על הפסדים וכוכבים: מסכמים את אליפות העולם
מסורת פרישת הענקים לא פסחה על בולט ועל מו פארה • אליפות העולם כבר הציגה צעירים שעושים את דרכם למעלה, אבל אתלטים היסטוריים כמותם לא נראים באופק • וגם: למה ארה"ב מתעקשת להצליח בספורט האולימפי דווקא דרך בתי הספר והקולג'ים?
יוסיין בולט ומו פארה ירדו מהבמה בהפסדים, כי זהו טבעה של האתלטיקה וטבעה של הריצה. באתלטיקה הניסיון לא יציל אותך, הקבוצה לא תרכוש שחקנים אחרים שיסייעו לך, לשופטים אין פינות לעגל כדי לעזור לך.
כשאתה לא המהיר ביותר זה כמעט בוודאות נגמר. מרבית הגדולים - זאטופק, וירן, מוזס, לואיס - ירדו מהבמה העולמית באיזה הפסד נשכח. הגורל הזה לא פסח גם על שני הענקים הללו.
אולי ריצת 200-ה מטרים המחישה את גדולתם של השניים הללו - ששלטו ללא מיצרים בשתי ריצות שונות.
פעם התמחות בשתי ריצות היתה כמעט אוטומטית באתלטיקה, אבל ווייד ואן ניאקרק, שנחשב בעיני רבים היורש לתואר האתלט הגלובלי, הפסיד לרמיל גולייב הטורקי בזמן חלש.
אם בולט שלט ללא מיצרים 100-ב מ' 200-ו מ' הפעם לא היה לנו אפילו רץ שהשתתף בשני הגמרים הללו. פארה היה היחיד בין שבעת הראשונים 5,000-ב מ' 10,000 גם אליפות חלשה מבחינתם המחישה במידה רבה מי היו.
האם נולדו כוכבים אחרים באליפות הזו? קרסטן וורהולם הנורבגי הוא אלוף 400 מ' משוכות בגיל .21 סם קנדריקס שבר העונה את מחסום השישה מטרים במוט, ועד השנה שילב זאת עם שירות פעיל בצבא האמריקני.
תומאס וולש הניו-זילנדי הפיק שלוש הדיפות שהספיקו כדי לזכות בזהב בכדור ברזל. עומר מקלאוד בן 23-ה לא רק זכה במשוכות, אלא פתח מצוין את גמר השליחים עבור ג'מייקה. אבל אין לנו אפילו במרוחק דמות היסטורית מסוגם של בולט או פארה.
מצחיק לשמוע אנשים שתוהים לגבי הרלוונטיות של האתלטיקה במאה .21-ה זוהי תהייה שמגיעה ממי שתופסים את הספורט כאחד מ"ענפי הטלוויזיה" ואכן לאתלטיקה קשה במגרש הזה.
אבל הנה נתון: 75-ב תחרויות באליפות העולם בשחייה שהסתיימה לאחרונה התחלקו 29 מדינות במדליות, מהן 22 בבריכת השחייה עצמה. אחרי רק 40 תחרויות באליפות העולם באתלטיקה כבר היו 40 מדינות על הפודיום, כשכל שש היבשות זוכות במדליות זהב. כך למשל במקצועות השדה לנשים - שמונה מדינות זכו בשמונה האליפויות.
הדרמה התחרותית הזו היא לא בניתוחי טבלאות המדליות, אלא במגרש עצמו. 13 סנטימטרים. זה היה הפער המצטבר של ארבעת הגמרים לגברים ולנשים בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת. בגברים, הדיסקוס הוכרע בשני ס"מ והכידון ב-16. תביאו פינצטה.
זו היתה אליפות חלשה מאוד למעצמות מסורתיות. בעיקר עבור ג'מייקה ואתיופיה ובמידה פחותה עבור קניה - כולן בהתמחות ספציפית. זה הבליט את המעצמה האחת שמעמדה נותר כמעט ללא שינוי - ארה"ב. הצלחתה באליפות זו וגם באליפות השחייה של משלחת ארה"ב היא המחשה למה עושה ספורט אולימפי.
תתפלאו, זו לא חשיפה. בזמן שבבתי קפה באירופה צופים באתלטיקה ובשחייה באופן רגיל, זה לא יקרה בארה"ב. שם פשוט זורקים כמעט את כל הספורט האולימפי שלה על מערכת החינוך. שם בתי הספר והקולג'ים אחראים להכשרת הספורטאים למשלחת. והמוסדות האלו ממשיכים לספק את העומק הרבה יותר מכל תוכנית ממשלתית במדינות אחרות.
ארה"ב היא המדינה היחידה שאוספת מדליות שלא מהפייבוריטים. קורי קרטר ('מ 400) ופיליס פרנסיס 400) מ' משוכות) זכו באליפות עולם בלי שתהיה להם מדליה אישית עולמית או אולימפית לפני כן. זאת לא מדינה שבה אתלטים הם כוכבים, זו מדינה שבה אתלטיקה היא חינוך.
אקו"ם