כבר לא מייצרים כאלה: לזכרו של מאיר נמני
מאימון הבכורה בנבחרת הנוער באמצע שנות ה-60, דרך רגע הפציעה באיצטדיון ר"ג לעיני 40 אלף צופים ועד המשחק, שמיקם את צפרירים חולון על המפה. מנחם כהן על תחנות חייו של מאיר נמני, אחד משחקני הכדורגל הבולטים ביותר בישראל, שהלך אתמול לעולמו
מכל המילים שיצאו מגדרןבימים של גאון ויגון ותקוה
שתי מילים יש, פשוטות, איומות מכולן
שתי מילים נוראות.
הוא היה
סתיו, אמצע שנות ה-60, בלומפילד: נבחרת הנוער קיימה את אימון הבכורה, כל קבוצה שלחה את הטאלנטים שלה, אלי סנדלר וירון עוז ממכבי ת"א, משה אוננה וסינג סינג ממכבי יפו, שולם שוורץ מחדרה, צ'רנוחה מבית"ר, כולם מכירים את כולם, מהליגה, מנבחרת האפרוחים, מעבירים דאחקות, אחוקים.
בצד, נחבא אל הכלים ישב לו נער צעיר ולא הוציא מילה, חשבנו שהוא אילם. המאמן שפר שאל אותו "מה אתה משחק?", "שים אותי באמצע", לחש האילם והצטנף בפינה. שפר שם אותו בהרכב השני, מולו שולם, אוננה ואלי סנדלר. ניסו אבל לא הצליחו.
ביציע ישבו מאמני הליגה, המשחק הסתיים, ג'רי בית הלוי מ"תינוקות ג'רי" וגיורא שפיגל מיהרו אל הנער. "איך קוראים לך, מאיפה אתה?", שאל גיורא, "קוראים אותי מאיר", ענה הילדון בחצי פה, "מאיר נמני ואני משחק במכבי רמלה", שיחקת! פסק בית הלוי והוציא דפי נייר מתיקו, תחתום לי פה ופה ופה.
1977 איצטדיון רמת גן: יותר מ-40 אלף איש מילאו את יציעיו הרעועים של האיצטדיון לראות את נבחרת ישראל מנצחת את דרום קוריאה בטורניר הקדם מונדיאל. צ'ה בום קון, הענק הקוריאני ומטובי הכדורגלנים ביבשת ועד בכלל, פרץ בפעם המי יודע כמה לכיוון השער הישראלי, מאיר נימני, שדוביד שם אותו באמצע, חילץ ללא קושי את הכדור כמו בפעמים קודמות. נתן פס ו...
הג'ינג'י שאחראי על האחזקה שכח לכסות את בור ההשקיה במרכז המגרש, אם לא היה שוכח הוא לא היה ג'ינג'י והיה אחראי על הלוגיסטיקה בוומבלי. מאיר נימני נפל לבור, תרתי משמע וריסק את הקרסול. המשחק הסתיים בתיקו אפס, נבחרת ישראל לא הצליחה להעפיל למשחקי המונדיאל.
27.5.1987, מגרש ימק"א, ירושלים
נותרה עוד דקה, אולי פחות לסיום המשחק. הפועל ירושלים הוליכה 0:1 משער של שלומי מלכה. חמש דקות קודם, כל העולם ומלואו, אבות הנצחון, הסתובבו על הקווים, אנשי ירושלים שלפו את בקבוקי השמפניה ופרסו את הדגל לסיבוב האליפות.
המשחק נעצר לרגע, שחקני צפרירים אספו את השברים, מה כבר יכול לקרות בפחות מדקה. מאיר נימני ,מאמן צפרירים נכנס למגרש. חילק הוראות וסימן בידיו, למעלה! תעלו למעלה!! שום דבר עוד לא נגמר!
המשחק חודש. צבי שריר מהטובים והאמיצים בשופטי ישראל ,סימן לקווניו "עוד דקה". קדימה. צעק נימני, למעלה! זה לא נגמר!! משה פרחן בעומק מחצית המגרש החולוני, הגביה "קדימה למעלה", ארז שקרוקה הוריד עם הראש לליאון פנסו, שקרע את הרשת הירושלמית.
בשבוע שאחרי ניצחה צפרירים את מכבי רמת עמידר ועלתה לליגה הלאומית.
לא נשכח אותך לעולם מאיר נימני, האיש ששם את צפרירים חולון על המפה.
אקו"ם