המיוחד? המיושן! מוריניו נגד הכדורגל המודרני
המאמן הפורטוגלי ידוע בסלידתו מהמשחק האסתטי שאליו כמהים האוהדים, לטובת כדורגל יעיל שמביא תארים. כך היה גם בגמר הליגה האירופית, שבו מנצ'סטר יונייטד נראתה כמו נבחרת נורבגיה בשנות ה-90. וגם: על הדומיננטיות ההולכת ומתעצמת של גולדן סטייט
מנצ'סטר יונייטד שיחקה בשטוקהולם נגד אייאקס אמסטרדם את מה שבאנגליה הישנה היו מכנים "כדורגל סטטיסטי." אם אתה יותר פיזי, יותר מהיר ויותר טוב באוויר אז תשים את הכדורים באזורים המסוכנים בידיעה שתנצח ביותר ממחצית ההיתקלויות.
מרוואן פלאיני השתלט על כדור בעומק, וזה הפך לשער מקרי כשלעצמו של פול פוגבה. כריס סמולינג והנריק מיקיטריאן ניצחו במאבקים עם השומר שלהם בכדור קרן וזה סגר את המשחק והעניק לשדים האדומים זכייה בליגה האירופית.
מי שהעריץ את נבחרת נורבגיה של שנות 90-ה בוודאי קיבל חוויה מרגשת. אוהדים עם פחות כמיהה לוויקינגיות - קצת פחות. לא היה לזה שום קשר לכדורגל שאותו משחקת נניח קבוצה כמו יובנטוס, והאמת גם לא טוטנהאם.
אם להיות הוגן עם ז'וזה מוריניו, זה לא מה שהוא רצה במהלך העונה. הוא החתים את מיקיטריאן, פוגבה וזלאטן איברהימוביץ' כדי להזריק סגנון ומעוף לקבוצה כבויה. הוא נכשל ברכישה (מיקיטריאן,( בשימוש בה (פוגבה) ובבניית כדורגל מנצח סביב הרכישה (זלאטן.( "לפעמים היה נדמה לי העונה שאני המנג'ר הגרוע בעולם," אמר מוריניו בגילוי אחרי המשחק מול אייאקס. הוא ידע שאיכזב את האוהדים, את עצמו ואת ידידו אלכס פרגוסון לא מעט העונה.
אבל זה מה שכתוב על אריזת המוצר ששמו "מוריניו" - זה שאוסף תארים גם כשלא מגיע לו. לא מי שגדל בפינוק של הקבוצות הגדולות או המדינות הגדולות. מי שלא היה שחקן גדול. מי שלא בא ממועדון שיכול לדבר על פילוסופיה או מורשת. בעלבונו הוא כינה "משוררים" את מי שמטיפים לו לכדורגל יפה.
רק שבימינו השירה בשפל, ואוהדים רוצים שהכדורגל ימלא את התשוקות האסתטיות בנשמתם. אנטואן גריזמן אחד לא יספיק כדי למלא את החלל הזה.
מהבחינה הסגנונית מוריניו כנראה לא נועד לאמן בתקופתנו. בעידנים אחרים סגנון משחק היה בערך הדרישה האחרונה ממועדונים. ומנג'רים גדולים היו מי שסחטו כלימונים את שחקניהם.
BBC-ה יצא השבוע בסרט דוקומנטרי עטור שבחים על "אריות ליסבון." שחקני סלטיק שהביאו את גביע האלופות הראשון לבריטניה, כשניצחו את אינטר 1:2 בפורטוגל. הנתון הסטטיסטי המדהים ביותר לגבי הקבוצה היא שהעיירה סולטקואטס מרוחקת 46 קילומטרים מאיצטדיון סלטיק - שם נולד הקיצוני השמאלי בובי לנוקס והוא השחקן שנולד הכי רחוק מאיצטדיון הקבוצה - בעידן שבו "שחקני בית" לא הובאו מאפריקה או מדרום אמריקה. אגב, כל חמשת האריות שכבר הלכו לעולמם עשו זאת גם בעירם גלאזגו.
מדובר בסרט תקופתי על סקוטלנד. איך נכונותה של קבוצה קתולית למנות מאמן פרוטסטנטי ג'וק סטין - היתה אבן הפינה לקבוצה האגדית. חמש שנים קודם לכן הוא פוטר בגלל דתו, אבל הסרט הוא לא רק על פגעי הפוליטיקה הדתית, אלא גם על איך מבקיע שער הניצחון סטיבי צ'למרס התאושש בילדותו משחפת - שהילכה אימים על הורי התקופה. הסרט מקדיש מקום לאוהדים שחלקם עשו את מסע שלושת הימים במכוניות 700 סמ"ק.
אבל אריות ליסבון גם היו קו פרשת מים בכדורגל האירופי. גביע האלופות שנוסד 1956-ב נפל 11-ב שנותיו הראשונות בידיים לטיניות - ספרד, איטליה ופורטוגל. לא בגלל "טכניקה" אלא בגלל סיבה הרבה יותר טריוויאלית. אלו שנים שבהן ילדים בצפון אירופה איבדו את ילדותם למלחמה ולצנע שאחריה. באיטליה, ספרד ופורטוגל ואפילו הונגריה - שהצלחתה היתה ברמת הנבחרת - המלחמה היכתה פחות או פחות שנים.
19-ב השנים הבאות יגיע הגביע רק פעם אחת למדינה לטינית (מילאן ,(1969-ב והוא יעבור בהולנד, אנגליה, סקוטלנד וגרמניה. והמעניין הוא שלאו דווקא לערי הבירה העשירות במדינות הללו. רוטרדם, ליברפול, מנצ'סטר, נוטינגהאם, בירמינגהאם, וגם מינכן שעדיין היתה האזור העני של מערב גרמניה כשבאיירן החלה בנסיקתה. הילדים שגדלו אחרי המלחמה יביאו לעולם כדורגל קולקטיבי קבוצתי שיביס את הטכניקה הלטינית. ותרבות משחק מאוד מבוססת על מעמד הפועלים.
האירוני הוא שהכדורגל בימינו מיתג את העבר המפואר, ושמר על בדיוק אפס מהערכים דאז.
גרג פופוביץ' היה נחרץ מאוד לגבי גולדן סטייט אחרי הסדרה, כשנשאל אם החתמת קווין דוראנט חיסלה את התחרותיות בליגה - "כן, יש להם כישרון, המון כישרון, אבל זה לא מתחיל לספר את הסיפור. הם הקבוצה המוסרת הכי טובה בליגה, הם קבוצה לחלוטין לא אנוכית. ואז הם חוזרים לצד השני של המגרש והם קבוצת ההגנה הטובה ביותר. זה חוסר הגינות גדול לדבר רק על הכישרון שלהם."
בשבועיים הבאים - כמה שתימשך סדרת הגמר של האן.בי.אי - נקבל תשובה לשאלה מאוד מסקרנת. האם דוראנט הציל או הרס את הליגה. אם הווריורס ידרסו את דרכם לאליפות התחושה תהיה שהרס. אם הגמר יהיה צמוד - הוא הציל את הליגה מהבנייה השקטה שעשתה קליבלנד בלי שאף אחד שם לב.
על פניו זה נראה כמו הייפ. אלופה שהשתפרה כל כך לא אמורה להיות אנדרדוג קיצוני בגמר (וגאס נותנת 1.33 לכל דולר שתהמרו על הווריורס.( וללא הפציעה של קוואי לאונרד, הווריורס לא היו מבצעים סוויפ על הספרס ואולי הסדרה עדיין היתה משוחקת.
אבל אל תיפלו למלכודת שהכל קם ונפל על לאונרד. הדבר המדאיג ביותר לא היה הסוויפ, אלא מה שקרה להגנת סן אנטוניו. קבוצה שסופגת 98 נקודות למשחק ספגה .125 זאת אומרת קבוצת ההגנה של הדור האחרון מגיעה לגמר המערב עם ההכנה המיוחדת ועליית המדרגה המתבקשת בפלייאוף - וסופגת 27 נקודות יותר משהיא סופגת בעונה רגילה.
חסרונו של קוואי לא יכול להסביר נסיגה כזו. הווריורס עשו זאת קודם ליוטה. הקבוצה שספגה הכי מעט בעונה הרגילה 96.8) נק' למשחק) ספגה מהם .110
נכון שהעונה שעברה הסתיימה בהתמוטטות. אבל אז סימני האזהרה הופיעו כבר בפלייאוף - גולדן סטייט ירדה בתפוקת הנקודות ההתקפית שלה 110-ל 115-מ עוד לפני סדרת הגמר מול קליבלנד. השנה היא בכלל בעלייה של 3 נקודות ועלייה 5-ב נקודות בהפרש הממוצע.
פער הנקודות שלהם בפלייאוף עומד על .16.3 רק פעם אחת במאה 21-ה השיגה קבוצה פער דו-ספרתי בממוצע. אלו היו הלייקרס 2001-ב עם 12.8 (גם קליבלנד הנוכחית על .(12
אקו"ם