אלופה בצרות: פוטיס קציקאריס מאבד שליטה?
פוטיס קציקאריס לא זוכה לאמון מצד שחקניו, ואפס התארים שלו מול ה־67 שלהם הוא נתון שיכול ללמד מדוע. הערכה: הפסד בדרייב אין עלול לסמן את סוף דרכו של המאמן היווני
1 זה היה נראה כמעט טוב מדי. הפועל ירושלים בנתה בקיץ סגל לתפארת, העמוק והמגוון ביותר שהיה לה, ויש האומרים הכישרוני ביותר. גם התיקונים הוכנסו במקומות הנכונים: אוסטין דיי הוא שדרוג לעומת טראוויס פיטרסון ואלן אומיץ' סנטר, ששיאו עוד לפניו, ושניהם מצטרפים לחבורה שזכתה בכל תואר אפשרי באירופה. רק דבר אחד לא הביאו בבירה בחשבון: מה יקרה כשמצוותים שחקנים כאלה למאמן שלא זכה ולו בתואר אחד?
67:0. זה מאזן האימים בחדר ההלבשה של האלופה. 67 אליפויות וגביעים ש־11 שחקניה זכו בהם (מתוכם 6 פעמים ביורוליג ופעמיים ביורוקאפ), לעומת אפס תארים של פוטיס קציקאריס, שנמצא בעונתו ה־20 בקריירה. על פניו, המספרים הללו יכולים להתפרש כנתון פופוליסטי שלא אומר דבר. אבל דינמיקה שבה שחקנים צריכים להתאמן תחת מאמן שלא הצליח להצעיד את קבוצותיו הרבות להישג משמעותי היא רגישה ונפיצה - וזה בדיוק מה שקורה בירושלים.
יש לנתון הזה כמה משמעויות: ראשית, הוא מלמד עד כמה הסגל של ירושלים מנוסה - אבל גם כנראה שבע מאוד. שנית, הוא יכול לרמוז על הסיבה שבגללה השחקנים לא מעריכים את המאמן, שייתכן שהיה מתאים יותר לקבוצה רעבה וצעירה ולא לכזו שדורשת הצלחה כאן ועכשיו.
2 כאן המקום להבחין בין אהבה להערכה: רוב שחקני ירושלים בעונה שעברה לא סבלו את סימונה פיאניג'אני. זה לא סוד. אבל כן היתה להם הערכה עמוקה אליו, והם חשו יראת כבוד. למה? נכון, מרכיב האישיות שיחק תפקיד, אבל ברור שכמות התארים של האיטלקי עשתה את שלה והשפיעה מראש על גישת השחקנים. אצל קציקאריס המצב מזכיר יותר רמטכ"ל שמעולם לא היה בקרבי. איתו הם ייצאו למלחמה?
היווני אמנם מאמן כמעט 20 שנה, אבל הוא התחיל בירושלים עם שתי טעויות של טירון: בניית קו קדמי בלי שום גבוה בעל אוריינטציה הגנתית, והספסול המיותר של קרטיס ג'רלס במשחקי הליגה. שתי השגיאות האלו הולכות זו עם זו, מכיוון שלהחליט לא לפתוח בחמישייה עם השחקן המוביל אשתקד, בזמן שעדיין לא פתרת את שאר הבעיות המקצועיות - זה ליצור תבערה מיותרת בחדר ההלבשה. מה היה דחוף כל כך לקציקאריס לקרקע את ג'רלס? איזו מטרה זה שירת? האם לא יותר בוער לטפל בקו הקדמי הפרוץ?
אורי אלון אמר בעבר שהוא לא מאמין בפיטורי מאמן באמצע העונה, אלא אם כן מתרחשת קטסטרופה. בשבוע הבא ירושלים עלולה למצוא עצמה במאזן 3:0 ביורוקאפ, ובמלחמה על עלייה מהמקום הרביעי במקרה הטוב. עוד לפני, ביום ראשון יש לה את הפועל ת"א, שיודעת לעשות הכי טוב את מה שירושלים לא - לשרוט, להרביץ ולהילחם. ההערכה היא שהפסד בדרייב אין יקרב את ירושלים להחלטה, לראשונה במבנה הניהולי החדש, לחרוץ את גורלו של מאמנה כבר עכשיו.
אקו"ם