מתרגלים להכל: מצעד הבושות בספורט הישראלי
הכישלון הטראגי של הג'ינג'י מהעמק, הצלילה לתהום של הפועל ת"א, ההישרדות של ויגדורצ'יק, העונה המטורללת של מכבי ת"א, הפגע וברח בחסות אלי כהן, הפיאסקו של נבחרת הכדורגל, הפסילה הכפולה בספורט הלבן, ומה נשאר ממעמד המאמן. עורכי הספורט של nrg 360 מסכמים את השנה שהייתה בביצה המקומית. מפלה אחר מפלה
אז מה לא עבר על הפועל ת"א בעונת 2016/7? כמעט הכל, חוץ משופל צהוב. הנפילה לתהום והדרך למגרשים בעילוט ובנשר הייתה אומנם תלולה, אך חייבים להודות, שגם הכי צפויה. "הכתובת הייתה על הקיר", זעקו הפרשנים, שהפעם לא הצליחו לטעות בניתוח שלאחר המוות.
הקריסה הטוטאלית החלה לקראת סוף העונה שעברה, כאשר הגיע שריף חדש לחודורוב בדמותו של אמיר כבירי, נציגם של האוהדים, שהפך לבעלים החדש של המועדון. הבעיה הייתה שאספן התמונות ניהל את המועדון האדום בשיטת "הלא נעים לי" - כמעט כל בקשה של המנהל המקצועי אלי גוטמן מולאה עד חצי המלכות, והיד החופשית על ההדק הובילה בסופו של דבר לחובות של 100 מיליון שקל והכרזה עצובה על הקפאת הליכים בדצמבר.
משם זה רק הלך ונהיה עצוב מיום ליום. אלי גוטמן, שעוד בספטמבר העביר את השרביט לגיא לוזון, אחרי מסיבת עיתונאים, שתיזכר לדודי דורות ("הפועל ת"א קבוצה שיותר מתאימה לגיא"), אמר שלום ולא להתראות בשיחת טלפון באפריל. לוזון עצמו, שהרגיש צורך לנוס באמצע הברוך, הרים ידיים באמצע ינואר ואחרי חודש וחצי מצא את עצמו בחממה של יענק'לה שחר.
וכבר הספקנו לשכוח, שבאמצע דצמבר, המפרק השתוקק לכבות את האור, אלא שאז הגיעה הדקה ה-95 עם האחים איציק ושרון ניסנוב, שרכשו את הקבוצה כאשר היא תקועה עמוק במקום האחרון בטבלה. למרות שכל הקלפים עדיין היו מונחים על השולחן וכלום עדיין לא היה סגור, מנחם קורצקי לא הצליח לחולל את הנס ואחרי 27 שנים עם הגדולות, האדומים שוב מצאו את עצמם בליגה השנייה. אז לאן מכאן? תשאלו את מוטי איווניר, שהגיע ללמד את האדומים מה זה מכביזם. [אריה שמוקלר]
ארז אדלשטיין הוא הגיבור הטראגי של שנת תשע"ז בספורט הישראלי. הוא פתח אותה כנווט של שתי ספינות הדגל בכדורסל המקומי, מכבי ת"א ונבחרת ישראל, דאבל מרשים שגם מורו ורבו פיני גרשון לא השיג בקריירה הענפה שלו. את מה שנשאר מכל זה כעבור 12 חודשים בלבד אף אחד לא היטיב להגדיר כמו הג'ינג'י עצמו: בחור צנוע מהעמק.
בגיבור טראגי אין הכוונה למליצה גרידא אלא להבנה הרטרואקטיבית שהאסון במקרי דנן היה בלתי נמנע. בשתי הגזרות הסוערות נכנע המאמן הוותיק לכוחות גדולים ממנו, בראש ובראשונה לתכונות האופי של עצמו, כפי שנחשפו קבל עם ועדה בראיונות הפרנואידיים שהעניק בשלהי היורובאסקט ובסיומו. המפגשים האחרונים שלו עם המיקרופונים עוררו אי נחת ממשית והיו בעיקר מכמירי לב.
פרט לנטיותיו ההרסניות – עקשנות עקרונית שמיתגרמת לקיבעון מקצועי, חשדנות עמוקה שמתבטאת בעיסוק תקשורתי בלתי פוסק ואובססיביות כללית שמגדישה את הסאה עוד יותר – היה נתון גיבורנו גם למרותם של כוחות חיצוניים לו. במכבי ת"א הייתה זו ההנהלה השערורייתית ובנבחרת השחקנים הבינוניים והדועכים; אלו הפכו את הצניחה של אדלשטיין מאיגרא רמא לבירא עמיקתא לבלתי נמנעת.
לאדלשטיין יש מספיק איכויות וידע מקצועי כדי לחזור לעניינים בדרך כזו או אחרת. ומיותר לציין שהוא ממש לא הבעיה של הכדורסל הישראלי. אבל אחרי מה שקרה לו בשנה האחרונה לא לגמרי ברור אם הוא עדיין חלק ממנו. [ברק יפת]
שנה הלכה, שנה באה, ונבחרת הכדורגל שלנו שוב הרימה כפיה ונכנעה במאבק על העלייה למונדיאל. אמנם בבית קשה עם ספרד ואיטליה אף אחד לא ציפה שנלקק דבש, אך מול נבחרות כמו אלבניה, מקדוניה וליכטנשטיין קיווינו ליותר.
כמעט ושכחנו שהקמפיין נפתח בצורה חיובית עם שלושה ניצחונות מארבעה משחקים, כשאלישע לוי הגדיר את ה-0:3 על תשעה אלבנים "הגדול ביותר בקריירה". היהירות הבלתי אופיינית של המאמן הלאומי, היעדר המשמעת והיחס המועדף שנתן לערן זהבי התפוצצו לו בהמשך הדרך כשנגד אותה אלבניה גרם לאחת המפלות הספורטיביות הגדולות בתולדות המדינה.
זמן קצר חלף וערן זהבי העלה את רף המבוכה מול מקדוניה כשהשליך את סרט הקפטן שלו ואת זה שבו חיינו כשחשבנו שאפשר לסמוך על השחקן, שעוד בזמן שחורר רשתות בישראל הוכיח חוסר בגרות ("תואר שחקן העונה הגיע לי") והספיק להסתכסך עם לא מעט גורמים (דקל קינן, בני סכנין).
ערן זהבי מעיף את סרט הקפטן (באדיבות: כאן)
ביקורת גדולה נשמעה נגד הקהל הישראלי "חסר התרבות", שהתנכל לכוכב מסין בשריקות בוז. אותו קהל שבזירה המקומית נגרר משבוע לשבוע לאצטדיונים שאין בהם חניה, נוסע בפקקים אדירים ודרכי עפר בשעות לא נוחות, סובל מדוחק בכניסה ובבידוק הביטחוני, ונאלץ לחפש את מקומו ביציע במקום לשבת במקום מסומן, דברים שלא היו קורים בכל אירוע תרבותי אחר.
בינתיים מקבלי ההחלטות ימשיכו להשמיע את הפזמון "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה", אבל בלי שינוי מהותי מהשורש גם בשנה הבאה נמשיך לספור ציפורים נודדות לכיוון בלגיה וקפריסין, והכדורגל הישראלי יוסיף להתרחק מראש הענף אל עבר הזנב. לוב וסוריה כבר מעלינו. [מאור חורי]
"חיים ומוות ביד לשון", כך לימד אותנו שלמה המלך בספר משלי – אותו שיעור כל כך חשוב, אך כזה שגם דורש מאמץ מתמיד כדי לעמוד בו. אלי כהן, עם כל הזכויות שלו, כנראה לא עמד בכך ושגה בלשונו, במה שגרם מבוכה רבתי לבית"ר ירושלים התוססת ממילא.
כמו הוספת שמן למדורה, כך המשפט "לא אקח לבית"ר שחקן מוסלמי" רק הגביר את הבלגן שכבר שרר בקבוצה מהבירה בשבועות האחרונים, עם התבוסה לבוטב פלובדיב במוקדמות הליגה האירופית, פיטוריו של שרון מימר ומינויו של כהן ליועץ מקצועי.
כהן עוד ניסה לתרץ את דבריו, באומרו כי "הכל טמון בניסוח לקוי, שלא לזה כיוונתי" - טענה כנה ואמיתית יש לומר - אך זה כבר היה מאוחר מדי עבורו, והגורל נחרץ.
ידועה האמרה המיוחסת לאריק שרון, לפיה מעולם לא הצטער על ריאיון שלא נתן. הריאיון שכהן כן נתן מהווה דוגמה מופלאה לסיבה שראש הממשלה המנוח אמר את מה שאמר. סביר להניח שאחרי הסערה שבעקבותיה התפטר מתפקידו, יחשוב כהן טוב טוב על דברים שיאמר בפומבי בעתיד, אם בכלל יאות לומר.
בפרוס עלינו השנה החדשה נוכל כולנו ללמוד מהמקרה של השריף, ולהבין עד כמה המילים שיוצאות מפינו משמעותיות, ועד כמה כדאי שניזהר בהן. ולוואי שנתחזק, ולו במעט, בשמירת לשוננו, וכך נימנע ממבוכה מיותרת. [דויד ליבנה]
תשע"ז הייתה השנה שבה השלימה מכבי ת"א את המהפך שלה מקבוצת כדורסל הישגית לתכנית ריאליטי מטורללת. מצד אחד, מאזן ההצלחות הספורטיבי היה דל מתמיד. בארץ, זכייה בגביע המדינה לא כיפרה על המשך איבוד ההגמוניה המקומית להפועל ירושלים, עם שנה שלישית ברציפות ללא אליפות, או אפילו האפשרות להיאבק עליה ב-40 הדקות האחרונות של העונה.
באירופה, השיטה החדשה חשפה אותה במערומיה כקבוצת תחתית לכל דבר, כולל תבוסות משפילות שלאחריהן עיסוק אובססיבי בסיכויים תיאורטיים להעפלה לשלב הבא. בעבר סיימו הצהובים עונות שלמות עם מנין חד ספרתי של הפסדים; בעונה האחרונה הם נוצחו 35 פעמים.
אבל כל זה מתגמד ביחס לשלל רגעי הטראש שסיפקו הפדרמנ'ז. קשה להחליט איזה קטע בעונה החולפת של ריאליטי הכדורסל ההזוי בישראל היה המוצלח ביותר. יש למשל את הפרק שמעיפים את המאמן באמצע הלילה בלי להסביר מדוע והופכים את השעה 02:27 לסמל רב משמעות. איזו דרמה!
יש גם את הפרק שנפטרים מאחד הכוכבים הגדולים בסגל – ומעמסה כבדה על התקציב - אחרי בדיקת סמים מפתיעה ומסתורית. איזה טוויסט! ויש טסטמוניז משעשעים כמו הטענה שהמאמן החמישי בעונה "עובד בהתנדבות". איזו מבוכה! רגעים כאלו, ועוד לא דיברנו על זה שליאור ליובין ורמי הדר עמדו על הקווים ביורוליג, אילצו את ההפקה להבטיח שהיא מפסיקה להתערב בתכני הסדרה. השאלה הגדולה היא אם נשארו לה צופים בכלל. [ברק יפת]
פרשת הפיטורין או ההישרדות של אירה ויגדורצ'יק רק מעצימה את מה שהיה ברור לנו לפני מספר עשורים: הספורט הישראלי לא יגיע לשומקום עם תפיסת העולם העכשווית. זה התחיל כבר בקיץ שעבר, שבועות בודדים לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בריו כאשר מאמנת הנבחרת האומנותית הואשמה, שלכאורה בעטה באחת המתעמלות שלה במהלך אליפות הכנה בקאזאן.
ההורים עלו על הגדרות וביקשו השעיה לאלתר, אך ויגדורצ׳יק הבהירה לכל הסובבים כי אין בכוונתה לוותר על הטיסה לריו. וכך היה. למרות שהעימות המתוקשר איים לפוצץ כל חלקה טובה, ויגדורצ'יק לקחה נשימה ארוכה וביחד עם אלה סמופאלוב וחמש הבנות המופלאות כמעט נגעו בפודיום, וחזרו ארצה עם המקום השישי המכובד.
בקיץ הנוכחי, שוב חזר הניגון ו-ויגדורצ׳יק עלתה על המוקד לאחר שבאיגוד ההתעמלות החליטו לסיים את דרכה, הפעם מכיוון שטענה כי אין ביכולתה להעמיד נבחרת ראויה לאליפות העולם באיטליה. להזכירכם, גיבורת הסיפור שלנו חזרה לתפקידה רק בחודש פברואר האחרון לאחר שכבר פוטרה, אך הנתונים לא הפריעו לראשי האיגוד, ששוב התעקשו על לכתה המיידי של ויגדורצ׳יק.
תתפלאו, אבל בהצבעה הגורלית, הנהלת האיגוד לא הצליחה להשיג את הרוב הנדרש לפיטוריה והשורדת הנצחית תמשיך לאמן את נבחרת ישראל.
אז מדוע באיגוד שלנו מתעקשים כל הזמן להוציא עוד ועוד שלדים מהארון של אירה, ובמקביל פשוט לא מסוגלים לזקוף לזכותה את ההצלחות המרשימות של הענף האולימפי המורכב? כנראה שמסורת האמון הסובייטית הקשוחה והסופר קפדנית קצת גדולה על הראש הישראלי, שלא מצליח לוותר על קיצורי הדרך, ומן הסתם לא יפסיק להמציא לנו פטנטים. [אריה שמוקלר]
המשל: זה התחיל עם חלום דמיוני לאמן את נבחרת ישראל במונדיאל ("רוצה לקחת את ישראל לגביע העולמי"), והסתיים אחרי קצת פחות מחודש וחצי עם אחד ממופעים הפיטורין היותר ביזאריים, שנראו בביצה המקומית.
המאמן היהודי-ברזילאי ז'אירו סבירסקי לבטח לא ישכח את האפיזודה הקצרה שלו בבני סכנין אותה סיים בבעיטת וולה לאחר, שהחליט לעזוב את הארץ במפתיע עוד לפני פתיחת העונה. היהודי החביב בכלל טען שחצה את הגבול לאיסטנבול רק כדי לחדש את הוויזה, אבל במועדון הודו שהוא הבריז מבלי להודיע, ובגדול התקשו לבלוע את העלבון.
ואם זה לא מספיק, אז אחרי שגילו בקבוצה כי מלבד הדרכון, סבירסקי רוקן בעצם כל הדירה שלו, נעל את הדלת עם פלומבה ללא שום כוונות חזרה, החל מופע העלבונות בדוחא. "המאמן נטש את מקום עבודתו, ללא התראה, ללא ידיעת הנהלת המועדון ולא אישורה", התקיפו, "סבירסקי המשיך לפרסם טיעוני סרק של אישורי שהייה בארץ ותוקף ויזה כניסיון לתרץ את מעשיו".
להזכירכם, אותו סבירסקי הגיע כהבטחה גדולה לישראל לפני 9 שנים רק כדי להתמנות למאמן הנוער של אחי נצרת. אותו רומן, (ליתר דיוק – מיני רומן), החזיק תקופה קצרה לאחר שהברזילאי החליט לנטוש אחרי כחודש וקצת ללא כל התראה מוקדמת. מה שאבו יונס לא הפנים, שחיפוש קצרצר בגוגל או טלפון לאחד מהקולגות בעילוט, היה מונע את הפארסה הגדולה של הקיץ. וגם עוד שני קילו שניצלים, היו נשארים בחיים.
הנמשל: זה לא סוד שעל פי לא מעט מחקרים, שנעשו במשך השנים בעולם, הוכח כי פיטורי מאמנים בטווח הארוך לא בדיוק משפרים את מצבה של הקבוצה. לידיעת, אבו יונס, אשר אלון ואלי טביב. [אריה שמוקלר]
אחרי הבושות שעשתה נבחרת הכדורגל עם ההפסד המביך למקדוניה בסמי עופר, חובבי הספורט בישראל תלו תקוות בנבחרת הכדורסל שאירחה את היורובאסקט במנורה מבטחים. גם הפעם זה נגמר במפח נפש גדול, למרות הניצחון הנאה על גרמניה. נפולי פנים, האוהדים שמו מבטחם בנבחרת הטניס וקיוו שתנצח את אוקראינה במסגרת גביע הדיוויס, ותנקום על 24 ההפרש, שהחטיפו כדורסלניה לחבורה של אדלשטיין בסיום טורניר עגום.
למרות שהציפיות מלכתחילה לא הרקיעו שחקים, עדיין יש דרך להפסיד, וההתפרקות של הכחולים-לבנים הייתה די מביכה. דודי סלע למשל, טניסאי ותיק ומנוסה, הפסיד בשלוש מערכות לאיליה מרצ'נקו, שמדורג 211 מקומות מתחתיו בדירוג העולמי. לא בדיוק מסוג הרגעים שסלע היה רוצה שנזכור ממנו.
כבר ביום המשחקים הראשון ירדו הכחולים-לבנים מהמגרש ברמת השרון בפיגור 2:0 בסיכום הכללי, כשגם עידן לשם הובס בידי דולוגולופוב כמעט ללא קרב. לא בדיוק ההופעה שמגיע לקהל ביתי לראות.
רק מפגש הזוגות הביא קצת כבוד כשיוני ודודי הצליחו להשוות את התוצאה אחרי פיגור של שתי מערכות, אך גם כאן ישראל לא הצליחה לבסוף לצאת עם נקודות. לפחות הצמד הישראלי ניצח שתי מערכות - היחידות שנציגי ישראל ניצחו במפגש עם אוקראינה. בתצוגה מבישה שכזו, שנגמרה ב-0:5 ליריבה בסיכום המשחקים, גם זה משהו.
כבר כמה שנים שהטניס הישראלי הולך ודועך, ואם מישהו לא יתעורר בקרוב אנחנו עלולים לראות בקרוב גם את הנבחרת בענף זה צועדת יחד עם נבחרת הכדורגל בראש מצעד הפדיחות. מי אמר לוקסמבורג? [דויד ליבנה]
אקו"ם