ראשי » ספורט » ליגת העל » חדשות ליגת העל

מאיר תושב: "לא יכולנו לתת להפועל למות"

הבעלים השקט של הפועל ת"א, מדבר לראשונה מאז רכש את הקבוצה בינואר: "אף שאני מתגורר בניו יורק, הקהילה שלי היתה ונשארה הפועל ת"א". על העתיד: "נעשה כל מה שצריך כדי שהקבוצה תקבל תנאים של ליגת העל"

בדצמבר 1988 נקשר גורלה של משפחת תושב עם משפחת הפועל ת"א לנצח. אפרים, אב המשפחה, הלך עם בנו הצעיר בעז לצפות בקבוצת הכדורגל שלהם גוברת על בית"ר ירושלים באיצטדיון בלומפילד. במחצית המשחק עבר האב התקף לב ונפטר. בעז, אז בן 11, צפה באלילו משה סיני כובש שלושער לרשת בית"ר, אבל שמע גם את קולות האמבולנס המלווים אותו לבית החולים.

בלומפילד, המקום שבו נרקמו חלומות הילדות של אוהדי הפועל ת"א באשר הם, נצרב בתודעת המשפחה גם כמקום שבו נשם האב הנערץ את נשמתו האחרונה. אם יודו בכך או לא, הפועל ת"א הפכה להיות נוכחת־נפקדת בסיפור המשפחתי.

בחודש ינואר השנה ערך בעז, שהשבוע יחגוג את יום הולדתו ה־40, שיחת טלפון טרנס־אטלנטית לדודו, מאיר, אחיו של אפרים ז"ל, שהיה באמצעו של עוד יום עבודה עמוס בניו יורק. "צריך להציל את הפועל. אם לא נקנה אותה היא תתפרק ותרד לליגה ג', ולמעשה תמות", אמר. מאיר תושב לא היסס והודיע שייכנס כשותף עם האחים איציק ושרון ניסנוב ועם זאב גרינברג, כבעלים החדש של הפועל ת"א המפורקת.

בעוד הניסנובים הפכו מיד לפנים של הפועל, מאיר תושב נשאר בניו יורק והאחיין בעז העדיף לשבת עם האוהדים השרופים, כאשר הוא נמלט מהתקשורת ומהמקומות היוקרתיים ביציע. בשנים האחרונות הם תרמו מיליונים להפועל ת"א, אבל בניגוד לבעלי הקבוצה האחרים, העדיפו לשמור על פרופיל נמוך.

השבוע, לאחר הירידה של הפועל ת"א לליגה הלאומית, 28 שנים אחרי הפעם הקודמת, הסכים מאיר תושב להתראיין לראשונה מאז רכש את הקבוצה: "לא יכולנו לתת להפועל ת"א למות ולהיעלם מהמפה. לרדת לליגה השנייה זה לא להיעלם. ההשקעה בהפועל ת"א היתה קודם כל מהמקום הרגשי, כי היא חלק ממי שאנחנו. אם היתה יורדת לליגה החמישית זה היה הסוף שלה".

תושב חגג בחודש נובמבר האחרון יום הולדת 70, ברעננה. שם גדל יחד עם משפחתו, שהיתה ממקימי היישוב כאשר הגיעו אליו ב־1954. כשהעפילו לארץ, השתכנו בקיבוץ אלונים. בשירות הצבאי הקים מאיר את הגרעין בנתיב הל"ה והשתתף במלחמת ששת הימים, כאשר היה מהפורצים לכותל. אחר כך, כמו הרבה סיפורים, הוא התאהב במתנדבת אמריקנית. הוא אהב את הקיבוץ ועבד כל היום בלולי התרנגולות. אחר כך עברו לבאר שבע ומשם האהבה לקחה אותו לארה"ב.

"בניתי את עצמי בעיקר בגלל ששידרתי אמינות. את מוסר העבודה שלי ואת החינוך שקיבלתי בקיבוץ העברתי לניו יורק. בהתחלה עבדתי ברהיטים, וכשהצלחתי להכניס את החברה שבה עבדתי ל'מייסיס', הם התחילו לשים לב לישראלי עם המבטא", הוא מספר.

עם הביטחון הגיעה המחשבה שאולי צריך להיכנס לעסקי הלולים. אחרי הכל, מי יכול לעשות את זה יותר טוב מהקיבוצניק. זה לקח עשור, אבל החברה שהקים תושב, MEYHEN INTERNATIONAL, הפכה לאחת החברות המוכרות בשוק הלולים בצפון אמריקה. בכל הקשור לעסקי הלולים, אין מי שלא מכיר את הישראלי המחויך מקווינס, שרץ מרתונים. 

תושב חיפש כיצד הוא יכול להחזיר לקהילה שבה צמח, ומה בעצם הקשר הכי חזק שלו לישראליות: "כשעזבתי את הארץ לאחר מלחמת יום כיפור, חשבתי על הדברים שיהיו חסרים לי. הלכתי בעקבות האהבה לאשתי האמריקנית, אבל ידעתי שהפועל ת"א היא משהו שאשמור איתו על קשר, ואמרתי לעצמי שאם יום אחד יהיה לי מספיק כסף אני ארצה להחזיר לקהילה שלי, שהיתה ונשארה הפועל ת"א".

עוד מסביר תושב ש"בקיץ הקרוב אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי שהקהילה הזו תקבל את הצביון שמאפיין אותנו לאורך השנים: חינוך, ערכים, וניתן לצוות המקצועי ולשחקנים שיהיו כאן תנאים של ליגת העל. מחלקת הנוער תקבל שדרוג משמעותי ואנחנו לא נהסס להתמודד עם בעיות שצריך לעקור במועדון הזה מהשורש, כפי שעשינו מהרגע שנכנסנו לקבוצה".

החודש האחרון היה חלום בלהות אחד גדול עבור כל מי שהפועל ת"א יקרה לליבו. מלבד הקריסה על המגרש, הפגיעה התדמיתית היתה רחבה אף יותר. בתוך שבוע התקוטטו שחקני הקבוצה עם שוטרים, אנשי יס"מ ולקינוח במחזה שנלקח ממדינות עולם שלישי קלאסיות, גם עם אוהדי הקבוצה עצמם. תושב ראה את הדברים והבין מהר מאוד, שבסופו של דבר הכל עניין של גישה.

"אני אולי חי באמריקה הרבה שנים ומושפע מתרבות הספורט שם, לכן אני מתעקש על זה שזה רק ספורט ובחיים של קבוצת ספורט יש עליות ומורדות. ראיתי את ההתנהגות של חלק מהאוהדים, ראיתי את התגובות על חורבן ועל אסון. תאמינו לי שאני מצטער יותר מכולם על מה שהתרחש, אבל אני יודע שאנחנו נעשה מה שצריך בשביל להחזיר את הקבוצה הזו לדרך המלך בצעדים שלא עשו כאן לפנינו", כך תושב.

בשבוע האחרון החלו האוהדים להבין בעצם את המשמעות של ירידת הליגה. ממסעות לאירופה הקלאסית שאפיינו את הקבוצה ב־20 השנים האחרונות, הם יצטרכו להתרגל למסעות ליעדים אקזוטיים לא פחות כמו נשר, חדרה ועפולה. על אף הציפייה של הקהל התובעני של האימפריה המרוסקת לראות שחקנים יקרים ושמות מוכרים, תושב ממהר להרגיע את העניינים. אחרי הכל, הוא זוכר מה קרה לאמיר כבירי, חיים רמון, משה תאומים ועוד רבים וטובים, שאולי הגיעו עם כוונות טובות, אבל גולגלו בזפת ונוצות על ידי התקשורת, ובעיקר נשארו עם חור עצום בחשבון הבנק. אותה התנהלות כלכלית לא אחראית הובילה, בסופו של דבר, לפירוקה של הפועל ת"א ולירידתה לליגת המשנה.

"אני התרשמתי מהר מאוד מהשותפים החדשים. בניגוד למה שהתרחש פה בשנים האחרונות, אוהדי הפועל ת"א צריכים להבין שיש להם עכשיו עסק עם אנשים מאוד ריאליים, גם בעסקים האישיים שלהם וגם בניהול הפועל ת"א", מבהיר תושב, "לא תהיה שום השתוללות כספית, אלא תהיה פה דרך, ואני סומך על האחים ניסנוב, שהוכיחו שהם אנשי ניהול מצוינים. שמעתי אותם אומרים לאחר המשחק בשבת האחרונה שהם לא ייתנו לקהל לנהל ולא לעיתונאים. במילים אחרות, תהיה פה קבוצה מקצוענית בסטנדרטים של ליגת העל. כולם יקבלו את התנאים הטובים ביותר".

תושב כבר הספיק לקלוט משהו על המתרחש סביבו. בחיוכו, יש שיגידו בנאיבות האמריקנית שלו, הוא יכול להיתפס כעוף מוזר בענף שמורכב מעסקנים כושלים, ממקורבים בעייתיים ומשחקנים שעבור חלקם מקצוענות היא מילה גסה. "יכולים לקרוא לי תמים. אבל אני רואה בהפועל ת"א משהו שגדול יותר מסך חלקינו", הוא אומר, "בעז כל הזמן אומר לי שלהציל את הפועל זה משהו שאנחנו עושים בנקודת הזמן הזו, אבל הפועל היתה לפנינו ותהיה אחרינו. זה משהו שגדול יותר מהאנשים שמרכיבים אותה כרגע. צריך לדעת לשמור על הדבר הזה. בשנת 1923, כשהקימו את הקבוצה הזו, זאת היתה שליחות עם חזון. אני בטוח שהוא לא כלל מכות בין אוהדים לשחקנים.

"השאיפות שלי הן להקנות לשחקנים שלנו כלים, כדי שיהיו אנשים יותר טובים לחברה הישראלית. כך נייצר דברים לא פחות חשובים מכדורגל. כן, אני יודע איך זה נשמע לחובבי הספורט בישראל, אין לי בעיה עם זה. זה מה שחשוב לי, ואני מתכוון להעניק לכל השחקנים הצעירים הזדמנות דרך הכדורגל לחיים טובים יותר. אני לא חושב שזה עומד בניגוד לכך שאני רוצה בחיים שלי עוד להספיק לראות ניצחון בדרבי או לנצח את בית"ר בטדי. אחרת, מה בעצם הופך אותנו להפועל ת"א?"

כאמור, ב־20 השנים האחרונות תושב לא מפסיק לרוץ מרתונים, ליתר דיוק 23 במספר. את השיא האישי שלו קבע במרתון ברלין. כשהוא מתאר את הריצה ההיא, הוא לא מסתיר את התרגשותו: "עבורי זה היה ניצחון סמלי לחצות את קו הגמר כאשר אתה עובר בין כל האתרים ההיסטוריים בעיר הזו. המשפחה שלי, עם כל מה שהיא עברה שם, עם כל מה שאמא שלי סיפרה - זו היתה פתאום תחושה כזו של ניצחון. הרמתי ידיים למעלה והרגשתי שזה הישג שהוא הרבה מעבר לעניין הספורטיבי". 

ואולי הריצה הזו למרחקים ארוכים היא התכונה הכי חשובה כשמדובר בבעלים של קבוצת כדורגל ישראלית במאה ה־21. יש רגעי אושר, יש רגעים קשים, אבל בעיקר צריך לקחת אוויר ולסחוב בעליות. רבים פורשים בדרך, רבים פשוט שומרים מרחק מהדבר הזה.

אז מה צופן העתיד של הפועל ת"א?
"אנחנו לא באנו הנה כדי לעשות ביזנס, ואם יבוא מישהו גדול יותר, עם כסף גדול יותר, אנחנו נפנה לו את הדרך. אחד הדברים שאני מאוד אשמח שיקרו, וזה משהו שאני עדיין לא מבין איך עדיין לא התרחש בקבוצה כמו הפועל ת"א עם הערכים שלה, זה לראות משקיע מהמגזר הערבי. אני חושב שהפועל צריכה להחזיר אליה בצורה בולטת את הקהילה ביפו. אם יבוא איש עשיר מהמגזר הערבי וירצה להיות חלק מהפועל ת"א, אני אבין שעשינו משהו גדול למען הדו־קיום במדינה שלנו".

רק פעם אחת בעברה ירדה הפועל ת"א ליגה, זה קרה בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת (בעונת 1988/1989). מאז, כידוע, האדומים חזרו בתוך שנה לליגה הראשונה, והקבוצה הפכה לאימפריה בקנה מידה מקומי עם הופעות אדירות במסגרות אירופיות, תארים מקומיים ושליטה בלעדית בכדורגל התל־אביבי. בשנים האחרונות הדברים התהפכו.

מכבי ת"א, בזכות המיליארדר הקנדי מיטש גולדהאר, השתלטה על העיר, אבל נכנעה בקלות להפועל ב"ש של אלונה ברקת. הפועל התרחקה מהצמרת של הכדורגל המקומי, וספק אם תשוב אליה בקרוב. השבוע, במפגן אהדה שזיעזע מדינה שלמה, ערכו אוהדי מכבי ת"א "טקס הלוויה" לקבוצת הפועל ת"א, ובין השאר כלל מפגן השנאה שריפת בובה לבושה מדים אדומים ואפילו ארון קבורה אחד.

מאיר, מה הרגשת כשראית את התמונות הללו?
"האמת? סיפרו לי על מה שהתרחש והסבירו לי שמכבי לא המציאו שום דבר. קבוצות באירופה עושות את זה בכל פעם, אז עכשיו מכבי עשו את זה. להגיד לך שאהבתי את זה? ממש לא, אבל גם לא נעלבתי. אני לא מבין מה הקשר של זה לספורט. מצד שני, שמחה לאיד היא כנראה תכונה מבוקשת בספורט הישראלי".

זה לא גורם לאנשי עסקים להתרחק?
"אני חושב שלכל דבר בחיים יש שני צדדים. מצד אחד הגועל נפש הזה גורם לכך שהרבה הורים ירחיקו את הילדים שלהם מהכדורגל. מצד שני, ברור לך שמדובר בקומץ. הם לא מייצגים את הקהל של מכבי ת"א. חוץ מזה, יש בכדורגל הישראלי אנשים כמו אלונה ברקת, יעקב שחר, מיטש גולדהאר. אני לא ראיתי שהם בורחים מהכדורגל. להפך, רגעים שהם מגדירים כמאושרים בחייהם, נבעו מתוך הכדורגל. הריגוש והסיפוק שהספורט יכול לתת, זה משהו שקורץ להרבה מאוד אנשי עסקים ברחבי העולם ובישראל".

ובכל זאת, בשנה הבאה לא יהיה לנו דרבי תל־אביבי גדול.
"נו, מה אפשר לעשות נגד זה. מכבי יצטרכו להסתפק בלשחק נגד קבוצות אחרות ולהבין שבלי הפועל ת"א בליגה הראשונה, גם הם לא בדיוק מכבי ת"א".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg