 |
|
|
|
|
יורה ובוכה |
|
|
|
|
ארז לאופר, יוצר הסדרה הדוקומנטרית "יורים ושרים", מנסה ליישב את הסתירה שבין הביקורת והנוסטלגיה של תופעת הלהקות הצבאיות |
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלו סקופ: אחת הדמויות היחידות שסירבו להתראיין לסדרה הדוקומנטרית "יורים ושרים", המתעדת את הלהקות הצבאיות, היא רפול, שבתור רמטכ"ל החליט לפרק את הלהקות. כשהתקשרו אנשי ההפקה להזמינו לראיון, אמר רפול כי הרעיון נראה לו טיפשי וסירב. הפסד לסדרה? לא בטוח.
לפי ארז לאופר, היוצר והבמאי, הלהקות הצבאיות הפכו ללא רלוונטיות עוד לפני שאלופי צה"ל חתמו על פקודת הפירוק. "התהליך התחיל אחרי מלחמת יום כיפור", הוא מסביר. "זו קומבינציה של כמה סיבות: גם ההחלטה של הצבא לצמצם בלהקות; גם סיבות פוליטיות - אחרי המלחמה הצבא כבר לא היה אותו צבא; גם המוזיקה השתנתה - התחילו להיות יותר יוצרים אישיים, ושירים אישיים קשה לשיר בלהקות צבאיות; וגם המדיה שנפתחה. הגיעו יותר השפעות זרות. פעם היה אפשר לשלוט בתרבות. היה רק ערוץ 1, היתה הגמוניה של מפא"י בארץ. היום אתה לא יכול להגיד למישהו תקשיב ללהקות הצבאיות. הוא ב-MTV ובאינטרנט, מקשיב לאיזה שירים שהוא רוצה. היום אף אחד לא יהיה מוכן לקבל את התרבות המרכזית שלו מהצבא".
אולי השוק החופשי, כלומר ערוץ 2 ו"כוכב נולד", פשוט עושה את זה היום בעצמו?
"ברור. השוק החופשי עושה את זה. תמיד יש צורך, בכל העולם, לראות את הכוחות החדשים בתחום האמנות מנסים לתפוס את המקום שלהם. את הרובריקה הזאת'כוכב נולד' תפס ולפני כן הקדםאירוויזיון.'כוכב נולד' ממלא את תפקידי הלהקות הצבאיות בכמה מובנים: גילוי כישרונות צעירים, תשומת הלב הציבורית, וגם במובן שאם הביקורת הפוליטית-חברתית על הלהקות הצבאיות היא שהם אמרו שהכל בסדר והכל יפה ואפשר להמשיך לכבוש, הרי שגם 'כוכב נולד' עושה את זה. הכל בסדר, אפשר להצביע ב-SMS ולהמשיך לכבוש.'כוכב נולד' הוא חלק מהשתקת הדיון הרציני, בדיוק כמו שהלהקות היו חלק ממנה".
לגמרי במקרה, ובאופן סימבולי, מי שמככבת ב"יורים ושרים" כחברה בת-זמננו בלהקה צבאית, היא סשה גרישקוב, כוכבת העונה האחרונה של "כוכב נולד". לאופר בחר לתעד אותה מבין 14 נבחנים ללהקות, עוד לפני השתתפותה ב"כוכב נולד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סשה גרישקוב. כוכבת נולדה
|
|
|
 |
|
 |
זיכרון עמום
|
|
 |
|
|
"כשפנו אליי עם הסדרה, זה הדליק אצלי איזשהו זיכרון רחוק עמום", מספר לאופר, 42, במאי דוקומנטרי עסוק ומוערך ( "מייק ברנט - לס מואה טמה", " זהבה בן - כוכב אחד לבד" ו"אדינבורו לא מחכה לי" ), על הצטרפותו ל"יורים ושרים", שעלתה השבוע בערוץ 2 (טלעד).
"גדלתי בבית הספר החקלאי 'כדורי' ונזכרתי שקיבלנו טלוויזיה רק אחרי אולגה מהמטבח. זה היה בשנת 69' ומה שהיינו רואים זה קליפים. זה מה שהיה בטלוויזיה. מה היית רואה? היית רואה את ירדנה ומירי והיית בטוח שאתה נמצא איתן בהיאחזות הנח"ל, היית עושה אמבטיה עם שלמה ארצי ומשחק באניות, היית מזמזמם'שייפתח עליי שייפתח' ונופל לזרועות מקפלות המצנחים. ידעת לפני 73' שמדרום תיפתח הטובה, כבר היה לך אהוב בסיירת חרוב גם בגיל 12. אז למה אני אומר זיכרון עמום? כי בשנות הנערות אתה בצופים ומסביב למדורה אתה שר'תנו לשמש לעלות' ו' אילו ציפורים', אבל אתה מאוד מתרחק משם כי אתה מתחיל כבר להתעניין בקט סטיבנס, קרול קינג, והמתקדמים בינינו אפילו בפינק פלויד. אחרי זה בכלל מי זכר את זה.
"עבדתי הרבה בניו יורק והתעסקתי בעריכת חומרי ארכיון. ערכתי את כל החומר שלא נכנס לסרט "וודסטוק" המקורי. התעסקתי מאוד בתנועת המחאה האמריקנית, שבעצם קרתה בדיוק באותו זמן של תקופת השיא של הלהקות הצבאיות. כשדיברו איתי על הסדרה וכל הרגשות הנוסטלגיים עלו, פתאום הבנתי שתקופת הילדות שלי היא אותה תקופה שבארכיון הסרטים שלה התעסקתי. זה יצר איזשהו דיסוננס שהיה מאוד מעניין. איך שם עושים רוקנרול ופה'שייפתח עליי שייפתח' ו' המלח שלי'". |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמבטיה עם שלמה ארצי
|
|
|
|
|
בהמשך , מספר לאופר, הוא ניצב בקונפליקט מול החומרים שמצא. "הדבר הראשון שחיים חפר מודה בפניך זה שהוא התחיל את הלהקה הצבאית כי הוא קרא את זה בכתבי מאו טסה טונג וזו דרך לחנך את ההמונים בערכי המהפכה. חפר אומר את זה וגם ראינו במסמכים מ-47' ומ-48' שכתוב 'צריכים לדבר על ערכי תשעה באב', 'צריכים לחזק את מעמדם של החיילים לגבי ירושלים'. אתה רואה מסכת שלמה של אמנות בשירות האידאולוגיה. האידאולוגיה של הקמת להקת הנח"ל היא האידאולוגיה של מפא"י, ככה אני רואה את זה. כמו בהרבה תהליכים תרבותיים, זה לא שיש יש החלטה רשמית, זו שיטה ששומרת על הכוח שלה. קצין חינוך אכן נתן הוראות, אבל אם כל המערכת לא היתה מאמינה בזה, זה לא היה קורה. וזה למרות שבסדרה אנחנו גם מראים מקרים של צנזורות מאוד ספציפיות, של גנדי על שיר לשלום, של קצין חינוך על 'שיר הללויה' של חיל הים.
אז למה אני מדבר על קונפליקט? כי מול זה יש לך את עמודי התווך של התרבות הישראלית, טובי הזמרים והמשוררים, שירים שאתה אוהב. קיים גבול דק בין הכישרון והערך האמנותי של הלהקות לבין זה שאלוף הפיקוד היה מאשר את תוכן השירים. בגלל זה הסדרה נעה על קו מאוד דק - בין הנוסטלגיה והאמנות לבין הביקורת".
יש תזה מאחורי הסדרה ?
"אני מאוד לא אוהב ללכת לסרט עם הידיעה מה אני רוצה להגיד, כי זה לא מעניין. אני אוהב ללמוד תוך כדי שאני מצלם. ברור שהנחת היסוד שלנו היתה לבדוק את הקשר בין השלטון והצבא לאידאולוגיה שהלהקות משקפות. רצינו לבדוק תרבות בשירות אידאולוגיה. התוצאה הסופית דווקא עוסקת יותר בשיקוף ההיסטוריה שלנו דרך הלהקות הצבאיות, הלך הרוח של החברה בישראל כמיוצגת על ידי הלהקות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| שלמה ארצי. צנזורה על "שיר הללויה" של חיל הים | /images/archive/gallery/184/402.jpg  |
|
|
|
|
|
|
"שירים של היפים"
|
|
|
|
|
מה המסקנה שלך?
"עצוב. דרך הסיפור של הלהקות רואים לאיזה מצב עצוב הגענו. לא בגלל שהלהקות פורקו, אלא בגלל שדרך הלהקות אנחנו סוקרים את ההיסטוריה שלנו. מאוד עצוב שרפול, שפירק את הלהקות, גם גרם לנו למלחמת לבנון. מאוד עצוב ששרון, שאהב מוזיקה קלאסית והיה חזק על מיוזיקלים בלהקה שלו, להקת פיקוד דרום, גם יצא עם רפול למלחמת לבנון. אתה מרגיש דרך המוזיקה לאן הגענו: הסדרה הולכת מימי הפלמ"ח, דרך בניית האתוס ואתה רואה לאן זה מביא אחרי 67', בפרק שאנחנו קוראים לו "החיים היפים": פתאום היינו צריכים 30 להקות, פתאום ארץ ישראל היתה גדולה, היה צריך לשיר מול הרבה חיילים כדי לפאר את הרגשת הניצחון".
ואחרי הסדרה אתה עדיין יכול להיות נוסטלגי כלפי הלהקות והתקופה?
"אנחנו לא מאשימים את כוכבי הלהקות הצבאיות. ענת גוב אומרת 'מה כבר הבנו? הגענו להיאחזויות, כולם היו שרים שם שירים של היפים, מה כבר ידענו? היינו נאיבים וחסרי מודעות'. וגם ששי קשת אומר: 'אני מקווה שלא היינו כלי במשחק של הגנרלים'. אז לגבי הנוסטלגיה, אני חושב שכן, כי זה קשור לשירים. שוב, זה החלק המבלבל בכל העניין. אלו כוכבי הילדות שלי".
|
|
|
|
|
|
|  | | ירדנה היפה וגידי הרזה. כוכבי הילדות של שנות ה-70 | /images/archive/gallery/184/464.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
