ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

דברים בג'ו: אלכסנדר סוף סוף בדרך להצלחה

ב–NBA הוא נחשב להבטחה גדולה שלא מומשה, ובמהרה מצא עצמו מחוץ לליגה. אחרי שתי קדנציות לא מוצלחות במכבי תל–אביב, שבמהלכן גם גילה את שורשיו היהודיים, ג'ו אלכסנדר סוף–סוף מתחיל לפרוח במדי הפועל חולון ומאמין שיצליח לסלול את דרכו חזרה לצמרת העולמית

עונות האחרונות פתחה קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב רכבת אווירית של שחקני חיזוק זרים, שהגיעו בתחילת העונה או במהלכה, בניסיון להחזיר את הקבוצה למסלול החיובי של ניצחונות וזכייה בתארים. חלק מהזרים הצליחו לסיים עונה, אך רבים אחרים זכו להרבה פחות מזל, לאחר שקיבלו במהרה כרטיס חזור בכיוון אחד, הביתה.

אחד מהשחקנים הללו הוא ג'ו אלכסנדר, פאוור פורוורד אתלטי בגובה 2.03, שהגיע לצהובים במהלך עונת 2014/15, בשנה הראשונה של גיא גודס כמאמן ראשי על הקווים, רגע לפני שהאימפריה מאבדת שוב את תואר האליפות וצוללת לכמה שנים שחורות במיוחד. אלא שבכך לא הסתיימה החוויה הישראלית של אלכסנדר, שנשלח הביתה, אבל שב כעבור שנה לסיבוב נוסף בארץ.
 
"אני זוכר שכאשר הגעתי לישראל לראשונה פגשתי את ניקולה וויצ'יץ' בשדה התעופה, והוא אמר לי להתכונן לאוהדים המשוגעים של הקבוצה", נזכר אלכסנדר בשיחה השבוע בסמוך לביתו בחולון, "המשחק הראשון שלי היה ביורוליג בבית מול פניאתנייקוס. האצטדיון היה מלא, האוהדים קפצו והרעישו והייתה אנרגיה כל כך גבוהה, שלרגע חשבתי שהאצטדיון עומד להתפרק. זו הייתה חוויה מהנה מאוד עבורי".

מה שאלכסנדר לא היה מודע לו באותם ימים הוא שהצוות המקצועי בראשות גודס, עם עוזרי המאמן פיני גרשון ואלון שטיין, לא רצו שהוא יגיע. השלושה תמכו פה אחד בסנטר ריאל מדריד דאז, מרכוס סלוטר, שמשחק היום בטורקיה אצל דיוויד בלאט. מה שהכריע לטובת אלכסנדר מבחינת ההנהלה היו העלויות הכספיות הנמוכות משמעותית שהיו כרוכות בהבאתו ארצה, בנוסף לתקווה שיהפוך להפתעה מקצועית.

"הלוואי שהייתי יודע לפני שבאתי שגודס לא מעוניין בי מקצועית", קובע אלכסנדר, "אני יודע לשחק כדורסל, אבל כשהמאמן שלך לא מאמין בך זו בעיה. קיוויתי  מאוד שדברים ילכו בצורה חלקה ולצערי זה לא היה המקרה. הוא היה הבוס, מעולם לא ביקשתי לדבר איתו או לקבל הבהרות, וכשנתנו לי עשיתי את מה שיכולתי. אני לא מסוג השחקנים שיתחילו לעשות בעיות אם משהו לא מוצא חן בעיניו".

בסיום אותה עונה הודחה מכבי במפתיע בסדרת חצי גמר הפלייאוף מול הפועל אילת, ואלכסנדר סיים את הקדנציה הראשונה שלו בצהוב, עם 15 משחקים, 8.6 נקודות למשחק בממוצע, 3.5 ריבאונדים, ו-1.1 אסיסטים ב-18 דקות לערב. עונה לאחר מכן חתם בססארי האיטלקית, אז קבוצת יורוליג, והעביר בה עונה בינונית למדי מבחינה אישית וקבוצתית.

ביולי 2016, הודיעה מכבי תל-אביב על שובו לקדנציה שנייה בקבוצה, הפעם בתור מתאזרח. במהלך הקדנציה הראשונה התברר לאלכסנדר שיש לו שורשים יהודיים, מה שאִפשר לו לקבל כאן מעמד חוקי, מתוקף חוק השבות. "האמת שמדובר כאן בעיקר במזל", הוא מודה, "מעולם לא היה לי קשר ליהדות, וכשהגעתי למכבי לא ידעתי שסבא שלי היה יהודי. אמא שלי סיפרה לי על העניין באחת משיחות הטלפון שלנו, העברתי את המידע לאנשים במכבי, והם ביקשו ממני למצוא הוכחות לעניין ועזרו לי לקדם את זה".

העונה החולפת הייתה עונת השפל של מכבי בכל הזמנים, עם ארבעה מאמנים שונים על הקווים, אינסוף הפסדים וכישלונות ביורוליג ובליגה. גם אלכסנדר הלך לאיבוד בתוך המהומה וזכה למעט מאוד קרדיט, בעיקר במשחקי היורוליג. בסיומה של העונה, בחרה מכבי לא לממש את האופציה שהייתה לה בנוגע לשחקן, ולא להחתים אותו לעונה נוספת.
 
"מכבי הביאה אותי מאמריקה, שיחקתי בקבוצה במשך שנתיים והתחברתי למועדון, וכמובן שרציתי להמשיך לשחק בו", משתף אלכסנדר, שמתקשה עדיין לדבר על אירועי העונה החולפת, "מבחינה אישית אני לא מאוכזב מהיכולת שהפגנתי בשנה האחרונה, להפך, סיימתי את העונה כשחקן חמישייה ביורוליג ובליגה הישראלית, ואני שמח על הצורה שבה שיחקתי, בדקות שבהן נתנו לי הזדמנות".

מה לדעתך לא הצליח להתחבר אצלכם בעונה שעברה?
"הייתה לנו קבוצה מוכשרת עם הרבה שחקנים טובים וקשה מאוד לדעת, אפילו היום, מה בעצם קרה שם. אני לא בטוח שמישהו בכלל מבין, יותר מדי גורמים היו מעורבים במצב הזה. האמת שבסופו של דבר היה לי תפקיד קטן בקבוצה, אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי ולא רוצה שזה יטריד אותי".

אפשר בכלל לתפקד בלחץ כמו שהיה עליכם?
"לחץ זו לא הבעיה, זה חלק מהמשחק, בטח כשאתה במועדון גדול כמו של מכבי ומשלמים לך כדי שתתמודד איתו. זה הייתה עונה קשה מאוד".

בסיום העונה החולפת נראה היה שאלכסנדר ימשיך את נדודיו במדינה אחרת, אבל לקראת סוף יולי החולף פורסם במפתיע כי חתם לעונה אחת בהפועל חולון.

"האמת שבתחילת הפגרה לא חשבתי שאגיע לחולון, וידעתי מעט מאוד על המועדון", מספר אלכסנדר, "אבל אז דן שמיר יצר איתי קשר, דיברנו כמה פעמים והוא ממש גרם לי להתעניין בפרויקט שהוא מוביל כאן ולחשוב עליו ברצינות. באותם ימים קיבלתי כמה הצעות, כשהטובה בהן הייתה מגלאטסראיי הטורקית, וכשהיא נפלה לבסוף, החלטתי להישאר בארץ ולחתום בחולון".

איך אתה מרגיש עד עכשיו במועדון?
"אני מרגיש נהדר להיות חלק מהפועל חולון ומתרשם מאוד עד עכשיו מהארגון כולו, מההנהלה ומצוות האימון ואני מאוד שמח שאני כאן העונה".

בחולון, שסיימה את הליגה בעונה החולפת במקום הראשון ולא הצליחה להעפיל לפיינל פור, בנו השנה סגל חזק ומבטיח, שכולל בין השאר את גיא פניני, קפטן מכבי תל-אביב בעונה החולפת, שהגיע עם אלכסנדר לחולון לאחר שמונה שנים בצהוב.
 

"פניני הוא אחת הסיבות הגדולות שהגעתי לחולון הקיץ", הוא מספר, "אני מאוד אוהב לשחק איתו ואפשר ללמוד ממנו הרבה כשאתה לצידו. הוא שחקן עם אופי שונה, שפותח עבורך את המחשבה לגישות חדש למשחק, בעיקר בדברים הקטנים על המגרש תוך כדי משחק, כאלה שרק מי שבאמת בתוך העסק עצמו יכול להעריך את התרומה שלהם".

שחקן נוסף שהגיע השנה לקבוצה הוא תמיר בלאט, ממנו מצפים להפוך לאחד הישראלים המובילים בענף, "אני חושב שהוא ילד מאוד מיוחד", מסכים אלכסנדר, "הוא בנאדם נהדר, חבר טוב לקבוצה ויש לו את הגישה הנכונה להפוך למקצוען ברמות הגבוהות, עם הרבה כישרון ויכולות מסירה נפלאות. לדעתי יש לו סיכוי להפוך לפוינט גארד מוביל באירופה".

איך זה לשחק תחת דן שמיר?
"העבודה איתו מאוד מרעננת עבורי; הוא מקצועי, לא מבזבז את זמנו של אף אחד, יודע בדיוק מה הוא רוצה וניגש מיד לנקודות החשובות. לכל מה שאנחנו עושים יש מטרה וסיבה, וזה דבר טוב מאוד עבור שחקנים, כי זה משאיר אותנו בריכוז ומאפשר לנו לתת את האנרגיה המקסימלית על המגרש".

למרות הסגל הנוצץ, פתיחת העונה של חולון הייתה צולעת למדי. היא נוצחה והודחה בידי גלבוע/גליל, במשחק הראשון בגביע ווינר, אותו אירחה באולמה הביתי, ובנוסף הפסידה במשחקי הליגה הראשונים ובמפעל "ליגת האלופות" האירופי של פיב"א, אליו הצטרפה העונה.

"הדרך שבה התמודדו וטיפלו במערכת בהתחלה הפחות טובה שלנו הייתה נכונה וטובה", מסביר אלכסנדר, "יש לחץ בחולון כמו בכל מועדון אחר, שמצפה לנצח ולהיות בצמרת הליגה הגבוהה, אבל ההנהלה ראתה שיש בקבוצה את החלקים הנכונים מכל בחינה. הם הבינו שהדברים צריכים לקחת קצת זמן, ושאין סיבה להיכנס לפניקה או לקפוץ למסקנות מוקדמות ומוגזמות. הם סמכו עלינו שניקח את הדברים למקום חיובי וזה בדיוק מה שקרה והתחלנו לנצח".
 

ובאמת, אחרי חמישה הפסדים בכל המסגרות, שברו בחולון את הקרח ומאז הם לא עוצרים בליגה, ואפילו באירופה, עם יכולת הולכת ומשתפרת. אלכסנדר עצמו נראה עד עכשיו מצוין וכנראה עשה את הבחירה הנכונה כדי לעורר את הקריירה שלו, עם 17.4 נקודות בממוצע, ו-8.2 ריבאונדים ב-32 דקות משחק כולל שיא קריירה של 29 נקודות השבוע, בניצחון מול ראשון לציון.

"כל מה שקורה איתי עכשיו בחולון, זה בדיוק מה שדן דיבר איתי עליו בקיץ", משתף אלכסנדר, "אני מאוד אוהב את התפקיד שלי על המגרש, את העובדה שיש עליי יותר אחריות, שאני מספק מספרים באופן קבוע ויכול לתרום לקבוצה כמה שיותר. בנוסף, אני נהנה מאוד לסייע לצעירים סביבי להתפתח".

יש לחולון אוהדים דומיננטיים במיוחד, איך הקשר שלך איתם?
"אוהדי חולון מיוחדים מאוד, וכל מה שחשוב להם הוא שתשחק הכי חזק שאתה יכול, גם במקרה שבסוף המשחק נגמר בהפסד. הם שונים מאוהדים אחרים בזה, שהם לא מלחיצים אותך אם יש תקופה פחות טובה, רק רוצים שתיתן את כל מה שיש לך. אני אוהב את הגישה שלהם".

לאן אתה מאמין שתצליחו להגיע השנה?
"אנחנו נמצאים כרגע במומנטום חיובי, משתפרים מדי שבוע ועדיין מבררים מי אנחנו בתור קבוצה. גלן רייס ג'וניור, שהצטרף אלינו, הוא שחקן טוב מאוד, אנחנו קבוצה מוכשרת ויש לנו הרבה מאוד פוטנציאל ללכת רחוק, עם סיכוי שעדיין קיים להעפיל שלב באירופה. הפיינל פור בארץ הוא מטרה ברורה עבורנו ואני מאמין שאנחנו יכולים לעשות הכול".

איך אתה מרגיש בישראל?
"אני אוהב מאוד את ישראל ולא חושב על מקום שטוב יותר לחיות בו. מזג האוויר פה נהדר, האוכל מצוין ובתל-אביב אתה מרגיש כאילו אתה נמצא בחופשה שלא נגמרת. מאיפה שאני מגיע, אין חופים כאלה וטמפרטורות כאלה בחורף. השנה עברתי לגור בחולון והאנרגיות כאן שונות לחלוטין, הרבה יותר רגוע ויש פחות תנועה בכבישים. מה שכן, קשה לי עם החום הכבד שיש כאן בקיץ".

מה דעתך על הכדורסל שלנו?
"אני חושב שהליגה הישראלית הופכת לאחת הטובות באירופה, היא זוכה לכבוד רב מאוד ממדינות אחרות, ושחקנים רבים שאני מדבר איתם אומרים שהם רוצים לבוא לשחק כאן. אין בארץ הרבה קבוצות שיכולות לשלם כסף גדול, אבל זה מקום מצוין להיות בו".

ג'ו אלכסנדר, בן 30, נולד בטיוואן למשפחה אמריקאית. כשהיה בן שנתיים חזרה המשפחה למרילנד, ארצות-הברית, ובגיל שמונה, בעקבות עבודת האב, עזבה שוב המשפחה את ביתה לשמונה שנים בסין.

"להיות ילד בבייג'ין היה דבר נפלא", מתאר אלכסנדר, "זו עיר ענקית ומעניינת, עם הרבה אפשרויות לצעירים והרבה תחושה של חופש, בניגוד לכל מה שחושבים על סין. כשאתה ילד בארצות-הברית, אתה נשאר בשכונה שלך ומשחק שם, ושם שיחקנו בכל העיר והרגשנו מאוד בטוחים. הכל היה מאוד זול, היה קל לטייל ממקום למקום, ואלו היו שנים מופלאות".
 

 
אלכסנדר, שדובר מנדרינית שוטפת, החל לשחק כדורסל בגיל צעיר. "הילדות שלי בסין עזרה לי מאוד בהתפתחות שלי כשחקן כדורסל", הוא קובע, "התחלתי לשחק כבר בגיל חמש ובמשך שנים שיחקתי לבד, כי לא היו שם קבוצות וליגות מאורגנות בגילים הצעירים, ומעט מאוד פעמים שיחקתי חמישה מול חמישה. העובדה שלא היה מישהו שיכול היה לאמן או לקדם אותי מקצועית דרשה ממני להשקיע הרבה יותר, וידעתי שאם אני רוצה להיות כדורסלן, אני צריך לפתח משמעת עצמית גבוהה. אני לא בטוח שבסיטואציה אחרת הייתי הופך למקצוען".

מי שעוד שיחקו עם אלכסנדר בסין, היו אחיו הגדולים, ג'ון וג'רמי, שזכו להצלחה גדולה בקבוצת הכדורסל של התיכון שלמדו בו. "הם הפכו לזרים הראשונים, שזכו בתואר ה-MVP בליגת התיכונים בסין, שנה אחרי שנה, שבהן הובילו את הקבוצה שלהם לאליפות", מספר אלכסנדר, "ההישג הזה נחשב מיוחד מאוד בזמנו והם היו מאוד מוכשרים והפכו לכוכבים גדולים, למרות שבסופו של דבר לא הפכו למקצוענים. הם חזרו לארצות-הברית בגיל מתקדם מדי, וכבר היה מאוחר עבורם להתפתח בתיכון או בקולג'".

עם שובה של משפחתו לארצות-הברית, הצטרף אלכסנדר לקבוצת כדורסל בתיכון במרילנד. בעונה הראשונה נחשב לשחקן שולי שכמעט לא עולה למגרש, אבל בהמשך נכנס חזק לעניינים. הוא הפך לקפטן הקבוצה, השיג נתונים נאים וזכה במספר תארים אישיים. "לקח לי שנה וחצי כדי להבין איך באמת צריך לשחק כדורסל, כי עד שחזרתי מסין, שיחקתי בעיקר עם עצמי", הוא מסביר.

למרות שנה אחרונה מצוינת, עדיין לא זכה אלכסנדר בחיזורים מצד מכללות מהדרג הבכיר. "בשלב מסוים החלטתי ללכת לבית ספר צבאי לשנה, והצטרפתי לקבוצת הכדורסל שלהם" הוא מסביר, "בשנה הזו הגיעו לראות אותי נציגים מווסט ווריג'ינה, שהציעו לי להצטרף למכללה. היו לי שנים טובות בקולג', ואתה יכול ליהנות מהחוויה הזו במידה ואתה אוהב לעבוד קשה. כדורסל ברמות האלה בארצות-הברית הוא עסק רציני.

"היה לנו מאמן קשוח, והיו שם שבועות שחשבתי שאני הולך למות מהעומס של האימונים. בשבילי ובשביל חבריי לקבוצה זה היה נהדר, כולנו רצינו להפוך למקצוענים והשקענו את הכל, ובכל חודש הרגשתי התקדמות גדולה, כאילו אני הופך בכל פעם לכדורסלן חדש.

ביוני 2008, זמן קצר לאחר שעזב את המכללה, הגיע אלכסנדר לרגע השיא בקריירה, לאחר שנבחר שמיני בסיבוב הראשון בדראפט, בידי מילווקי באקס, והפך להיות חלק מ-NBA. "חלמתי להגיע לשם מאז שהייתי בן עשר, וזה היה משהו בלתי ייאמן עבורי, בעיקר בגלל העובדה שהסיכויים שזה יקרה כל כך נמוכים", נזכר אלכסנדר, "מילווקי הזמינה אותי לאימונים לפני הדראפט, הצוות שם התרשם ממני, וזה הוביל אותם לבחור אותי. בערב עצמו אני זוכר שהייתי מאוד עצבני, כי הייתי נרגש ומלא אנרגיות וכל מה שרציתי הוא כבר לעלות למגרש ולהתחיל לשחק".

אלכסנדר, שנחשב לפוטנציאל גדול באותם ימים, בעיקר בשל יכולות אתלטיות יוצאות דופן, זכה לחוזה בסך חמישה מיליון דולר והחל את דרכו בליגה הטובה בעולם. אבל כגודל ההבטחה, כך גם האכזבה. הוא התקשה למצוא את מקומו ברוטציה של מילווקי, מיעט לבלוט כשזכה לדקות על המגרש ולא הצליח לתרגם את היתרונות האתלטיים שלו להצלחה על המגרש. הוא שוחרר כעבור שנתיים, כשהוא מוגדר כאחד הפלופים הגדולים של הדראפט באותן השנים.

"אני לא חושב שהגדרה שלי כפלופ היא נכונה", הוא קובע, "נכון שאני אחראי לזה שאני לא ב-NBA, אבל גם להנהלת מילווקי יש קשר ישיר לנפילה שלי. נבחרתי בתור 'פרויקט', שצריך היה עדיין זמן ללמוד ולהתפתח, ובהנהלת הקבוצה הבטיחו לי שזה מה שיקרה. במקום זה, הם היו חסרי סבלנות, תייגו אותי בתור שחקן בעייתי וגרמו לקבוצות אחרות להסתכל עליי באופן שונה. במהלך השנה השנייה הייתה לי פציעה רצינית בברך, הפסדתי כמעט ארבעה חודשים מהעונה, ובקבוצה החליטו לא להאריך את החוזה שלי".

אלכסנדר ניסה להישאר בליגה הטובה בעולם, שיחק כמה משחקים בשיקגו, אבל לא הצליח למצוא חוזים נוספים. ובכל זאת, הוא זוכר את התקופה באור חיובי. "זו הייתה חוויה מיוחדת עבורי לשחק שם ואהבתי את סגנון החיים הזה, שבו אתה נוסע בכל יום לעיר אחרת למשחק נוסף, וזוכה לפגוש על המגרש שחקנים שעד היום ראית רק בטלוויזיה", הוא נזכר.

"זה היה גם מאוד קשה ואינטנסיבי, מה שהפך את זה עבורי אפילו למהנה יותר, ושמחתי שאני כבר מקצוען ויש לי סוף-סוף כמה דולרים בכיס. אני אסיר תודה על הזמן שהייתי ב-NBA, זו ליגה נהדרת ברמה המקצועית הכי גבוהה שהיא, בכל היבט שהוא. אני מאמין ומקווה שעדיין אחזור לשם, כי אני מתאים מקצועית ומאוד מתגעגע לימים האלה".
 

לאחר שהבין כי לא יוכל להמשיך לשחק ב-NBA, חתם אלכסנדר בקבוצת סמרה הרוסית, אבל בעקבות שבר בשוק השמאלית שהסתבך, נעדר שנתיים תמימות מהמגרשים. "הפציעות שסבלתי מהן לאורך השנים הפריעו ועיכבו את הקריירה שלי", הוא מסביר, "כשהייתי צעיר, הייתי חסר זהירות באימונים ובמשחקים, קפצתי ורצתי יותר מדי והקרבתי את הגוף שלי הרבה פעמים בלי סיבה מוצדקת.

"עכשיו אני יודע איך לדאוג לעצמי על המגרש ומחוצה לו, למדתי את כל הטריקים הקטנים איך להתאושש מהר יותר ואיך לא לפגוע בעצמי. היום אני מרגיש הכי בריא שהייתי אי פעם בקריירה, מצאתי את האיזון הנכון לגוף שלי ואני מרגיש צעיר".

בשנתיים שהיית בחוץ, היו רגעים שחשבת לפרוש?
"מעולם לא חשבתי לוותר על המשחק. הייתי ממש צעיר אז, ומבחינתי זה היה תירוץ עלוב אם הייתי מסיים את הקריירה בגלל זה, ולא רציתי בשום אופן שזה יקרה. היו לי הרבה מאוד ימים רעים באותה תקופה, הרבה מאוד כאבים. ספורטאי מקצוען מתמודד עם דברים כאלה בכל יום בקריירה שלו".

אתה מרוצה מהקריירה שלך עד עכשיו?
"אני אסיר תודה על האפשרות להעביר את שנות העשרים שלי ככדורסלן מקצועני, שעובד קשה, מטייל בארצות שונות ומתפרנס ממה שהוא אוהב".

אתה לא מרגיש לפעמים שהיית צריך להיות היום במקום אחר?
"אני מאמין שאם אתה משחק טוב, אנשים יראו אותך וירצו שתבוא לשחק עבורם. אני לא חושב שאני אמור להגיד שאני ראוי ליותר, אלא צריך להמשיך ולעבוד קשה, וכדי להגיע לרמה גבוהה יותר, אצטרך לשחק טוב יותר".

עד מתי תשחק?
"אני מרגיש טוב ואתלטי, ומאמין שיש לפניי עוד לפחות שש או שבע שנים ברמות הגבוהות, בהנחה כמובן שהכול יהיה בסדר ואשאר בריא".

על מה אתה חולם?
"יש לי מטרות לקריירה לשנים הקרובות, שאני מעדיף לא לחשוף בפני אף אחד. בשורה התחתונה, אני רוצה להמשיך להשתפר, וביום שאפרוש, רוצה להרגיש שלקריירה שלי הייתה משמעות, שאדע שהצלחתי להיות הכי טוב שאני יכול".

יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני מתכנת מחשבים, בונה משחקים ואתרים וכל מה שאני בעצם רוצה. זה היה תחביב שלי כשהייתי ילד, התמקצעתי בעניין כשלמדתי בקולג', ועד היום אני מתעסק בזה לכיף בזמני החופשי. אני לא מתכוון לעבוד בזה בעתיד בתור מקצוע".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בשתיים וחצי ותמיד מנסה להישאר מאוזן, לא להיות עצוב או שמח מדי. יש לי תוכניות לעתיד והמטרה שלי היא להיות בחמש, מהרגע שבו אפרוש מהמשחק ועד יומי האחרון".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg