אירופה לרגליהם: סוגרים שבוע בכדורגל העולמי
ניימאר לא שיחק כדורגל במשחקו הראשון בפארק דה פרינס, אלא עשה אמנות ב־2:6 המוחץ על טולוז עם צמד שערים ובישולים. ריאל הציגה טיקי טאקה בנוסח מדריד. ובמילאן נשמו לרווחה אחרי פתיחה חלקה. וגם: השאלה הגדולה של ברצלונה. סיבוב עולמי עם דור הופמן
השחקן. כבר במשחקו הביתי הראשון כשחקן פ.ס.ז' עמד ניימאר באחת המשימות שהציב לעצמו כשעזב את ברצלונה. 90 הדקות מול טולוז, שבמהלכן כבש פעמיים, בישל פעמיים, כדרר, רקד, פרגן והטריף את הקהל בפארק דה פרינס, הפכו בתוך שניות לווידאו הכדורגל הנצפה ביותר ברשת. שיתופים בפייסבוק, ציוצים בטוויטר, המקביל ללהיט המייגע "דספאסיטו".
הברזילאי, שהוביל את סגנית האלופה ל־2:6, הגשים את ייעודו בחיים והפך לוויראלי בזכות עצמו. הוא מרכז העניינים, הוא הכוכב, עליו מריירים בהתפעלות השחקנים והמאמנים המפסידים. "אני מעריץ אותו, הוא מרענן וטוב לכדורגל העולמי", השתפך זה של טולוז, פסקל דופראז.
ובהחלט יש על מה להשתפך ואת מי להעריץ. ואפילו שאין צורך להיכנס לדיון על איכותה של הליגה הצרפתית, כי מה שעשה ניימאר שלשום גובל באמנות. כנראה לא סתם בחר בפריז כדי להציג אותה. עם חופש פעולה מוחלט ותמיכה בולטת לעין מחבריו לקבוצה, הברזילאי רשאי להיות הוא עצמו, ללא הגבלות ובלי משימות טקטיות.
התוצאה היא גרסה לא מצונזרת של פנטזיונר כדורגל, גאון יחיד מסוגו, שמשלב בין יצירתיות למנהיגות ובין חוצפה לאחריות. כרגע זה נראה מופלא, כרגע ניימאר שווה כל אגורה. כרגע.
הגול. דקה 27, אצטדיון ריאזור. 44 מסירות עוברות בין 11 שחקני ריאל מדריד במשך 107 שניות עד שמרסלו מעביר רוחב לקסמירו ומשם לרשת. זה אולי לא היה יפה ושוטף כמו התקפת 25 המסירות של ארגנטינה מול סרביה ומונטנגרו במונדיאל 2006, אבל זה היה עוצמתי יותר. כמו אש מתפשטת, כך ריאל מדריד כרסמה בסבלנות את לה קורוניה עד לשערה. ימינה, שמאלה, אחורה, קדימה, הקבוצה של זידאן הנדסה את הכדור אל הרשת.
בימים שבהם השרביט מועבר מברצלונה למדריד, אין גול שראוי יותר לקבוע מהפך. את הטיקי טאקה הלבן הובילה חוליית הקישור הטובה בספרד ומהטובות ביבשת. מודריץ'־קרוס־איסקו־קאסמירו הם חלומו של כל מאמן, מה שפעם היו אינייסטה־צ'אבי־בוסקטס.
"אנחנו עובדים על דברים כאלה באימונים ויש לנו את השחקנים לבצע אותם", ענה זיזו כשנשאל על השער המרהיב. כשכובשים 69 משחקים ברציפות, כנראה אין מנוס מלחפש דרכים חדשות לשים את הכדור בתוך הרשת.
המשחק. הוא לא היה צמוד, כל השערים בו הובקעו ב־24 הדקות הראשונות והמפסידה נותרה ב־10 שחקנים כבר בדקה הרביעית, אבל ה־0:3 של מילאן בקרוטונה הוא נקודת ציון שיש להתעכב עליה.
כדי למצוא את ניצחון החוץ הקודם של הרוסונרי בליגה צריך לחזור לפברואר של העונה שעברה, וכדי למצוא ניצחון חוץ מוחץ שכזה יש להפליג עד למאי 2013 ול־0:4 מול פסקארה. עד כדי כך מצבה של הקבוצה היה עגום בשנים האחרונות, ולכן מחזור הפתיחה סומן כמשחק מפתח.
השינויים הרבים והתוצאות הרעות מחוץ לסן סירו העלו את רמת הכוננות, אך בתום 90 דקות נשמעה אנחת רווחה גדולה במילאנו. שמונת החדשים ששותפו (שבעה בהרכב) היו טובים, וסוסו ופטריק קוטרונה יצרו את החיבור לעונה שעברה עם שער כל אחד.
הקבוצה של וינצ'נזו מונטלה נראתה בטוחה בעצמה, כאחת שלא משאירה מקום לספקות. בארבעת משחקיה הראשונים העונה היא עומדת על ארבעה ניצחונות ומאזן שערים של 0:12, התחלה מושלמת לפרויקט ששואף לגדולות. כשמוסיפים את ההחתמה הצפויה של ניקולה קליניץ', גם ההמשך נראה מבטיח.
המאמן. שישה מאמנים מתחת לגיל 40 פתחו את העונה בבונדסליגה ורק שניים מהם ניצחו במחזור הפתיחה: הצעיר ביותר, יוליאן נגלסמן בן ה־30 של הופנהיים; והבא אחריו, דומינקו טדסקו בן ה־31 של שאלקה. שניהם בוגרים מצטיינים של אקדמיית האימון של ההתאחדות הגרמנית ובני אותו מחזור.
בעוד נגלסמן עשה לעצמו שם כבר בעונה החולפת, טדסקו עלה לכותרות רק אחרי ה־0:2 על רד בול לייפציג במחזור הפתיחה. ב־2008 הצטרף לצוות האימון של שטוטגרט ועבד בעיקר בקבוצות הצעירות. לאחר מכן עבר להופנהיים, עד שאשתקד קיבל תעודת אימון וערך טבילת אש בבוגרים כשהציל את ארצגבירגה אווה מירידה לליגה השלישית.
בגרמניה יש מספיק מועדונים אמיצים שיודעים לזהות כישרון ותשוקה בכל גיל, והקיץ, אף שבמאזנו 11 משחקים בלבד כמאמן ראשי, שאלקה הימרה על הילד. על פי משחקו הראשון, שבו הציגה הקבוצה הגנה לתפארת ויציאה מתואמת למתפרצות, הרויאל בלוז עשו בחירה נבונה. "אנחנו שמחים ללמוד את הפילוסופיה שלו", התמוגג לאון גורצקה.
סימן השאלה. ברור לגמרי שברצלונה מנסה להרוויח זמן בלי לאבד נקודות, אך לא בטוח אם יש לה מספיק ממנו ובעיקר את האנשים שיידעו לנצל אותו. העקיצה של ניימאר, "ההנהלה של בארסה לא ראויה", היתה עוד חץ לכיוונם של מקבלי ההחלטות, אלו שלאט ובעקביות משמידים כל חלקה טובה.
ה־0:2 מול בטיס היה חשוב, אך התחושות שהוליד אינן טובות. בארסה נראית כמי ששומרת בקנאות על זהותה, נאחזת בציפורניים בתדמיתה ומחכה לבשורות - אולי קוטיניו, אולי דמבלה, אולי ז'אן מישל סרי, מישהו שיעניק תקווה לעתיד טוב יותר. למקבלי ההחלטות נותרו תשעה ימים לעשות מהלך, כי הזמן הולך ואוזל.
אקו"ם