על הספסל: ג'ורדן פארמר על פרשת דרכים
לאחר שהגיע ל–NBA כנגד כל הסיכויים וזכה באליפויות כשחקן הלייקרס, מוצא את עצמו ג'ורדן פארמר בגיל שלושים בפרשת דרכים, בתום שנה שבה לא שיחק כדורסל. בריאיון פתוח הוא מספר על החינוך היהודי שקיבל, נזכר בקדנציות במכבי תל–אביב ומדבר בכנות על האפשרות לפרישה מוקדמת
בשנים האחרונות, יחד עם ההתקדמות האדירה ברפואת הספורט, הולכת ומתארכת הקריירה של הספורטאי המקצוען; רוג'ר פדרר ממשיך להיות דומיננטי בעולם הטניס בגיל 36, ג'אנלואיג'י בופון עדיין נחשב לשוער הטוב בעולם בגיל 39, וטום בריידי ממשיך ללהטט בגיל ארבעים ב־NFL, ללא ספק אחת הליגות הקשוחות בעולם. בניגוד לעבר, שבו גיל שלושים נחשב לתחילת הדמדומים של קריירה ספורטיבית, היום עבור מי שידע לבנות את עצמו נכון זו רק נקודת ציון לעוד שנים ארוכות וטובות בתחום.
לפי כל הפרמטרים הללו, הקריירה של ג'ורדן פארמר, כדורסלן עם עבר של שמונה עונות ב־NBA וכמה רגעי שיא בלתי נשכחים, הייתה אמורה להיות היום במקום אחר. כמה חודשים אחרי שהוא עצמו חגג יום הולדת שלושים, משלים בימים אלה פארמר שנה שלמה שבמהלכה לא שיחק כדורסל, והקריירה שלו נמצאת כרגע בצומת הקריטי ביותר מאז שהפך למקצוען.
"זו הייתה שנה מאוד לא פשוטה בשבילי", מודה פארמר השבוע בריאיון טלפוני מביתו בלוס־אנג'לס, "קיבלתי הצעות לשחק מכמה קבוצות טובות באירופה, אבל בחרתי להמתין להזדמנות מה־NBA, ולמרות שהייתי קרוב כמה פעמים לשם, זה לא קרה בסוף. הכדורסל זה עסק משוגע והדברים האלה הם חלק ממנו".
פארמר, שפתח את העונה הקודמת בסקרמנטו קינגס ושוחרר ממנה אחרי שני משחקים, הגיע בפברואר החולף למבחנים בקליבלנד, אז אלופת ה־NBA, שחיפשה רכז מחליף ומנוסה שיוכל להקל מעט על העומס הרב על כתפי קיירי ארווינג. פארמר השתתף בסדרת אימונים שערכה הקבוצה באוהיו, הרשים את אנשי הצוות המקצועי ונראה היה שהוא בדרך לתחנה חדשה וחוזה נוסף בליגה הטובה בעולם.
"הייתי קרוב מאוד לחתום בקליבלנד, הם כבר אמרו לי לארוז את הדברים שלי ולבוא ולפגוש את הקבוצה", מספר פארמר, "אבל אז, מאיזושהי סיבה הם פתאום ביקשו להשהות את העניין ובסופו של דבר החליטו ללכת לכיוון אחר".
עד כמה זה היה מאכזב עבורך?
"זה היה רגע קשה בשבילי כי מדובר היה בסיטואציה מקצועית נהדרת ועד היום אני מאמין שיכולתי לעזור להם. בזמן שחיכיתי להם ויתרתי גם על הצעות טובות מאירופה, אבל זו ההזדמנות שרציתי לקבל והיא הגיעה. שיחקתי מצוין כשבחנו אותי והייתי מוכן כבר להתחיל, אבל אז העסקים השתלטו על העניין וזה נפל".
תהיה שחקן NBA בעונה הבאה?
"אני עוד לא בטוח שאהיה חלק מהעונה הבאה ב־NBA, אני מאוד רוצה ומנסה, ומקווה שזה יצליח. אני כרגע עדיין שחקן חופשי, מתאמן הרבה, מנהל כמה עסקים, בונה בית חדש ונמצא הרבה עם המשפחה שלי".
זה נכון שנפגשת עם הלייקרס בפגרה הנוכחית?
"הייתה לי פגישה בקיץ עם הצוות המקצועי של הלייקרס ודיברנו על כמה אפשרויות, אבל נכון לעכשיו הסגל שלהם לעונה הבאה סגור".
מהניסיון שלך, קשה יותר לחזור לליגה אחרי שעזבת אותה?
"אני מניח שזה מקשה יותר על הדברים. אני מרגיש ששנים טובות של כדורסל עוד לפניי, אבל זה יהיה חייב להיות משהו שהוא נכון וטוב, לא אעשה דברים חסרי היגיון כלכלי עבורי ועבור המשפחה שלי, או כאלה שאדע מראש שאין סיכוי שאיהנה מהם".
אתה רואה מצב שלא תחזור לשחק?
"אני חושב על זה מדי פעם, מה יהיה אם לא אקבל עוד הזדמנות ב־NBA ולא ישתלם לי לשחק באירופה. אני מאמין שאם זו תהיה הסיטואציה, לא יהיה אכפת לי להפסיק לשחק".
עד כמה אתה מתגעגע למשחק?
"אני מאוד מתגעגע לכדורסל ולמגרשים, זה מה שעשיתי מאז שהייתי קטן ומה שאני הכי אוהב לעשות. אני בסך הכול בן שלושים, בשנה שעברה לא שיחקתי והגוף שלי מרגיש נהדר, אני לא סוחב שום פציעה, מרגיש ששנים טובות עוד לפניי ורק מחכה להזדמנות".
ג'ורדן רוברט פארמר נולד בלוס־אנג'לס למלינדה, יהודייה אמריקנית, ולאב אפרו־אמריקני בשם דיימון, שהיה בעבר שחקן בייסבול מקצועני בליגות הנמוכות. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שלוש ואמא שלי פגשה בחור בשם יהודה כולני, שגדל בנווה־צדק בתל־אביב. היא התחתנה איתו, והוא הפך להיות כמו אבא בשבילי", מספר פארמר, "בזכותו עשינו את כל החגים יחד, קידוש ביום שישי, למדתי בבית ספר יהודי ואפילו עשיתי בר מצווה.
"אני זוכר שלמדתי את הדרשה שלי ועליתי לתורה בבית כנסת, מה שזכור לי כחוויה חיובית. במקביל, הייתי הולך עם אבי לכנסייה וחוגג את חנוכה לצד חג המולד. המגוון הזה עזר להתפתחות שלי כאדם".
באותן שנים הגיע פעמיים לישראל לתקופות ארוכות. "כשהייתי מגיע הייתי מבלה הרבה עם לימור מזרחי, קרובת משפחה שלנו, שהייתה אז כדורסלנית פעילה", הוא נזכר, "התלוויתי אליה לימי משחק ולהכנות שלה ומאז ידעתי שאני רוצה להיות כדורסלן מקצועני. בזכותה ובזכות יהודה התאהבתי גם באוכל תימני, בעיקר במלוואח בשבת בבוקר, רק שיהיה בלי סחוג ברסק, כי זה חריף מדי בשבילי".
מה הקשר שלך כיום ליהדות?
"זו בעיקר חלק מהמורשת של המשפחה שלי, אבל בחיי היומיום אין לי שום קשר כרגע ליהדות עצמה או לכל פעילות דתית אחרת. זה חלק ממי שאני, אבל לא משהו שאני מתרגל או עוסק בו".
פארמר החל לשחק כדורסל כבר כשהיה בן ארבע. את הקרדיט למי שהטמיע בו יכולות מנטליות גבוהות, לצד משמעת, מסירות ומחויבויות למשחק, הוא נותן לאביו החורג. את הקרדיט להשראה מהכיוון הספורטיבי מקבל אביו הביולוגי.
פארמר התגלה כשחקן מוכשר במיוחד והחל לבנות את שמו בתיכון "טאפט", שם הוביל את קבוצת הכדורסל לתואר עירוני ראשון אי פעם, כשהוא מסיים את עונתו האחרונה שם עם ממוצע של 27.5 נקודות למשחק ו־6.5 אסיסטים, עם משחק שיא שבו קלע 54 נקודות ויותר מ־2,000 נקודות בשנתיים. הוא זכה בתואר שחקן התיכונים המצטיין בקליפורניה ונבחר לרשימה מכובדת של 25 הכדורסלנים הטובים לגילו בארצות־הברית.
בנוסף, הוזמן למשחק ה"אול אמריקן מקדונלדס" היוקרתי, שאליו מגיעים הכישרונות הצעירים המובחרים ביותר. פארמר זכה למלגת ספורט במכללת UCLA ונבחר לשחקן הצעיר המצטיין בליגת המכללות בסיום עונתו הראשונה, אחרי שהוביל את קבוצתו בתחום האסיסטים עם 5.28 למשחק בממוצע, בנוסף ל־13.4 נקודות ב־34 דקות משחק. בעונה השנייה הוביל פארמר את הקבוצה לגמר טורניר המכללות הארצי, שם נוצחה בידי פלורידה. בסיום המשחק הודיע כי יסיים את דרכו בקולג' וינסה להיבחר ל־NBA.
"בכל רמה ששיחקתי בה, הייתי צריך להילחם על המקום שלי", הוא מספר, "המאמן הראשון שלי בתיכון אמר שיהיה לי מזל אם קולג' ברמה נמוכה יסכים לקבל אותי, וב־UCLA אמרו לי בהתחלה שאהיה טוב רק לקולג'. כולם הסתכלו על הגובה שלי (1.88) ולא האמינו שאגיע רחוק".
אתה האמנת?
"כן, לגמרי. כל הזמן אמרתי לאמא שלי שאגיע לרמות הגבוהות ביותר של הכדורסל והיא אמרה בסדר, אבל ביקשה ממני עדיין להמשיך ולהיות תלמיד טוב ככל האפשר, לכל מקרה שלא יהיה".
ובאמת, אחרי קריירה מרשימה בתיכון ובקולג' ואחרי שהרשים את הסקאוטרים במחנות המוקדמים, נבחר פארמר במקום ה־26 בסיבוב הדראפט הראשון ב־NBA בידי הלוס־אנג'לס לייקרס.
"הייתי בן 13 כשקובי ושאק זכו באליפות הראשונה ביחד, והעובדה שתוך כמה שנים פתאום הפכתי להיות חלק מהקבוצה שלהם הייתה בשבילי דבר גדול והגשמת חלום", הוא נזכר, "קובי בראיינט היה ללא ספק השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו. בחור נהדר עם כישרון מדהים ואתיקת עבודה משובחת. היה תענוג לבלות סביבו בכל יום, במשך חמש שנים, ואנחנו עדיין בקשר".
את העונה הראשונה בעיר הכוכבים בילה פארמר בעיקר על הספסל, ובמהלכה ירד גם לשחק בקבוצת־הבת בדי.ליג. היכולת הטובה שהפגין שם החזירה אותו לסגל הבכיר, כשהוא הופך לשחקן ראשון אי פעם שמשחק בשתי הליגות הללו באותו היום ממש. בעונה השנייה כבר הפך פארמר משמעותי יותר בלייקרס, כששימש בהצלחה רכז שני בלייקרס אחרי דרק פישר, שיחק בכל ערב וסיים את העונה עם 9.1 נקודות בממוצע ו־2.7 אסיסטים, בקצת יותר מעשרים דקות משחק.
השנתיים הראשונות היו רק המתאבן לשנתיים שבאו לאחר מכן, שבהן הגיע פארמר לשיא הקריירה מבחינה מקצועית. בשנתיים הללו זכה השחקן עם הלייקרס בשתי אליפויות רצופות, כשהוא חלק קבוע ברוטציה, ושומר על מספרים נאים של דקות משחק, נקודות ואסיסטים. "תמיד הייתי אוהד הלייקרס ולזכות איתה בתארים היה משהו לא ייאמן".
איך היה לשתף פעולה עם מאמן כמו פיל ג'קסון?
"היו לנו הרבה שיחות, הדלת שלו הייתה תמיד פתוחה והיחסים בינינו היו טובים. הוא הודה בפניי שהוא לא חסיד של גארדים צעירים ונמוכים ועשיתי הכול כדי ללמוד את השיטה שלו ולעשות מה שהוא ביקש".
את ההצלחה בלייקרס מינף פארמר למעבר לניו־ג'רזי נטס, (היום ברוקלין נטס), שם חתם ביולי 2010 על חוזה לשלוש שנים בתמורה ל־12 מיליון דולר, בנוסף למעמד מקצועי בכיר יותר. העונה הראשונה שלו בנטס הייתה מוצלחת, עם 9.6 נקודות למשחק וחמישה אסיסטים ב־25 דקות בממוצע. בתחילת העונה השנייה הוכרזה שביתת שחקנים ב־NBA, ופארמר החליט שהגיע הזמן לנסות לרגע משהו אחר. הוא יצר קשר עם ראשי מכבי תל־אביב והציע להגיע ולשחק בקבוצה, עד לתום השביתה, בתמורה ל־35 אלף דולר בחודש. מכבי נענתה בשמחה ופארמר הגיע שוב לארץ, הפעם כדי לשחק כדורסל מקצועני כמתאזרח ישראלי.
"היה לי מאוד נוח, נעים ומוכר לבוא ולשחק בישראל בתקופה ההיא", נזכר פארמר, "אני אוהב את המדינה, מזג האוויר מצוין, כולם מדברים אנגלית ואוהבים כדורסל וזה באמת מקום נהדר להיות בו. החוויה לשחק תחת דיוויד בלאט הייתה פשוט נהדרת".
מה דעתך על מה שהוא עבר בקליבלנד?
"איש אינו חסין מהצד העסקי של הכדורסל וזה דבר שיכול לקרות לכל אחד. אתה יכול לקחת אליפות בעונה מסוימת ולהיות מפוטר בעונה לאחר מכן. זה משהו שהוא נכון לגבי הכדורסל בכל העולם ואסור לקחת דברים בצורה אישית מדי. אני חושב שדיוויד נמצא עכשיו במקום טוב ונהנה מהחיים ומכדורסל, ומאמין שהוא יקבל הזדמנות נוספת לאמן קבוצה ב־NBA אם הוא ירצה בכך. הוא מאמן כדורסל מצוין ויהיו לפניו הרבה מאוד אפשרויות".
פארמר הציג יכולת נהדרת במכבי, בעיקר ביורוליג, עם 14.1 נקודות ו־4.1 אסיסטים בממוצע וכעבור כמה חודשים, עם חידוש המשחקים בליגה הטובה בעולם, חזר לניו־ג'רזי. בסיום עונת 2011/2 הועבר לאטלנטה, השתחרר מחוזהו וחזר שוב לאירופה, הפעם לאנדולו אפס הטורקית, שם חתם על חוזה בסך 15 מיליון דולר לשלוש שנים.
"איסטנבול זה מקום מדהים, מאוד אהבתי להיות ולשחק שם", הוא אומר. אחרי עונה בטורקיה, קנתה הלייקרס את החוזה שלו והחזירה אותו לעונה חמישית בשורותיה. פארמר הציג את עונת השיא שלו ב-NBA, עם 10.5 נקודות בממוצע ו־4.9 אסיסטים, אבל גם נפצע במהלכה והשלים רק 56 משחקים. משם עבר ליריבה העירונית הקליפרס, לא מצא את מקומו ושוב חזר לטורקיה, הפעם לדרושפאקה, שאותה מאמן היום בלאט, ששילמה לו רבע מיליון דולר בחודש.
מאז שעזב את תל־אביב בסיום הקדנציה הראשונה, חלמו ראשי המועדון להחזיר את פארמר לקבוצה לעונה מלאה. ביולי 2015 זה קרה, והגארד האמריקני חזר להיות צהוב, בתמורה ל־1.8 מיליון דולר לעונה. התקווה הגדולה בהחתמה של פארמר הפכה במהירות למפח נפש. הקבוצה, שנבנתה לא נכון, קרסה בשלב הראשון ביורוליג, גיא גודס המאמן פוטר, ובינואר 2016 שוחרר פארמר מהקבוצה.
"אחרי החוויה הטובה בפעם הראשונה, לא הייתה לי שום סיבה לחשוש שהדברים ייראו ככה בקדנציה השנייה", הוא קובע, "אם תחזור לתחילת העונה הזו, תגלה שניצחנו בכל הטורנירים הבינלאומיים ששיחקנו בהם, בנוסף לגביע ווינר, ושיחקנו כדורסל נהדר".
אז למה בעצם הכול התפרק?
"אחרי כמה הפסדים בשלבים המוקדמים של היורוליג, המערכת ניסתה למצוא פתרונות ופתאום החליטה שחייבים שינויים גדולים באופן מיידי. ז'אן טבק, שמונה במקום גודס, החליט ללכת לכיוון אחר מבחינה מקצועית ומבחינת סגנון המשחק, כזה שפתאום לא התאמתי לו. זו הייתה קבוצה שונה לחלוטין מזו שרצו שאהיה חלק ממנה בגלל התכונות שלי כשחקן, זה לא היה מה שדיברנו עליו כשהסכמתי לחזור לישראל והחלטנו להפריד כוחות".
אתה מצטער היום שחזרת?
"אני לא חושב שזו הייתה טעות מצדי, הדברים פשוט לא הלכו לכיוון שרצינו. עבורי זה היה מלהיב לשחק הרבה דקות, לעבוד על המשחק שלי והמטרה שלי כשהגעתי הייתה להגיע לשלבים המאוחרים ביורוליג, זו הייתה התוכנית. לא אהבתי את מה שקרה, אבל בהמשך אותה עונה חתמתי בממפיס, שיחקתי בפלייאוף של ה־NBA והיו לי כמה חודשים טובים איתם. מה שקרה במכבי בסופו של דבר, הוא עוד סיטואציה מקריירה ארוכה".
אתה עדיין בקשר עם מישהו במועדון?
"אני לא בקשר שוטף עם אף אחד מהאנשים במכבי תל־אביב. הייתי לפני כמה שבועות בשיקגו ונפגשתי עם בריאן רנדל, שהוא בחור נהדר".
בתור מי שהיה בתוך המערכת, מה לא עובד שם בשנים האחרונות?
"העובדה שאין במכבי המשכיות ובכל שנה בונים קבוצה חדשה, מקשה עליהם להתקדם. כאשר אתה מסתכל על קבוצות העילית ביורוליג - כמו ריאל מדריד, פנרבחצ'ה וצסק"א וב־NBA בגולדן־סטייט וגם בלייקרס, שזכיתי איתה באליפויות, אתה מגלה סגל שחקנים שרובו משחק יחד כבר חמש־שש שנים. הם שומרים על הבסיס של הסגל זהה ומולם מכבי מביאה עשרה שחקנים חדשים בכל עונה. קשה לשמור על יציבות והמשכיות ככה, ליצור סגנון משחק אחיד, בטח כשבנוסף גם מתחלפים כל כך רבה מאמנים. הם צריכים לבנות קבוצה טובה, למצוא משהו שעובד, ולדבוק בו לאורך זמן".
אחרי מכבי, שיחק פארמר כאמור בתקופות קצרות בממפיס וסקרמנטו וכעת הוא מחכה בביתו להזדמנות הבאה. "בשנים האחרונות יש כמה קבוצות מצוינות ב־NBA, מול הרבה מאוד אחרות ברמה מקצועית לא גבוהה", הוא טוען, "יש לא מעט שחקנים צעירים שזוכים להרבה אפשרויות ואני מניח שהם ילכו וישתפרו מעונה לעונה, אם ימשיכו לעבוד איתם ולתת להם לשחק".
אתה רואה קבוצה שתצליח להתמודד מול גולדן סטייט בשנים הקרובות?
"קשה לדעת אם תקום קבוצה שתצליח לנצח אותם. הקיץ האחרון היה מאוד מעניין בליגה, התבצעו הרבה עסקאות מסקרנות, קבוצות התחזקו ויהיה מרתק לראות מה יקרה".
מה אתה חושב על העובדה שעומרי כספי ישחק שם?
"שיחקתי עם עומרי בסקרמנטו בתחילת העונה החולפת והוא הגיע שם לסיטואציה מורכבת, שבה לא נתנו לו מספיק אפשרויות, וזה עסק שסובב כולו סביב האפשרויות שאפשר לקבל. אני מאמין שהוא יקבל השנה יותר הזדמנויות לשחק".
למה לדעתך גל מקל לא הצליח לשרוד בליגה?
"גל בחור מצוין, וממה שהבנתי מאוד אהבו אותו בליגה. הבעיה היא שהוא לא הצליח לפתח קליעה יציבה ובלי זה קשה מאוד לשרוד בליגה. כשאתה מגיע במעמד של רכז מחליף, אתה חייב לדעת לקלוע זריקות חופשיות כי לא תקבל הרבה הזדמנויות. הייתי במקום הזה ואני יודע במה מדובר".
מה דעתך על המעבר של קיירי אירווינג לבוסטון סלטיקס?
"הקיץ הזה מוכיח שוב שהליגה היא קודם כול עסק. אם בוסטון ויתרה על איזייה תומאס, שעשה בשבילה דברים גדולים בעונה שעברה, כולל לעלות לשחק אחרי שאחותו נהרגה, זה אומר הכול. זה מוכיח שכל שחקן צריך ליהנות מהמשחק ומהתחרות, אבל קודם כול לדאוג לעצמו ולמשפחה שלו".
איך התרשמת מעונת הבכורה של ליגת ה־BIG 3?
"הלכתי לראות את משחק הגמר שהתקיים בלאס־וגאס. היה נחמד לראות את החבר'ה האלה, שמול רובם שיחקתי בליגה וחלקם חברים קרובים, חוזרים למגרשים. אני לא חושב שאי פעם אהיה חלק מהליגה הזו, זה פחות מעניין אותי כרגע, אבל נהניתי לראות את המשחקים".
האם שקלת אי פעם לבוא ולשחק עבור נבחרת ישראל?
"אחרי הפעם הראשונה ששיחקתי בישראל, העלו בפניי את האפשרות הזו אבל האמת שזה לא משהו שבאמת התעניינתי בו. כשאתה משחק באופן סדיר, פגרת הקיץ קצרה מאוד וזה הזמן היחיד לבלות בו זמן איכות עם המשפחה שלך, וצריך ממש להקריב כדי לשחק בנבחרת לאומית".
מה תרצה לעשות בסיום הקריירה?
"יש הרבה דברים מחוץ לכדורסל שאני אוהב לעשות. אני מתעסק בנדל"ן, פתחתי מיזם שקשור לבריאות ומיזם נוסף שקשור לסיגריות אלקטרוניות ועוזר לאנשים להפסיק לעשן. התחלתי לעשות את זה רק לאחרונה ועד עכשיו הדברים מתקדמים נהדר ואני רוצה לעזור להכול להמשיך לצמוח".
על מה אתה חולם?
"אני חי את החלומות שלי בכל יום. אני בעל ואבא ואיש עסקים ואשמח לשחק כדורסל אם ייתנו לי".
איך האבהות שינתה אותך?
"שינתה אותי מאוד. מאז שהם נולדו, שום דבר אחר לא באמת משנה עבורי. כל מה שחשבתי שחשוב בשבילי לפני כן, פשוט נעלם לו. הם מצחיקים ואוהבים וזו חוויה נהדרת עבורי".
יש משהו שלא יודעים לגביך?
"אני אוהב מאוד לקרוא ספרים ולשחק הרבה גולף. זו אהבה שלי מאז שאני ילד ועכשיו התחלתי לקחת את הילדים שלי למגרש ולחשוף בפניהם את המשחק".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני מניח שתמיד אומר שאני בארבע. אני באופן כללי כל הזמן שמח בחיים שלי, תמיד יש עליות וירידות ודברים שתרצה שיקרו בצורה טובה יותר, אבל החיים שלי מבורכים, אני בר־מזל ויש עוד הרבה טוב לפניי. אני לא אגיד שהכול מושלם, אבל החיים ממש־ממש טובים".
אקו"ם