הכל פתוח: הפתיחה של ליגת העל מעודדת ומבטיחה
הניצחון על מכבי נתניה לא מסתיר את החריקות של מכבי ת"א על הדשא ואת ההתנהלות הלבנטינית של הצוות המקצועי מחוצה לו • הפועל ב"ש רחוקה מלהזכיר את היכולת שהביאה לה אליפויות • וגילי לבנדה הפך את בית"ר למרעננת הרשמית של הליגה • שלמה שרף מסכם מחזור ומסביר מה ההבדל בין קובי רפואה לדודו אברהם
לא מספיק. פתיחת העונה בליגת העל מעודדת מאוד מבחינת העניין, השוויוניות והתחרות. אמנם חלפו רק ארבעה מחזורים אבל נהדר לראות צמרת שכוללת יותר משתי קבוצות. המחזור האחרון היה המרתק והפורה ביותר וזה מה שהקהל רוצה לראות.
ברור שבזכות העומק בסגל (עדיין בלי האיכות), מכבי ת"א תיצמד למקומות הראשונים אבל יש הרבה חריקות במכונה הצהובה. גם מול נתניה במחזור האחרון הקבוצה התקשתה מאוד ולא הרשימה. עם זאת, להפוך פיגור לניצחון זה תמיד דבר מעורר הערכה. הביצועים האישיים של עומר אצילי, וידאר קיארטנסון וניק בלקמן היו נפלאים אבל הקושי שלה לייצר מצבים במשחק השוטף בלט לעין. הפציעה של המבשל המצטיין, דור מיכה, תחריף את המצב הזה.
עם סגל שכולל למעשה תשעה זרים הציפיות ממכבי הרבה יותר גבוהות. אין בינתיים בשורות מרעישות בגזרה הזאת, ופרט למניה הבטוחה קיארטנסון ופדראג ראיקוביץ אי אפשר להתלהב משום שחקן.
הרכש המאסיבי במכבי כולל גם את הצוות המקצועי האירופאי, שבולט דווקא בהתנהלות הלבנטינית. התמונות של סטיב מקלארן מעביר הוראות ליורדי קרויף במהלך המשחקים מעוררות תמיהה וכך גם ההתייעצויות של טראסט המוחות באיזור הספסל. זה לא מתאים למכבי ת"א.
נתניה מצידה נראתה טוב במשחק, בעיקר במחצית הראשונה שבה היא לחצה את מכבי לאחור עם ביטחון וחוצפה חיובית. בחלק השני היא לא היתה יכלה לשמור על אותה אינטנסיביות וחלה ירידה. מעבר לזה, חסרונו של ערן לוי השפיע מאוד. נתניה שווה יותר מחמש הנקודות שבקופתה וצריכה להתחיל להדביק את המאזן בטבלה ליכולת.
נפילת מתח? גם הפועל ב"ש לא מלקקת דבש ונתקלת בהרבה קשיים. המשחק האחרון מול בני יהודה, שבו היא גירדה את הנקודות בזכות שער עצמי, מסמל את התקופה האחרונה. האלופה לא מזכירה את השנתיים האחרונות. השחקנים החדשים פקאהרט וקואנקה עדיין לא משפיעים על הקבוצה שממשיכה להסתמך על וואקמה. התלות של ב"ש בו גדולה מאוד, וכשהוא נמצא בכושר פחות טוב, כמו בתקופה הנוכחית, היא מתקשה מאוד לייצר מהלכים בחלק הקדמי.
פרויקט לבנדה. המרעננות הרשמיות של חודש המשחקים הראשון הן בית"ר ירושלים הפועל חיפה. טוב לראות את בית"ר בצמרת הגבוהה - זה מוסיף הרבה צבע ועניין לליגה כולה. היא נראית טוב ולא צריכה לחפש מאמן. גילי לבנדה עושה עבודה נהדרת. הקבוצה מחוברת, הוא מנהל את המשחקים בצורה נכונה והלהט להביא מאמן נוסף לא מובן. נקודת תורפה נמצאת במשחק ההגנה, שם המאמן לא מצא עדיין את השילוב הטוב ביותר. עם כל הפירגון לבית"ר מוקדם מדי להצביע עליה כקבוצה שתיאבק על האליפות.
אין סבלנות. דבר אחד בוודאות לא השתנה מהעונה שעברה: המסורת של חילופי המאמנים, ששניים מהם כבר פינו את מקומם. מכבי פ"ת פתחה את העונה בצורה רעה מאוד אבל ההתפטרות של קובי רפואה הייתה מוקדמת מדי. ברור שהמאמן טעה בבחירת השחקנים. יחד עם זאת חייבים להתחשב בתחלופה הגדולה שהיתה הקיץ בקבוצה עם עזיבה של שחקנים משמעותיים כמו קוויאר, דוס סנטוס, קאניק, אלו ומלמד, כך שנבנתה שם קבוצה כמעט חדשה ויש מספיק זמן לתקן - בוודאי כשמתחשבים על המטרות הריאליות של ולא בחלומות של אבי לוזון.
ברעננה הסיפור שונה. כאן הזעזוע היה יותר הכרחי. השילוב בין הסגל החלש למאמן ,שלא השפיע יותר מדי על הקבוצה, גרם לשקיעה. אחרי ההצלחה בעונות האחרונות רעננה בדרך לחזור למימדיה האמיתיים.
אפקט התלתלים. המשחק הדל של המחזור היה בסכנין. הסיפור הוא הנקודה הראשונה של אשדוד וראובן עטר, שהגיעו לצפון במצב עדין מאוד והיו עדיפים על המארחת. בסיום השיגו רק נקודה אבל במצבם גם זו ברכה.
אקו"ם