בעל המאה: רענן כץ למען הכדורסל הישראלי
רענן כץ, שגדל בקיבוץ והתעשר מעסקי נדל"ן בארצות–הברית, הפך בשנים האחרונות לתומך הפרטי הבכיר בכדורסל המקומי. בריאיון ממשרדו בבוסטון הוא מספר על קריירת הכדורסל המגוונת שלו, חוזר אל המריבה שגרמה לו לעזוב את מכבי תל–אביב ומצהיר שלעולם לא יצא לפנסיה
הכדורסל הוא ללא ספק ענף הספורט הקבוצתי המוביל בישראל. הנבחרת הלאומית, למרות חוסר ההצלחה באליפות אירופה האחרונה, מגיעה לטורניר בקביעות כבר שנים, מכבי תל־אביב זכתה בשש אליפויות היבשת ובתשע סגנויות, הפועל ירושלים הניפה את גביע היול"ב קאפ, וכמוה גם אליצור רמלה במקבילה הנשית של המפעל. למרות זאת, ועל אף הצלחות רבות נוספות, כולל גיוס שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר, הענף מעולם לא נחשב לעסק כלכלי מרוויח.
להפך, עם השנים, הפערים בינינו ובין הסכומים שמשלמים באירופה, בסין ובטח בארצות־הברית, רק הולכים וגדלים. המציאות הזאת מצריכה מציאת אנשים טובים ומבוססים, בדרך כלל חובבי הענף והמדינה, שיפתחו את הלב ובעיקר את הארנק ברוחב לב. אחד כזה הוא איש העסקים רענן כץ, שנחשב כיום לתומך הפרטי הבכיר בכדורסל המקומי.
"בשנים האחרונות אני עוזר לחמש קבוצות בכדורסל הישראלי, בנוסף למִנהלת הליגה שאני נשיא הכבוד שלה", מספר כץ בריאיון מיוחד, "מדובר בין היתר בגלבוע גליל, ראשון־לציון, הפועל תל־אביב והפועל באר־שבע, שאני רוצה שתעלה לליגה הלאומית. למדתי שההשקעה הכי טובה בישראל היא תרומה, כי אתה יודע שנתת וזהו זה, אתה לא צריך יותר להתעסק עם כלום סביב זה. אני רק מקווה שאחרי הריאיון הזה לא יתחיל עוד גל של בקשות תרומה ממני".
כץ, שהונו מוערך בכ־750 מיליון דולר, מעניק במהלך משחקי ליגת העל מלגה בסך אלף דולר למצטיין השבועי ובעבר תמך גם בנבחרת ישראל ובאקדמיית הכדורסל בווינגייט. באמצע יוני 2015 ולמשך שנה, נקרא גם האולם ברוממה שבחיפה על שמו, בתמורה למיליון שקל.
"האולם כבר לא נקרא על שמי, הבנתי שזה ממש לא נחוץ לי ואני לא צריך לעשות סתם משהו אם זה לא עוזר", הוא מעדכן, "כל התמיכה הכספית שלי היא פילנתרופיה טהורה, שנובעת מהרצון לעזור לספורט הישראלי. זה בשבילי בידור נטו לראות את השלטים של המותג שלי RK בכל מקום ולהעניק את צלחת האליפות לזוכה בכל שנה כשאני מגיע לביקור בארץ. לא יוצא לי שום דבר מכל הפרסומות האלה, הרי אין לי עסקים בארץ".
איזו מגמה חשוב לך לקדם בכדורסל הישראלי?
"חשוב לי מאוד לטפח את הכדורסלנים הישראלים. אני רוצה שהם יהיו הכי טובים שאפשר ובעד שייתנו להם לשחק כמה שיותר, יטפלו בהם היטב ויעזרו להם להתפתח. כל זה יעשה לענף שלנו רק טוב. הזרים משחקים בארץ עונה או שתיים ובורחים הביתה ותופעת המתאזרחים זו בדיחה אחת גדולה, כי כמעט אף אחד לא נשאר אצלנו אחרי שמסיימים לשחק".
מה דעתך על הפעילות של מנהלת הכדורסל?
"המנהלת בארץ עושה עבודה ענקית למען הענף ואני שמח להיות לעזור להם. חשוב שייתנו להם להמשיך לעבוד, שיעזבו אותם בשקט ולא יפריעו להם. זה הניהול הכי טוב שהיה אי פעם בכדורסל הישראלי".
מה הרגשת אחרי שהנבחרת לא עלתה שלב באליפות אירופה?
"זה חבל מאוד בעיניי, בטח אחרי שאירחנו את הבית המוקדם בישראל. לפני שהמשחקים החלו חשבתי שיש לנו סיכוי להמשיך הלאה, אבל גם חששתי כי רוב השחקנים שלנו הגיעו אחרי עונות אישיות פחות טובות, עם פציעות והרבה זמן ספסל, וקשה היה לחזות באיזה כושר הם יגיעו. עד לפני כמה שנים הייתי גם התומך הראשי של הנבחרת, אבל בשלב מסוים הרגשתי שמספיק".
יש לדעתך סיכוי להפוך את הענף פה לרווחי?
"קשה מאוד לכדורסל שלנו להפוך לרווחי. זה שוק קטן ואין הרבה מה לעשות. הטלוויזיה מוגבלת מבחינה תקציבית ואי אפשר להתחרות עם קבוצות בספרד, טורקיה ורוסיה, ולשלם כמותן סכומי עתק לשחקני NBA. מצד שני, הייתי ביוני במשחק הגמר בין ירושלים וחיפה, ולמרות שזה הבית של מכבי, שלא העפילה למעמד, האולם עדיין היה מלא כולו. זה מוכיח שאם יש קבוצות טובות ומשחקים איכותיים, אנשים יבואו לראות. זה יקר לבנות קבוצה מנצחת, אבל אם הקבוצה תפסיד, רק האוהדים השרופים ימשיכו להגיע למשחקים".
רענן כץ נולד בקיבוץ גבעת ברנר לאב מורה ואם עקרת בית. כשהיה בן עשר עבר לקיבוץ דפנה. בכדורסל התאהב בגיל צעיר מאוד. "נולדתי עם הכדור ביד, וכשהייתי קטן היינו משחקים מתי שאפשר, מסביב לשעון, כולל בלילות לאור ירח מלא", הוא נזכר, "תמיד הייתי קלעי טוב, ומאוד אהבתי לגדול בקיבוץ. כשההורים שלי החליטו לעזוב יום אחד, כשהייתי בן 15, חשבתי שהם משוגעים ולא רציתי".
כץ עבר עם הוריו למרכז והחל לשחק כדורסל בהפועל פתח־תקווה. בעונת 1958/9 שיחק בהפועל חולון בליגה הבכירה, ואז עונה בהפועל רמת־גן ושנתיים במכבי תל־אביב. ב־1962 החליט לעזוב את הארץ ולטוס לארצות־הברית: "סידרו לי אז מבחנים בבוסטון סלטיקס והייתי לישראלי הראשון שהיה במחנה אימונים של חודש וחצי עם קבוצת NBA". בסופו של דבר נופה כץ ולא התקבל לסגל של הסלטיקס, מה שהוביל אותו בסופו של דבר להצטרף לקרקס הכדורסל הנודד של ההארלם גלובטרוטרס.
מדובר בקבוצת ראווה המשלבת במשחקיה יכולות אתלטיות גבוהות של השחקנים ובידור, שהופיעה בין השאר גם בארץ פעמים רבות. "התקבלתי לקבוצה שמשחקת נגדם, בשם US ALLSTAR", מספר כץ, "שיחקתי איתם עונה שלמה וזו הייתה חוויה נהדרת. נסענו בכל רחבי ארצות־הברית והכרתי הרבה מקומות. מה שלא יודעים בנוגע להארלם, שהם תמיד מקבלים שישה סלים חופשיים, ובעצם מתחילים את המשחק ביתרון של שתים־עשרה נקודות. מלבד זה, התחרות במשחק היא אמיתית והרבה פעמים בפועל ניצחנו אותם, למרות שהקהל עצמו לא ידע את זה".
כשסיים כץ את עונת הנדודים וההופעות, החליט לפנות לעסקים. "הייתי השחקן שהרוויח הכי הרבה בקבוצה שלי באותה עונה, 200 דולר בשבוע", הוא נזכר, "באותה עונה הצלחתי לחסוך 6,000 דולר, שהיו הבסיס הכלכלי ראשון שלי, איתם התחלתי לקנות בתי מגורים קטנים. במהלך שנות השבעים העסק רק הלך וגדל, ובשיאו כבר היו ברשותי 1,800 דירות. בתחילת שנות השמונים מכרתי את הדירות, נכנסתי לתחום מרכזי הקניות ומעולם לא הסתכלתי אחורה. היום אני אחד מאנשי העסקים הפרטיים הגדולים באמריקה. אני הצגה של איש אחד בלי שותפים, ויש ברשותי עשרות מרכזי קניות בבוסטון ומיאמי, ויותר מ־800 אלף מטר מרובע שאני משכיר בתור חנויות".
לצד ההצלחה העסקית הגדולה רצה כץ להמשיך להיות מעורב בענף האהוב עליו, ובשנת 2003 הפך לשותף בקבוצת מכבי תל־אביב. בתחילה עם תשעה אחוזים קטנים, ומאוחר יותר כשותף מרכזי יותר עם שליש ממניות המועדון. "מאוד נהניתי בתקופה שלי במכבי, במיוחד בשנים הראשונות, כשזכינו פעמיים ביורוליג והגענו עוד פעם לגמר", אומר כץ. למרות זאת, הרומן בינו ובין שותפיו בקבוצה עלה בשלב מסוים על שרטון, והוביל לחילופי העלבות והאשמות חסרות תקדים במועדון שהיה ידוע באותו הזמן כמקום שמכבס את הכביסה המלוכלכת הרחק מעיני התקשורת.
"ישמור אותי אלוהים אם ככה היה מתנהל העסק שלי בארצות־הברית, ולצערי בהנהלת מכבי מתנהלים בצורה שהייתה מקובלת אולי בתקופת האבן", האשים כץ את ראשי מכבי בריאיון בסוף יוני 2009, "יש הרבה דברים שלא נעשים שם כפי שצריך להיות בעידן המודרני, ואחד מהם הוא העובדה שבעלי הקבוצה נכנסים לחדר ההלבשה לפני המשחקים ובמהלכם, מה שמפריע מאוד למאמן".
דיוויד פדרמן, שותפו אז, בחר להגיב לאותו ריאיון במילים קשות: "כץ הוא אדם חולה, נותר לי רק לרחם עליו, יש איתו בעיה ונצטרך למצוא לזה פתרון", אמר.
"מי שאמר עליי אז דברים לא יפים, שיהיה לו לבריאות", אומר כץ, שנשמע היום הרבה יותר מפויס בנוגע למקרה, "אני רק יכול לומר שכשאני הולך במגרש ביד אליהו, רוב האנשים שואלים אותי מתי אני חוזר, ובזכות העובדה שיצאתי ממכבי, העסק שלי גדל פי ארבעה".
הדם הרע בין הצדדים הוביל לפרידה בלתי נמנעת, לאחר שרענן הסכים למכור את אחזקותיו במועדון, בתמורה ל־7.3 מיליון דולר, כש־640 אלף דולר מהם הועברו כתרומה למחלקת הנוער של המועדון. "היום אני ביחסים טובים עם כל האנשים בהנהלה, ומבחינתי הכול בסדר", הוא אומר.
מה דעתך על הכישלונות שלהם בשנים האחרונות?
"אני מעדיף לא להביע דעה בקשר להתנהלות שלהם, הם יודעים מה לעשות ואני מקווה בשבילם שיעשו בחירות נכונות ויביאו שחקנים שייתנו את הנשמה. מה שכן, אני מאוד לא אוהב את העובדה שכמעט אין ישראלים שם, בטח אחרי השחרור של מקל, אוחיון ופניני, וההחתמה המסיבית של מתאזרחים. הקהל אצלנו מתקשה להתחבר לקבוצה כשאין לו ישראלים להזדהות איתם".
יש סיכוי שתחזור להיות בעלים של קבוצה בארץ?
"אין סיכוי שזה יקרה. עשיתי את זה פעם אחת וזה הספיק לי. אני גר רחוק ואם אני לא חלק מהניהול, אין לי מה לעשות בתור בעלים. הסידור עכשיו, שאני עוזר למי שצריך, הכי טוב עבורי. הביזנס שלי בארצות־הברית ענקי ולוקח ממני הרבה זמן. אני המשוגע היחיד שבסדר גודל כזה של עסק בודק כל דבר, מכיר את הלקוחות ודואג שהכול יושכר וינוהל כמו שצריך".
בנוסף להצטרפות כשותף במכבי תל־אביב, עשה כץ צעד משמעותי גדול הרבה יותר כשהפך בשנת 2006 לאחד הבעלים של קבוצת ה־NBA המיאמי היט, כשרכש 21 אחוז ממניות הקבוצה. "באותם ימים כל המשקיעים שם ברחו ואני נשארתי לבד, עד שתד אריסון נכנס ורכש חלק גדול מהמניות", נזכר כץ, "אני לא מעורב בניהול השוטף של הקבוצה וזה טוב, כי אם זה היה קורה, אני מניח שהייתי מגיע לסיטואציות דומות שהיו לי במכבי תל־אביב, ואני לא רוצה לחזור על טעויות שעשיתי.
"אני שותף בדברים מסוימים, יש לי את הדעות שלי בנוגע למה שקורה ומקשיבים לי כשאני מביע אותן, אבל אני משתדל לא להתערב יותר מדי, למרות שאני מרגיש לחלוטין שזו קבוצה שלי. אני עובד קשה מאוד במהלך היום, בערב הולך לראות משחק וחוזר הביתה. זה עולם שונה לחלוטין מהתקופה שלי במכבי".
מאז שהפך לשותף בהיט, זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות יוקרתיות. "אני אגיד לך את האמת, כשזכינו עם מכבי פעמיים ביורוליג הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", משתף כץ, "התרגשתי כמובן לזכות באליפויות עם מיאמי, אבל בארץ הרגשתי שייך ומחובר יותר רגשית".
שתיים מהאליפויות שבהן זכתה מיאמי היו בימים שבהם לברון ג'יימס היה חלק מהקבוצה, עד שבחר לחזור לקליבלנד. "אף אחד אצלנו לא רצה שהוא יעזוב, אבל זו הייתה ההחלטה שלו והאמת, אני מציע לא להיכנס עמוק מדי לתוך הראש שלו", אומר כץ, "לברון מרוויח את הכסף הגדול שלו מפרסומות ומדברים נלווים מסביב, הוא רצה להמשיך להיות בקבוצה מנצחת, עם עוד שחקנים בכירים סביבו, והרגיש כנראה שבמיאמי באותו הזמן זה פחות מתאים לו.
"בכל מקרה הוא נתן לנו את ארבע השנים הכי טובות שלו בקריירה, זכינו פעמיים באליפות, קיבלנו את הטוב ביותר והוא המשיך הלאה. עד היום, כשאנחנו נפגשים, הוא מחבק אותי ואת אשתי ואני מודה לו שוב על מה שעשה בשבילנו".
מאז העזיבה של לברון ובהמשך גם דווין וייד, נחלשה מאוד מיאמי, ולא הצליחה אפילו להעפיל לפלייאוף בעונה החולפת. "אין ספק שהעובדה שכריס בוש נאלץ להפסיק לשחק, בגלל בעיות בריאות, לקחה אותנו אחורה, פגעה בנו מקצועית ועצרה אותנו לכמה שנים", קובע כץ, "הבריאות קודמת לכול, ואוי ואבוי אם הוא היה ממשיך לשחק ופתאום מתמוטט על המגרש. יש לנו לשנה הקרובה קבוצה טובה יותר, למרות שהיא עדיין לא מועמדת לאליפות, אבל אני מאמין שהיא תהיה יריב חזק מול כל הקבוצות האחרות".
מה דעתך על הרמה ב־NBA?
"הליגה הזו לא מפסיקה להתפתח. דייויד שטרן הניח את היסודות, ועכשיו אדם סילבר ממשיך את העבודה הטובה. המשכורות מטורפות, אבל מצד שני הקבוצות מקבלות סכומי עתק על זכויות שידור ונחשבות לרווחיות, ואם אתה לא חורג מעל תקרת השכר, מה שמוביל לתשלום קנסות, אז אתה יכול להתקיים כקבוצה כמו שצריך. זו תעשייה עם המון כסף, גם לחלשות ביותר".
אפשר לעשות כסף מכדורסל בארה"ב?
"רק אם אתה מוכר, אבל אין סיכוי שעשה את זה אף פעם. אני מסודר כלכלית, לא חסר לי כלום ואני רוצה להיות לעד חלק מבעלי הקבוצה".
מה דעתך על הפיטורין של דיוויד בלאט מקליבנד?
"לדעתי בלאט לא היה פחות טוב מטיירון לו, ולא הייתה שום בעיה שימשיך בתפקיד, אבל ברגע שלברון קובע, זה מה שקרה. אצלנו לא קרו דברים כאלה, למרות שהוא רצה, כי פט ריילי לא נתן לו את האפשרות. אצלנו לברון בא לשחק, וההתנהגות שלו בקליבלנד זו הבעיה שלו. אני חושב שלבלאט יש סיכוי טוב לחזור לליגה, אין סיבה שלא".
מה דעתך על הסיכויים של עומרי כספי להצליח בגולדן סטייט?
"זה מהלך נכון של עומרי. ברגע שיש קבוצה עם הכוכבים הכי גדולים שאפשר, הם צריכים גם שחקנים משלימים ויש סיכוי גדול שהוא יצליח. הוא שחקן גבוה, עם יד טובה מבחוץ, רק נקווה שייתנו לו לשחק ויפרגנו לו. אני מאמין שבשבילו עכשיו השמיים הם הגבול".
אתה עדיין משחק כדורסל?
"לפני כמה שנים הייתי חלק מהבנייה של מרכז ספורט במיאמי, השקעתי הרבה מאוד כסף, והבקשה היחידה שלי הייתה שבכל שבת וראשון המגרש יהיה שייך לי לשעה אחר הצהריים. בזמן הזה אני הולך לשחק, ומזמין מי שרוצה לשחק איתי אחד על אחד בלי שמירה, כשמי שקולע ממשיך עם הכדור. בכל שבוע אנשים באים ועומדים בתור, בידיעה שמי שינצח אותי מהטוב משלושה משחקים יקבל כרטיס למשחק של מיאמי היט. כבר עברו שלוש שנים ואף אחד עוד לא הלך לראות משחק".
העובדה שגדלת בצנעה בקיבוץ נתנה לך לדעתך את המוטיביציה להצליח כלכלית?
"כשחיינו בקיבוץ, חיינו חיים סוציאליסטיים אמיתיים, לא כמו ברוסיה שהייתה דיקטטורה. אבל כשעברתי לארצות־הברית עבדתי בלי הפסקה, הייתי עקשן והכול השתנה. אני מאוד נהנה מהחיים וממה שאני עושה, וחלק מהנאה היא לקנות עוד מרכזי קניות ולהגדיל את האימפריה. אני לא מפסיק לרגע, קניתי הרבה מאוד בשנה אחרונה, כולל מרכז ענקי לאחרונה בפלורידה".
אין רגע שאומרים - מספיק, בוא ניהנה ממה שיש?
"כשאתה בתוך המשחק כבר, אתה לא יכול פתאום להפסיק וזה גם טוב לענייני מס. הרכישות שלי נעשות מהון עצמי וכל עוד שאוכל, אמשיך בזה. זה חלק מהכיף שלי. על כל אחד שמצליח אתה יודע, יש מאה אחרים שלא".
כץ פתוח מאוד בשיחה איתו, אבל יש דבר אחד שהוא מתעקש לא לחשוף או לאשר - גילו. "אני לא אומר ולא אגיד את השנה שבה נולדתי", הוא מתעקש, "הכי חשוב שכולם אומרים שאני נראה כמו בן 55".
יש לך עוד חלומות?
"החלום הראשון שלי שהדברים פשוט ימשיכו כמו שהם עכשיו. החלום השני הוא שיהיה ביטחון במדינת ישראל, זה הדבר שהכי חשוב בשבילי".
איזו מתנה אפשר לקנות למישהו כמוך שיש לו הכול?
"אני לא צריך שום דבר, תודה לאל. אני שמח אם אנשים נחמדים אליי ומבינים מאיפה אני בא, וחוץ מזה הכול בסדר. יש אנשים שתמיד יחפשו מה לא טוב".
איך אתה מבחין בין חבר למישהו שרוצה בקרבתך רק בגלל הממון שלך?
"אני לא חושב שיש בישראל אדם אחד שלא רוצה ממני משהו, אבל לצערי אין לי אפשרות לתרום לכולם. מבחינתי תרומות הן חלק מהעסקים שלי, וצריך שתהיה מידה וידיעה מה הגבול ומתי צריך להפסיק. אני עוזר לקבוצות שאני חושב שיהיה מעניין לראות אותן מתפתחות, ותורם גם לגורמים שלא קשורים בספורט, שאני מעדיף להשאיר חסויים. כשאני מגיע לארץ, כולם מתייחסים אליי יפה מאוד, ברחוב ובעולם הספורטיבי, ומצד שני, יש לי משפחה גדולה סביבי והרבה חברים טובים וקרובים, ואני יודע להפריד בין הדברים".
מה תאחל לקוראים שלנו לקראת ראש השנה?
"אאחל שנה טובה, מלאה בהצלחה וביטחון. אני לא חושב שצריך לעשות אצלנו מהפכות כל עוד שהמצב טוב, והלוואי שימשיך ככה".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני אדם פתוח לגמרי, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. כשהייתי בקיבוץ ניגנתי במנדולינה והייתי דווקא לא רע. היום אני כבר לא זוכר כלום".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"הגעתי לכל מקום שרציתי להיות בו, אני ממשיך הלאה ולעולם לא אצא לפנסיה. אני רק מקווה שהבריאות תמשיך להיות טובה ואז באמת כלום לא יעצור אותי. אני מתעמל כל יום, עושה מה שצריך ומקווה לטוב".
אקו"ם