ערן לוי: "נהנה לתת לאנשים לאכול את הכובע"
הכדורגלן חגג החודש 32 ואחרי כל השנים בכדורגל הוא לא מתרגש מכלום. לקראת עונתו החמישית במכבי נתניה הוא מבהיר: "אני והקבוצה זה סיפור אהבה", על הסטיגמה הבעייתית: "אנשים לא יודעים עלי שום דבר", והעבר במכבי חיפה: "היא זרקה אותי"
קצת יותר מארבע שנים חלפו מאז שיוסי מזרחי הודיע לערן לוי: "אתה הקפטן של מכבי נתניה". המאמן הוותיק כנראה הבין שברגע שייתן לקשר את מלוא האחריות הוא יקבל ממנו תמורה כפולה ומכופלת על המגרש, ואכן כך היה. בשבת הקרובה לוי, שחגג בתחילת החודש 32, יפתח את עונתו החמישית בנתניה. בשנים האלה הוא הבקיע עשרות שערים, בישל כמות דומה, ירד ליגה, עלה ליגה, הוליך את הקבוצה לגמר הגביע, התאושש מפציעה מחרידה, ובניגוד לשנים עברו - כבר לא כל כך אכפת לו אם תקראו לו שמן.
אין ספק שלוי הוא אחד הקפטנים המעניינים ביותר בליגת העל, ולקראת העונה שבפתח הוא העניק ל"ישראל היום" ראיון מיוחד, שבו החליט לדבר בגלוי על הכל.
"יש אחד שיגיד שערן לוי כוכב כדורגל, אחר שיגיד שהוא שמן, אחד שיגיד שהוא עומד ולא רץ במגרש, וכאלה שיגידו שאין לו מושג בכדורגל", אומר לוי ומבהיר: "אני כבר לא מתרגש מכלום. כחלק מהשינוי שעברתי, למדתי לקבל את הכל. מה שחשוב זה שאני יודע שיש לי קריטריונים משל עצמי בעבודה כמו מנהיגות בחדר ההלבשה, אבל בעיקר התפוקה והמספרים שאני צריך לתת כל הזמן ואני יודע שאני נשפט עליהם. לא משנה מול איזו קבוצה אני משחק, זה תמיד היה ותמיד יהיה - אני לא עוד שחקן על המגרש. לא יכולתי להגיע למקום שאני נמצא בו היום בלי השחקנים שהיו סביבי, המאמנים שכיוונו אותי, בלי ללמוד כל הזמן, וזה משהו שפעם לא הייתי אומר".

מתי השינוי הזה התחיל ובמה הוא מתבטא?
"זה התחיל בערך בגיל 23, כשהגעתי להפועל חיפה. שם בעצם נעשה השינוי שלי בהתנהגות, בהתנהלות, בגישה, באהבה, באהדה. פעם היה חשוב לי רק ערן לוי, והיום לפעמים כועסים עלי שאני לא בועט מספיק ויותר מוסר, אבל אני כבר לא מחפש רק את עצמי. עדיין, כשמדובר בי הכל מוגזם, בכל פרמטר, ואין סיבה שזה יהיה ככה, כי אני מתנהג הכי בסדר שבעולם".
ועדיין, רק בשבוע שעבר נטען בתקשורת שקיללת שחקן.
"זאת בדיחה, בדיוק כמו שבשנה שעברה אמרו ששחקנים פוחדים ממני. אין ספק שאני תופס את חדר ההלבשה, אבל זה גם הביא תוצאות. לא זכור לי שאני בחור אלים, או שאיזה שחקן קיבל ממני סטירה. פעם פרסומים כאלה היו מרגיזים אותי, היום אני יכול להגיד לאותם אנשים שהם לא מעניינים. מדובר באנשים קטנים ועלובים, שמנסים לעשות את זה מדי פעם, ולא אשקר - מאסתי בזה".
אתה חושב שעדיין מחפשים אותך? שמחכים שתמעד?
"אנשים נשארו עם הסטיגמה שהיתה לי לפני 12-10 שנים, וזה הזוי כי אני כבר בן 32 ועליתי לבוגרים בגיל 16. ב־15 שנים בן אדם משתנה מקצה לקצה אלף פעם, לא רק פעם אחת. אני יודע מי אני ומאמנים שעובדים איתי יודעים את מי הם מקבלים. בשנים הראשונות היה לי קשה להסתגל, כי אנשים הפריעו וזה השפיע עלי, אבל היום אני במקום אחר ויש לי קבלות. לפעמים בשביל לרשום איזה משהו בעיתון אנשים מאבדים את זה ושוכחים שיש משפחה, אחיינים, בת זוג וחברים שנפגעים בשבילך. אלה אנשים חסרי כבוד".
אולי אנשים צריכים לשמוע על דברים טובים שאתה עושה מחוץ לכדורגל כדי להבין מי אתה?
"אני אגיד לך את האמת - אנשים לא יודעים עלי שום דבר, אבל בראש שלהם הם יודעים עלי הכל. יותר מזה, כל מה שחושבים עלי - אני לא. אנשים מחכים כל הזמן ש'הנה, עכשיו זה יקרה', 'הנה המאמן מוציא אותו', אנשים חושבים שהם יודעים עלי הכל וצוחקים עלי, אבל אני צוחק עליהם. הם לא רלוונטיים, כי הם תמיד ידברו עלי ולא אני עליהם. אני נהנה לתת לאנשים לאכול את הכובע. כל מי שסביבי יודע טוב מאוד מי אני ושהדבר שהכי בולט אצלי זה הרגש והלב. אנשים שמכירים אותי אומרים 'אין גבר כמו ערן לוי', בגלל האכפתיות והנתינה שלי. אני גם צנוע ואוהב את השקט שלי, ואם אני עושה מצוות של מתן בסתר אני רוצה שזה יישאר ככה".

ערן לוי גדל במכבי חיפה ואף שיחק בקבוצה הבוגרת של המועדון, אך אין לו סנטימנטים לקבוצה מהכרמל. "מכבי חיפה זרקה אותי, ולא רק אותי", הוא מסביר, "כילד שגדל במועדון הגדול הזה, לא עניין אותם מה יהיה איתי ולאן אלך. לא משנה כמה נפגעתי, ובאמת נפגעתי, כל עוד הם ממשיכים לעשות את זה לשחקנים אז באמת שמכבי חיפה לא מעניינת אותי. לא מעניין אותי מה יהיה להם או איך יהיה להם. שיעשו מה שהם צריכים, אבל כרגע לא נראה לי שהולך להם. גדלתי במועדון, אני גאה בזה ולמדתי הרבה על החיים שלי דרך המועדון הזה, אבל זה מועדון שלא כיבד אותי לאורך כל הדרך והם לא מעניינים אותי".
עם יד על הלב, יש בך חרטה על איך שהקריירה שלך התפתחה?
"כולם אומרים וגם אני יודע שהייתי צריך להיות במקום אחר, אבל בטבע שלי אני לא מסתכל אחורה. ההתנהלות שהיתה לי וכל הדברים האלה הם דברים שקרו ואין דרך להחזיר את זה. היום אני עושה את מה שאני עושה על הצד הכי טוב שיש במגרש, והלוואי שיהיו לי עוד הרבה שנים לשחק".
בזכות מה נוצר החיבור הכל כך טוב שלך עם מכבי נתניה?
"בראש ובראשונה בגלל ההצלחות שלי בקבוצה. בחמש השנים האחרונות עברו בנתניה הרבה שחקנים, ואם לא הייתי נותן את מה שאני נותן לא היו משאירים אותי. החיבור נעשה גם בגלל שקיבלתי את סרט הקפטן, שאין מישהו אחד בתקשורת שאמר שזה הגיוני. עם השנים השתניתי בכל מיני דברים בכדורגל. בנתניה נתנו לי את מלוא החופשיות על המגרש ומחוצה לו, ידעתי את זה והחזרתי כל הזמן. אני ומכבי נתניה זה סיפור אהבה. ככה זה כשאתה במקום אוהב ואוהבים אותך. אני במקום שהכי טוב וכיף לי להיות בו".
אתה מוכן לציפיות שיהיו ממך העונה?
"כשאתה ערן לוי, אתה במעמד שכל הזמן אתה צריך לרצות ולא משנה מה עשית לפני, כי זה היה פעם והיום זה לא מספיק. כל מה שעשית בשנה שעברה בדרך לא דרך הולך לפח. זה לא קל, אבל אני מתמודד עם זה".

כמה היה לך קשה לראות מהצד את עונת הירידה לפני שנתיים, כשהיית פצוע ולא יכולת לשחק?
"בכיתי כמו ילד קטן וראו את זה גם במצלמות. היה לי קשה לראות את הבחורים מנסים ומנסים וכלום לא הולך. שברנו שיא שלילי (12 נקודות, ש"א) שירדוף את המועדון, ואין ספק שזה כואב. אולי זה גם לא הגיע לנו, אבל זה משהו שנעשה ואי אפשר להתעלם ממנו. זה לא כאב רק לי, אלא לכל הפצועים שלא יכלו לשחק וראינו את המועדון מתרסק. מצד שני, התאוששנו שנה לאחר מכן וחזרנו ממינוס 9 נקודות, שזה דבר שלא קרה בעולם. מפה אנחנו רוצים להישאר רק בדברים הטובים, להשיג דברים כמו גמר גביע המדינה, ואני חושב שמועדון כמו נתניה צריך להיות שם ומגיע לו. אני מאחל למועדון הזה ללכת למקומות הכי טובים לעוד שנים רבות - איתי ובלעדיי".
על שיתוף הפעולה המיוחד בין המאמן סלובודן דראפיץ' לעוזרו שי ברדה, אומר לוי: "אלה שני אנשים שמסתדרים ביניהם כמו זוג נשוי לכל דבר, הכל בא להם הכי טבעי שיש, בלי שאחד אומר לשני 'אתה עכשיו ואני אחר כך'. בדרך כלל למאמן ראשי יש אגו, כל דבר זה 'אני ואני', אבל אין את זה אצלנו וזה משהו מבורך. אני מאחל למאמנים האלה להגיע למקומות גבוהים, כי מגיע להם".
המטרה הגדולה שלכם העונה היא להישאר בליגה?
"קצת כואב לי להגיד את זה, כי אנחנו מדברים על מועדון ענק כמו מכבי נתניה, אבל אני הולך עם האמת של השנים האחרונות, שבהן ירדנו ועלינו כל הזמן, וחושב שלאור הטלטלות האלה הדבר הכי טוב לנתניה הוא קודם כל להישאר בליגה. מה שכן, אפשר לעשות דברים טובים ויפים, ואני מאמין בחומר השחקנים. יכול להיות שלוקחים אותנו בליגה כקבוצה קטנה וזה טוב לנו, אבל אנחנו רחוקים משם וממש לא נהיה קבוצה חמודה".
לא מסוכן שהוחלפו כל כך הרבה שחקנים?
"זו קבוצה צעירה ומאומנת עם 8-7 שחקנים חדשים בהרכב. אנחנו קבוצה של שחקנים חדשים וצעירים ולא הביאו שמות גדולים, אבל יש שחקנים שעברו דבר אחד או שניים בכדורגל כמוני, כמו בדש, טגה ודני עמוס. אני מאמין שהדברים ייראו הרבה יותר טוב מאיך שנראינו בגביע הטוטו. אנחנו לא עוד קבוצה קטנה שעלתה מהלאומית ותבוא לכל משחק במטרה להסתגר ולשמור על התוצאה. יש לנו שחקנים מאוד מוכשרים והתקפיים, ונבוא לשחק כדורגל בכל משחק".
אנחנו יודעים שאתה מקורב לדת. היית רוצה שהמשחקים לא ישוחקו בשבת?
"כן, הייתי מאוד שמח ואם לא היו משחקים בשבת, בטח כשהרבה מהקהל שלנו הוא מסורתי ונוכל להרוויח מזה. מה עוד שבכל מחזור משחקים גם ככה ביום ראשון וביום שני. כדורגל בשבת זה עניין של הרבה שנים, אז אני לא יודע אם אפשר לשנות את המצב, אבל זה מבורך שמנסים לשנות את זה והלוואי וזה יקרה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg