ראשי » ספורט » ענפים נוספים

אלוף: כוכב טניס השולחן שהציל מאות יהודים

ז'רקו דולינר היה כוכב טניס שולחן יוגוסלבי שזכה בשתי מדליות באליפות העולם שנערכה בקהיר ב-1939. אבל האיש הענק הזה ייזכר לנצח בזכות העובדה שבימי מלחמת העולם השנייה הוא ואחיו הצילו 300 יהודים על ידי הנפקת תעודות זהות מזויפות. דולינר הוא אחד מ-10 חסידי אומות העולם שהקדישו את חייהם לתחום הספורט

שישה מיליון מבני העם היהודי הוכרעו בקדושת מעונים לטבח ולאבדון על ידי הנאצים ועוזריהם. כך כתוב בחוק זכרון השואה והגבורה- יד ושם, תשי"ג, 1953, בו הוחלט על הקמת רשות זיכרון, יד ושם.

מספר הנספים היה יכול להיות גדול יותר, אלמלא פעולתם של חסידי אומות העולם, קרי לא יהודים שפעלו להצלת יהודים תוך סיכון חייהם וכפי שרשום בחוק, שמו נפשם בכפם להצלת יהודים. עד עכשיו הוכרו כחסידי אומות עולם כ-26000 איש. 10 מתוכם הקדישו את חייהם לספורט (כך צוין באתר יד ושם).

על אחד מהם שביחד עם אחיו הציל 300 יהודים, בעל הישגים יוצאים מן הכלל, ולא רק בתחום הספורט, יסופר בהמשך. מדובר באחד מטניסאי השולחן המעוטר ביותר בכל הזמנים: ז'רקו דולינר מקרואטיה.

דולינר נולד ב-3 ביולי 1920 בקופריבניקה, שבצפון קרואטיה, היום 31000 תושבים, וגדל בזאגרב. הוא התחיל לשחק כדורגל, אבל בהיותו בן 14 שבר את רגלו. בלית ברירה, התחיל לשחק, תוך כדי ישיבה, טניס על השולחן שבביתו, שאורכו היה 1.50 מטר, לעומת 2.74 מטרים של שולחן טניס תיקני. גם המחבט בו החליט להשתמש היה שונה מהמקובל (גדול מהרגיל) ואף אחיזתו הייתה מיוחדת רק לו. אחיזה זאת שימשה מאוחר יותר את השחקנים האסייתים, בעיקר יפנים וסינים (אחיזה הידועה בשם אחיזת-עט).

בגיל 18 הוכתר דולינר כאלוף יוגוסלביה בטניס שולחן. באליפות העולם שנערכה ב-1939 בקהיר זכה בשתי מדליות: כסף קבוצתי וארד ביחידים. זכייתו של דולינר בשתי המדליות הפכה אותו לספורטאי הקרואטי הראשון שזכה במדליות באליפות עולם כלשהי. עובדה זאת העניקה לו פופולארית גדולה בארצו. בכל מקום היו מקדמים את פניו בברכה והוא ניצל זאת כדי לחדור למשרדים הרלוואנטיים ולגנוב תעודות ריקות וחותמות, באמצעותן הציל יהודים.

בחודש אפריל 1941 פלשה גרמניה ליוגוסלביה, כבשה אותה וחילקה חלקים גדולים ממנה לבולגריה, איטליה, הונגריה ואלבניה. קרואטיה הפכה למדינה עצמאית תחת תנועת האוסטאשה הלאומנית-קיצונית ומנהיגה אנטה פאבליץ.

עם תחילתה של שליטת האוסטאשה בקרואטיה, נחקקו מיד חוקים אנטי יהודים שכללו: החרמת רכוש של יהודים, חובת נשיאת הטלאי הצהוב, גיוס בכפייה לעבודות פרך, הגבלתם בקבלה למוסדות חינוך או למקומות עבודה. כעבור חודשיים בלבד החלו הקרואטים לשלוח את יהודי זאגרב למחנה הריכוז ידובנו שהוקם בלב יער עבות, בגובה 1200 מטר.

למחנה זה, שלמעשה היה שטח מגודר ללא שום מבני מגורים, הוכנסו יהודים (וגם אסירים אחרים, בעיקר סרבים) והם נאלצו לישון על האדמה, תחת כיפת השמיים. באוגוסט 1941, החל חיסול המחנה: רוב האסירים הקרואטים שוחררו, כל השאר (יהודים, סרבים, מתנגדים קרואטים) נרצחו ע"י זריקתם לתהום, כאשר חלקם נורו קודם לכן. מעריכים ש כ-2000 יהודים נספו במחנה זה.

בתקופה זאת סיפקו זרקו דולינר ואחיו בוריס (אף הוא טניסאי שולחן) תעודות מזויפות ואישורי מעבר ל-300 יהודים. את חלקם שיכן בביתו ולא מעט מביניהם ליווה עד תחנת הרכבת כדי לוודא שאפשר להבריח אותם מעבר לגבול להונגריה (באותה תקופה ליהודים לא נשקפה סכנה בהונגריה), או אל הפרטיזנים של טיטו. עם חלק אחר אף נסע בעצמו ברכבת לאזור שהיה בשליטת איטליה. כל זאת למרות מעצר אביו (שהיה שופט) ואזהרות שקיבל מהשלטונות.

בין ניצולי דולינר נמנים: גרשון אפפל, אחד מחניכיו במכבי זאגרב, מועדון בו שימש דולינר כמאמן וחבריו שהיו אמורים להישלח למחנה ידובנו, אותם ליווה אישית לרכבת שלקחה אותם להונגריה; ז'וז'י פרל, מנהלת חנות אופנה פנתה לדולינר בבקשת עזרה. אותה ואת הוריה חרשים-אילמים, שיכן בדירתו ונסע איתם לאזור בשליטת איטליה; את ד"ר יוסף דויטש, יהודי מגרמניה, שנעצר בהגיעו לזאגרב, הצליח לשחרר בעזרת קשריו ולעזור לו להגיע לפרטיזנים; והרשימה של הניצולים עוד ארוכה-ארוכה.

בתום המלחמה המשיך דולינר בקריירה ספורטיבית מפוארת: אם לפני המלחמה היה למדליסט הקרואטי הראשון באליפות עולם כלשהי, ב-1954 הפך לאלוף העולם הקרואטי הראשון בענף כלשהו, כאשר הוכתר בלונדון ביחד עם וילים הרנגוזו לאלוף העולם בזוגות גברים. שנה מאוחר יותר, באוטרכט (הולנד) 1955 קטף דולינר עוד שתי מדליות כסף באליפות העולם: יחידים וזוגות גברים. בסה"כ זכה דולינר ב- 8 מדליות באליפויות העולם בין השנים 1955-1939. כאלוף ארצו הוכתר 12 פעם, את הנבחרת הלאומית ייצג 74 פעם.

במקביל להישגיו הספורטיביים, היו לדולינר הישגים ראויים לציון בתחום האקדמיה: הוא סיים את הפקולטה לרפואה וטרינארית בזאגרב ב-1949, השלים דוקטורט ב-1959 ולימד באוניברסיטת זאגרב עד 1963, כאשר הורחק ממנה ועזב לבאזל שבשוויץ. בפקולטה לרפואה של באזל שימש כפרופסור-חבר במשך 25 שנה ובין 1983-1978 שימש גם כמרצה בפקולטה לרפואת שיניים. כמו כן, היה סגן מנהל המכון לאנטומיה של אותה אוניברסיטה.

בהתאחדות הבינלאומית בטניס שולחן כיהן כיו"ר ועדת המדע שלה, אבל קהילת שחקני וחובבי טניס השולחן יזכרו אותו מלבד הישגיו, בעיקר כמי שהגה את רעיון הקמת SWAYTHLING CLUB. בשנת-1966 בבאזל במפגש עם טניסאי שולחן מהשורה הראשונה בעבר ובהווה העלה דולינר את רעיון הקמתה של קרן מיוחדת.

קרן זאת תאפשר למי שייצג את מדינתו לפחות פעמיים באליפויות עולם או לאנשים שתרמו באופן מיוחד לפיתוחו או להפצתו של טניס השולחן, להמשיך ולפגוש את החברים גם כשהם כבר לא חלק מהנבחרות הלאומיות. כעבור שנה אחת בלבד, ב-1967, באליפות העולם ה-29 שנערכה בשטוקהולם, הרעיון קרם עור וגידים והשנה חוגג המועדון יובל שנים להיווסדו. פימה בוריס, שחקן נבחרת ומאמנה בעבר, משמש מזה 15 שנה כיו"ר של הסניף הישראלי של המועדון.

כנשיא המועדון נבחר האנגלי ממוצא הונגרי ויקטור ברנה האגדי, שזכה 5 פעמים באליפות העולם ליחידים (סה"כ 22 מדליות) , איחירו אוג'ימורה מיפן (12-2) נבחר לסגנו ודולינר עצמו (8-1) נבחר למזכיר המועדון. באותה הזדמנות אמר דולינר: "אני בטוח שהסוויטלינג קלאב שלנו מהווה ארגון מיוחד במינו בעולם הספורט ואין עוד אחד כמוהו. אני מקווה שהוא ימשיך לפתח ולקדם מה שהכסף לא יכול לקנות: ידידות, אהבה, נאמנות וסובלנות. המטרות של המועדון שלנו יהיו: עזרה הדדית, להיפגש לעיתים קרובות, הסברה לדור הצעיר על חשיבותה של התנהגות ספורטיבית והענקת פרס לשחקן ההוגן בכל אליפות עולם". הוחלט שהפרס יהיה ע"ש ריצ'ארד ברגמן, יהודי שייצג את אוסטריה והחל מ-1939 את אנגליה, שזכה ב-7 מדליות זהב באליפויות העולם (4 ביחידים).

דולינר היה אוצר בלום: דיבר 16 שפות, ביקר ב-150 מדינות, נפגש עם כמעט כל גדולי הדור בכל התחומים (וינסטון צ'רצ'יל, מאו-דזה-דונג, צ'ארלי צ'אפלין, פיקסו, אליזבט טיילור, פרנק סינטרה, ג'ון לנון...). היה נחשב לבעל אוסף האוטוגרפים הגדול בעולם- (כ-77000 חתימות). כמו כן, היה אספן אומנות ושל דברים מיוחדים כמו תעודת הלידה המקורית של קרל מרקס שנולד ב-5 במאי 1818. היה אזרח כבוד של ארבע ערים בקרואטיה ובראשן, של עיר הבירה זאגרב. הוא נישא ליהודית דויץ, שאת בני משפחתה הציל בתקופת השואה ונולדה להם בת אחת. 

באליפות העולם שנערכה בגטבורג, 1985, הכרתי אותו. לא שיערתי שכעבור 8 שנים, יכיר יד ושם בו ובאחיו בוריס כחסידי אומות העולם. כאשר נפטר, ב-9 במרס 2003 בבאזל, ציינו בהלוויה שלו שהיה טניסאי שולחן ומדען מהדרגה הגבוהה ביותר, אבל מעל הכול הבליטו שהיה הומניסט.

אחד שהעם היהודי יזכור אותו לעד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg