מלכת המדבר: אלונה ברקת לא נחה על זרי הדפנה

למרות ההישגים והעובדה שהקבוצה בבעלותה זכתה בתואר אליפות שני ברציפות, אלונה ברקת לא נחה על זרי הדפנה. עשר שנים אחרי שהפכה את הפועל באר–שבע לפרויקט חייה, אשת העסקים ממשיכה לנהל ברגישות ובנחישות את הסכסוכים בתוך המועדון, לא חוששת להיפרד מאנשי סגל שאינם מתאימים לרוח הקבוצה, ועדיין קמה בשבע בבוקר כדי להכין חביתה לילדים

דותן מלאך | 16/6/2017 16:00

אלונה ברקת. מסע אירופי בלתי נשכח צילום: אריק סולטן

כבר עשר שנים שברקת מנהלת את מרכז העצבים של הפועל באר־שבע, מאז שרכשה את הקבוצה במפתיע ב־2007. באותם ימים דשדשה הקבוצה האדומה מהדרום בליגה השנייה, הרחק מימי הזוהר של שנות השבעים, עם תדמית של מועדון עם קהל בעייתי שנוהג להלחיץ ולהבריח את אנשי המקצוע שעובדים בו.

"כשנכנסתי למערכת, ראיתי שתי תופעות מקבילות", היא נזכרת. "מצד אחד, היינו צריכים לבנות תשתית מקצועית חדשה, כי מה שהיה, לא היה מספיק טוב. מצד שני, ניסינו לבנות אמון מול האוהדים שלנו, ששבעו מההבטחות שניתנו להם לאורך השנים ולא קוימו. הפוטנציאל של המקום היה ידוע, אבל הבנתי שצריך להעצים את האמונה של האנשים בעצמם ובקבוצה, לצד הצלחות מקצועיות. העבודה הייתה לבנות יחד קהילה ולהגיע להבנה, שבסבלנות נוכל להגיע להישגים".

אלונה ברקת נולדה וגדלה באשקלון של סוף שנות השישים, להורים שעלו מתימן. "הוריי היו אנשי הוראה בציונות הדתית", היא מספרת. בשנות התיכון למדה בירושלים בתיכון "עמליה", "ואז חזרתי לאשקלון לשנת שירות בחינוך מיוחד ומשם המשכתי לאוניברסיטה העברית, ללימודי תואר ראשון ושני בהיסטוריה של המזרח התיכון".

באוניברסיטה הכירה את אלי ברקת, והשניים נישאו ונולדו להם שלושה בנים. ב־1996 עברו להתגורר בעמק הסיליקון בקליפורניה. שם, יחד עם אחיו ניר ברקת, היום ראש עיריית ירושלים, היה אלי מהמשקיעים הראשונים בחברת ההיי־טק צ'ק פוינט. ההשקעה הניבה לאחים הון רב, והובילה אותם להמשך פעילות בתחום ההון־סיכון. באותן שנים החלה ברקת לפעול בתחום הפילנתרופיה, וכשחזרו לארץ ב־2004, חיפשה כיצד להמשיך לפעול בתחום.

"לוני הרציקוביץ', שהיה אז הבעלים של מכבי ת"א, הוא אדם שאני מאוד אוהבת ומעריכה ונוצרה בזמנו אפשרות שאכנס איתו לשותפות בקבוצה. אבל אלי אלאלוף, שהוא היום חבר כנסת, דאג לשלוף אותי ולעשות את הדבר הנכון. כבר אז הייתה באר־שבע קרקע פורייה עם פוטנציאל אדיר, ורק היה חסר שיבוא האדם המתאים שיראה מה אפשר לעשות איתה".

מה חשבו ההורים שלך כשהחלטת להיכנס לתחום הכדורגל?
"ההורים שלי חששו, כי זה תחום גברי ובטח לא עיסוק טבעי לאישה שמגיעה מבית דתי. הם לא ידעו איך זה יתקבל, איך אנשים יגיבו והיו מאוד מגוננים. גם היום, כשיש הפסדים כולם בדיכאון ויש בכי וזה לא פשוט, אבל כבר מסתכלים על הדברים אחרת. כשאמא שלי מדליקה נרות, היא מתפללת בשבילנו שהכול יהיה בסדר ושני ההורים שלי מגיעים למשחקים כשזה מתאפשר".

איך הענף קיבל את העובדה שיש עכשיו אישה בראש קבוצה?
"כל דבר שקורה בפעם הראשונה מתקבל עם תהיות ואני מניחה שגבות הורמו, כי בכל זאת מדובר באישה בתחום שהוא גברי במיוחד. אבל לשמחתי, האוהדים שלנו קיבלו אותי באהבה מהרגע הראשון, הקולגות פרגנו, תמכו ועזרו כשהייתי צריכה ואני בטוחה שהיום זה כבר משהו שרגיל לכולם. אני חושבת שלכל אדם צריכה להיות היכולת להיכנס לכל תחום שהוא אוהב ושהוא רוצה לעשות בו את הטוב ביותר, בלי קשר לזהות מגדרית".

היה לך רקע בכדורגל לפני שהגעת לבאר־שבע?
"כשהייתי קטנה אהבתי ספורט ומכוניות. לא שיחקתי באופן פעיל, אבל אהבתי לצפות מהצד. מבחינת כדורגל בבית, אבא שלי היה אוהד מכבי נתניה וכל המשפחה של אמא אוהדי בית"ר, אבל היום כולם אצלנו אדומים".

אלונה ברקת חוגגת אליפות. ''לא שיחקתי באופן פעיל, אבל אהבתי לצפות מהצד'' צילום: דני מרון

ההתחלה של ברקת בבאר־שבע לא הייתה פשוטה. "שחקנים איכותיים פשוט לא רצו לבוא אלינו, זו בכלל לא הייתה שאלה של כסף", היא מספרת. "היינו בליגה השנייה והשחקנים העדיפו להישאר במרכז ולשחק במקומות עם סיכוי לזכות בתארים. זה היה מאוד מתסכל, תחושה שאתה רץ אחרי הזנב שלך; אתה מבין מה התהליכים הנכונים שצריך לעשות, ובמציאות אתה מאוד מתקשה".

בעונה הראשונה של ברקת בקבוצה, סיימה באר־שבע במקום הרביעי בליגה הלאומית ולא הצליחה להעפיל לליגת העל. בעונת 2008/9 מונה גיא לוי למאמן, מאור מליקסון הגיע אחרי כמה עונות לא מוצלחות במכבי חיפה, ובסיום העונה חזרו האדומים לליגה הבכירה אחרי ארבע שנים ארוכות, כשעל הדרך זכו גם בגביע הטוטו של הליגה הלאומית.

גם החיים בליגה הבכירה לא היו קלים עבור ברקת והאדומים. גיא עזורי מונה למאמן, כסף רב הושקע, אבל הדברים לא עבדו. במרץ 2010, לאחר משחק חוץ בחיפה, התפתחה תקרית אלימה על כביש החוף בין כמה מאוהדי הקבוצה לבין עזורי, שנאלץ לסטות עם רכבו מהכביש. כתוצאה מכך, הודיעה ברקת שתעזוב את הקבוצה בסיום העונה.

בסופו של דבר, אחרי קמפיין מצד האוהדים שכלל גם חוזה שניסחו בנוגע להתנהלות ראויה שלהם במגרשים, חזרה בה מהחלטתה ונשארה. "ההבנה של הקהל שאנחנו מועדון שהוא גם קהילה שמייצגת חבל ארץ, ואיך אנחנו רוצים להתנהג במגרשי כדורגל, היא אחת הנקודות הקריטיות שהובילו לשינוי המשמעותי שאנחנו רואים היום בבאר־שבע", מסבירה ברקת, "אם אין לך תמיכה של האוהדים בדרך ובערכים שלך והבנה שאלה כללי המשחק, קשה מאוד להגיע להישגים כמו שהגענו אליהם. האוהדים הם השותפים המרכזיים שלנו והיום מי שמסתכל על באר־שבע רואה אוהדים מדהימים, אנשים שגאים ומאמינים במועדון שלהם, בלי גילויי אלימות או גזענות. זה מופלא בעיניי".

את העונה הראשונה בליגת העל יחד עם ברקת, סיימה באר־שבע במקום התשיעי ועם ויקו חדד על הקווים. עונה לאחר מכן, עם ניר קלינגר כמאמן, שוב סיימה הקבוצה במקום התשיעי. שנה לאחר מכן, לאחר שקלינגר התפטר וגיא לוי חזר, ניצלה הקבוצה מירידה במחזור האחרון.

"בכל מערכת, לא רק בספורט, לוקח זמן לבנות פאזל נכון. למדתי עם הזמן שהמפתח להצלחה זה גיוס האנשים הנכונים, ואם אתה מגייס מישהו שתוך זמן קצר מתברר שהוא לא האיש המתאים - עדיף לא להתעקש עליו. צריך להודות באומץ שהמינוי הזה לא הצליח ולהמשיך הלאה. למשל, בשנים הראשונות החלפנו ארבעה מנכ"לים, אנשים מצוינים אבל לא נכונים לצרכים שלנו פה, עד שמינינו לפני שש שנים את אסי רחמים שמתאים לנו כמו כפפה ליד".

בעונת 2012/13 החתימה ברקת את אלישע לוי למאמן, אבל גם אז העסק לא התחבר מקצועית והקבוצה שרדה בליגה הבכירה רק במחזור האחרון, אחרי ניצחון חוץ מול מכבי נתניה.

"הייתה לי אז שבת נוראית, ממש נקודת משבר", היא נזכרת, "הייתי במתח עצום והגענו למשחק הישרדות באצטדיון שמעולם לא ניצחנו בו, והפסד מוריד אותנו ליגה. הגעתי למגרש, וכמו תמיד במשחקי חוץ ישבתי עם הקהל, והם חיבקו אותי ואמרו לי שיהיה בסדר. אני חושבת שהניצחון שם היה רגע מכונן, שהתפרץ למקום מאוד חיובי. מי שאומר שהקהל שלנו היום הוא קהל של הצלחות, פשוט לא מבין את התהליך שעברנו".

בכדורגל שלנו כולם רוצים תוצאות מהירות. איך גייסת סבלנות לתהליכים?
"אני חושבת שזה שיעור לכולם כי אין קיצורי דרך בחיים, בטח לא כשרוצים להוביל שינוי. הבנתי בשלב מסוים שהדברים ייקחו לנו יותר זמן, אבל שאנחנו חייבים לעשות אותם נכון, מה שיוביל בסופו של דבר להצלחה והקמה של מערכת יציבה. אנחנו רואים את עצמנו קודם כול כמשפחה וכנותני שירות וזה מצריך מאיתנו המון. הטלפונים הניידים של כולנו זמינים מסביב לשעון ולא כל אחד מוכן לדברים כאלה. אז לקח זמן לבנות ולתקן, עד שהצלחנו לחבר נכון".

שחקני הפועל ב''ש עם צלחת האליפות. ''אין קיצורי דרך בחיים'' צילום: דני מרון

זמן קצר לאחר משחק ההישרדות חתם אליניב ברדה לשלוש שנים בקבוצה וחזר לקבוצת נעוריו, לאחר שש עונות מרשימות למדי בגנט הבלגית. "ברגע שהנסיך שלנו, הקפטן שלנו, חזר הביתה - השם שלו, המותג והנשמה שלו עזרו לנו להתחיל ולהביא שחקנים ברמה גבוהה, שסייעו לנו לחולל את השינוי שקורה בבאר־שבע", מסכמת ברקת את רגע המפנה האמיתי בסיפורה של הקבוצה הדרומית.

אל ברדה הצטרפו גם מאור בוזגלו והחלוץ גליינור פלט, ולפתע הפכה באר־שבע לקבוצת צמרת, שסיימה את עונת 2013/14 במקום השני. עונה לאחר מכן חזרה הקבוצה למפעלים האירופיים לאחר 18 שנה, אך הודחה במוקדמות הליגה האירופית, סיימה את העונה במקום השלישי בליגה והובסה בגמר הגביע, 6:2 בידי מכבי ת"א.

"ברגע שרוב הקהל נשאר לעודד את הקבוצה בסיום המשחק, למרות הכאב והבכי, הבנתי כמה המועדון הזה חזק", נזכרת ברקת. "זה היה הפסד קשה, אחרי שהעיר אכלה ושתתה את הגמר במשך שבועיים, ועדיין קיבלתי הרבה אהבה והודעות תמיכה מהקהל, והייתה תחושה שהוא התבגר. העובדה שהם מאפשרים לנו וסומכים עלינו, נותנת לנו עוצמה שמובילה לדרייב של עשייה והמשבר הזה, נתן לנו בסופו הרבה כוח לעשות דברים".

לפני כשנתיים מונה ברק בכר למאמן הקבוצה במקומו של אלישע לוי, ויחד עם רכש איכותי שהמשיך להגיע הוביל את הקבוצה לעונה חלומית בזירה המקומית. הקבוצה רצה לרצף של 29 משחקים ללא הפסד, התמודדה בהצלחה מול יריבתה הגדולה מכבי ת"א וזכתה בתואר אליפות, לראשונה אחרי בצורת של ארבעים שנה. משחק הניצחון נערך באצטדיון העירוני המפואר והחדש שנחנך זמן קצר קודם לכן.

"זה היה החלום מהרגע שנכנסתי לקבוצה, לראות שם משפחות עם ילדים, עם סבתות שבאות, דורות שלמים שהם חלק מהקהילה הזו שקוראים לה הפועל באר־שבע", אומרת ברקת בגאווה. "כל אחד שעוסק בספורט רוצה להצליח, אבל אני חושבת שאצלנו ההצלחה עוצמתית הרבה יותר בגלל נקודת הפתיחה שלנו. להצלחה של באר־שבע יש משמעות הרבה יותר נרחבת מהצלחה של מועדון כדורגל, וזהו מבחינתי ההישג הגדול".

באיזה מובן המשמעות גדולה יותר?
"אני מתכוונת לפרויקטים הקהילתיים, שבהם אנחנו מאמצים ארבעה בתי ספר לחינוך מיוחד מכל אזור הדרום והפזורה הבדואית, בנוסף לפעילויות נוספות עם עמותות של תסמונת דאון וילדים שמגיעים משירותי הרווחה. כשילדים מחינוך מיוחד משחקים במחצית מול קהל של 16 אלף איש ומרגישים שווים בין שווים, אלו הערכים שאנחנו מדברים עליהם ומה שאנחנו עושים לאורך השנה. כל אחד אצלנו יודע שהוא יכול לחלום, ואם הוא יאמין, דברים יקרו".

שחקני הפועל באר שבע חוגגים. ''כל אחד אצלנו יודע שהוא יכול לחלום'' צילום: דני מרון

ההצלחה הגדולה רק פתחה את התיאבון לאדומים. בעונה החולפת הלכה הקבוצה צעד קדימה עם אליפות שנייה ברציפות שהוכרעה הרבה לפני תום העונה, ועם מסע אירופי מרשים שהתחיל במרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג והסתיים בשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית, בהפסד לבשיקטש ואחרי ניצחונות על קבוצות כמו אינטר וסאות'המפטון.

"זו הייתה עונה מופלאה, מאתגרת ומרגשת, וכשמגיעים לסוף יש אושר מטורף והבנה כמה מיוחד היה המסע הזה", אומרת ברקת בהתרגשות, "לראות כמה אלפי אוהדים שלנו, מלווים אותנו למשחקים בחו"ל. הם עומדים, שרים ומעודדים ותושבי המקום רואים את זה ואת היכולת היפה שהצגנו - קשה להבין כמה טוב זה עושה למדינת ישראל. אחרי שסיימנו את המשחק בטורקיה, למרות שהפסדנו ומצב היחסים בין המדינות ידוע, הקהל מחא לנו כפיים. כשניצחנו את סאות'המפטון, הדובר של אינטר שלח לנו הודעה שהם גאים בנו. אנשים לא מבינים איזו פלטפורמה זו הכדורגל כדי לחבר בין אנשים וליצור קשרים, והלוואי שהיו מבינים את הכוח שיש בענף ליצור שינוי חברתי בתוך המדינה שלנו, וגם במה שחושבים עלינו מבחוץ".

למרות הסיום החלומי, במהלך העונה סבלה באר־שבע מירידה חדה ביכולת, לא הצליחה לנצח במשך תקופה ונאלצה להתמודד עם סדרת הפרות משמעת בתוך הקבוצה מצד שחקנים שכעסו על מעמדם המקצועי, בהם למשל אליניב ברדה, ותלונות שהופנו בתקשורת כלפי המועדון מצד אביו של מאור בוזגלו ואמו של בן שהר.

"זה לא היה נעים, אבל יש לנו מערכת חזקה, שלא נתנה לדברים לחדור פנימה", מסבירה ברקת, "הסיפור עם אליניב הוא משהו נקודתי, שמיד הסתדר. שתי דקות אחרי, בן שהר כבר אמר שהוא מכבד את אמא שלו אבל זו לא דעתו, ואותו דבר אמר מאור לגביו אביו. אנחנו מצדנו שמרנו על אותו פרופיל תקשורתי, לא ענינו ולא דיברנו וכל מה שעניין אותנו זה הבית. כל עוד ראינו שהשחקנים מתנהגים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, חדר ההלבשה שלנו יציב והכול מתנהל כרגיל, אז הכול היה בסדר. אנחנו פתוחים לשמוע הכול, קוראים את הביקורות ושואלים את עצמנו אם יש לנו משהו ללמוד, אבל לא מוכנים שמישהו יסיט אותנו מהדרך שלנו".

איך התמודדתם עם ירידת המתח המקצועית?
"ניסינו לטכס עצה יחד מה אפשר לעשות כדי להחזיר את התשוקה לקבוצה, כי הרגשנו שנוצרה התפזרות. ואז נתקלנו במאמר בכלכליסט, שעסק בנו וב'מחלת היותר', מונח שטבע פאט ריילי (מאמן כדורסל שזכה באליפות עם הלייקרס ומיאמי היט, ד"מ), שטען שהצלחה היא בדרך כלל הצעד הראשון לכיוון אסון, בגלל שכולם בקבוצה עוברים למחשבה אנוכית, רוצים יותר כסף, תהילה, כבוד. המאמר גרם לנו להבין איפה אנחנו נמצאים, וזה הוביל לשיחה מאוד עוצמתית עם השחקנים שלנו".

מה נאמר בשיחה?
"זה היה שיח פתוח, שבו ברק בכר דיבר על זה שכנראה קצת התבלבלנו ושאנחנו להקה שהכוח שלה ביחד. זה היה טריגר ששם לשחקנים מראה, החזיר אותנו למסלול והפך אותנו להרבה יותר עוצמתיים. השחקנים הפנימו שבשביל המורשת שלהם ושל העיר צריך לשים הכול בצד, ולהתרכז בהצלחת המועדון. אני בטוחה שניתקל שוב בבעיות האלה כי קשה לשמר רמת רעב, וצריך לשבור את הראש כל הזמן מה צריך לעשות".

עד כמה קשה לנהל קבוצת כדורגל?
"זו התמודדות יומיומית, עבודה מול אנשים עם רצונות שונים ואתה צריך להתייחס לכולם ולהוביל מערכת, שעובדת מסביב לשעון וצריכה להיות זמינה ורגישה לכולם. זה תחום שבו כל הזמן דברים קורים ובניגוד לעסק, שבו אתה מוציא דוח פעם ברבעון, פה אתה מוציא פעם בשבוע. זה לא פשוט".

יש גם ירידת מתח אחרי שיאים כאלה?
"ספורט הוא כמו רכבת הרים ובסוף של עונה כזו יש גם עייפות וסוג של ירידת מתח, למרות שאני כבר מוכנה לאתגרים החדשים ואין לי את הלוקסוס לשבת יותר מדי זמן ולשמוח על כל מה שקרה. אנחנו כמועדון רוצים לשמר את ההצלחות שלנו ולהמשיך ולהגיע להישגים ולריגושים חדשים וביום שנרגיש נוח מדי, נהיה בבעיה".

ברק בכר חוגג אליפות שניה ברצף. ''איש אמונה רעב ואמביציוזי'' צילום: דני מרון

ספרי קצת על הקשר בינך ובין ברק בכר.
"ברק הוא מאמן מוכשר וחרוץ, איש אמונה רעב ואמביציוזי, שיש לי אליו הערכה מקצועית גדולה והקשר בינינו הוא יוצא מהכלל. אנחנו מדברים כל יום כל היום על כדורגל, ונוהגים לשבת יחד עם אסי רחמים ולגלגל דעות באופן הכי פתוח ואמיתי. ברק יודע שהוא יכול לשאול מה שהוא רוצה, תמיד נגיד לו מה שאנחנו חושבים, אבל בסוף זו אחריות שלו, והוא רשאי לעשות כל מה שהוא רוצה בנושא המקצועי".

מאור בוזגלו, שקרע רצועה בברך לאחרונה, יישאר שחקן באר־שבע בעונה הבאה?
"הגשנו למאור הצעה להארכת החוזה, אבל הוא אמר שהוא רוצה להתמקד בהחלמה שלו ואנחנו מכבדים את זה".

לאחרונה נשמעה ביקורת על רכש מוגזם מצדכם של כישרונות צעירים, מה שפוגע במחלקת הנוער שלכם. מה דעתך?
"צריך להיות היום ברמה מאוד גבוה כדי להיכנס להרכב של הפועל באר־שבע, ואנחנו משקיעים הרבה במחלקות הנוער שלנו ובשיפור צורת העבודה שלנו בכל מה שנוגע לפיתוח שחקנים. בעונה החולפת השאלנו שישה צעירים שלנו לקבוצות אחרות כדי שיתחשלו, ועקבתי אחריהם במשחקים בלאומית. יש לנו גם פרויקט דגל בשם 'יהלום', שגם הצוות המקצועי של הבוגרים הוא חלק ממנו, וכרגע אני רואה בשטח לפחות שני שחקנים מהנוער שלנו עם פוטנציאל להפוך תוך שנה־שנתיים לחלק מוביל בקבוצה. אלו דברים שלוקחים זמן, ולנו כמערכת אין רצון גדול יותר מאשר שיהיו אצלנו כמה שיותר שחקנים מקומיים".

מד הציפיות מכם רק בעלייה. לאן תרצי להגיע בעונה הבאה?
"אנחנו לא מפסיקים לחלום ורוצים לבוא ולעשות את המיטב בכל מפעל שנהיה בו. יש לנו שלד מצוין. ליגת האלופות זה החלום, וכמו שעשינו מסע מרשים באירופה בעונה החולפת, המטרה היא להגיע לפחות לאותם הישגים בשנה הבאה".

אלונה ברקת. ''יש לנו שלד מצוין'' צילום: דני מרון

כדורגל אינו עסק זול, בוודאי לא ברמות הגבוהות.תקציבה של הפועל באר־שבע העונה הוערך בכ־50 מיליון שקל, וברקת השקיעה עד היום בקבוצה יותר ממאה מיליון שקל הון עצמי. "כשהגענו, ההצהרה הייתה על הקמת עסק שהוא תרומה לקהילה. אבל צריך גם לומר בהגינות, שקבוצות שמשתתפות לאורך זמן במפעלים אירופה יכולות גם להרוויח כסף, למרות שזו לא הייתה מטרת העל שלנו כשנכנסנו לזה", מספרת ברקת.

"מבחינה כלכלית יש לנו סטנדרטים מאוד ברורים, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ומה לא, גם אם אנחנו יכולים. מסיבות חברתיות, חשוב לנו שלא יהיו פערים גדולים בין השחקנים ולכן רמת השכר שאנחנו מציעים ברורה, ולא נקפוץ מעל הפופיק גם אם אנחנו יכולים".

זה נכון שהכדורגל שינה לך את החיים?
"הכדורגל שינה את החיים שלי ושל כל המשפחה שלי ואם פעם היינו מדברים על עסקים, היום הכול נדחף הצדה וכל שמעניין הוא מה שקורה בקבוצה. הבנים שלי גדלו לתוך זה והם מאוד בעניין ואפילו חמי, זלמן ברקת, איש בן שמונים, הוא הראשון שמצלצל אליי אחרי כל משחק כדי לדסקס על מה שקרה".

כתבו לאורך השנים כמה דברים מעליבים נגדך, שבעלך קנה לך צעצוע ודברים בסגנון זה. עד כמה קשה להתמודד עם זה?
"אני לא יכולה להגיד לך שדברים כאלה היו נעימים עבורי, אבל כשאתה עושה את הדברים שאתה מאמין בהם, זה לא באמת משנה בסופו של דבר. תמיד השתדלתי לעשות את הכי טוב שאני יכולה, ואף ביקורת או טור מעליב לא הכתיבו לי את סדר היום".

מה דעתך על מצב הכדורגל הישראלי?
"אני חושבת שאנחנו מאוד אוהבים לחבוט בעצמנו, ושיש גם הרבה דברים יפים שקורים בכדורגל שלנו, שפחות רואים ומדברים עליהם וזה חבל. נעשית התקדמות בהרבה מישורים, אנחנו עושים התאמות ולא כאלה גרועים. הכי קל להסתכל על מחצית הכוס הריקה ולהגיד מה אין ולמה אף פעם לא נגיע לכלום".

את נחשבת היום מלכת הדרום, אבל עדיין חיה בתל־אביב. יש מחשבות לעבור?
"אני לא מכירה הרבה מלכות שקמות ברבע לשבע בבוקר להכין חביתות לילדים שלהן ואני לא מרגישה כזאת. החיים שלנו הם בתל־אביב - העבודה, בתי הספר של הילדים והאוניברסיטה. אני נמצאת המון בדרום, זה הבית השני ובהרבה מובנים אני מרגישה דרומית".

יש בדמות שלך משהו מסתורי, שעדיין לא פוענח. זו תדמית שאת אוהבת לשמר?
"אני לא אוהבת להתראיין, אבל אני חושבת שאני הכי פשוטה וקלה שיש, כי מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".

על מה את חולמת?
"להמשיך לאתגר את עצמי כדי לעשות עוד דברים מדהימים, כי זה לא פשוט. צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולדעת שיש עוד שיאים שאפשר לשבור. המקום של ההצלחה מאוד מבלבל, וצריך להמשיך לשמור על הצניעות ולהיות רעבים".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"החמש הוא ברגעים ספציפיים מאוד, זה לא משהו שקורה כל יום. יש לי המון רגעי אושר במשפחה ובקבוצה, ואני משתדלת להסתכל על הדברים החיוביים בחיים. אני אוהבת את מה שאני עושה ומשתדלת להיות כמה שיותר שמחה בחלקי".

אלונה ברקת חוגגת אליפות על הכתפיים. ''אני אוהבת את מה שאני עושה'' צילום: דני מרון