומכת מייצרים חיבור בלתי מנוצח, שגם מכבי ת״א היותר בינלאומית ואוניברסלית, לא הצליחה לפצח עונה שנייה ברציפות.
2. מדברים לא מעט על ההבדלים בין המבנה הניהולי של באר שבע לזה של מכבי ת״א. אצל האלופה עובד טוב מאוד תלכיד ישראלי, ומכבי ת״א חזרה מהכפור לאחר עשור בזכות צוות זר, בינלאומי. מכבי ת״א, מועדון עם הרבה מאוד ״רעש״ סביבו, היה זקוק להתנתקות הזאת מהביצה המקומית כדי לקום על הרגליים. יותר מדי ידיים אינטרסנטיות בחשו בפנים. לרוב האינטרסים האישיים גברו על האינטרס של המועדון, ופגעו בו. לא שהיום האינטרסים האישיים נעלמו לגמרי, אבל נקבעו היררכיות וטובת המועדון שוב מעל הכל.
אבל מכבי ת״א של העונה היתה פגיעה יותר וטובה פחות מבאר שבע כמעט בכל הפרמטרים. בניגוד לעונת האליפות הראשונה של באר שבע, שבה כמעט בכל משחק היתה צריכה להצדיק את הלגיטימיות שלה לאליפות, העונה הניחה לה מכבי לזכות בה כמעט בקלות. למרות שיפור גדול בתפקודו של ראיקוביץ׳ בשער, הוא סבל ממשחק הגנה בעייתי בחלקים משמעותיים של העונה.
עזיבתו של ערן זהבי היתה משמעותית. מכבי לא הצליחה להשיג במקומו מחליף ראוי, לא ישראלי וגם לא זר. ברמת המספרים האיסלנדי וידאר קיורטנסון לא היה רע בכלל - יש לו 20 שערים בכל המסגרות, אבל זה עדיין רחוק מהמספרים של זהבי, ובעיקר פיזור ההבקעות של האיסלנדי לא מתפרס טוב לאורך כל העונה, אלא מתחלק בין תקופות מעולות שלו, לזמנים בהם הוא נעלם.
ומי שהיה אמור להיות האס של מכבי, טל בן חיים, התגלה כשחקן טוב, אבל לא יותר מזה. לצד הברקות נהדרות שהבליטו פוטנציאל גדול, הגיעו שבועות של נרגנות שהובילו לתפוקה נמוכה ולפיגור כרוני אחרי באר שבע.
תקופתו של שוטה ארבלאדזה שהגיע בקול תרועה גדולה, היתה בדיעבד ארוכה מדי ועגמומית. שם נזרעו זרעי אובדן האליפות. עזיבתו היתה ארוכה מדי. וידיגאל שהחליף אותו לא דומה לדפוס המאמנים הקודם שאימן במכבי תחת ג׳ורדי. קשה כרגע לקבוע מה תרומתו להתאוששות הלא מספיקה של מכבי מאז החל לעבוד, ולקרויף יש בהחלט דילמה אם הוא האיש שיכול לעצור את מה שמסתמן בדרום כיצירת שושלת.
3. מי שלא במשחק, וזה עצוב מאוד, היא מכבי חיפה. שאמנם השיגה ניצחון חוץ על מכבי פ״ת המתרסקת בפלייאוף העליון, אבל חיפה נמצאת כרגע בסוג של אובדן דרך. למרות פיקוד חזק ויציב למעלה, חיפה עסוקה כבר שנים בדיג במים עכורים. כל מה שהיא מעלה בחכתה הוא כלום ושומדבר. הדיבורים על ״ההתקפה הטובה בארץ״ - דמארי ועטר - הם גניבת דעת אחת גדולה. אני לא זוכר כבר מתי אלירן עטר עשה משהו גדול בכדורגל כאן, בטח לא במכבי חיפה, ודמארי שחזר מחו״ל, הוא בינתיים פצוע ופריך, ולא מזכיר את דמארי בשעותיו היפות.
אין פרמטר בסגל של חיפה שעדיף על שתיים, שלוש או ארבע הקבוצות שמקדימות אותה בטבלה. פעם דבר כזה לא יכול היה לקרות, אבל היום זו עובדה. חיפה היא ברירת מחדל עבור השחקנים הישראלים הטובים ביותר. הם יגיעו אליה רק אחרי שיבדקו אם לבאר שבע או למכבי ת״א יש משהו להציע להם. יעקב שחר, כדי להחזיר אליו את הישראלים הטובים ביותר, ייאלץ לעשות מעשה באר שבע לאורך שנים ארכות, כאשר היתה מועדון לא אטרקטיבי. - לשלם תעריף ״חיפה״, יקר יותר מששלמו היום שתי הגדולות, כדי להחזיר את הקבוצה שלו למשחק.
הרעיון לבנות צוות מקצועי זר הוא בעיקרון נכון במקרה של חיפה, כי היא סובלת מהתסמינים של מכבי ת״א בטרום עידן גולדהאר. עדיין ההבדלים בין ת״א לחיפה שונים. בעוד גולדהאר משקיף מרחוק, שחר עוקב באדיקות אחרי המתרחש ומעורב פיזית ורגשית. אבל הבחירות הספציפיות בצוותים הזרים של חיפה היו כושלות, חיוורות מדי. השאלה אם שחר יבין שהוא זקוק למנהיג מקצועי כריזמטי, תואם ג׳ורדי קרויף. לא פחות. זה מאוד קשה להביא לכדורגל הישראלי סדר גודל כזה של ג׳ורדי חדש. ואם לא יצליח - שינסה לגנוב למכבי ת״א את המקור.
אקו"ם