חמש בעקבות התואר: האנגליות כבשו את אירופה
אם לא יקרו הפתעות מרעישות, לראשונה בהיסטוריה יעלו חמש קבוצות אנגליות לשלב שמינית גמר ליגת האלופות. איך זה קרה? התייצבות מעמד המאמן, סגל איכותי וגדול ודעיכה של הספרדיות והגרמניות. הערב ייפתח מחזור הסיום של שלב הבתים (21:45)
אם לא יקרה הערב ומחר משהו יוצא דופן במפגשים בין צ'לסי לאתלטיקו מדריד, מנצ'סטר יונייטד לצסק"א מוסקבה וליברפול לספרטק מוסקבה, לראשונה בהיסטוריה תהיינה בשמינית גמר ליגת האלופות חמש נציגות מאותה הליגה.
אם הכל יתנהל כפי שהיה בחמשת המחזורים הראשונים, כל הקבוצות האנגליות גם יעלו ל־16 האחרונות מהמקום הראשון בבית המוקדם. טוטנהאם ומנצ'סטר סיטי עשו זאת כבר אחרי חמישה מחזורים, והשלוש הנוספות תלויות אך ורק בעצמן במחזור הסיום. נכון לרגע זה ליגת האלופות בשליטה אנגלית, ונשאלת השאלה מדוע, או ליתר דיוק, מדוע דווקא עכשיו?
בין ה־3:3 הבלתי נשכח באיסטנבול ב־2005, דרך הדמעות של אברם גרנט במוסקבה ב־2008 ועד הנגיחה של דידייה דרוגבה ודו קרב הפנדלים של צ'לסי מול באיירן מינכן ב־2012, האנגליות היו חברות קבועות בשלבי ההכרעה ואף הניפו שלושה גביעים.
מלבד הגמר של 2010 בין אינטר לבווארים ממינכן, בשבעה משמונת הגמרים הנוספים הייתה נציגה מהפרמייר ליג. לא היה מדובר בכוח בודד, אלא בארבע קבוצות שונות (ארסנל, ליברפול, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד) שגברו על הגדולות של היבשת בדרך למשחק הגדול של השנה. ואז משהו קרה.
המגמה האנגלית השתנתה בפתאומיות ובחדות. פרנק למפארד הגדיר זאת השבוע כ"מחזורים טבעיים של החיים", ובמחזור החיים ששחקנה לשעבר של צ'לסי מדבר עליו, הפרמייר ליג נעלמה לאט ממפת הצ'מפיונס. בחמש העונות האחרונות היא לא שלחה אף נציגה לגמר, רק פעמיים הייתה בחצי ובעונה שעברה הסתפקה בלסטר סיטי כיחידה בשמונה האחרונות.
הכישלונות נערמו בכמויות, כך גם התהיות למה זה קורה כל פעם מחדש. מדי קיץ הוציאו המועדונים מיליונים על שחקני רכש, הציפיות קפצו לשמיים והנפילה הפכה כואבת יותר.
ההצלחה הנוכחית אמנם קצרה ומוקדמת, אבל היא מספיקה כדי להעניק לאנגלים את התשובות שחיפשו. המסקנה הראשונה היא שכסף הוא חשוב, אך אינו הגורם המרכזי. קבוצות הפרמייר ליג הוציאו בשש השנים האחרונות 6.762 מיליוני יורו על רכש לעומת 2.646 שבזבזו הספרדיות, ובתקופה הזאת היריבות בין השתיים הייתה חד צדדית.
מ־2012 ועד אשתקד נרשמו תשעה מפגשים ישירים בין ספרדיות לאנגליות, והספרדיות ניצחו בשמונה מהם. ריאל מדריד וברצלונה התחלקו בארבעה גביעים, אתלטיקו מדריד ביקרה בגמר פעמיים בגמר. נכון לשלב זה של העונה, התמונה התהפכה. טוטנהאם גברה על ריאל מדריד, צ'לסי על אתלטיקו וסביליה חילצה פעמיים תיקו מליברפול.
אז מה השתנה? קודם כל המאמנים. אם לפני כמה שנים הובילו את האנגליות שמות כמו ברנדן רוג'רס, דייויס מויס והארי רדנאפ, היום עומדים על הקווים המאמנים הטובים בעולם שלרובם קבלות עדכניות בליגת האלופות.
גווארדיולה ומוריניו זכו בגביע פעמיים, קלופ היה סגן, ולמרות שקונטה ופוצ'טינו טרם הצליחו במפעל, שניהם הדגישו כמה הוא חשוב להם השנה. האחרון הסביר השבוע בכנות: "אם איך שסיטי נראית העונה, אנחנו מעדיפים להתרכז באלופות".
עניין חשוב נוסף הוא שעבור כל המאמנים הללו זוהי לפחות שנה שנייה במועדון, מלבד פוצ'טינו (רביעית). גם אם חלקם סובלים בפתיחת העונה הנוכחית מכמה ליקויים – ליברפול והחלק האחורי, טוטנהאם והיציבות – כל אותם מנג'רים קיבלו בקיץ את מה שדרשו.
סטיב מקמנאמן, שזכה עם ריאל מדריד בשני גביעי אירופה, בטוח שזה המרכיב שהיה חסר למתכון ההצלחה. "פעם אנגליות היו עושות מהפכה אחרי כישלון, הפעם כולן שמרו על המאמן ועשו מקצה שיפורים", הסביר בחודש שעבר ל"גרדיאן".
ואכן, גווארדיולה שידרג את ההגנה, קלופ הוסיף מחץ, מוריניו שם את ידיו את לוקאקו, קונטה קיבל את אלברו מוראטה ופוצ'טינו הצליח לשמור על נכסיו העיקריים. בשונה משנים עברו, לאנגליות סגלים ארוכים ועמוקים, ונכונות אמיתית להתמודד על כמה חזיתות במקביל.
כמובן שבכדי שמהפכה כזאת תתקיים נדרשת דעיכה של השלטון הקיים. למרות שמדובר בשלב מוקדם יחסית, ברור לגמרי שהספרדיות והגרמניות לא משחזרות את הישגי השנים האחרונות. בעוד שבמקרה של קבוצות הבונדסליגה אפשר לשים את האצבע על חוסר הניסיון של פטר בוס ורד בול לייפציג, בקבוצות הלה ליגה נדמה שזהו מחזור החיים אותו הזכיר למפארד.
אתלטיקו אמנם נפגעה מעונש איסור רכישת השחקנים, אבל גם ריאל וברצלונה מייצרות תחושה כאילו נחו קצת יותר מדי על זרי הדפנה. שתיהן איבדו מחץ ומזה תקופה ארוכה לא הרשימו בדרך לשמינית הגמר.
כל אלה יחד הובילו לכך שרבים מאמינים שבצורת הזכיות האנגלית תגיע לסיומה ב־26 במאי בקייב. כרגע זהו זמן האנגליות, וידוע שאסור להפריע לאנגלים להתלהב. בטח כשזה מעצמם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם