אין להם את זה: הפועל ת"א פשוט לא מסוגלת

הפועל ת"א קבוצה חלשה יותר מאשקלון, אבל דווקא היא כשלה אתמול במשימה הבסיסית שלה. עם לגיון זרים, מקומי וכזה מעבר לים, שלא הבין עד הרגע האחרון את עוצמתו של הרגע, האדומים לא היו מסוגלים להבטיח את עתידם המקצועי. מדוע? תשאלו את יובל נעים

ברצשקי ואלטמן לא מאמינים, אתמול במושבה. כבר לא תלויים בעצמם צילום: דני מרון

אדי גוטליב מבין את גודל ההחמצה צילום: דני מרון

כצפוי, האנרגיה סביב הפועל ת״א, מועדון גדול שמושך אש באשמתו, ושלא באשמתו לאורך כל הדורות, הגיעה למחוזות המוכרים של אנחנו והם, פריפריה מול אליטה, ימינם מול שמאלנים. יובל נעים התראיין לוואלה בתחילת השבוע ודיבר במונחים של קרב בין זבוב לפיל.

בעיקרון הוא צודק. הקבוצה מאשקלון היא בעלת נפח חסר חשיבות בהיסטוריה של הכדורגל כאן. אפילו במונחים של ערי פריפריה חובבות כדורגל - באר שבע, אשדוד, קרית שמונה, עכו חשובות ומצליחות ממנה לאורך ההיסטוריה. תוסיפו את הבעיות הכרוניות שמלוות קבוצות מסוגה של אשקלון - מעורבות גדולה מדי של ראשי עיר, מאבקי כוח מקומיים, כניסה קלה יותר של גורמים עברייניים - ותקבלו קבוצה שלא מצליחה לקבוע לעצמה סדר יום ארוך טווח. היא יכולה לייצר הצלחה לטווח קצר, אבל היעדר מערך ניהולי תקין יגרום לה לקרוס לאורך זמן.

ומולה הפועל ת״א. עליה נאמר כבר כמעט הכל. מאז קום המדינה יש לה 8 אליפויות ו-10 גביעים, אבל ברוב השנים היא סבלה מניהול גרוע עד מחפיר, שלא איפשר לה למקסם את יכולותיה המקצועיות ולהתפתח, אלא שוב ושוב לטפל בפצעים הפתוחים שנפערו תוך כדי שהיא משיגה הצללים ותארים. בסופו של דבר המהלומות שספג הארגון גרם לקריסה, והיא נשארה סוג של שלד בורסאי חלש, שעדיין נתמך בידו רבבות אוהדיו שזוכרים לו את חסד נעוריו.

יובל נעים מיומן יותר ממנחם קורצקי בגיוס התקשורת לצד שלו. יש לו לא מעט חברים שם שזוכרים לו את שנותיו כשחקן נשמה בהפועל ר״ג ובמכתש שאיננו עוד. נעים כבר בן 50, אבל מהיכרות של 25 שנה, הוא כמעט לא השתנה. הוא מעט התחספס, אבל בגדול ידע בחוכמה לא קטנה לבנות לעצמו דימוי של מאמן נשמה שלוקח ללב. התקשורת אוהבת מאוד סיפורים כמוהו. זה מצטלם טוב, ונראה שבשנים האחרונות הוא יודע להשתמש במצלמה לצרכיו.

שחקני הפועל ת''א בסיום. נאמר כבר הכל צילום: דני מרון

כולם עוסקים מאז רגע לפני פתיחת המשחק, כשנעים התעמת עם אוהדי הפועל, בכל מה שקרה מסביב.  כמו בכל מקום מסודר, הוא היה צריך להגיע לפ״ת עם אוטובוס הקבוצה ולהכניס לתוך המתחם של האיצטדיון, בלי להתחכך כלל עם הקהל האדום. ההתלהטות הוסיפה עוד שמו למדורה.

אבל אלו בסך הכל מסיחי דעת. הפועל ת״א היתה זקוקה אתמול ל-0:1 קטן כדי לפרק את אשקלון. אבל היריבה הצנועה הזאת הפכה בכלל ל״שד מאשקלון״, קבוצה שהפועל ת״א לא מסוגלת להכניע אותה.

היה משעשע לקרוא אתמול את הפוסט של מפקד חיל הים לשעבר רם רוטברג, אוהד הקבוצה, שניסה להביא את הדימויים משדה הקרב אל הדשא. זה נשמע לי מיותר, אבל לדעתי רוטברג ידע עם מי יש לו עסק, ולכן שלף מהמקלטים לשעת חירום את הפאתוס.

הפועל היא קבוצה חלשה יותר מאשקלון, שכשלה אתמול במשימה הבסיסית שלה. היא הפסידה לפני שבוע באשדוד, ועדיין היתה לה הזדמנות בדרגת קושי סבירה מאוד לנצח את אשקלון ולשרוד עונה נוספת, ואולי להתחיל תהליך של שיקום.

היא לא היתה אפילו קרובה, וכמעט שלא סיכנה את דלה איינוגבה. אחרי אין ספור שינויים בהרכב, והחלפת הסגל - הפועל הציגה במושבה הרכב דלוח ומשמים עם שחקנים שלא יכלו לשחק בשום הרכב פותח של הפועל ת״א בינונית לאורך השנים. לגיון זרים, מקומי וכזה מעבר לים, שלא הבין עד הרגע האחרון את עוצמתו של הרגע ואת השעה הגדולה. הם לא הצליחו להתעלות לרגע, ואולי בצדק. אין להם את זה.

אשקלון טובה היום מהפועל ת״א ברמת הכדורגל. אם הפועל ת״א תשרוד בשבת הבאה, זה לא יהיה בזכותה - היא כשלה ולא עמדה במשימה שהוטלה עליה - אלא בגלל שאשקלון חשבה ששרדה אתמול.

אוהדי הפועל ת''א. בשנה הבאה בלאומית? צילום: דני מרון