פיינל פנטזי: קינסי סחף את הפועל ירושלים
כבר הספידו את סגנית האלופה, אבל למרות כל הבעיות המקצועיות, היא הצליחה לחזור לסדרת רבע הגמר מול נהריה (2:2). האדומים שכפו משחק חמישי בביתם, הוכיחו שיש להם את האופי הדרוש לקאמבק, ויש להם בעיקר את טורנס קינסי שמחסל כל יריב
שער הרחמים. יש כמה מוטיבים שחוזרים על עצמם בעונה של הפועל ירושלים. המשחק האיטי למרות כל הכלים למשחק בקצב גבוה, השימוש הלקוי באמארה סטודמאייר והחולשה הניכרת במשחקי החוץ. אבל המוטיב שחוזר על עצמו בצורה הבולטת ביותר הוא חוסר היכולת של האדומים "להרוג" משחקים, כלומר, לנצח בבטחה משחקים שבהם הם מצליחים לבסס הפרש משמעותי. גם אתמול כמובן, למרות שכבר הוליכו ביתרון דו ספרתי האדומים דאגו לעשות את זה מותח עם 72:74.
ב-13 משחקים העונה ירושלים הובילה ביתרון של 8 נקודות ומעלה והם הסתיימו בהפסד או בניצחון דחוק של עד 7 נקודות. ארבעה משחקים מתוך ה-13 הללו היו משחקי מאני טיים: שלושה מתוך ארבעת המשחקים בסדרה מול נהריה, ובגמר הגביע נגד מכבי ת"א. זאת לא נורה אדומה אלה פרוז'קטור שסימונה פיאניג'אני היה צריך להסתנוור ממנו כבר מזמן. במקום זה, הוא מעדיף להסתנוור מה"רזיסטנס" ששחקניו הראו. אתמול הרחמנות כמעט עלתה להם בעונה כולה.
בתוך הטראנס. יש יתרון בזה שבאולם צנוע כמו עין שרה אין יציע עיתונאים מסודר. שולחן העיתונאים ממוקם כמעט בתוך הספסל של הקבוצה האורחת, מה שמאפשר לכתבים ולצלמים לראות כל הבעת פנים וכל אגל זיעה של השחקנים והצוות המקצועי.
להתבונן בהתנהלות של טורנס קינסי זו חוויה ייחודית. הוא הורד לספסל בגלל שתי עבירות מוקדמות, אבל אחד כמו קינסי לא באמת יכול לשבת ולחכות בסבלנות שיחזור למשחק. לקינסי אין מקום שמור בספסל; הוא בוחר לשבת בקצה, על הצידנית של הפיזיותרפיסטים; בגלל כאבי גב יש לו חגורת חימום חשמלית מיוחדת, שאותה הוא לובש אחרי עיסוי אינטנסיבי במשחה מיוחדת; ובהמשך חובש לעצמו כובע ממגבת.
כשכל ההתארגנות הזאת מסתיימת, הוא מוציא יותר אנרגיה על הספסל מאשר חלק מהשחקנים שעל המגרש; הוא מגיב לכל מהלך, לכל שריקה, חי את המשחק בצורה הכי עמוקה שאפשר.
כשקינסי היה על המגרש ברבע הראשון, סקוטי הופסון קלע רק סל שדה אחד. אבל אז מס' 21 ירד לנוח ונאלץ לראות את הופסון מסיים עם 17 נקודות במחצית הראשונה. אחרי עוד שלשה של הופסון, קינסי כבר העיף את כובע המגבת לקהל בחמת זעם וזינק על עוזרי המאמן כדי שיחזירו אותו למשחק.
קינסי חזר במחצית השנייה ופשוט חיסל את הופסון, שקלע רק נקודה אחת נוספת. ובהתקפה? 3 מ-3 ל-2, 4 מ-4 ל-3. לא קרטיס ג'רלס, לא אמארה סטודמאייר ולא ליאור אליהו – טורנס קינסי הוא השחקן החשוב ביותר של הפועל ירושלים. בהגנה, בהתקפה, על הספסל ובחדר ההלבשה. פרנצ'ייז פלייר.
מערך ההגנה. לאורך כל העונה אנחנו מדגישים שהכדורסל של סימונה פיאניג'אני לא מתאים לשחקנים שיש לו בסגל. לצד זה, צריך להיות הוגנים ולציין שמבחינה הגנתית, האיטלקי מצליח להוציא מהסגל שלו יכולת מקסימלית.
קרטיס ג'רלס מעולם לא היה ולא יהיה שומר ענק, אבל פיאניג'אני מצליח להחביא אותו בהגנה; טראוויס פיטרסון הוא עדיין שחקן רך מאוד אבל מעלה את רמת האינטנסיביות בשעת הצורך; אמארה סטודמאייר אמנם לא נספר בהתקפה אבל בהגנה הוא סוג של עוגן; ג'רום דייסון ובר טימור (עם המהלך ההגנתי המנצח בסיום) הם גארדים שאף פעם לא קל נגדם; וקינסי הוא כאמור רמה מעל הליגה מבחינה הגנתית.
שובו של הקאמבק. הפועל ירושלים הוכיחה, גם לכותב שורות אלו, שהשמועות על מותה היו מוקדמות. עם זאת, אין ספק שהביקורת הנוקבת על היכולת בשני המשחקים הראשונים היתה צריכה להימתח.
נכון, הפן המקצועי בירושלים עדיין רחוק מלהיות מושלם, אבל זה הזמן בעונה שבו כל האקס פקטורים צריכים לשחק תפקיד. מקצועית, ירושלים עדיין לא משחקת כמו אלופה, אבל באופי, ביכולת לעמוד בלחץ, היא לגמרי שם. ובשיטה העצובה של הליגה שלנו, זה כל מה שצריך.
אקו"ם