חבטה טקטית: ההשראה של נובאק ג'וקוביץ'
צוות האימון החדש של נובאק ג'וקוביץ' אמור להכין אותו טוב יותר אסטרטגית למאבקים מול פדרר ונדאל בעונת הטניס הקרובה. לברון ג'יימס מתיש את עצמו בעונה הסדירה ועלול להקריב את חודשים מאי־יוני. וגם: מנצ'סטר יונייטד בדרך לתסביך העונה השלישית הקבוע של מוריניו
אם נובאק ג'וקוביץ׳, השחקן מספר 12 בעולם ב־2017, חשש מצעירים רעבים שיאיימו על שליטתו אם תהיה ירידה ביכולתו, נכונה לו הפתעה. כשנכנס למשבר, נכנסו לתמונה שני טניסאים שעליהם כבר שמע וחילקו את השלל. רוג׳ר פדרר ורפאל נדאל קוראים להם. ואם לרוב טניסאי העולם זה מייאש, לג'וקוביץ זו השראה.
וכך הוא מגיע אל העונה החדשה חמוש בצוות מאמנים חדש. ראדק סטפנק הצ׳כי, שפרש רק לפני שנתיים, יאמן אותו בסבב. אנדרה אגאסי יכין את טורניר הגרנד סלאם. האחרון אמור להיות מי שיודע משהו על קאמבקים כאלו. מהמקום הראשון בעולם צנח עד ה־141 במהלך 1997 לפני שהתאושש, חזר למקום הראשון והוסיף לעצמו חמישה תוארי גרנד סלאם (משמונה בסך הכל) בין 1999 ל־2003, בימים שבהם תואר סלאם אחד בשנה הגדיר אותך שחקן־על.
אבל המוחתם השלישי למועדון ג׳וקוביץ׳ הוא האלמוני והמעניין ביותר. קוראים לו קרייג אושאנסקי והוא אוסטרלי. הרקע שלו כמאמן ושחקן צנוע מאוד, אבל הוא בנה לעצמו בשנים האחרונות שם כעיתונאי וכאנלטיקן, בין השאר באמצעות חשבון טוויטר פופולרי.
טענתו, המבוססת על מעקב אחרי טניסאים במשך השנים, היא שהסיבה העיקרית להפסדים היא אסטרטגיה לקויה. הוא טוען שהביא לשיפור אצל שחקנים דוגמת קווין אנדרסון והוא זוקף לעצמו את הניצחון המפתיע של דסטין בראון על רפאל נדאל בווימבלדון ב־2015. בראיונות לתקשורת בימים האחרונים הוא די האדיר את הניצחון הזה.
בסיקור המהלך הזה בתקשורת מודגשים כמה מהלכים טקטיים־אסרטרטגיים - שזה ביידיש פשוטה בחירת חבטות - שהיו משמעותיים בשנה האחרונה. פדרר השיג ניצחון ראשון על נדאל ב־11 שנות טורנירי גרנד סלאם כשזנח סוף סוף לחתוך עם הבקהנד שלו ועבר לטניס אגרסיבי יותר. נדאל עשה את שני הקאמבקים הגדולים של הקריירה שלו על אסטרטגיה כמעט מתמטית.
אחרי פציעת שחיקה ב־2009 חזר עם משחק רשת שקיצר מאוד את הנקודות על מגרשים קשים. ב־2017 ביצע צעד "מאניבולי" לחלוטין כשהשקיע חלק עצום מזמן האימונים שלו בסרב השני והפך לטוב בסבב בתחום. ההחלטה לתקוף את הנושא הכי חלש במשחקו היתה תועלתנית: בתחום הכי חלש תקבל את ההחזר הכי גדול של נקודות.
אבל לתחושתי, ג'וקוביץ' מטפל פה בבעיה שהוא בוחר ולא בבעיה האמיתית. בעונה האחרונה הסרבי כלל לא שיחק מול פדרר. הוא שיחק משחק אחד מול השוויצרי על החימר במדריד והפסיד כמו שכולם מפסידים לנדאל בעונת חימר טובה. הבעיה שלו היא הפסדים לאלמונים ולבינוניים והפסדים ללא קרב כמעט. לא ברור מה אנליסט מתמטי יוכל לעשות פה.
שלושה נתונים לשליש העונה באן.בי.אי. הראשון - לברון ג׳יימס משחק 37.2 דקות למשחק, קצת פחות מבעונה שעברה, אבל קצת יותר מבשתי העונות שקדמו לכך. הוא עושה הרבה יותר מבעבר. זאת כרגע עונת האסיסטים הטובה ביותר שלו, עונת הריבאונדים השנייה בטיבה, מספר הנקודות הגדול ביותר מאז 2010 ומספר הזריקות הגדול ביותר מאז 2013. באופן מדהים הוא בעונת שיא, הן באחוזים לשתי נקודות והן באחוזים משלוש. הוא חוסם יותר מבכל עונה מאז 2009. אין מילים לתאר את גדולתו של השחקן הזה.
אבל לברון משחק הרבה יותר מדי. הוא שיחק יותר מדי בעונה שעברה ונראה גמור במהלך סדרת הגמר. קווין דוראנט משחק כמעט שלוש דקות פחות למשחק וכבר קיבל חמישה משחקי מנוחה, והשנה המסלול במזרח אמור להיות קשה יותר לג'יימס. הסיבה למאמצים הללו הם שהרכש של קליבלנד קרס בצד ההתקפי. אייזאה תומאס הגיע פצוע, דוויין ווייד סביר ולא יותר, ודריק רוז פרש.
הנתון השני - גולדן סטייט מובילה את הליגה בשורה אינסופית של נתונים, כולל הנתון ״מספר שחקני הכדורסל האדירים בקבוצה״, אבל תופתעו לדעת באיזה נתון הפער שלהם מהליגה הוא הגדול ביותר: חסימות, עם 8.68 למשחק לעומת 6.04 לסן אנטוניו שבמקום השני. לקווין דוראנט יש 2.1 - המשך השיפור מהעונה שעברה, כשבאוקלהומה מעולם לא רשם יותר מ־1.2. הווריורס משנים זריקות ומובילים את הליגה באחוז הקליעה האפקטיבי (הנמוך ביותר) של היריבות. שימו לב שלא כתבתנו כאן מילה על התקפה.
נתון שלישי הוא אבסורד. אם הבוחרים יהיו כנים עם עצמם, ייתכן שצריך לתת ליאניס אנטטוקומפו את תואר השחקן המשתפר עונה שנייה ברציפות. הוא מוסיף שבע נקודות וריבאונד וחצי למשחק מהעונה שעברה. אבל אולי לכן מילווקי קצת מאכזבת. אריק בלדסו הגיע כדי לכאורה לסדר את המשחק וכרגע הוא עוד שחקן שמחפש את הנקודות שלו. הבאקס בשיפור של שני ניצחונות בלבד לעומת אשתקד, כולל הפסדים ברוב המשחקים הגדולים. זה לא מספיק טוב.
לאגדת העונה השנייה של ז'וזה מוריניו יש בעיה אחת: היא קצת אגדה. נכון שבחמש הקדנציות הקודמות שלו כמאמן כדורגל (פורטו, צ׳לסי, אינטר, ריאל ושוב צ׳לסי) הוא זכה תמיד באליפות בעונה השנייה, אבל חמש פעמים הוא עשה זאת גם בראשונה, אז לא תמיד היה כאן הליך בנייה. ברקע כמובן עומדת סטטיסטיקת העונה השלישית שלו: הדברים לרוב מתפרקים. המלחמות האינסופיות ביריבים גובים מחיר נפשי מהשחקנים ומהמאמן. הקטטה בסיום הדרבי היתה סימפטומטית.
וזו הבעיה: בעולם אמיתי אין למנצ׳סטר יונייטד בעיה מיוחדת. שלישיית ההתקפה שלה - לוקאקו, מרסיאל, ראשפורד - הם בני 20-22-24, בהתאמה. גם פול פוגבה בן 24. בעולם אלכס פרגוסוני של בניית קבוצות, להיות במקום השני עם מצבת כוח אדם צעירה כל כך זה נפלא. שנתיים מהיום קבוצה כזו באמת אמורה להיות אדירה.
אבל זה כאמור במחזורי חיים פרגוסוניים. אם מחזור החיים של מוריניו הוא התפרקות מנטלית בעונה השלישית, הוא פשוט הגיע מוקדם מדי אל הסגל הזה.
אקו"ם