התבוסה של מכבי ת"א? הדבר הטוב ביותר שקרה לה
הקבוצה של ג'ורדי קרויף נכנעה 3:0 לבית"ר במחזור הפתיחה, אך הליהוקים לסגל עדיין לא הסתיימו והמחזור השני יהיה משמעותי יותר עבורה. המנהל ההולנדי, שבא ממסורת קטלונית, לא צריך להיות מבוהל מהגעתו של היועץ סטיב מקלארן, לפחות עד להודעה חדשה
שני ניצחונות יש למכבי תל אביב במפגשים שלה מול בית״ר ירושלים, שמסבירים שמדובר פה בעניין נפשי. גם אתמול חזר הסיפור והתעלה על עצמו, עם 0:3 עצום בחוץ של בית״ר על הקבוצה של ג׳ורדי קרויף שנראה בסיום המשחק מאוד נבוך בעמדת הראיונות.
הסיפור הזה משונה. מצד אחד קבוצה שעובדת ופועלת בסטנדרטים גבוהים ביותר, בטח בתקן הישראלי החלטוריסטי, ומצד שני קבוצה שעוד לא הוציאה משחק אחד בליגת העל, וכבר הודיעה על פיטוריו של המאמן שלה, והעמידה על הקווים את גיל לבנדה שעובד כל חייו עם שחקנים צעירים, ומקבל את הזדמנות חייו לטוס או להתרסק - רק אלי טביב יודע.
ובמתח הבלתי פוסק הזה בין התופעה הזאת שנקראת אלי טביב, שכל תחילת עונה מכשירים אותה מחדש באין ספור פליק פלאקים פרשניים, ל״מקבל ההחלטות החדש״ אלי אוחנה, אייקון בפני עצמו, שאפשר לעשות מעל ראשו תרגילי מנהיגות רק פעם אחת בעונה, ולהכשיר את הדחתו של שרון מימר כאילו אוחנה היה האיש שקבע - ניצבת קבוצת כדורגל בשם בית״ר, שיוצאת מתוך ענני האי ודאות וחוסר המקצועיות הניהולית כאילו מלוע של תותח, ויש לה את אותם שחקנים טובים מאוד, שיענישו אל יריביהם ממכבי תל אביב בנקודות הכי מכאיבות שלה, ויתנו בראש - אחת, שתיים, שלוש.
הסיפור הגדול בכל האופרציה הזאת של ה-0:3 הענק הזה הוא ג׳ורדי קרויף, הכוכב הגדול של מכבי ת״א, הכתובת היחידה שיש היום במכבי תל אביב בעידן שאחרי ערן זהבי. קרויף היה האיש הכל יכול במכבי בעידן שלוש האליפויות, וגם בעונת אובדן האליפות הראשונה לבאר שבע. הוא עבר תקופה קשה, אביו העצום יוהאן מת, וכשחזר לארץ מאבלו, הסוסים כבר ברחו מהאורווה, האליפות נסעה דרומה, זהבי טס לסין וכל מה שהלך חלק - התחיל לחרוק מאוד.
מכבי הנוכחית של קרויף, למרות שלא הפסידה העונה עד אתמול, נראית חסרת היררכיה, חסרת הנהגה ובעיקר מרכז שדה דומיננטי שיאפשר לה לחזור להיות מה שהיתה בשנים האחרונות. היא נראתה דהויה ואפורה במיוחד נוכח הפתרונות שמצא אתמול לבנדה עם בית״ר, ובוודאי כשמדובר ביריבה האסטרטגית, הנוצצת מבאר שבע. נכון שעדיין לא הסתיימו הליהוקים, לא ברור מי הוא באטוקיו ואיך ישתלב סושיץ׳, אבל נכון להרגע מרכז השדה לא דומיננטי, לא מנהיגותי ומאוד חסר.
אני עדיין טוען שהתבוסה אתמול משמעותית יותר למכבי תל אביב מאשר הניצחון הגדול של בית״ר, עבור קבוצה כמו בית״ר, שביום טוב תנצח כפי שניצחה אתמול, וביום אחר תפסיד באשקלון. עבור שתיהן המשחק החשוב יותר העונה יהיה במחזור השני, כפי שהוא חשוב עבור מכבי נתניה שחזרה עטורת תהילה מטרנר בשבת.
בישראל, יותר מבכל מקום אחר, ממהרים להמליך ולקבור. קרויף נמצא עכשיו בתקופה המאתגרת ביותר בקריירה שלו מאז נחת בישראל. האיום של באר שבע על ההגמוניה הוא אסטרטגי, ומי כמוהו מודע לכך.
בתקופתו יש 3 אליפויות, שתי סגנויות, הפסד צורב ליריבה נחותה בגמר הגביע - ומעמדו עכשיו מול בעל הבית גולדהאר לא ברור בגלל שאנחנו לא בדיוק יודעים את מערכת היחסים ביניהם. הגעתו של סטיב מקלארן שישמש יועץ לצוות המקצועי, נחשב בישראל כפגיעה במעמדו של קרויף. ככה זה כאן.
בגלל זה מאמנים ישראלים, בקבוצות ובנבחרת, לקחו לצידם בדרך כלל עוזר על תקן איש אמון שלא יחתור תחתיו. התרומה וההשכלה המקצועית היתה לרוב חשובה פחות. לא יודע להגיד לכם מה הסיפור כאן, אבל קרויף שבא מהמורשת ההולנדית-הקטלונית שמקדשת סיעור מוחות ועבודה של כמה מאמנים ביחד, לא אמור להיות מבוהל מהגעתו של החדש. לפחות עד הודעה חדשה.
בשורה התחתונה - בית״ר צריכה לשמוח על אתמול, אבל לא להתבשם. ומכבי? התבוסה היא אולי הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם