ראשי » ספורט » ליגת העל » חדשות ליגת העל

חבל שהעונה מתחילה

אחרי חודשים של המתנה מורטת עצבים, עונת 2017/2018 יוצאת לדרך. לכאורה מדובר בחדשות נפלאות עבור כל אוהד ספורט, אבל יש כאלו שעבורם אין תחליף להשתוללותו של הדמיון בעונת המלפפונים

לא רק עבור סוכנים מהווה קיץ המלפפונים את שיאה של העונה הספורטיבית. גם בשביל קבוצת האוכלוסייה שמבכרת את הדמיון על פני המציאות משמשים חודשי הסיכומים וההחתמות כמקור קבוע לעונג בל יתואר. בזמן שחובב הספורט הנורמלי סופר את הדקות עד לשריקת הפתיחה של העונה, חובב הספורט המדומיין חושש מההתגשמות המרושלת של חומרי תודעה פנטסטיים בקיום הממשי והעלוב.

הדברים נכונים שבעתיים במקרה של חובב הספורט המדומיין שהוא במקרה גם ישראלי. לא רק בגלל שישראל היא אחד המשלים המעניינים בהיסטוריה לפער בין כמיהה מדומיינת להתממשות מפוקפקת, אלא בעיקר בשל העובדה שרמת הספורט בארץ מחייבת את הקבוצות לפצות על כך בפנייה לדמיון הרעב של הקהל. באוגוסט אפשר לפנטז שאין הבדל גדול בין ז'והן מרסיאל לאחיו אנתוני מרסיאל; בנובמבר תתעניין מכבי פ"ת באיגור פיליפנקה כמחליפו.

בקיץ הכל יפה ומבטיח. חובב הספורט המדומיין מתעורר כל בוקר ומלביש בראשו את שלל המועמדים לחתימה במדיה של הקבוצה האהובה עליו. הוא נרגש מהאפשרויות, מצייר את ההתאמות, מתחרמן מהקומבינציות, מרייר על בעיטות חופשית והטבעות, שומע את הכרוז קורא בשמות חדשים. מבחינתו ספינים וספקולציות הם ברכה; ממילא האפשרות שינחת פה איזה כוכב מהפרמייר-ליג או מה-NBA מספקת הרבה יותר מטרנספורמציה שלו לעוד פריט מציאות טריוויאלי. לדרמה הזאת אין באמת תחליף.

חובב הספורט המדומיין לא עשוי מהחומרים של מנהל מקצועי משובח. גם בהינתן קונצנזוס סביב יעילותו של שחקן מסוים, הוא תמיד יעדיף מועמד חדש שעדיין לא נכנס לכלא הבנאליות. הוא בועט בכל המוסכמות של בעלי הטורים והמומחים. בעיניו המשכיות היא לא האידיאל הבלתי מעורער של בניית קבוצה אלא פתח לשעמום קיומי; שחקן לא נמדד באיכותו אלא ברמת המיצוי של התודעה את כלל תנועותיו ומהלכיו. לו היה משמש כבעלים לא היה מנוס מלהעניק לו את כינוי הגנאי הרווח "קפריזי".  

כמובן שיש צד שני למטבע המצטיינים שמתקשים לעורר התרגשות בקרבם של חובבי הספורט המדומיין. הזמן שחרץ את דינם לשלילה יגזור בהמשך את דינם לחיוב. מנגנון הייפוי משופשף ביחסו לעבר בדיוק כשם שהוא מיומן בגישתו לעתיד. רק עם ההווה קשה לו. יחסו של חובב הספורט המדומיין לשחקני העבר דומה ליחס של הרומנטיקן לנשים בניסוחו של קירקגור: הוא אוהב את האישה כזיכרון עוד בזמן שהם יחד, ומתרפק על דמותה כשהיא איננה אחרי שהוא זה שעזב אותה.

לפני שאתם גוזרים את דינו של חובב הספורט המדומיין, ומבטלים בהינף טוקבק את חששו משריקת הפתיחה שמעניקה בחשבון אחרון בדל משמעות לכל סערות הדמיון הללו, זכרו כי כל מהותו של המשחק היא הבריחה מהיומיום לקיום פנטסטי. חובב הספורט הממשי הוא לא יותר משלב בהתפתחותו של חובב הספורט המדומיין. חובב הספורט המדומיין מגשים את הציווי הספורטיבי בצורה האולטימטיבית - הוא לא בורח רק מהמציאות, הוא בורח גם מהספורט.  

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg