אחד משלנו: ספאחיה נזכר בתקופה במכבי ת"א
הוא אימן בישראל רק עונה אחת, אבל במהלכה הספיק נבן ספאחיה ליצור כאן קשרים אמיצים. ממקום מושבו באטלנטה, כעוזר מאמן ב–NBA, הוא מספר על ההבדלים בין הליגה האירופית לאמריקנית, על הטעויות שעשתה מכבי תל–אביב ועל הגעגועים לצעיר הישראלי שנכנס לו ללב
הטענה שמאמנים זרים אינם רווים נחת בכדורסל הישראלי לאורך השנים היא כבר עובדה קיימת. רק בשבוע שעבר פוטר איינרס בגאקציס הלטבי אחרי קדנציה קצרה וכושלת במכבי תל־אביב אחרי שז'אן טבק הקרואטי פוצה בסיום העונה שעברה במאה אלף דולר, לאחר שהוחלט שלא ימשיך שנה נוספת בצהוב. אפילו רודי ד'אמיקו האמריקני, שזכה עבור המכבים בארבעה תארים בשנת 1981, כולל באליפות אירופה, שנראית היום כמו חלום רחוק, שוחרר מהמועדון בסיומה של העונה.
מאמן נוסף שלא האריך ימים בתפקידו כאן הוא הקרואטי נבן ספאחיה, ולמרות זאת הוא נחקק היטב בזיכרון של כולנו, ובניגוד לאחרים, עדיין מוזכר כאן תדירות בתקשורת. נדמה לפעמים שמשהו בישראליות דבק בו לתמיד.
"השנה בישראל הייתה אחת השנים היפות בחיי", אומר ספאחיה בשיחת טלפון מאטלנטה, שם סיים לאחרונה עונה שלישית כעוזר מאמן, בקבוצת ה־NBA המקומית, "יש לי הרבה חברים בישראל ועם חלקם אני בקשר יומיומי. בכל שנה, כולל בקיץ הקרוב, אני מגיע לביקור בארץ, לפגוש את החברים ולבלות כמה ימים בתל־אביב".
ספאחיה מונה למאמן מכבי ת"א בקיץ 2006, לאחר שהשושלת המפוארת של שנות האלפיים החלה להתפרק. פיני גרשון עזב ואנתוני פארקר ומייסיאו באסטון עברו לשחק ב־NBA. מלחמת לבנון, שהייתה בעיצומה, הקשתה מאוד על החתמת מחליפים ראויים והקבוצה, שזכתה בשלוש אליפויות אירופה מאז תחילת שנות האלפיים, החלה בעידן חדש. בשורה התחתונה, הייתה לספאחיה עונה מוצלחת למדי בתל־אביב, בטח בהתחשב בנסיבות.
הוא אמנם הפסיד לבני השרון, בחצי גמר גביע המדינה, אבל היה מרחק ניצחון אחד מהעפלה לפיינל פור היורוליג, לאחר הפסד בסדרת רבע הגמר 2:1 לצסק"א מוסקבה, וזכה באליפות אחרי קרב צמוד מול הפועל ירושלים, שהסתיים בסל ניצחון של ג'יימי ארנולד. למרות זאת, גם במקרה הזה ולמרות שהיה לו חוזה לעונה נוספת, בחרה הנהלת מכבי לרכוש עבורו כרטיס בכיוון אחד בסיומה של העונה, שאותה סיים עם מאזן של 42 ניצחונות, מול 15 הפסדים, שלושה מהם בלבד במסגרת מקומית.
"הייתי מאוכזב מאוד כשלא נתנו לי להמשיך עם הקבוצה לעונה השנייה ולדעתי הם לא ידעו להעריך אז את מה שהצלחנו לעשות, בהתחשב בנסיבות, והשינויים הגדולים", קובע ספאחיה. "זה היה בלתי אפשרי לשחזר את התוצאות של הקבוצה הקודמת תוך עונה אחת, עם כל השחקנים החדשים שהגיעו, אבל הם לא הבינו את זה. לדעתי התוצאות שלי היו טובות מהרבה מאמנים שבאו אחריי".
עבר מעל לעשור, איך נראית לך החוויה במרחק הזמן?
"כשאני נזכר בעונה הזאת, אני מרגיש טוב מאוד. נכנסתי אז לנעליים של פיני גרשון, אחד המאמנים המצליחים ביותר באירופה באותו הזמן, אחרי התקופה הכי טובה של מכבי בכל הזמנים. זו הייתה קבוצה חדשה לגמרי ואני גאה במיוחד במה שעשינו אז. מנקודת הזמן הנוכחית, וכשרואים את מצבה של מכבי כיום, העונה שלי נראית עכשיו הצלחה גדולה. הנהלת מכבי הייתה חסרת סבלנות וטעתה בנוגע לשחרור שלי, ועדיין, אני בקשר טוב עם גורמים במערכת".
אתה עוקב אחריהם בשנים האחרונות?
"כשאתה עובד ב־NBA, אין לך אפילו זמן לבדוק מה קורה בדירה שאתה גר בה, ובטח לא לראות מה המצב של מכבי. אני מדבר עם ניקולה וויצ'יץ מדי פעם ויש לי הרבה חברים ישראלים, שמעבירים לי מסרונים עם התוצאות ועצובים מאוד ממה שקורה איתם, אבל אני בטוח שזה יילך וישתפר".
מה לדעתך גרם להם להגיע לשפל כזה?
"כל קבוצה יכולה להגיע לסיטואציה שבה נמצאת מכבי עכשיו. אבל הם מועדון גדול עם היסטוריה מכובדת ואני מאחל להם לחזור לעצמם ולימים הגדולים. זה לא יהיה פשוט, כי הקבוצות האחרות בישראל משקיעות יותר כסף והשתפרו מקצועית ולא קל למצוא שחקני חיזוק מתאימים, כי הטובים חותמים בקבוצות שיכולות לשלם הרבה כסף או עוברים ל־NBA".
עוד דוגמה לקשר המיוחד של ספאחיה עם ישראל, היא מערכת היחסים יוצאת הדופן שהייתה לו לאורך השנים עם דן סלע זכרונו לברכה. הקשר בין השניים נוצר כאשר ספאחיה סיים את תפקידו במכבי תל־אביב ודן, אז ילד בן עשר שכדורסל הפך למרכז חייו, שלח לו מכתב שבו הביע אכזבה על כך שמכבי בחרה לא להמשיך את העסקתו. הפנייה של סלע ריגשה את ספאחיה, שיצר עמו קשר.
"התרגשתי מזה שילד בן עשר כל כך מעורב בנושא כזה", נזכר ספאחיה, "ניסיתי להסביר לו שמעבר ממועדון למועדון זה דבר מקובל בענף הזה, אבל היה לו קשה לקבל את זה. מאז לא נפרדו דרכינו ושמרתי על קשר איתו ועם הוריו, גם כשעבדתי באיטליה ובספרד".
סלע שיחק כדורסל בהפועל עפולה וכבר בכיתה ט' החליט להגשים את חלומו ולפתוח בקריירה מקצוענית כמאמן. הוא עבר קורס מדריכים, החל לאמן ילדים במועדון שלו ואף מונה לעוזר מאמן קבוצת הנוער. בכל אותן שנים, עקב באדיקות אחרי הפעילות של ספאחיה, והרבה לייעץ לו לפני משחקים. "הוא היה גאון כדורסל שידע המון, ילד חכם ואינטליגנטי", אומר ספאחיה.
באוגוסט 2015, שבוע לאחר שהתגייס לצבא, התמוטט סלע במהלך סיור עם יחידתו בעיר העתיקה בירושלים, בעקבות מכת חום שחטף ביום שרבי במיוחד. סלע, שהיה בן יחיד, נפטר מאוחר יותר בבית החולים. זמן קצר לאחר מכן הגיע ספאחיה מארצות־הברית כדי לנחם את הוריו.
"כששמעתי על האסון הייתי בשוק, לא היו לי מילים, רק רציתי להגיע לישראל, זה היה המינימום שיכולתי בשביל המשפחה שלו", אומר ספאחיה, שבחר לשים את התמונה של סלע בווטסאפ שלו, "דן היה בחור ממש מיוחד, ואני מרגיש רע מאוד בכל מה שנוגע לסיפור הזה. תמיד אזכור את החיוך שלו, את האנרגיות ואת אהבת החיים, וגם הקיץ אסע למשפחה שלו בעפולה ואחבק אותם".
נבן ספאחיה, שחגג 54 בנובמבר החולף, נולד בקרואטיה וגדל בעיירה בשם שיבניק, באותו הרחוב שבו גדל דראזן פטרוביץ, השחקן הקרואטי האגדי שנהרג בתאונת דרכים ביוני 1993. "דראזן ואני גדלנו יחד, התחלנו לשחק כדורסל באותו היום ובילינו הרבה זמן משותף", מספר ספאחיה, "הוא השחקן האירופי הטוב והחשוב ביותר בכל הזמנים, כי הוא היה הראשון שפתח את הדלת ב־NBA, בימים שבהם לא הסתכלו עדיין על השחקן האירופי, בטח כזה שלא שיחק במכללה. הוא היה אדם נהדר והראשון שעבד אחרת מכל אחד אחר והפך להשראה בכל מה שנוגע לעבודה אישית אינטנסיבית. הכישרון שלו היה יוצא דופן והכדורסל הקרואטי מעולם לא התאושש מהטרגדיה הזו, ולא הצליח לשחזר את ההצלחות הגדולות שהגיעו יחד איתו".
ספאחיה שיחק כדורסל בקבוצה מקומית אבל כבר בגיל צעיר החליט לתלות את נעליו ולחצות את הקווים ולהפוך למאמן. "הייתה לי הרגשה שאימון זה הדבר הנכון עבורי, קשה לי להסביר למה", הוא אומר, "אני חושב שבחרתי את הטוב בשבילי, וכשאני מסתכל לאחור, לראות מה עשיתי עד עכשיו, אני מאוד שמח ממה שהשגתי".
ספאחיה הפך למאמן קבוצת הנערים של שיבניק כשהיה בן 22 ושמונה שנים לאחר מכן, הפך עוזר המאמן בקבוצה הבוגרת. ב־1996 הפך לראשונה למאמן ראשי בקבוצת פולה וב־1999 חזר לעמדת העוזר, הפעם באחת הקבוצות הגדולות בקרואטיה, אולימפיה לובליאנה. עונה לאחר מכן, הפתיעה ציבונה זאגרב כשמינתה אותו למאמן ראשי. "העובדה שלא הייתי מוכר באותם ימים ואימנתי בקבוצה גדולה, גרמה לי להיות תחת לחץ גדול מאוד. אני חושב שזו משרת האימון הכי קשה שהייתה לי", טוען ספאחיה. למרות הלחץ, זכה בשתי אליפויות רצופות עם ציבונה, בנוסף לגביע המקומי, והחל לבנות את שמו כמאמן מצליח.
משם המשיך לנובו מסטו הסלובנית, לסארטוב הרוסית, רוזטו האיטלקית, ריאטס וילנה הליטאית ואז לישראל. אחרי שעזב את תל־אביב, נחת ספאחיה בספרד, שם מונה למאמן טאו ויטוריה. הקרואטי הוביל את המועדון לזכייה בסופר קאפ, באליפות יוקרתית ולהעפלה לפיינל פור היורוליג - אבל זה שוב לא הספיק לו כדי לשמור על משרתו. "זה היה הרגע הקשה ביותר בקריירה המקצועית שלי", הוא נזכר, "הגעתי לטאו בסיטואציה דומה אליה הגעתי במכבי תל־אביב, ולמרות ההצלחה הגדולה, בהנהלה לא רצו להמשיך איתי".
איך אתה מסביר את זה שאחרי הצלחה כזו בספרד, בהנהלה בחרו להיפרד ממך?
"זה בדיוק כמו שקרה לי במכבי, הנהלת טאו חשבה שהקבוצה יכולה להגיע רחוק יותר, למרות האליפות והפיינל פור ביורוליג. ככה זה עובד באירופה, זו המנטליות ואיך שהמערכות פועלות, אין לזה קשר אליי, ורק מאמנים כמו מסינה ואוברדוביץ' יכולים להחזיק תפקיד לשנים קדימה. אני לא יודע מה הסיבה, אבל ההישגים שלי עומדים בפני עצמם. שלוש שנים אחרי, טאו רצו שאחזור, אבל כבר לא הייתי זמין. ככה זה עובד ומעולם לא התלוננתי ותמיד המשכתי קדימה".
ספאחיה המשיך את שרשרת ההצלחות המקצועיות עם זכייה בגביע היורוקאפ עם ולנסיה הספרדית ועם זכייה בדאבל הטורקי עם פנרבחצ'ה אולקר. ב־2013, אחרי שנת מנוחה, חזר לקדנציה קצרה ולא מוצלחת בציבונה זאגרב, לפני שקיבל שיחת טלפון, שכל מאמן בגלובוס חולם עליה. על הקו הייתה אטלנטה הוקס מליגת ה־NBA, שהציעה לו את משרת עוזר המאמן לצדו של מייק בודנהולזר.
לאורך השנים טיפח ספאחיה מערכת יחסים עם סן אנטוניו ספרס, שאליה היה מגיע להשתלמויות בתקופת הקיץ. בודנהולזר היה במשך 17 שנה עוזרו של גרג פופוביץ', מאמן הספרס, ושם נוצרו ההיכרות והקשר המצוין בין הצדדים. "ההבדל בין לבוא לכאן לכמה שבועות לבין להיות חלק מצוות אימון בפועל, הוא כמו בין יום ולילה", מסביר ספאחיה, "העבודה ב־NBA אף פעם לא נגמרת, ובתקופת הפלייאוף הלחץ אפילו עולה. חלק מהעבודה שלי הוא לעשות סקאוטינג על הקבוצה היריבה, ובכל יום יש הרבה הכנות, ניתוחים וצפיות. יש פגישות עם המאמנים, עם השחקנים, ישנו המשחק עצמו ואחריו אתה ממשיך לעבוד במשרד עד שלוש בבוקר".
עד כמה החוויה שונה ממה שהכרת באירופה?
"זה עולם אחר ושונה מכל מה שהייתי רגיל אליו. ההכנה למשחק אחרת, כל עבודת הסקאוטינג שונה, ואין לך אפשרות למנוחה. זו ליגה של 82 משחקים בחמישה וחצי חודשים, חוקי המשחק כאן שונים, כמו חוק שלוש שניות ברחבה, שכבר לא שורקים באירופה ומשנה לחלוטין את קצב המשחק. אין לך פה סנטרים שחונים מתחת לסל בלי לזוז, אתה צריך הרבה יותר אתלטיות. בנוסף, קו השלוש רחוק יותר מהסל מהמיקום שלו באירופה. המגרש גדול יותר, ויש עוד הרבה מאוד הבדלים".
ומה בנוגע לתנאים מסביב?
"יש לנו את התנאים הטובים ביותר לעבודה, וזה הנאה גדולה כשיש לך אולמות וציוד ברמה כזאת. אנחנו מקבלים תמיכה ועזרה בכל דבר, לכל מאמן בסגל יש לפחות עוזר אחד וחדר וידאו, ואנחנו מקיימים דיונים והתייעצויות בין המאמנים בכל יום. אתה יכול לדמיין 15 אנשי מקצוע, שעובדים בכל יום יחד לקראת משחק? זה לא ייאמן".
עד כמה היה לך קשה לחזור לעמדה של עוזר מאמן?
"אני מאוד נהנה להיות עוזר מאמן ב־NBA, התאקלמתי ואני מרגיש פה מצוין. למדתי הרבה בשנים האחרונות ואני מרגיש שהשתפרתי בהרבה. זו חוויה מדהימה, אני מרגיש עכשיו הרבה יותר מנוסה ואי אפשר בכלל להשוות בין מה שאני יודע היום לבין התקופה שלי באירופה. זו רמה אחרת לחלוטין".
בניגוד לשנתיים הראשונות בתפקיד, אז הגיעה אטלנטה לגמר וחצי גמר בפלייאוף המזרח (בשני המקרים הובסה בידי קליבלנד, 4:0) הודחה השנה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון אחרי שהפסידה בסדרה 4:2, מול וושינגטון.
"יש אכזבה שלא הגענו רחוק יותר העונה, אבל בהתחשב בנסיבות, שבהן איבדנו במהלך העונה שלושה שחקני חמישייה עקב פציעות, ועדיין המשכנו להשיג תוצאות טובות ולפתח שחקנים כמו דניס שרודר, טים הארדווי ג'וניור וטוריאן פרינס, אז הייתה לנו עונה טובה", אומר ספאחיה, "הגעה לפלייאוף בליגה הזו היא עדיין עניין גדול פה, ואם להיות כנים, קליבלנד, בוסטון, וושינגטון וטורונטו, שסיימו לפנינו, היו טובות, יציבות ומוכשרות מאיתנו העונה".
מה דעתך על רמת המשחק בליגה?
"הרמה בליגה תמיד גבוהה ויש בה המון כישרונות מדהימים. ההשתלבות הנהדרת של יותר ממאה כדורסלנים מאירופה ומרחבי העולם בעשור האחרון, הפכה אותה מליגה מקומית ארצית לבינלאומית. כל כישרון גדול שגדל היום יגיע לבסוף לכאן, מה שרק הולך ומעלה את הרמה הכללית".
אתה יכול להמר מי תהיה אלופה?
"קשה לי מאוד לדעת מי תזכה באליפות. אני מניח שזו תהיה קליבלנד או גולדן סטייט".
איך זה לעבוד עם שחקן כמו דווייט הווארד?
"אני יודע שהתקשורת הייתה קצת קשה עם דווייט בעונה האחרונה, אבל אני יכול להגיד לך רק דברים טובים בנוגע אליו. יש לו אישיות נהדרת, הוא מאטלנטה ואוהב להיות איתנו, הוא מקצוען ברמה הגבוהה ביותר ואני בטוח שבשנה הבאה הוא יהיה טוב יותר".
אתה ממשיך באטלנטה בעונה הבאה?
"אני ממשיך עם כל צוות האימון, לעונה הרביעית והאחרונה בחוזה הנוכחי שלי וכרגע רואה את העתיד שלי בארצות־הברית, למרות שאף אחד לא יכול להבטיח לך כלום בעולם הספורט".
איזו הצעה תחזיר אותך לאירופה?
"אשמח להוביל שוב מערכת כמאמן ראשי, אבל לאירופה אני אחזור רק אם אקבל הצעה מספיק טובה ומאתגרת עבורי, ואני לא מתכוון לכסף, אלא לאופציה מקצועית עם ראייה לעתיד. כל חיי עבדתי תחת לחצים גדולים, אבל אני רוצה להבין לאן אני הולך, אחרת אמשיך כאן ומה שיקרה, יקרה".
פורסם שהנהלת מכבי סימנה אותך כמועמד לחזור בעונה הבאה, זה ריאלי עבורך?
"אני לא מודע לעניין, לא שמעתי כלום ממכבי ואתה הראשון שמספר לי על זה".
דרגן בנדר סיים עונת בכורה פושרת למדי ב־NBA, איזה עתיד מצפה לו לדעתך?
"אני לא מסכים שלא הייתה לו עונה טובה. אני חושב שהוא עשה התקדמות חשובה, אבל הוא נפצע בחלק האחרון של השנה וזה עצר אותו. הגוף שלו עדיין לא מוכן לרמות האלה, אבל ב־NBA שמים דגש גדול על עבודה אישית והתקדמות ואני מאמין שתוך עונה או שתיים הוא צפוי להיות שחקן שונה לחלוטין. לדעתי הוא נמצא בסיטואציה מושלמת עבורו, להיות בפיניקס, ולגדול יחד עם הקבוצה".
מה הסיכויים שעומרי כספי יישאר ב־NBA, לדעתך?
"דיברתי עם עומרי בתחילת העונה, והוא לא אהב את הסיטואציה שנקלע אליה בסקרמנטו. אני מחבב אותו מאוד, הבנתי שהוא שחקן חופשי בקיץ הקרוב ואני מקווה בשבילו שימצא מקום טוב יותר בעבורו בעונה הבאה. בליגה הזו קשה לדעת מה הולך לקרות, ומה עובר בראש של ראשי הקבוצות. אין לי יכולת כרגע לנבא מה יהיה איתו בהמשך".
מי שהפך לחברו הקרוב של ספאחיה מאז עבד בישראל, הוא גיא גודס, ששימש כעוזרו באותה שנה. גודס היה כבר פעמיים אורחו של ספאחיה באטלנטה, והוא מנסה לסייע לו להגשים את חלומו הגדול, למצוא תפקיד כמו שלו בארצות־הברית.
"גיא ואני כמו אחים, הוא יודע שיש לו כאן הזמנה פתוחה והוא יכול לבוא מתי שרק ירצה", אומר ספאחיה, "אני תמיד שמח לעזור, אבל זו סיטואציה לא פשוטה לקבל כאן עבודה. הוא אדם נהדר ומאמן מצוין, ואני מקווה מאוד שהוא יקבל ג'וב באחת הקבוצות, כי הוא בהחלט ראוי לזה. אני מאוד מקווה שיום אחד נחזור לעבוד יחד, מי יודע, אולי הפעם אני אהיה העוזר שלו".
ב־14 העונות שלו כמאמן ראשי באירופה זכה ספאחיה ב־12 תארים, כולל בשש אליפויות בשש מדינות שונות. את התואר ה־13 השיג כשהוביל את נבחרת העתודה הקרואטית לזכייה היסטורית במדליית הכסף באליפות העולם ב־2001, למרות שבשלב המוקדם הפסיד לישראל.
ההצלחה הזו הובילה אותו למשרת מאמן הנבחרת הבוגרת בקרואטיה. שם הוא כשל באופן יחסי באליפות אירופה ב־2011 , לאחר שסיים במקום ה־11 בלבד. למרות זאת, קיבל צ'אנס נוסף, אבל לאחר שנוצח ב־2013 ברבע הגמר בידי ספרד אחרי שתי הארכות, החליט להתפטר. "זה היה עוד אחד מהרגעים הקשים שלי בקריירה", נזכר ספאחיה, "הרגשתי אז שספרד גנבה מאיתנו את המשחק".
היו לך גם הרבה רגעים טובים, מה השיא מבחינתך?
"כל ההצלחות שלי בקריירה הם רגעים גדולים בשבילי, וקשה לומר שאחד גדול מהשני. אני אוהב כל תואר שזכיתי וכל אחד מהם, היה צעד אחד למעלה בסולם הקריירה שלי".
יש סיכוי היום שקבוצה קטנה כמו ציבונה זאגרב תחזור לצמרת אירופית?
"הסיפורים היפים של פעם, עם קבוצות כמו ציבונה, שזכתה ביורוליג בלי זרים וספליט, עם קוקוץ' וכל הכוכבים, לא יחזרו יותר. השיטה בקרואטיה השתנתה לחלוטין, קשה למצוא ספונסרים לקבוצות, ועם חוקי השוק החדשים אתה לא יכול כמו בעבר, לשמור את השחקנים אצלך. עכשיו ילדים בגיל 19 כבר יוצאים מהמדינה, הליגה לא מספיק חזקה ואין כסף לשלם להם".
מה דעתך על הליגה שהקימה היורוליג?
"זו הדרך היחידה עבור הכדורסל האירופי לשרוד לדעתי. היורוליג עשה בחכמה כשהקים את הליגה ועכשיו משחקות בו 16 הקבוצות הטובות ביותר".
על מה אתה חולם?
"יש לי אמביציה גדולה להפוך למאמן ראשי ב־NBA, אבל זה הולך להיות מאוד קשה לביצוע, כי יש כאן המון אנשי מקצוע צעירים ומוכשרים. אבל אני כאן, בשורה הראשונה, ולעולם אי אפשר לדעת מה יהיה. בינתיים, אני מנסה להשתפר מדי יום, עובד קשה ונראה מה יהיה".
עד כמה קשה לנהל חיי משפחה בקריירה שיש בה כל כך הרבה נדודים?
"זה קשה מאוד למשפחה שלי, אבל הילדות שלי כבר גדולות, הן הולכות לבתי ספר ויש להן את החיים ואת סדר היום שלהן. אנחנו נפגשים בחגים וזה תמיד מצוין".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בכל מה שנוגע לחיים האישיים שלי אני בחמש. יש לי משפחה נהדרת, בנות נפלאות וחברים מצוינים. עבדתי עד היום בתשע מדינות שונות, ולא סגרתי את הדלת באף אחד מהמקומות והערים שהייתי בהן. אני בריא, עובד ב־NBA, ואני לא חושב שאני צריך עוד משהו בחיים האלה.
אקו"ם