ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

יש שכל, יש דאגות: נקודות התורפה של נבחרת ישראל

הנבחרת נראית טוב מאוד, וההשתפרות שלה לקראת היורובאסקט נמשכת. אבל למרות ההרכב הגבוה והאתלטי שמשחק בחיבור ובתשוקה, הקליעה מבחוץ עדיין בעייתית והגנה אזורית יכולה לסבך

1. בראש הפרנואידי של מאמני כדורסל, טוב זה רע, רע זה טוב, בעיה שנפתרת היא מבוא לבעיה הבאה, ובאופק תמיד יש עננים, שצבעם שחור. אבל אם ניקח נשימה עמוקה ונתעסק בעכשיו, ברגע, בזן, נגיע למסקנה שנבחרת ישראל נראית טוב, מאוד, ומגמת ההשתפרות שלה לקראת היורובאסקט נמשכת.
   
שיטת המשחק מופנמת ויוצרת בעיות הגנתיות ליריבה. שחקניה המובילים מורידים חלודה ושחקני הגל השני מעלים עבורה הילוך. היא מראה חיבור, תשוקה, אכפתיות ורוח. נגד סלובניה היא שיחקה בסבלנות כמה סטים התקפיים יפהפיים שנדמה ששורטטו במעבדה סטרילית של קורס מאמנים. הסלובנים סייעו בהזזת רגליים בהגנה משל היו SLOWבניה.

האג'נדה ההגנתית של ישראל משדרת אגרסיביות וכפתה, ללא לחץ על כל המגרש או שמירות כפולות, 15 איבודי כדור במחצית הראשונה, רק על ידי לחץ אינטנסיבי על הכדור, מיקום יעיל של עזרה ודחיפות ידיים לנתיבי מסירה. אפילו ריצ'ארד האוול נכנס למשחק דרך ההגנה (והופעל נהדר במחצית הראשונה), ויוגב אוחיון נתן "באמפ" (עיכוב שחקן על ידי מגע) לתפלצים כמו גאספר וידמאר ואנתוני רנדולף בלי לפחד מהתוצאות ההרסניות שזה יכול ליצור עבורו - לשחקן שבשנים האחרונות ראה יותר גיליונות רפואיים מתארים.

אז אם הכל כל כך טוב, חייב להיות רע, לא? לא בטוח. ההתקפה של ישראל, שמשתפת בצורה סבלנית את מרבית השחקנים ומונעת מההגנה להתמקד בטיפול בפיק אנד רול או בשחקן אחד, היא חתיכת התאמה שיריבות צריכות לעשות. ההרגלים של השחקנים מהקבוצות שלהם, שם מרבית הזמן מוקדש לטיפול בפיק אנד רול, מוצא אותם בסיטואציה שבה הם צריכים להתמודד עם טעם וריח אחרים.
   
2. ובכל זאת, האם אטורה מסינה, בראותו את החמישייה של אדלשטיין עם דוסון בעמדה 2, יחד עם כספי, אליהו והאוול, מהרהר אם הגיע הזמן לשחזור האזורית שהאכיל בזמנו את מכבי ת"א ו"גרם לה לחשוב"? זה אמנם הרכב גבוה ואתלטי, אבל בעייתי מבחינת הקליעה מבחוץ, והגנה אזורית יכולה למנוע את החיתוכים היפהפיים וגם להמר (לא מכספי) על הקליעה הישראלית. בהנחה שפופוביץ' לא שכנע אותו שהאזורית כבר מתה.

עוד דאגות? הכושר הגופני של כספי, שהחזיק ברכיים ברכינה קדימה וביקש חילופי התאוששות. הוא אמנם החזיק 27 דקות, אבל חלקן היו בהליכה ובוויתור על ניסיונות התקפיים. הימים שנשארו עד לאליפות יכולים לשפר קצת את העניין ואולי על הדרך לשפר את החדירה שלו בכדרור לצבע. למזלו, כושר הקליעה שלו שלשום גרם לסטיב קר לחייך.

נוסף על כך, ההתמודדות עם שחקנים בעמדה 5 בעייתית, אבל למזלה של נבחרת ישראל לא מכריעה משחקים ומכאיבה לפרק זמן קצר בלבד. והכי מבאס - ההיסוס של שחקנים לזרוק שלשות במעבר או אחרי ריבאונד התקפה, שגורמים געגועים קשים לעתודה של קטש. והדבר האחרון שרוצים בנבחרת הבוגרת זה שתמיר בלאט וחבורתו יהיו הזיכרון המתוק שלנו מקיץ 2017.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg