שום דבר לא ידוע? עוד גמר בלי מכבי תל אביב

אחרי עשרות שנים שבהם אלופת המדינה הייתה ידועה מראש, הפעם לא ברור היכן תנחת הצלחת. בחיפה ימשיכו לבנות על יחידה אחת נחושה, ממושמעת וחברית. בירושלים יסמכו על ההגנה ובעיקר על הקהל הטוב בליגה. מה שבטוח, מכבי ת"א לא תהיה בהיכל

מנדז-ולדז חוגג על חשבון מכבי ת''א. מה יותר טוב מליגה מרתקת ומפתיעה צילום: דני מרון

שחקנים ירושלים מודים לקהל בסיום. רכבת הרים התקפית דני מרון

כל זה בא לומר כי משחק הגמר ביום חמישי יהיה  בעיקר בין הקבוצות, ולא בין היציעים. לא תשמעו את האלפים מירושלים זועקים "חיפה עולה באש", כפי שהם שרים לתל אביבים וגם האוהדים של חיפה לא יקללו את מנהלי ירושלים, כפי שעשו לשמעון מזרחי בחצי גמר.

בהעדר  שנאה גם אלימות בין מחנות האוהדים לא תהיה, וזה טוב. אני משוכנע שאוהדי ירושלים אפילו יעודדו את קווין פינקני מחיפה לפני המשחק במנורה מבטחים. פינקני שיחק במלחה (לפני ימי הארנה) בעונת 2009/10 והיה אחד השחקנים האהובים כאן, לא בגלל היכולת, אלא בגלל ההשקעה.

פינקני יהיה שחקן מפתח ביום חמישי על המגרש. מול מכבי תל אביב הוא חגג עם 20 נקודות, כמה מהן מדהימות בעיני. פינקני שיחק 35 דקות. למזלו, לא הייתה לו תחרות קשה מתחת לסל. הסנטרים של מכבי באו והלכו במהלך העונות האחרונות. קולטון אייברסון שנשאר נעדר אתמול בגלל פציעה. מול ירושלים הסיפור די שונה.

לירושלים יש קו קדמי טוב מאד, בעיקר אחרי ההחתמה של ריצ'ארד האוול בקבוצה. אמארה סטודמאייר, טראוויס פיטרסון, ליאור אליהו וטרנס קינזי, עם מוטת הידיים המדהימה שלו, לא יעשו לפינקני חיים קלים. והוא כבר לא ילד.

האוול הוא ישראלי, מה שמאפשר לירושלים לשחק עם שלושה גארדים זרים בכל משחק. כאן יהיה המאצ' אפ העיקרי. לחיפה יש גארדים מעולים. גרגורי ורגאס הוא שחקן שלא ניתן לעצירה ביום טוב. אתמול הוא קלע 14 נקודות, אבל מסר 8 אסיסטים. דיברתולומיאו הוא תופעה (19 נקודות ב-25 דקות).

וורקמן ושטיינהאור חוגגים ניצחון על מכבי ת''א. מישהו מופתע פה? צילום: דני מרון

מול ורגאס נראה את קרטיס ג'רלס שדומה לו במראה ובסגנון. ג'רלס הוא סיפור. במשך עונה שלמה, בעצם עד אתמול, הוא החזיק את המפתחות של הפועל ירושלים. אתמול המאמן סימונה פיאניג'אני הניח אותו בצד, ואת הקבוצה ניהלו ג'רום דייסון, שלא היה חלק מהחמישייה הפותחת במשך משחקים רבים ויותם הלפרין.

לשינוי הזה הייתה השפעה מכרעת על התוצאה. דייסון איבד כדורים כדרכו, אבל סיים עם 23 נקודות. ג'רלס, אחד השחקנים האגואיסטים בליגה, קלע 15 נקודות, אבל רשם 8 אסיסטים. האיש פשוט עבר ניתוח אופי מהיר.
זהו. אנחנו הולכים למלחמה. חיפה משחקת כיחידה אחת נחושה, ממושמעת וחברית. אין שם כוכבים נוצצים, ולא בוגרי NBA מפורסמים.

ירושלים היא רכבת הרים בהתקפה, אבל קבוצת הגנה לא רעה, עם הקהל הטוב בליגה. הצלחת תגיע בפעם השנייה לירושלים או לחיפה. מכבי תל אביב לא תהיה שם. מה יותר טוב מליגה מרתקת ומפתיעה, אחרי עשרות שנים שבהם אלופת המדינה הייתה ידועה מראש?

אמארה חוגג עלייה לגמר. יזכה לגעת בצלחת? דני מרון