הנבחרת של אלישע לוי: אין דרך, אין תוצאות

המסע לאיטליה עורר חששות כבדים בקרב נבחרת ישראל החבולה של אלישע לוי. בסופו של דבר אומנם לא ראינו מפלה גדולה, לא תיקו מכובד ולא סנסציה. עוד משחק לפרוטוקול שייזכר רק על ידי יוסי בניון שהגיע ל־100 הופעות מכובדות. אין מקום לאופטימיות

שלמה שרף | 6/9/2017 10:30

הרכב נבחרת ישראל. לאן הולכים מפה? צילום: אודי ציטיאט

שני שחקנים בלבד שרדו בהרכב מהמשחק הקודם נגד איטליה בספטמבר 2016. זה נתון שמלמד באופן ברור על חוסר הדרך וחוסר העקביות בעידן אלישע לוי. שנה? בתוך שלושה ימים המאמן החליף חצי הרכב. אחד השינויים הכי צורמים היה בעמדת השוער - אחרי הופעה אחת עומרי גלזר איבד את מקומו לאריאל הרוש. בהצבה של גלזר בשבת היתה אמירה. שוער הוא לא עוד שחקן.

ברגע שלוי נתן את האמון בשוער הצעיר הוא היה חייב להמשיך בהרכב למרות השגיאות שביצע, מה עוד שגם הרוש לא בדיוק הבריק בהופעותיו הקודמות. עוד שינוי בולט היה הצבתו של שכטר בהרכב אחרי שכלל לא היה בתוכניות לקראת מקדוניה והוקפץ ברגע האחרון.

מבחינה טקטית המחשבה של לוי לקראת המשחק היתה נכונה. ההחלטה לשחק עם שלושה קשרים מרכזיים היתה במקום. ביברס נאתכו בא במקומו של אוחנה במהלך שהוכיח את עצמו. המערך עם שלושה קשרים מרכזיים לעומת שניים בלבד בצד האיטלקי היטיב עם הנבחרת.

נאתכו, כהן וקבהא סיפקו הופעה סבירה בהחלט, בעיקר במחצית הראשונה. הם יצרו צפיפות טובה, השתתפו בהנעת הכדור והוסיפו ביטחון לנבחרת. אלישע לוי ביקש להכתיב קצב איטי והצליח בכך. הנבחרת התרכזה עם 10 שחקנים מאחורי הכדור והאיטלקים לא הצליחו לשבור את המערך הנסוג.

בן חיים הוא עדיין הבלם הטוב בישראל. הוא סיפק הופעה של קפטן אמיתי והיה השחקן הבולט על המגרש עם הרבה חוכמה, כיסוי נכון, קריאת משחק והקרבה. גם שיר צדק אחרי לא מעט הופעות מאכזבות בכל המסגרות סיפק משחק יציב. הרוש חיפה מאחור עם מספר הצלות נהדרות.

אלישע לוי באיטליה. לא מעט בעיות משמעת צילום: אודי ציטיאט

מצד שני, ההשקעה ההגנתית של שחקנים כמו מליקסון ורפאלוב וחוסר המהירות בחלק הקדמי, גרמה לנוכחות מאוד דלה של לבנים בשטח המגרש של איטליה ולא נתנה סיכוי ממשי להפתיע את בופון. גם מול איטליה במשחק חוץ אפשר לבקש שניים־שלושה מהלכים שיגרמו לצופים בבית לקום מהכורסא. לא בנבחרת ישראל מודל 2017.

בחלק הראשון איטליה שיחקה לידיים הישראליות עם דלילות במרכז המגרש, משחק מאוד שבלוני ואיטי, ושני חלוצים מרכזיים שלא הצליחו לאיים ולו פעם אחת על השער מול יער השחקנים בלבן. בפתיחת המחצית השנייה איטליה הגבירה את הקצב, שיחקה עם יותר התלהבות, והשער כבר היה באוויר.

איטליה שלטה לחלוטין אבל לא ממש התקרבה לשערים נוספים ומנגד ישראל ממש לא גרמה להגנה בכחול להזיע. בסופו של דבר לא ראינו מפלה גדולה, לא תיקו מכובד ולא סנסציה. עוד משחק לפרוטוקול שייזכר רק על ידי יוסי בניון שהגיע ל־100 הופעות - נקודת ציון מרשימה וראויה בקריירה מפוארת.

טל בן חיים בתפקיד הקפטן. נקודת האור היחידה צילום: אודי ציטיאט