לא מתנצלת: הדרך של איסלנד לעבר המונדיאל
היא אמנם אינה מעצמת כדורגל, אך לא תשמעו מאיסלנד הצהרות דלוחות על הכבוד הרב שהיא רוחשת ליריבה • במקום זה היא מעדיפה להתרכז בלנצח משחקים, ואחד נוסף הערב מול קוסובו יסדר לה העפלה היסטורית לגביע העולם • על נבחרת קטנה עם מנטליות של קבוצה גדולה
אחד הדברים שתרבות הכדורגל האיסלנדית כנראה עוד לא למדה מהכוחות הוותיקים יותר של המשחק, הוא תורת ההצהרות הדיפלומטיות הדלוחות לפני משחקים בינלאומיים. הם לא מספרים סיפורים על "היריבה המעולה", והכבוד העצום שהם רוחשים לה.
לא מתעסקים בהצלבות ומשחקי פלייאוף. ביארנסון חוגג מול טורקיה
צילום: EPA
מגזין באיסלנד הציע יום לפני משחק החוץ בטורקיה שמונה חולצות לאוהדים כדי לחגוג את "השמדת הנבחרת הטורקית שעומדת להתרחש מחר". החולצות חולקו, היהירות בשמיים והנבחרת האיסלנדית אכן השמידה 0:3.
הניצחון, כלומר הדריסה הטוטלית, על קוסובו הערב ישלים את ההיסטוריה - איסלנד בגביע העולמי. הם לא מתעסקים בהצלבות ומשחקי פלייאוף באי הזה.
מפתה כמובן לכתוב שאין שום סיבה לעסוק ב"מודל האיסלנדי" כדי לנסות לקדם כדורגל ישראלי. אין סיכוי אפילו קלוש שבישראל ישקיעו את כל המשאבים בנוער וייתנו לכל שחקן סביר לעבור כמעט בחינם לליגות אחרות. אין גם סיכוי להשקעה מאסיבית במספר המאמנים - לאיסלנד יש מאמן עם רישיון אופ"א על כל 825 תושבים. כבר בזבזנו כאן יותר מדי נייר עיתון על מדינת כדורגל שלא מעוניינת ללמוד.
אבל הנה סיבה מאוד טריוויאלית להצלחה האיסלנדית. כל 11 השחקנים שפתחו בניצחון בטורקיה היו באליפות אירופה האחרונה. יציבות בהרכב היא כוח עצום בכדורגל הבינלאומי, ובמידה רבה כוחן של מדינות קטנות וחכמות.
זה לא ממש עוזר לאנגליה, איטליה או ארגנטינה שהכדורגל שלהן באופן טבעי מעמיד מועמדים חדשים להרכב הנבחרת בתוך רכבת המאמנים. אלו לא פעם רק מגדילים את חוסר היציבות ואת הביקורת על המאמן הלאומי.
כישרונות אדירים אין להם, ואיש לא חטף את שחקני איסלנד גם אחרי ההצלחה ביורו 2016. הם בנויים סביב שחקן בונדסליגה אחד בכושר, אלפראו פינבוגאסון מאאוגסבורג, וגילפי סיגורדסון שהשתדרג קלות מסוונסי לאברטון.
המשכיות זה שם המשחק. נבחרת איסלנד חוגגת את הניצחון על טורקיה
צילום: AFP
מלבדם, יוהאן גודמונדסון מברנלי ואמיל הלפוסון מאודינזה הם שחקני הליגות הבכירות היחידים בסגל. איסלנד מבחינה זו היא יותר מועדון מאשר נבחרת. עם המאמן היימיר הלגריסון, שנמצא בנבחרת מאז 2011, ומאז היורו הוא מאמן אותה לבד, יש אפשרות להגיע לתיאום ולרמות טקטיות גבוהות יותר כמו בקבוצה.
זה בלט מאוד בנתוני המשחק מול טורקיה. יורגן קלופ היה מתמוגג. 25 אחוזי החזקה בכדור, אבל יתרון מוחץ של 2-8 בבעיטות למסגרת. נוק-אאוט טקטי. כן, איסלנד משתמשת בגודל המפורסם של שחקניה כדי להיות הגנת ברזל, אבל אפשר לזרוק לפח את סיפורי הכדור הארוך והמצבים הנייחים ושאר הקלישאות הסקנדינביות.
שני השערים הראשונים - של גודמנדסון ושל ביארנסון מאסטון וילה - הושגו במבצעים קרקעיים ובמשחק מסירות על פי העיקרון הפשוט של מתקפה מהירה על הגנה, שלא הספיקה להסתדר בעמדות.
השער השלישי היה באמת מקרן מול הגנה שבורה נפשית. הקליניקה ההגנתית הייתה מרשימה עוד יותר, הטורקים לא הפיקו כמעט דבר מול נבחרת שביצעה רק 9 עבירות. יפה היה לראות את הקהל המקומי מעריך זאת בסיום כששלח במחיאות כפיים את הנבחרת הקטנה למונדיאל. מה גם שבינתיים איש לא שונא אותם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם