
שומרי מסורת: הנבחרת לא מצליחה לעורר עניין
ערב המשחקים נגד מקדוניה ואיטליה, התקשורת מתעסקת דווקא בעתידו של אלישע לוי, והאם יקבל קדנציה שניה. בחירה והכשרה ראויה של מאמנים עם שכר הולם - היא הדרך היחידה לשנות סדרי בראשית. אהה, ואולי גם היכולת לייצר שחקנים בדמותו של ערן זהבי
נבחרת הכדורגל תשחק מחר (מוצ"ש) בסמי עופר נגד מקדוניה. בניגוד לנבחרת הכדורסל, שטיפחה כאן ציפיות גדולות אחרי רצף מוצלח של משחקי הכנה, שבדיעבד לא מלמדים אותך הרבה, בכדורגל מסורתית הציפיות נמוכות שלא לומר ירוקות. נבחרות ישראל בכדורגל לדורותיהן הן פציינטית קשות, שחוץ מהבלחות חד פעמיות - לא הצליחו בעידן האירופי מאז תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, לייצר כאן מסורת של הצלחה, מצויינות או אפילו מחוייבות.
הכשלים ידועים וברורים, אבל כרגיל אצלנו ממשיכים לחפש את המטבעות מתחת לפנס. במה מתעסקת התקשורת ערב המשחקים נגד מקדוניה ואיטליה - בעתידו של אלישע לוי, והאם יקבל קדנציה שניה. מי שחושב שהמשך עבודתו של אלישע בנבחרת, כן או לא - תשנה את פניה של הנבחרת ושל הכדורגל הייצוגי כאן - הוא אוויל או כסיל.
לא חשוב אם אלישע ימשיך או לא - גם מאמן אחר, בכיר ממנו (מי נחשב בכיר ממנו אצלנו), או מאמן זר ונחשב - לא ישנו את התמונה או את התוצאות. מעבר לזה שמאמן זר ובכיר לא יבוא לכאן כי יו״ר ההתאחדות עופר עיני מחזיק בחשיבה מרוסנת שלא שופכים כסף עתק על משכורת של מאמן, לא חשוב מי יהיה.
החלפת מאמנים סדרתית היא החלופה הקלה והזולה - הכסת״ח הרגיל אצלנו לבנייה מחדש של מגדל הציפיות הבא שיתמוטט שוב ברעש עצום. עבודת מטה אמיתית, בניית תשתיות לנוער, בחירה ראויה והכשרה של מאמנים ושכר ראוי להם - היא הדרך היחידה לשנות סדרי בראשית, ולא מי יעמוד בשער - גלזר, אריאל הרוש או אריה בז׳רנו.
לישראל יש היום שחקן על אחד. בלבד. קוראים לו ערן זהבי. פנומן שכמותו, על כל המארז שהוא מציג - כישרון, תפוקה, תשוקה, שכל חריף והתמדה חסרת תקדים במטרה - גדל פה פעם בדור.
זהבי לבדו, הוא לא מסי בארגנטינה, רונאלדו בפורטוגל או סוארס באורוגוואי. ישראל זקוקה לשניים שלושה נוספים כמותו, ואם לא - אלישע והשחקנים צריכים ללמוד איך לשחק עבורו, כפי שג׳ורדי קרויף ידע לעשות את זה כשזהבי שיחק במכבי תל אביב. בישראל מערכות מתקשות להתנהל מול אחד כמו זהבי. הא נדרש ליישר קו, להיות אחד כמו כולם - אחרת ייחשד בהתנשאות והתבדלות.

לעמנואל שפר היו את מוטל׳ה שפיגלר וגיורא הכוכבים, שהשפיעו במגרש ומחוצה לו, גם על מוח כמו שפר, ושאר השחקנים, פיגורות משמעותיות - היו פועלים שחורים שעבדו עבור צמד השינים. היום אין לזהבי שותף כזה, ועידן שפר הכל יכול חלף מהעולם.
לפחות הקהל מפוכח. התחזיות מדברות על סמי עופר מלא בחציו, ועל ניסיונות על למלאו בחיילים. מקדוניה היא מוקש ואיטליה בשלישי הבא היא יריבת על, שישראל מסוגלת להתעלות מולה אחת לעשרים שלושים שנה, כמו נגד צרפת ב-1993. מה הסיכוי שזה יקרה?
