החיים החדשים: האריס מדוניאנין כבש את ארה"ב
אחרי שנים שבהן נחשב להבטחה גדולה ושיחק בספרד, בטורקיה ובמכבי תלֿ–אביב, מצליח האריס מדוניאנין לממש את עצמו דווקא בקבוצת פילדלפיה האמריקנית. בריאיון מיוחד הוא מספר על הילדות בסרייבו המופגזת, חוזר לאכזבה שנגרמה לו כאן בארץ ומסביר למה בכל זאת הוא עדיין כל כך קשור לישראל
כל שנה מגיעים לישראל עשרות כדורגלנים זרים. חלקם עוזבים במהרה, חלקם נשארים למשך שנה או שנתיים ואז ממשיכים לתחנה הבאה. מעטים מהם משאירים חותם של ממש על הענף המקומי או חוזרים לכאן לסיבוב נוסף. אחד מהם הוא הקשר האריס מדוניאנין, שסיים בחורף שעבר קדנציה שנייה במדי מכבי תל־אביב ועבר לפילדלפיה יוניון מה־MLS, ליגת הכדורגל הבכירה בארצות־הברית.
"יש הבדל גדול בין שתי הקדנציות שלי בישראל", מסביר האריס בשיחה ממגרש האימונים של היוניון, "כשהגעתי בפעם הראשונה לישראל המועדון עדיין לא היה מספיק מקצועני, על המגרש ומחוצה לו. לא הייתה שם קבוצה שרצתה לזכות באליפות והאיכות לא הייתה מספיק טובה. הייתה תחושה שאפשר לעשות כל מה שרוצים, הכול היה בלגן אחד גדול והיה מאוד קשה לשחק בנסיבות האלה, מה שגרם לי להיות עצבני כל הזמן".
מדוניאדין, שהגיע למכבי בתחילת עונת 2010/11 מוויאדוליד הספרדית בתמורה לחוזה בסך 1.8 מיליון אירו לארבע שנים, שיחק בה בקדנציה הראשונה בסופו של דבר במשך שנתיים שבמהלכן רשם 46 הופעות וכבש תשעה שערים. הוא החל נהדר את הקדנציה אבל נחלש בהמשך, כמו שאר הקבוצה, הפך לשחקן ספסל ויצר לעצמו תדמית של שחקן בעייתי.
"האמת שזו הייתה התקופה הכי קשה בקריירה שלי", הוא מודה, "תכננתי להישאר בקבוצה רק עונה אחת, לחזור לכושר ולצאת שוב למועדון גדול יותר באירופה, אבל בסיום העונה המועדון העלה את המחיר שלי ונתקעתי שם עוד שנה. יצרו לי אז תדמית לא נכונה, אני לא מבלה או שותה ואפילו בבתי קפה אני בקושי יושב. הרבה פעמים בתקופה ההיא חשבתי לעזוב ולוותר על הכול".
בתום העונה השנייה הבינו במכבי שבניגוד לחלום הגדול שלהם, מדוניאנין לא יהפוך לאבי נמני החדש של הקבוצה. משם הוא עבר לשנתיים לטורקיה ולעוד שנתיים לספרד, הפעם לדפורטיבו לה קורוניה. בינואר 2016 מצא את עצמו שוב בישראל ובמכבי ת"א.
"בניגוד לפעם הראשונה, שבה כל אנשי הצוות המקצועי היו ישראלים, הפעם ג'ורדי קרויף היה המנהל המקצועי, פטר בוס אימן וחשבתי שהעובדה שהצוות מורכב מהולנדים, תקל עליי את ההשתלבות ותאפשר לי לשחק טוב", הוא מסביר, "כשהגעתי מצאתי קבוצה שונה לגמרי, סופר מקצוענית, כמו שקבוצה אירופית טובה צריכה להיות; עם חזון, מטרה וסגל שחקנים גדול ואיכותי, שנלחם על המקום שלו בהרכב, ושומר על הכול במצב של מתח בריא שצריך להיות במועדון שמתמודד על תארים. בתור שחקן אתה מקבל שם הכול, יש הרבה אנשי מקצוע שמבינים את המשחק, וכל המכלול יחד עושה את ההבדל בין קבוצה קטנה לגדולה".
מכבי הייתה אז אחרי שלוש אליפויות רצופות ועונת טרבל, ולמרות כל התנאים המשובחים לא הצליחו במועדון לשחזר את ההצלחות הגדולות של השנים החולפות, והאריס סיים את העונה במכבי במקום השני בטבלה ובהפסד כואב בגמר גביע המדינה למכבי חיפה.
"לא שיחקתי הרבה בתקופה לפני שחזרתי למכבי מספרד והחלום שלי היה לחזור למגרשים ולזכות באליפות, לצערי זה לא קרה", הוא מסביר, "הייתי מאוד מאוכזב אחרי שהפסדנו את התואר, כי לדעתי היינו קבוצה טובה יותר מבאר־שבע באותה עונה והיה לנו כל מה שאנחנו צריכים. הפסדנו את האליפות בכמה תוצאות מטופשות מול קבוצות קטנות, אחרי שהיו לנו המון אפשרויות הבקעה שלא ניצלנו. גם בגמר הגביע תקפנו ותקפנו וקיבלנו גול מכלום, אבל ככה זה בכדורגל, זה לא תמיד בידיים שלך. בחצי השנה הזו שיחקתי 26 משחקים במכבי והגמר היה ההפסד היחיד".
את העונה השנייה החל האריס תחת שוטא ארבלזדה, שהפך בינואר 2017 למפוטר הראשון בעידן קרויף בשל יכולת חלשה של הקבוצה. "לשוטא היה חזון מסוים, אבל הדברים לא עבדו כמו שהוא רצה", הוא מסביר, "התחלנו מצוין את העונה והעפלנו לליגה האירופית, אבל אחרי זה קרה משהו לא טוב לקבוצה שקשה לי להסביר. אנשים רצו לעזוב, חלק מהשחקנים כעסו ולא רצו לעזור לקבוצה והלכנו אחורה".
כמה שבועות לאחר פיטוריו של שוטא, בזמן שקרויף הפך למאמן זמני על הקווים והפך אותו שוב לשחקן ספסל, החליט מדוניאדין לחתום את התקופה השנייה שלו בישראל ולעבור לארצות־הברית. "אני שמח שחזרתי למכבי אבל הייתי שמח יותר אם היינו זוכים בתארים", הוא אומר, "הייתי אסיר תודה שנתנו לי לעבור לפילדלפיה לפני סיום החוזה ולממש את ההצעה הטובה שקיבלתי. אני ממשיך לעקוב אחרי הקבוצה באופן שוטף, יודע מי הוחתם העונה, מי עזב ושהם העפילו לליגה האירופית".
מה דעתך על העובדה שקרויף הפך למאמן הראשי העונה?
"לג'ורדי לדעתי תמיד הייתה אמביציה להיות מאמן ועכשיו זו ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו בתפקיד. הוא נמצא במועדון טוב, יש מאחוריו בעלים שמאמין בו ואפשרות לעשות דברים טובים, בתקווה שיחזיר את האליפות למועדון אחרי שנתיים".
באר־שבע הפכה מאוד דומיננטית בליגה, מה לדעתך הסיכוי שהם יצליחו לזכות?
"פשוט זה בטח לא יהיה. קבוצות אחרות מתחזקות, בית"ר ירושלים פתחה נהדר את העונה וניצחה את מכבי, כשאני רואה שגם מכבי חיפה הביאה הרבה שחקני חיזוק טובים וניצחה את באר־שבע. זו ליגה תחרותית ויהיה קשה לזכות בתואר".
אתה בקשר עם מישהו במערכת?
"אני מדבר לפעמים עם ראיקוביץ השוער ושוסיץ, שאנחנו חברים מבוסניה, אבל הקשר האמיתי שלי עם ישראל הוא שיש לי בת זוג מקומית, עוד מהתקופה הראשונה שלי שם, ככה שאני ממשיך להיות קשור אליכם. כשהעונה פה תיגמר אגיע לישראל ויהיה נחמד לפגוש את כולם".
איך היו עבורך החיים בישראל?
"אהבתי מאוד לגור בישראל. תל־אביב נהדרת, איכות החיים טובה, כולם מכירים אותך ויש הרבה מה לעשות. חשוב מאוד להיות אצלכם חזק מנטלית, כי העיר פתוחה מסביב לשעון, יש הרבה מקומות בילוי והרבה פיתויים שעלולים לשאוב אותך אליה בצורה לא טובה, בטח אם אתה ספורטאי מקצוען. אם אתה אוהב לשתות ולעשות חיים, אתה צריך להיזהר שם".
מה דעתך צריך לשפר בכדורגל שלנו?
"אני חושב שהקבוצות בארץ צריכות להביא זרים יותר טובים ולשלב אותם נכון עם השחקנים המקומיים. יש הרבה כישרונות ישראליים צעירים, אבל הם זקוקים ליותר משמעת וללמוד להתאמן כמו בקבוצות אירופיות. יש לך הכול בישראל, בטח כשאתה חלק ממועדון גדול, והבעיה היא שמיד הופכים את המוכשרים לכוכבים, כולם מכירים אותם וזו הסכנה הכי גדולה לשחקן, כי אז הוא פתאום חושב שהוא רונאלדו, מרוויח הרבה כסף, זה עולה לו לראש והוא מרשה לעצמו לא להתאמן כמו שצריך ומתחיל ללכת אחורה. חשוב שיהיו לכם אנשי מקצוע עם תשוקה למשחק ולפיתוח שחקנים, שיידעו לשמור אותם על הקרקע ויאלצו אותם לעבוד קשה בכל אימון".
מי השחקן הישראלי הטוב ביותר ששיתפת איתו פעולה?
"ערן זהבי הוא הישראלי הטוב ביותר ששיחקתי איתו והדוגמה הטובה ביותר עבור כדורגלנים ישראלים צעירים, בכל מה שנוגע לעבודה קשה ותשוקה למשחק. זהבי נותן מאתיים אחוז בכל אימון, ממושמע, מחויב ורעב להבקיע בכל פעם וזה מדהים לראות אותו. גם עכשיו בסין, כשהוא מרוויח מיליונים, רואים שהוא שומר על הרעב וחשוב לו להראות את עצמו. הוא כריסטיאנו רונאלדו הישראלי. אני זוכר שהצעירים היו כועסים עליו לפעמים, כי הוא היה צועק עליהם ומכוון אותם, אבל זה דבר נורמלי לחלוטין, כי הם צריכים ללמוד שאין דבר כזה להעביר עוד יום ועוד אימון - בכל פעם שאתה עולה על הדשא, אתה צריך לתת את הכי טוב שלך ולשנוא להפסיד, אחרת לא תשתפר. אחרי זה הם מתפלאים שלא רוצים אותם באירופה".
האריס מדוניאנין נולד במרץ 1985 בסרייבו, שהייתה אז תחת שלטון יוגוסלביה. כשפרצה מלחמת בוסניה ב־1992 היגר האריס בן השבע להולנד יחד עם אביו ואחותו שם גדל. "שתי המדינות הן הבית שלי", הוא אומר, "יש לי עדיין קרובי משפחה בבוסניה שאני פוגש כשאני משחק עם הנבחרת, ואמא שלי ואחותי עדיין בהולנד וכמובן שאני מבקר אותן ואת החברים הרבים שלי שם. כשהמלחמה החלה, זה היה מאוד קשה עבורנו וכל החיים שלי השתנו לחלוטין. היה לי בסופו של דבר הרבה מאוד מזל שניצלתי".
לאביו של האריס היה פחות מזל. כשמשפחתו ברחה, הוא עצמו נאלץ להישאר מאחור בבוסניה ולבסוף נהרג במהלך המצור על סרייבו. "זה דבר מאוד קשה לאבד אבא בגיל כזה, אבל האמת היא שלא הכרתי אותו כל כך טוב", הוא נזכר בעצב, "הייתי מאוד צעיר, עברנו בלעדיו להולנד ובשבילי אמא שלי הייתה כמו שני ההורים יחד, כשדוד שלי הופך להיות כמו אבא בשבילי. ככה זה בחיים האלה, הרבה פעמים אין לנו שליטה על הדברים שקורים".
לכדורגל הגיע מדוניאנין בגיל צעיר. הוא שיחק במספר קבוצות קטנות, עד שאלקאמר מהליגה הבכירה גילתה אותו וצירפה אותו לשורותיה. בגיל 19 הוא נבחר לשחקן הצעיר הטוב ביותר בהולנד, אבל לואיס ואן חאל, שאימן אז את אלקמאר, לא אהב את ההתנהלות שלו ושחרר אותו מהקבוצה, מה שהוביל אותו לפספס את האליפות ההיסטורית שבה זכה המועדון. אחרי תקופת השאלה חיובית למדי בספרטה רוטרדם, עבר לוויאדוליד הספרדית לשנתיים, ואחרי שהדברים שם לא עבדו כפי שציפה, עבר לראשונה לתל־אביב.
אחרי האכזבה האישית שחווה בישראל, עזרה גזיאנטפספור הטורקית להחזיר אותו לתלם ולהציג יכולת גבוהה, שהפכה אותו לשחקן העונה של המועדון ב־2012/3. ההצלחה החזירה אותו לשנתיים לליגה הבכירה בספרד, ואחרי השנה בישראל, חתם בינואר בפילדלפיה על חוזה לשלוש שנים בתמורה לחצי מיליון דולר בעונה.
"היה לי קשה מאוד להתאקלם בפילדלפיה בהתחלה, בעיקר בכל מה שנוגע להבדלי השעות", הוא מודה, "לא הצלחתי לישון, חלק מהמשחקים מתקיימים פה בלילה ובתקופה הראשונה הרגשתי קצת הפוך, אבל עם הזמן התרגלתי לחיים פה, ששונים מאוד מאירופה אבל מאוד נעימים עבורי. זו עיר אמריקנית ותיקה וטיפוסית עם הרבה היסטוריה ולא חסר כאן כלום. יש לנו מגרש יפה וחבורה טובה של אנשים ואני שמח ששוב הגעתי למקום שאני אוהב. בתור כדורגלן, אתה מתאמן שעה וחצי ביום ואז יכול לעשות מה שאתה רוצה ונעים להיות במקום שאתה נהנה בו".
מה דעתך על הרמה ב־MLS?
"זו ליגה איכותית וטובה סך הכול עם הרבה שחקנים ברמה גבוהה, שמרוויחים מיליונים לצד שחקנים שמרוויחים כמה עשרות אלפי דולרים בשנה ואני לא בטוח שכולם מקצוענים. זה גורם להבדלי איכות גדולים גם בתוך הקבוצות עצמן. העובדה שלא יורדים כאן ליגה בכל מקרה מורידה את רמת הלחץ הכללי בקבוצות ועבורי זה נהדר. כל החיים הייתי במקומות לחוצים. כשגדלתי, אם היינו מפסידים, כל השבוע כולם היו כועסים עד שהיה עוד משחק ואוי ואבוי אם לא היינו מנצחים. כאן אם מפסידים, אז כולם אומרים לא נורא, ננסה שוב בפעם הבאה. זה לא חיים או מוות".
במרחק של שמונה חודשים מאז שהגיע, נראה שההחלטה של האריס להגיע לארצות־הברית הייתה מוצלחת מאוד בעבורו.לראשונה בקריירה, בגיל 32, הוא מצא מקום שבו הוא מצליח סוף־סוף לממש את הפוטנציאל הגבוה שלו. ב־28 הופעות מאז שהגיע, כבש הקשר שני שערים, בישל שמונה נוספים, שיפר דרמטית את יכולת הקבוצה כשהוא הופך למנהיג הקישור ואפילו שימש בתור קפטן בשלושה משחקים.
"אני בתקופה טובה ועושה את הכי טוב שאני יכול כדי לעזור לשחקנים הצעירים כאן, לכוון אותם, לייעץ, לסייע בהנעת הכדור במהלך המשחקים, ללמד אותם לשחק פשוט ויעיל ולהוריד מהם קצת לחץ", הוא מסביר, "יש כאן הרבה מאוד שחקנים אתלטים שיכולים לרוץ הרבה, ולפעמים המשחק מתנהל פשוט בריצה מרחבה לרחבה, בלי לעצור רגע, להחזיק את הכדור, להתמסר, ושם אני מרגיש צורך להתערב, לעזור לשלוט בקצב המשחק. הבדלי הרמה פה מאוד קטנים בין הקבוצות ואפשר לנצח כל אחת כמעט. בחודשים האחרונים הפסדנו כאן כמה משחקים שלדעתי יכולנו לנצח, מה שאכזב אותי מאוד".
מה לדעתך חיבר אותך כל כך טוב למועדון?
"טוב לי פה, כולם מתייחסים אליי יפה, אני מרגיש מצוין וזה הייתה בחירה נכונה להגיע ואפשרות קצת להירגע אחרי כל כך הרבה שנים. מאוד אוהבים כאן כדורגל, יש להם את כל התנאים הטובים להצלחה, הרבה רצון ללמוד ולהתקדם והם רוצים להפוך כאן את הליגה לאחת הטובות בעולם".
עד כמה שונה הכדורגל בארצות־הברית מזה שבישראל?
"בארץ יש אולי שלוש־ארבע קבוצות טובות והשאר נאבקות בינן ובין עצמן על הישרדות. כאן יש לך שמות גדולים של שחקנים ותיקים כמו דויד וייה, קאקה, שווינשטייגר ורבים אחרים. אני חושב שמכבי תל־אביב והפועל באר־שבע יכולות להשתלב בליגה הזו בקלות, המשחקים יהיו לא קלים עבורן, אבל בהחלט יהיה להן מה למכור פה".
באמצע ינואר הגיע האריס לכותרות הראשיות של חדשות הספורט בארצות־הברית וזכה למחמאות רבות, לאחר שהצליח באופן יוצא דופן לשכנע את שופט משחק הליגה בין פילדלפיה לדי־סי יונייטד לבטל כרטיס אדום לשחקן היריבה, לוסיאנו אקוסטה, שניתנה לו בעקבות עבירה גסה שכביכול ביצע. ההילוך החוזר הוכיח לבסוף אחרת. "הגנתי על הכדור ונפלתי. הבחור נפל עליי והשופט שלף לו כרטיס אדום", נזכר האריס, "כשהוא שאל אותי אם הוא בעט בי, אמרתי שלא, כי לא הרגשתי בעיטה, זו הייתה רק דחיפה קטנה והשופט החליט לחזור בו מההחלטה. אני אוהב לנצח, אבל בצורה הוגנת וחוקית בלי מהלכים מלוכלכים, למרות שאת מה שקרה באמת ראיתי בטלוויזיה רק אחרי המשחק".
מה הסיכויים של פילדלפיה להגיע השנה למשחקי הפלייאוף?
"נמוכים מאוד לצערי. יש לנו עוד משחקים ונאבק עד סיום הליגה ונראה מה יקרה".
לאורך השנים משחק האריס גם בנבחרות הלאומיות. בתחילה היה חבר בנבחרת הצעירה של הולנד עד גיל 21, והיה שותף לשתי זכיות רצופות באליפות אירופה ב־2006 ו־2007. כשהיה בן 24, בחר לחזור למקורות ולהצטרף לנבחרת הבוגרת של בוסניה הרציגובינה, "בזמן שהייתה לי אפשרות לשחק בנבחרת בוסניה, הסגל בנבחרת הולנד היה מלא בשחקנים מצוינים, ששיחקו בין היתר בברצלונה וריאל מדריד והיה פחות ריאלי שאצליח להשתלב שם", הוא מסביר, "בנוסף, הדודים שלי ביקשו לבוא ולייצג את המדינה וידעתי ששם יהיה לי סיכוי להגיע לטורניר גדול".
ובאמת, גם כאן הבחירה של מדוניאנין הפכה למוצלחת. הוא רשם עד היום 54 הופעות בינלאומיות, כבש שמונה שערים, הפך לבורג מרכזי במשך כמה שנים במדים הלאומיים והעפיל עם הנבחרת לגביע העולם בברזיל 2014, הראשון שלה בכל הזמנים. "זו הייתה חוויה מדהימה", הוא נזכר, "כל ילד חולם לשחק ברמות הגבוהות ובטח עם הנבחרת בגביע העולם. העובדה שהטורניר התקיים בברזיל וששיחקנו באצטדיון המראקנה נגד ארגנטינה הוסיפה עוד מימד אדיר להכל. אלו היו רגעים גדולים עבורי ועבור המדינה".
מה הסיכויים שלכם להעפיל גם לטורניר ב־2018?
"התיקו שהוצאנו ביוון וההפסד לקפריסין חיסל עבורנו את הסיכויים להעפיל מהמקום הראשון ועכשיו נצטרך לנצח בשני המשחקים הקרובים כדי לנסות להעפיל לפלייאוף. המשחק הבא יהיה באוקטובר מול בלגיה החזקה ויהיה לא פשוט".
אתה בכושר מצוין, למה לא היית בסגל הנבחרת במשחקים האחרונים?
"כשאתה עוזב את אירופה, לפעמים קשה להישאר חלק מהסגל. ידעתי שזה מה שיהיה ואני מקבל את זה, למרות שאני עדיין צעיר ומרגיש בכושר מצוין ושיש לי הרבה מה לתרום".
מה מצב הכדורגל בבוסניה כיום?
"המצב שם קשה. אין כסף, שחקנים טובים לא מגיעים והקבוצות לא מעפילות לאף מפעל אירופי. אני לא גר שם וקשה לי לדעת, אבל ההרגשה היא שהאנשים שם לא עושים את מה שצריך בכדי לפתח את הענף ולהצעיד אותו קדימה".
על מה אתה חולם?
"אני חולם לסיים את הקריירה שלי כאן בארצות־הברית ולאחר מכן אני מאמין שאמשיך לעסוק בכדורגל. אני נהנה לאמן ילדים, לעזור להם להתפתח ולהפוך אותם לכדורגלנים טובים יותר, ורוצה להעביר אליהם את הידע שצברתי לאורך השנים".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני מאוד אוהב ענפי ספורט שונים, בעיקר פינג־פונג שאני מצטיין בו. השחקנים כאן בפילדלפיה משתגעים מזה שהם לא מצליחים לנצח אותי. לחלק אני נותן שיעורים, ובכל בוקר הם מגיעים ומנסים לקחת לי משחק, עד עכשיו בלי הצלחה. הם מתרגזים וחוזרים יום אחרי עם הרבה תשוקה ומפסידים שוב. אני מאוד אוהב את העובדה שהם אף פעם לא נכנעים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני מאוד שמח שהחלטתי לעבור לארצות־הברית, אני הרבה יותר רגוע כאן וזה כנראה מה שהייתי צריך עכשיו בחיים. אני בארבע".
אקו"ם