לא בגלל הכסף: פדרר ובניון ממשיכים להתענג
הטניסאי השוויצרי בן ה-36, שהידרדר העונה לדירוגים הזויים, זכה בטורניר ווימבלדון ונשאר בבועה האדירה שבנה לאורך הקריירה. הכדורגלן הישראלי בן ה-37 וויתר על האגו כדי להפיק את הכישרון והניסיון. מה משותף לשניים שמאפשר להם להתגבר על הגיל?
1. יוסי בניון בן 37, אליניב ברדה בן 36, רוג׳ר פדרר בן 36. האחרון היה בעונה הזאת באחת מהתקופות הגדולות בקריירה שלו, שהגיעה לשיאה השבוע בווימבלדון עם זכייה תשיעית, ומחיקתו של פיט סמפראס מהלוח. הסתכלתי בו זמנית על פדרר ברגעים הארוכים של הגארבז׳ טיים לפני שהכניע את מארין צ׳יליץ׳, ועל תא הכבוד בו ישבה משפחתו הנרגשת. כן, נרגשת כמעט כאילו מדובר בזכייתו הראשונה של גדול הטניסאים בכל הזמנים.
חשיבותה של המעטפת סביב פדרר או כל ספורטאי אחר, היא במקרים רבים קריטית להמשכיותו והמחלוקת של הקריירה. פדרר הרוויח לאורך השנים מספיק כסף כדי לפרנס את שבט פדרר לאלף השנים הבאות, ואולי עוד קצת יותר, בלי שיידרשו לעבוד עוד יום אחד בחייהם. אבל זה העניין, שאין סיכוי שמי במשפחת פדרר, בדור ההמשך, ינוח על זרי הדפנה ויחיה מכספי הירושה של רוג׳ר.
אפשר לראות את זה בדינמיקה של השבט הזה בתא הכבוד בווימבלדון, שבגללה הגיע הבחור לאן שהגיע, ועוד מיקסם את זה בסדרות עולות. פדרר היה יכול לשחרר כבר מזמן, וכשהידרדר במהלך העונה לדירוגים הזויים מבחינתו של מי שלא ירד כל כך הרבה זמן ממקום ראשון - אפשר היה להבין שאנחנו בסופה של תקופה.
אבל פדרר לא רצה ללכת לשומקום, וממש לא בגלל הכסף, אלא בגלל העונג הזה להישאר בבועה האדירה הזאת שבנה לעצמו במהלך הקריירה הזאת. אימונים, נסיעות, אורח חיים מדוקדק, זוגיות, בניית משפחה, טיפוח הקשר עם ההורים. וכשאתה פדרר, ואתה לא עושה לאורך כל הקריירה פאולים שמפרקים לאט לאט, או מהר מאוד את הדימוי שלך - אתה עושה התאמות וחוזר די מהר לעוד סיבוב בפיסגה, כשאתה מנצל את ההתרופפות בסביבת העבודה של היריבים האגדיים שלך - למשל נובאק ג'וקוביץ׳.
בגיל 36 אתה לא באמת יכול לשחק כפי שהיית בגיל 26 מבחינת עומסים, אינטנסיביות, גמישות ובעיקר מהירות ההתאוששות של הגוף אחרי מאמץ משמעותי. פדרר עשה התאמות והפחית את מספר משחקיו בצורה משמעותית, כדי להתמקד ולשמור כוחות. הוא השחקן היעיל ביותר בעולם מבחינת מספר פעולות שהוא עושה במגרש. אבל כדי שזה יצליח הוא חייב להיות עילאי מדוקדק בסך כל הפעולות המחושבות שלו. שווייצרי כבר אמרנו?
2. אני חושב שגם המעטפות המשפחתיות סביב יוסי בניון ואליניב ברדה מאפשרות להם להאריך את הקריירה שלהם עמוק וקרוב לשנתם ה-40, למרות שנים מאוד עמוסות בליגות האירופיות הקשוחות והאינטנסיביות. שניהם לומדים על בשרם מה שקשה יותר לשחקנים כוכבים מישראל להפנים - לחשב נכון את דקות המשחק שלהם, לעיתים קרובות על חשבון האגו - כדי למקסם, כמו פדרר, את הזמן כשהם במגרש, ולהפיק את הכישרון והניסיון העילאי שלהם.
ברדה, בגלל המעטפת המקצועית הבריאה של באר שבע, הצליח להסתגל למצב יחסית בצורה טובה, אבל לא בלי בעיות. אצל בניון זה התחיל איום נורא כשחזר מאנגליה למכבי חיפה. הוא לא היה מוכן ובשל למצב החדש, והוא גם הגיע לקבוצה מפורקת שתלתה בו תקוות לא ריאליות ובנתה מגדלים של ציפיות שבסופם אכזבה.
במכבי ת״א זה היה כבר יוסי אחר, הרבה יתר מוכן להפנים את הסיטואציה, וגם חלק מקבוצה בריאה בהרבה. אבן צריך לזכור שגם כאן היתה תקלה. בניון היה אמור להגיע למכבי ת״א של ערן זהבי. אותו זהבי היה מהדוחפים הגדולים להבאתו של בניון לקרית שלום, וכשזה הגיע, בשלה עיסקת עזיבתו לסין.
העונה של בניון עם זהבי היתה יכולה להיות טובה הרבה יותר מעונתו הסבירה פלוס, אבל גם בגיל 37, אחרי שתי עונות בישראל - בניון, שלא זקוק לכסף הזה - יודע שלתלות הרגע את הנעליים, אפילו בליגה הישראלית, זה לחיות חיים אחרים לגמרי. תשאלו את איל ברקוביץ.
זהבי ובניון הם שניים מ-100 הגדולים בכדורגל הישראלי, ספר שייצא בקרוב. להזמנה כנסו ללינק המצורף כאן.
אקו"ם