ראשי » ספורט » ליגת העל » חדשות ליגת העל

"המטרה היא תואר, ואני לא מדבר על גביע"

לראשונה מאז חזר למכבי חיפה, שלומי אזולאי פותח את הלב • "בכיתי הרבה לילות אחרי הפציעה" • "זה יהיה כישלון אם לא נהיה בצמרת השנה" • "הייתי בבית"ר ובמכבי ת"א, אבל בחיפה יש את התנאים הכי טובים" • ראיון מיוחד

תחילת הריאיון עם קשר מכבי חיפה שלומי אזולאי עסקה בפציעה שעוברת עליו. הקול שלו רעד בהתחלה, אבל בדיוק כמו הקריירה שלו - הירידה לליגה הלאומית והחזרה לטופ של הכדורגל הישראלי - אזולאי מתחיל לאט, אך כשהוא מגביר את הקצב מדובר באיש מרתק ורגיש, שונה מהנוף.

אתמול (ג') בבוקר הוא עלה על מטוס לפינלנד, שם ינותח על ידי ד"ר סקארי אוראווה - מומחה בניתוחי גידים, שרק בחודש שעבר ניתח את חלוץ ברצלונה עוסמן דמבלה. לפני כן, הספיק הקשר לשבת לראיון בלעדי עם "ישראל היום" ולספר על התקופה הלא פשוטה שעוברת עליו.
 
"בכיתי הרבה לילות ולא ישנתי", הוא חושף, "חשבתי כל הזמן מה יהיה הלאה, אבל אני אחרי זה. הבנתי שיכול היה להיות יותר גרוע ובגלל זה אני שומר על החיוך ביומיום, גם בחדר ההלבשה עם החברים שלי. אני מרגיש חזק עכשיו ואעבור את הפציעה הזאת. אני בן ‭ 27‬וזה הגיל לפרוח, להיות בשיא. עם השיקום הנכון והרצון אחזור בינואר, אולי אפילו לפני, בעזרת השם".

אזולאי בחור מאמין ועוד לפני הטיסה היה לו חשוב להגיע עם אמו רוזה לרב יעקב איפרגן בנתיבות ("הרנטגן"), שם קיבל את האישור הסופי לעלות על המטוס.

"רציתי להתחזק", הוא הסביר, "אבל זה מעבר לזה. הרגשתי שעוברת עלי תקופה לא טובה, בלשון המעטה, אולי אפילו עין רעה של אנשים. הרגשתי  שללכת ל'רנטגן' זה הדבר האידיאלי מבחינתי. אני אדם מאמין, מניח תפילין, מתפלל. ישבתי אצלו והיו לי דמעות בזמן שאני רואה אותו מגלגל עיניים. הצטמררתי בכל הגוף".

איך הגעת לרופא שניתח את דמבלה?
"מכבי חיפה הפכה עולמות בשבילי, חיפשו בכל נקודה בעולם את המקום הכי טוב וזה לא מובן מאליו. יענקל'ה  שחר, עוזי מור, אסף בן דב, גיא לוזון וכל השחקנים, כולם כולל כולם, התקשרו וחיזקו אותי. זה נותן מוטיבציה מטורפת לחזור ובאמת שאני לא רגיל לזה.
 
"המועדון רצה שאעבור את הניתוח בידיים הכי מקצועיות ואין לי מילים להודות להם. המטרה שלי היא להחזיר להם על כל זה. אני רוצה גם להודות לאוהדים, קיבלתי מיליון הודעות שאפילו לא הצלחתי לפתוח. חשוב לי שיידעו שאני קורא, יודע ומבין כמה הם תומכים בי וחושבים עלי".

כשחתמת על החוזה, יענקל'ה אמר לך שהקבוצה מכוונת גבוה. בפועל הוא ממשיך להתאכזב מהיכולת, לא הגיע הזמן לתת לו קצת נחת?
"לא מגיע לו רק השנה, אלא כמה שנים לאחור. ישבתי אצלו במשרד ונדהמתי כמה הוא רוצה שיהיה לי טוב, שהכל יצליח, ולא הבנתי איך הוא ועוזי עושים כל כך הרבה ובסוף זה לא מצליח. אולי תחשוב שאני הזוי, אבל אני מאמין שיענקל'ה יחייך עוד הרבה העונה. בסופו של דבר, נדבר במאי ויהיה פה שינוי". 

ביכולת הזאת?
"אני מסכים שאולי היכולת היא לא מה שאנחנו רוצים. זה מועדון ששואף לדברים גדולים וזה לא מספיק כרגע, אבל יש אווירה נהדרת בחדר ההלבשה גם אחרי הפסדים, ועכשיו אחרי ניצחונות יהיה לנו יותר קל לשפר דברים. אנחנו שומרים לאחרונה על רשת  נקייה, מנצחים וזו הדרך להתקדם".
 

בשנים האחרונות היכולת תאמה לתוצאות, מה גורם לך לחשוב שהשנה יהיה אחרת?
"אותי לא מעניין מה היה בשנים האחרונות, אני רוצה להתעסק בעצמי והמטרה היחידה שלי השנה היא לגרום לאוהדים ולאנשים במועדון לחזור לחייך, להביא תואר, ואני לא מדבר על גביע. זה המועדון הכי גדול בארץ.  הייתי בבית"ר ירושלים ובמכבי ת"א, ובחיפה יש את התנאים הכי טובים, כאלה שלא חלמתי שאקבל".

אלה לא תנאים שאתה לא מכיר, גדלת במכבי חיפה.
"חשוב לי שיידעו שחזרתי מאהבה. אף פעם לא שכחתי את חיפה, גם כשהייתי רחוק. אני רוצה להגיע עם המועדון הזה הכי גבוה שאפשר. יש לי בבטן המון אנרגיות לחזור מהפציעה ושחיפה תחזור למקום הטבעי שלה  בטופ של הכדורגל הישראלי".

כבר שנתיים שאתה רוצה להגיע לחיפה וזה לא צלח. מה לא עבד?
"היו לי שיחות עם ג'ורדי קרויף ושנינו הבנו שכדאי שאלך לשחק. בשנה שעברה הכל סוכם ברמה שידעתי שאני בא לחתום יום אחרי, וזה התפוצץ כי מכבי ת"א הכניסה את סוגיית אלירן  עטר. זה בדיוק מה שקרה גם השנה, אך לשמחתי זה נסגר.

"הרגשתי שאני לא מקבל מספיק הזדמנויות בת"א ושלא משנה מה אעשה לא אשחק. אולי באשמת אנשים אחרים, אולי באשמתי, אבל אין טעם להסתכל  אחורה. גם השנה, עד שזה לא נחתם אפילו לא חייכתי, לא סמכתי על אף  אחד. כשזה נחתם הייתי בעננים, חזרתי  הביתה אחרי 9 שנים. הכל נשאר אותו  דבר - האנשים, החום, האהבה, ומאימון לאימון הרגשתי כאילו לא עזבתי".

החזרה לחיפה היא סגירת מעגל מבחינתו של אזולאי. בגיל ‭ ,19‬כשהיה פסע מעלייה לבוגרים, אביו יעקב, שליווה אותו לאורך הקריירה ורצה לראותו מגיע לקבוצה הבוגרת, נפטר מסיבות טרגיות אחרי שסבל ממחלת הסוכרת. "אבא שלי היה אוהד חיפה ואחרי שחתמתי הרגשתי שהוא רגוע. בישלתי ארבעה שערים במשחק הראשון שלי ותראה מה זה, יום אחרי עליתי לקבר שלו לאזכרה".
 

 
"אתה לא תאמין", הוא ממשיך באמוק, "כששיחקתי בבית"ר, מחזור שני, משחק שני שלי בליגת העל, הבקעתי מול חיפה ויום אחרי הייתה אזכרה. אין  דברים כאלה".

כשאזולאי מדבר על אבא שלו יש תחושה אחרת. "הקריירה מאוד משפיעה עלי", הוא מסביר, "אני בן אדם רגיש, לוקח ללב. בהפסדים או כשאני לא משחק רואים עליי, אבל אחרי הבישולים מול רעננה, באזכרה, הייתי רגוע ושלו כמו שלא הייתי בחיים. היה  לו (לאביו ז"ל, ל"נ) שווה לא להפסיד  שום אימון או משחק איתי".
נראה שהיה ביניכם קשר אחר.

"הוא היה מנהל מחלקת המים בעיריית חדרה, עובד מהבוקר עד הצהריים ומשם לוקח אותי לאימונים ולמשחקים. גם כשהיה על כיסא גלגלים בגלל הסוכרת ולא יכול היה ללכת הוא היה מגיע למשחקים.

"לא אשכח בחיים את היום שנפטר - זה היה בערב ראש השנה, קראו לי למטה וראיתי את אבא שלי שוכב מתחת למזגן. הוא אהב לשבת שם כי זה היה עושה לו טוב. אני מגיע ורואה אותו כחול. ניסיתי לדבר איתו, הוא אמר שני משפטים, קרס והזמנו אמבולנס. ניסו להחיות אותו אבל זהו, זה היה הסוף".

יכול להיות שהפרידה מאבא שלך עיכבה את ההתפתחות שלך כשחקן?
"אני בטוח שלולא ההתמודדות הזו לא הייתי מצליח להתמודד עם הירידות ללאומית והחזרה לליגת העל. הרגשתי שהוא מלווה אותי צעד צעד  בדרך חזרה למעלה".

ועכשיו אתה שוב למעלה בקבוצה גדולה, אבל כדי שיהיה לזה סוף טוב צריך גם תארים.
"נכון. עוד לא זכיתי בתארים ובגמר הגביע היחיד שבו שיחקתי הפסדתי לחיפה עם מכבי ת"א. הכל בסוף  קשור לחיפה, אתה מבין? אני מק - ווה בשביל הקבוצה שנעשה את זה. זה יהיה כישלון אם לא נהיה בצמרת השנה. יש פה הרבה שחקנים חדשים  ולא קל לחבר שחקנים יחד. אני מקווה שעד שאחזור גם היכולת תבוא לידי ביטוי". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg