פסק דין תקדימי: איפה הכסף, גרסת הכדורגל
ההתאחדות לכדורגל חויבה לפרסם לציבור את הדו"חות הכספיים של קבוצות הכדורגל. ליו"ר הבקרה התקציבית היה טיעון נגדי מעניין: "בעלי הקבוצות מתביישים שמשפחותיהם יידעו כמה כסף הם משקיעים"
אוהדי קבוצות הכדורגל בישראל יודעים מיהם המשקיעים והבעלים של כל קבוצה וקבוצה במיוחד בליגות הגבוהות. עם זאת, אין להם תמונה מלאה המלמדת על ההשקעות האמיתיות של אנשי העסקים בקבוצות. בנושא זה רב הנסתר על הגלוי. צעד חשוב בכיוון חשיפת סודות קבוצות הכדורגל נעשה לאחרונה על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב עינת רביד, שחייבה את ההתאחדות לכדורגל לאכוף פרסום דו"ח של רווח והפסד של קבוצות הכדורגל, תזרים מזומנים, הכנסות שונות לרבות הלוואות בעלים.
פסק דין חשוב זה לא היה יוצא לאוויר העולם אלמלא פעלתנותה של עמותת "היציע - ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל" שהוקמה לפני עשור ומטרתה קידום זכויות האוהדים בארץ וקידום המינהל התקין בגופי הספורט השונים. העמותה מהווה ארגון גג לעמותות אוהדים של קבוצות כדורגל שונות. מי שתרם את חלקו למאבק העקרוני בסוגיה ציבורית זו היה משרד עו"ד זאב ליאונד ושות' שפעל במתכונת "פרו בונו".
השופטת אימצה את הטענה הבסיסית של פרקליט עמותת היציע עו"ד דור ליאונד, כי ההתאחדות לכדורגל היא גוף בעל אופי ציבורי בהתחשב במעמדה ובתפקידה.
כל מה שביקשה עמותת היציע היה ליישם את תקנון ההתאחדות לכדורגל, ששונה בעקבות ועדת השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן שנועדה להביא לשקיפות פעילותם של מועדוני הכדורגל שלהם מוזרמים סכומי עתק: לא רק מבעלי הון ומחברות מסחריות אלא גם "כספי תמיכה ציבורית": מרשויות מקומיות, מהטוטו ועוד. מסקנותיה של ועדת שטרוזמן פורסמו כבר ב־2012 וקבעו שיש לפרסם את הדו"חות החל מעונת המשחקים 2014/15.
סבלנותה של העמותה פקעה ולאחר שההתאחדות לא פעלה ליישום השינויים בתקנון, היא עתרה לבית המשפט ביולי 2015. משהוגשה העתירה לא נותרה להתאחדות ברירה אלא לחייב את הקבוצות בפרסום דו"חות, אולם אלה לקו בחסר: אלה לא היו דו"חות מלאים כפי שהוגשו לבקרה התקציבית אלא ההתאחדות בחרה לפרסם מסמכים מצונזרים וחלקיים בלבד שלא ניתנים להבנה על ידי רואי חשבון ובטח לא אומרים דבר לקהל הרחב.
במהלך המשפט נחקר על דוכן העדים רו"ח עופר אורליצקי, המשמש יו"ר הרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות לכדורגל. הוא "זרק" את האחריות לאי פרסום הדו"חות על הנהלת ההתאחדות לכדורגל.
בתשובה לשאלת עו"ד זאב ליאונד, סיפק אורליצקי הסבר מעניין ומטריד מדוע אין לפרסם את הדו"חות חרף התקנות החדשות: לדבריו, בעלי השליטה בקבוצות הם שאינם רוצים לפרסם את הדו"חות. "הם לא רוצים - אם זה מתוך בושה משפחתית שיידעו כמה השקיעו במצטבר במאזן - וסכומים גבוהים מאוד. אנשים משקיעים מאות מיליוני שקלים בשנה והם לא כל כך מעוניינים לחשוף".
השופטת מביאה בפסק הדין שתי דוגמאות לא ענייניות המלמדות איך לא להגיש דו"חות. כך, לדוגמה, נכתב בעניין קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע: "בעלי המועדון - הגב' אלונה ברקת - שמה לה לדגל את הנושא החברתי־חינוכי ובהתאם לכך מתווה את הדרך שבה המועדון מתנהל".
דוגמה נוספת היא הדו"ח של קבוצת מכבי תל אביב: "הבעלים תומך כלכלית במועדון ומכסה את הגירעון התזרימי בהתאם לצורכי הקבוצה". על שתי הדוגמאות האלה כתבה כי "מלל זה אין בו להוות פירוט מהי באמת השקעת הבעלים, ומה היו הסכומים שהושקעו על ידיהם ורב הנסתר על הגלוי".
השופטת קבעה כי בדו"חות שיפורסמו בעתיד קיימת חובה לפרסם פרט מהותי: הביאורים לדו"חות. פרופ' ירון זליכה שעמד בראש ועדה לבדיקת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל, וסבר שיש להגביר את השקיפות יותר מוועדת שטרוזמן, העיד במשפט מטעם עמותת האוהדים והתייחס לעניין הביאורים. הוא הדגיש כי פרסום דו"חות ללא ביאור "שקול לחצי אמת ואף גרוע משקר".
אקו"ם