לא ביג דיל: המאניה דיפרסיה בבית"ר י-ם שולטת

לבית״ר יש משימות גדולות בעונה בה אלי אוחנה חזר למועדון. אירופה מעולם לא היתה כוס הקפה שלה, לכן התגובות ההיסטריות בעקבות התבוסה בבורגס, קצת יצאו מפרופורציה. וגם: המשוכה של הפועל ב"ש, ההצלחה של בני יהודה, והמלצה חמה ליעקב ברדוגו

יוסי בניון מתקשה לעכל את התבוסה בבולגריה, אמש צילום: אודי ציטיאט

גם אלי אוחנה לא מאמין, אמש בבולגריה. עדיף בלי רעידות אדמה צילום: אודי ציטיאט

שרון מימר הודה בסיום המשחק ההוא בעיקר לאלוהים, וסימן לעצמו הערה בפנקס של אלי טביב. אתמול, שבוע אחרי תיקו מאכזב מול הבולגרים שהיה אמור להסתיים בצורה טובה הרבה יותר, למשל 1:4, בית״ר הגיעה מאוד לא מאורגנת, עם שחקנים ששובצו בעמדות לא להם - ועם ואקום בעקבות עזיבתם של איינבינדר ורואדה.
הבולגרים, לא מעצמה בארצם (אליפות אחרונה לפני 50 שנה), אבל מחזיקי הגביע האחרון, הקשיבו לבעל הבית שלהם שדיבר על המשחק מול בית״ר כחשוב ביותר שלבם העונה - והגיבו בהתאם.

יש לי בעיה עם התגובות ההיסטריות בבית״ר לתבוסה של אתמול, עד כדי אפשרות לפטר את שרון מימר. גם מימר הוא לא מאמן צמרת - קורות חייו בתפקיד הזה, שכולל הדחה מכפר סבא, היו קצרים מספיק כדי לקבל תפקיד שפעם איישו אותו אייקונים כמו שפר, דוביד, קשטן והשריף. היום הדרך התקצרה בכל התחומים בכדורגל שלנו - ולקבל את תפקיד המאמן בטדי זה לא כזה ביג דיל.

אבל טביב מודע למינוי הזה, ושבירת הכלים עכשיו ערב פתיחת העונה תעשה יותר רע מטוב. לבית״ר יש משימות גדולות בהרבה בעונה הראשונה בה אלי אוחנה חזר אליה כדי לעבוד ולשנות אותה. אירופה מעולם לא היתה כוס הקפה של המועדון, ועד שהיא תהיה יש עוד דברים לעשות. מימר הוא מטרה כללה בהיררכיות החדשות שמתבשלת במועדון. לזרוק אותו עכשיו - זה בריחה מאחריות מצד האנשים שקובעים באמת.

שרון מימר מאוכזב. תנו לו צ'אנס צילום: אודי ציטיאט

2. שמעתי את הפרשנים אחרי הניצחון של באר שבע בבודפשט. כולם היו מוטרדים מירידת המתח בקבוצה אחרי שפירקה את ההונגרים עם שני שערים, והיתה צריכה להוביל 0:4 אחרי חצי שעה. באר שבע, בלי מאור בוזגלו והובידיו הובאן, שני עוגנים בהצלחה הענקית שלה, ובהמשך עם פציעות טראומטיות של בן שהר ואליניב ברדה, הורידה הילוך כפי שכל יריבה עדיפה עושה באירופה כשהיא מובילה 0:4 בסיכום שני המשחקים.

גם כשההונגרים השוו ל-2:2, עדיין היתה להם מלאכה כבירה לעשות כדי להגיע ל-2:4, אלא שלהם אין טוני וואקמה שיפזר את כולם לבתים.

מה שכן - יש לי תחושה שבאר שבע לא נערכה מספיק, בלי קשר לפציעות שנכפו עליה, לחלוץ זר משמעותי. הזעקתו של החלוץ הצ׳כי תמאש פקהארט, שאין לו קורות חיים יוצאי דופן מעבר להיותו מלך השערים בכל הזמנים של נבחרת צ׳כיה הצעירה - עשויה בצוק העיתים הקצר עד המפגש מול לודוגורץ המאוד משופשפת במפעל האירופי - לא להספיק, והלוואי שנתבדה ונוכל לסמוך על בחירת הזרים, כפי שנעשתה עד היום.

ווקאמה ואוגו חוגגים בהונגריה. מזל שיש את טוני צילום: אודי ציטיאט

3. התבוסה של בית״ר בולטת נוכח ההצלחה של בני יהודה לצלוח את טרנצין, הסלובקית המנוסה, שזכתה בשני דאבלים רצופים בשלוש השנים האחרונות בארצה. אני אומר שהנכס המשמעותי ביותר שיש לבני יהודה העונה, הוא המאמן שלה, יוסי אבוקסיס שאחרי הצלחה מסחררת בסכנין הבעייתית, ינסה להפוך את בני יהודה לקבוצת פליי אוף עליון יציבה.

מול ניהול אקסטטי ולא בשל, אבוקסיס מביא את השקט והניסיון, שלא יספיק מול זניט פטרסבורג של רוברטו מנצ׳יני, שהוציאה רק בקיץ הזה 45 מיליון יורו על רכש - סכום שברק אברמוב לא יגיע אליו עד קץ הדורות.

4. יעקב ברדוגו, הפרשן הפוליטי, הוא אוהד מכבי תל אביב מהסוג הישן, מאלו שלא מרוצים לעולם ממה שקורה בקבוצה שלו. הוא מודאג הרכש, לא מרוצה מג׳ורדי קרויף, מההתעצמות של באר שבע. הוא גם לא רוצה את ברק בכר כמאמן נבחרת ישראל, בגלל שהשתמט משירות צבאי כשהיה בן 18. כאילו שהפוליטיקה הישראלית לא מלאה במשתמטים סדרתיים ובנושאי קלון, שמחזיקים במשרות חשובות יותר ממאמן נבחרת. שלשום באולפן הבוקר עם סלוצקי ומלובני, הוא היה מוטרד גם מרייקיאויק. תנוח, יקוב.

אבוקסיס ואברמוב חוגגים בסיום. מגיעה מילה טובה ליוסי צילום: דני מרון