מרציאנו: "לא צריך להוכיח את עצמי לאף אחד"
שוער היברניאן, בראיון מיוחד לקראת עונת הבכורה בפרמייר ליג הסקוטית: "מאתגר". על הביקורות לאחר המשחק מול ספרד: "לא אתייחס לכל דבר שכותבים, אני משתדל להיות הכי טוב". ועל העתיד: "בעוד שנה יכול להיות שאהיה במקום שלא חלמתי עליו"
לקראת סיום העונה הקודמת קרא מאמנה של היברניאן הסקוטית, ניל לנון, לשוער הישראלי אופיר מרציאנו ואמר לו: "אנחנו מרוצים ממך ורוצים לראות אותך איתנו גם בשנים הבאות". המועדון מאדינבורו, בירת סקוטלנד, היה בדרך הבטוחה לפרמייר ליג המקומית ולמרציאנו היה ברור שהכיוון הוא להמשיך במקום שנתן לו צ'אנס בעונה שעברה בזמן שהיה צריך אותו.
"כיף לשמוע דבר כזה", הוא סיפר בראיון ל"ישראל היום" לאחר החתימה לארבע שנים נוספות ב"היבס" והוסיף: "גם המנהל המקצועי וגם המאמן אמרו שהם רואים אותי כחלק חשוב בעונה הבאה בליגה הסקוטית הראשונה".
המכשול היחיד לכאורה היה דמי המעבר ממ.ס אשדוד, שהחזיקה בכרטיס השחקן של השוער, אך בסופו של דבר הבעלים האשדודי ג'קי בן זקן החליט ללכת לקראת השוער שגדל אצלו במחלקת הנוער ונתן לו אור ירוק לחתימה. "אני חייב לג'קי הרבה", אמר מרציאנו, "הוא עשה בשבילי המון במהלך הקריירה. לא דיברתי איתו אישית, אבל העברתי לו תודה גדולה דרך חברי ההנהלה. יש לו חלק חשוב בקריירה שלי".
הרבה גבות הורמו כשעברת לליגה השנייה בסקוטלנד. בארץ זלזלו בליגה הזו.
"בסיטואציה שנוצרה בקיץ שעבר האופציות היו מצומצמות. הייתי בבלגיה בעונה הראשונה ולא הצלחתי, לא משנות הסיבות, וידעתי שאם אחזור לארץ לא אוכל לצאת שוב לאירופה. יכולתי להישאר בקבוצה בישראל והיו לי הצעות, אבל היתה גם ההצעה מהיברניאן ושמעתי 'ליגה שניה' אבל יצאתי להתרשם. ראיתי את המועדון והבנתי שזה מועדון גדול ושיש לי פה את כל התנאים להצליח. לא הרגשתי שאני משחק בליגה שנייה, כי היה לי כיף בחיים, נהניתי מכדורגל ובמצב כזה לא צריך לייחס חשיבות למה שאנשים אומרים, מה שחשוב הוא שהיה לי טוב".
בעונה הבאה זו כבר הליגה הראשונה, מפגשים מול סלטיק וריינג'רס, זה בטח נשמע אחרת.
"ברור שזה עושה משהו בבטן וברור שזה מאתגר אותך. מבחינה אישית, אני עובד עכשיו מאוד קשה כדי להגיע לעונה בכושר טוב. לאו דווקא מול סלטיק או ריינג'רס תהיה לי הכי הרבה עבודה. משחקים כאלה הם מה שחלמתי עליו כילד, אבל פה רואים את הדברים אחרת. כל משחק לגופו".
במארס האחרון מרציאנו חזר גם לסגל נבחרת ישראל וקיבל את אפודת השוער הראשון במשחק מול ספרד. ישראל הובסה 3:0 במשחק שמרציאנו ירצה לשכוח, אבל למרות הביקורות החריפות שספג, נראה שבגיל 27 השוער כבר לא מתרגש מהדברים שנאמרים עליו.
"לא אתייחס עכשיו לכל דבר שכותבים או אומרים", הוא מבהיר. "בפאנלים שיש אנשים שהם לא 'אנשי מקצוע' לא ממש הקשבתי לביקורות, זה לא עניין אותי, אבל יש כאלה שבאמת נתנו ביקורת מקצועית אז להפך - לקחתי את הדברים בכיוון חיובי כדי ללמוד מהטעויות. תקשורת היא אותו דבר בכל מקום, והתקשורת הבריטית לא פחות קשה מהתקשורת בארץ. לא צריך להתרגש מביקורות כאלה או אחרות. אני לא נמצא במקום של חסדים מאף אחד ואני לא צריך להוכיח את עצמי לאף אחד. אני משתדל להיות הכי טוב וזהו, המשכתי הלאה".
אתה מאמין שתחזור להיות שוער ראשון בנבחרת?
"אי אפשר לדעת, הכל יכול להתהפך בתקופה מאוד קצרה. מובן שהשאיפה שלי להיות טוב בליגה הסקוטית ומשם גם להגיע לנבחרת. החוויות הכי יפות שלי עד כה בקריירה היו בנבחרת, שהיא מעל כל שחקן. אין שם כסף, אלא רק כבוד וגאווה. לא משנה מה יהיה המצב שלי, בכל הזדמנות שתהיה לי אגיע לייצג את הנבחרת באהבה גדולה".
מרציאנו מספר שלא קשה להתרגל למציאות בעיר כמו אדינבורו. אביו ג'קי, שליווה אותו מאז היה ילד במ.ס אשדוד, הגיע לבקר כמה פעמים, ואשתו נמצאת איתו בחודש השישי להריונה בדרך ללידת בנם הבכור. "אשתי מחזקת אותי פה מאוד", סיפר השוער. "אבא שלי בא לפה לראות משחקים והיתה לי חוויה להראות לו איפה אני נמצא. הרגשתי שהוא גאה בי, זה משהו שקשה לתאר במילים".
לאינגליש ברקפסט, ארוחת בוקר של שעועית, ביצה ובייקון כבר התרגלת?
(צוחק) "יש לנו את זה בכל בוקר באימון, אבל אני לוקח רק את הביצים. על בייקון בכלל אין מה לדבר, כי אני משתדל לאכול כשר. במועדון יודעים את זה ומכינים לי הכל בנפרד. גם בבתי מלון לפני משחקים ממש מתחשבים בי ומביאים לי אוכל כשר. אפילו לאשתי, כשהיא מגיעה לווי.איי.פי מכינים עמדה מיוחדת עם אוכל מתאים. הכל זה הרגשה ונותנים לי פה הרגשה של בית, דואגים להכל כדי שנרגיש בנוח, וזה הכי חשוב".
חתמת לארבע שנים, אבל אין שאיפה להגיע לקבוצה בכירה יותר?
"זה שנשארתי לשחק בחו"ל אומר שיש לי עוד שאיפות. היברניאן זו לא העיר שגדלתי בה, כך שיש שאיפות הלאה, אבל למדתי בקריירה שאסור לחשוב יותר מדי קדימה. אחרי כמה חודשים טובים מגיעות הצעות, אתה מאבד את זה ואז הכל הולך אחורה. אם אהיה טוב אז דברים יגיעו, בלי שאשים לב בכלל. אנחנו מדברים עכשיו ובעוד שנה יכול להיות שאהיה במקום שלא חלמתי עליו".
אקו"ם