טור דה פרום: כריס פרום לא מצליח להיות נאהב
הרוכב הבריטי הוכתר כאלוף הטור דה פראנס בפעם השלישית ברציפות והרביעית בקריירה • נכנס לרשימה מצומצמת של רוכבים אשר זכו שלוש פעמים ברצף • למרות זאת, הוא לא זוכה להכרה מספקת בבריטניה, ובצרפת הפך לדמות כמעט בלתי רצויה
למורת רוחם של צרפתים רבים, כריס פרום הוכתר אתמול (ראשון) בפעם הרביעית בחייו והשלישית ברציפות לאלוף הטור דה פראנס. אתמול, בקטע נגד השעון במארסיי, הם קיבלו את פניו בקריאות בוז צורמות, ולא היתה זו הפעם הראשונה. בעבר נזרקה לעברו שקית שתן והוא ספג יריקות וקללות וחש מקרוב איך כל צעד שעשה נבחן בחשדנות רבה.
פרום האשים את התקשורת המקומית בסיקור לא הוגן, והיא מנגד לא הכחישה. "הוא בריטי, הוא מנצח, הוא מסקיי, סקיי נראית כמו מכונה משומנת - הנה מספיק סיבות לא לאהוב אותו", אמר פעם העיתונאי פראנסואה טומאזו, שסיקר 29 תחרויות טור דה פראנס. בעוד הסלידה הצרפתית מתקבלת על הדעת, שכן ניצחון שלו בא על חשבון הצלחה של רוכבים מקומיים, קשה יותר להסביר את חוסר הפרגון מצידם של הבריטים.
פרום, כמובן, זוכה היום לסיקור אוהד ורחב. הוא מפאר את העמודים הראשיים והאתרים הגדולים, אך עדיין קיים פער עצום בין ההישגים הספורטיביים למעמדו בעיני הציבור. לדוגמה: אשתקד זכה בפעם השלישית בטור, אך אפילו לא היה בין 16 המועמדים לספורטאי השנה של BBC.
ב־2015, כשהיה הבריטי הראשון שזוכה בטור פעמיים, הגיע למקום השביעי עם 3.6 אחוזים מהקולות בלבד, וב־2013, כשעשה היסטוריה עם ניצחון ראשון, הגיע שישי עם 5.2 אחוזים. ספק אם יזכה בתואר השנה. אי אפשר להאשים בכך את ענף האופניים מסיבת חוסר פופולריות, הרי מאז 2008 שלושה רוכבים שונים הוכתרו לספורטאי השנה (ברדלי וויגיניס, מארק קבנדיש וכריס הוי).
אם כן, מה הסיבה? בבריטניה בטוחים שנקודת ההתחלה היא הבעיה. פרום תמיד נחשב בעיני הציבור יותר אפריקני מאשר בריטי. הוא נולד בקניה, גדל בדרום אפריקה ומתגורר היום במונאקו. הלא מפרגנים יטענו שאפילו המבטא שלו מעט שונה. נוסף על כך, הוא עלה לגדולה אחרי סר ברדלי וויגיניס, אדם שקשה להיכנס לנעליו. גם אם הצליח מקצועית, והוא הצליח בגדול, וויגינס היה דמות אהובה ומרתקת אף שנולד בבלגיה, ואילו פרום נתפס כמשעמם ומסחרי - תמיד אומר את מה שנותני החסות רוצים לשמוע. מערכת היחסים הרעועה בין השניים בהחלט לא הוסיפה נקודות זכות לפרום.
מבחינה ספורטיבית נטו, ברור לגמרי שפרום ראוי להכרה גדולה יותר. היום נכנס לרשימה מצומצמת של ארבעה רוכבים אשר זכו בטור שלוש פעמים ברציפות, כולם אגדות של הענף (מיגל אינדוריין, אדי מרקס, ז'אק אנקטיל ולואיזון בובה).
הדרך שבה עשה זאת מרשימה אף היא. הוא שרד התקפות של יריביו, הקנטות מצד האוהדים וסקפטיות של התקשורת לגבי חפותו בעניין הסימום. את הכול עשה בקור רוח ובשקט תעשייתי. במידה רבה, הנימוס והמקצוענות של פרום, תכונות אופי שמקושרות לבריטים, פגעו בו תדמיתית. בסופו של דבר, האוהדים והתקשורת אוהבים ספורטאים מרדנים, מסקרנים וצבעוניים כי אף פעם לא משעמם איתם. פרום, מלבד ניצחונות הרואיים, רכיבה עילאית והישגים היסטוריים לא הביא שום דבר מיוחד, ומתברר שזאת בעיה.
אקו"ם