אראלה לא עזרה: חיפה לא באה, וגם לא צילצלה

גם כרטיס אדום של בן חיים לא סייע למכבי חיפה מול מכבי ת"א, כאשר המאזן שלה בשנים האחרונות נגד הצהובים מזכיר יותר את מה שעושות מולה סכנין או עכו. הקבוצה כבר הרבה זמן לא קשורה למועדון שהטיל בעבר פחד אימים וגרם לרופאים בת"א לחלק לשחקנים כדורים נגד שלשול. וגם: קרויף ומקלארן מדגימים שכונה

תגיות: אגדת דשא,כדורגל ישראלי,מכבי חיפה,מכבי ת"א כדורגל

1.שתי דקות לפני המחצית התקשרה אראלה ממפעל הפיס לגיא לוזון והודיעה לו: "אני רואה שאין לכם מושג, ולכן אני נותנת לך משאלה אחת". לוזון שהוביל עד אותה דקה קבוצה שכולה דיכאון וכישלון, שלף מספר, אראלה ניתקה וטל בן חיים, הבאנקר הלאומי, זרק את רוקאביצה לדשא וראה את אלון יפת מקבל מידע חשוב באוזנייה שגרם לו לגרש אותו החוצה. גם קרויף סולק על פטפוט יתר עם הקוון, ומקלארן שירד מהיציע להחליפו, עף תוך רגע בעצמו, כי אסור היה לו בכלל להיות שם. שכונה יש גם באירופה.

במקום 0:2 צהוב קל במחצית, ירד גיא לוזון למחצית לחוץ עוד יותר מאיך שהתחיל. ביתרון המספרי הזה, אם הוא לא מחזיר את ערימת המסכנים הזאת שלו לעניינים, הוא כנראה בדרך להצטרף לצוות החשיבה של שרון מימר במכבי פ"ת.

שוויון הזדמנויות: מכבי חיפה ומכבי ת"א נפרדו בתיקו 0:0

גיא לוזון מכוון תנועה. לא עמד בלחץ צילום: דני מרון

2. המספרים של מכבי חיפה מול מכבי ת"א בשנים האחרונות מזכירים יותר את מה שעושות מולה בשנים האחרונות סכנין, עכו או הפועל ת"א בעונות ההתפרקות שלה. הקבוצה כבר הרבה זמן לא קשורה למועדון שממנו היא באה. שום זכר לנמסיס הגדול מההר הירוק כל ימות השנה, שהטיל פחד אימים בכל מפגש בקריית אליעזר, בלומפילד או רמת גן, וגרם לרופאים בת"א לחלק לשחקנים כדורי פראמין נגד שלשול.

חיפה, בשנות הדשדוש הנוראות שלה שנמשכות כמו נצח, מנצחת את מכבי ת"א אחת לשלוש שנים, ורק בשמונת המשחקים האחרונים ביניהם בליגה, הפרש השערים שלה מול סגנית האלופה הוא 24:8, שזה בשלוש מילים - גרוע מאי הופעה. זה גורם בשנים האחרונות ליענקל'ה שחר להידמות יותר ויותר לאלי זינו מב"ש של לפני הספירה, שהחליף בין 17 ל־20 מאמנים בקדנציות המעציבות שלו, לא כולל אומללים שהגיעו אליו לקדנציה שנייה, ונגרעו לתמיד ממצבת המאמנים.

מקלארן וקרויף ביציע צילום: דני מרון

3. זה התחיל רע כמעט כרגיל מבחינת חיפה. שלומי אזולאי, האיש עם המסירה הטובה במרכז המגרש, פירק מפשעה אחרי חמש דקות, הוחלף, וחצי המגרש של סגנית האלופה שהתיישבה על שערו של עומרי גלזר, כשהיא נהנית מאוד מרודריגז, הושכר למגדלי צנוניות. אפילו ערן זהבי שעשה צ'ק אין בבן גוריון, היה דומיננטי יותר מעומר דמארי, אפילו שישב ביציע, בטח ברבע השעה הראשונה, כשהקהל חיפש אותו כל הזמן למעלה.

הסיפור הגדול בין כל החלפות שחקנים בין השתיים הוא כמובן אלירן עטר. הדעות עליו גם ביציעים שלהם חלוקות. חלק חיכו לו עם נרות דולקים כאילו חזר מהשבי, ואחרים בטוחים שקרויף לקה בליקוי מאורות, והכניס סוס טרויאני לחדר ההלבשה. עטר היה יותר מבסדר, ובכל המצבים שכמעט הבקיע, עשה את הפעולות נכון.

ה־0:2 הצהוב הקל במחצית טובה מאוד, שבושש לבוא הפחיד את קרויף. הוא ידע שבמשחקים כאלו יש רוקאביצה וזה באמת הגיע משומקום, כמו שסיפרנו בהתחלה. אז זהו, שלא. חיפה לא באה וגם לא צילצלה, לוזון התחפר בבונקר והקבוצה שלו נכנסה במחצית השנייה להלם מההזדמנות הגדולה שנפלה בצידה. מכבי ת"א המשיכה לנסות להלום, מתודלקת ודאי ממה שהתרחש במחצית בחדר ההלבשה, אבל ככל שהתקדמנו בזמן, הפחד לאבד הכל השתלט, וחיפה השיגה את המעט שגם הוא לא הגיע לה.