 |
/images/archive/gallery/134/164.jpg גורי אלפי
צילום: ראובן קסטרו  |
|
|
|
|
| גורי אלפי, שהתפרסם כסטנדאפיסט של נונסנס ("תקווה"), הוא היום חיית אקטואליה נשכנית ועסוקה |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
סמדר הירש,
25/10/2004 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
גורי אלפי נפלט מהמונית אל הרחוב התל אביבי הצפוף ונורה, חדור התלהבות ואמביציות של פוליטיקאי, היישר אל תוך בית הקפה המנומנם של עוד אחר צהריים עצל. לאחר שאנו זונחים את הספה הנוחה ועוברים לאזור המעשנים כדי שהוא יוכל לעשן (עלי) בלי הפסקה, נרעש אלפי, בן 28, לספר לי על השיחה עם נהג המונית שהיה חייב, פשוט חייב, לדסקס איתו כמה עניינים דחופים בנוגע לאריק שרון.
"הוא אמר לי:' תשמע, אמרתם בתוכנית דברים איומים על אריק שרון, איומים'. אני מתרגש לקבל את התגובות האלה ברחוב מהירקן, מנהג המונית. זה קהל אחר מהאנשים שהיו מדברים איתי קודם לכן. פעם היו ניגשים אלי הילדים המגניבים (במלעיל, כמובן), ובבת אחת הם הפסיקו. עכשיו מדברים איתי אנשים רציניים, מבוגרים יותר, שנותנים פידבקים ולוקחים את הסאטירה ברצינות".
זה יכול לשנות משהו?
"זה תלוי רק בנו. אני יכול לתת לך אינספור דוגמאות של מהפכות שהונהגו על ידי הז'אנר האמנותי ושינו את פני ההיסטוריה".
אז ככה זה מבחינתו של אלפי. "משחק מכור", שחזרה ביום שישי האחרון, היא התוכנית המדינית החדשה שתציל אותנו ותשנה את פני ההיסטוריה. עם התנתקות או בלי. ולא, הוא ממש לא צוחק. אז מה אם כבר יותר מעשור התרגלנו לראות אותו בתפקיד הילד השדוף והמצחיק של השכונה? "כנראה זה עניין של התבגרות. הגעתי לגיל שבו אני מרגיש שאני חייב להגיד משהו ולפעול למען משהו. אם אני כבר כאן ואם נתנו לי לדבר, אסור לי לתת להזדמנות הזאת לחמוק ממני. אני עדיין נהנה מנונסנס, אבל באופן אישי אני מרגיש שאני יכול להעביר מסר נוסף באמצעות ההומור.
"אני כבר לא יכול לעשות אסקפיזם טהור בלי אמירה חברתית כלשהי, בלי לדבר על מאות או אלפי או מאות אלפי אנשים שעבדו שנה וחצי ולא קיבלו משכורת. לא עובדים של חברות פרטיות אלא עובדי ציבור! אנשים קשי יום, שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות למענם כלום. "או למשל, הנושא העצוב כל כך כמו החינוך בארץ. אני יכול לבוא ולהגיד, 'תשמעו, חבר'ה, החינוך ממש פגום כאן, בואו נעשה משהו', אבל זה יהיה צדקני מדי. מצד שני, אני יכול לצחוק על התופעות הפופוליסטיות במשרדה של לימור לבנת, על פתרונות הפלא שלה שהיא ממש חשבה עליהם, על ההבטחות שלה שאוטוטו יהיה בסדר ועל זה שלא היתה הבטחה אחת שהיא קיימה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
משחק מכור. "תשנה את פני ההיסטוריה"
|
|
|
 |
|
 |
|
"פשוט התבגרתי"
|
|
|
 |
|
|
|
אבל לא רק טרגדיית המשכורות ומערכת החינוך הקורסת מכבידות על לבו של אלפי. הוא סבור גם ש"בגלל אובדן האמון בממשלה אנחנו מאבדים את אמות המוסר הבסיסיות שלנו כחברה ומתחילים לחשוב במונחים פרטניים וסנוביים". עם זאת, הוא לא בונה על הסבה לפוליטיקה, לפחות בינתיים.
"אני יודע שאני לא רוצה לרוץ לפוליטיקה ואני גם לא יכול, כי אין לי קבלן קולות שיתחבר לעוד כמה קבלני קולות. לא הפכתי ללוחם זכויות אדם ולפעיל פוליטי. אני לא מריץ מפלגה שתומכת בהתעוררות גדולה בארץ. פשוט התבגרתי. כל אחד עובר את זה. השתניתי מבחינה דמוגרפית והפכתי לאבא, וזה משפיע עלי. הרי עד לפני שנה וחצי כתבות על גני הילדים של נעמ"ת בכלל לא היו באינדקס שלי".
עכשיו הן כן. לאבהות שלו יש חלק באכפתניקיות שהשתלטה עליו. הוא מתלהב ממנה מאוד. בהתחלה הוא אפילו לקח את אמה התינוקת גם לישיבות תקציב ברשת, אבל אחרי שהבין כמה דברים על יחס החברה לתינוקות בסביבת העבודה, הוא משאיר אותה בפעוטון או בבית ומסתפק בשליפה מהירה של תמונות מתוקות מהארנק. "חשבתי, מה כבר עושים שם בעבודה שלי, בונים אטום? בסך הכל מדברים. מה העניין? וכך מצאתי את עצמי מדבר, מעלה רעיונות, מתייעץ, מוחה בתוקף, בזמן שהילדה מגרגרת לי על החזה או מחפשת פטמה. ראיתי אנשים נועצים בי מבטים מסביב לשולחן. אחר כך קלטתי שזה לא ממש לעניין, שזה לא נורמטיבי. המבטים של אנשים לא היו ממש מפרגנים, אז הבנתי את הרמז והפסקתי לבוא איתה לעבודה".
זה לא שהאבהות קפצה עליו כך פתאום. בגיל הענוג שבו רוב הגברים בעיר עוד לא ממש מצאו את עצמם (אם בכלל יצאו לחפש), אלפי משמר זוגיות נדירה עם הלה אהרון, ההיי סקול סוויטהארט שלו זה 11 ( ! ) שנה . "ידוע שהמוח שלנו בנוי כמו מוח של עכבר ומונוגמיה היא לא הנטייה הטבעית שלו, אבל זה לא שאני מתאמץ או משהו כזה. אנחנו פשוט ביחד. חברים טובים. היא יודעת כל מה שעובר בראש שלי ואני יודע כל מה שעובר בראש שלה. אנחנו חיים את חיינו ועוברים מה שכל זוג עובר".
איך אתה מסתדר אם האבהות?
"גיליתי שכל הקלישאות לגבי אבהות והורות נכונות. זה שיפט קיומי לחיים שלך. יש כאלה שרק החלק החרדתי והדאגני מתפתח אצלם, ויש כאלה שמונעים על ידי כוח עילוי חדש (בכל זאת, האח הגדול שלו טייס - ס"ה). אני מרגיש שקיבלתי מתנה מאלוהים. אני שומר עליה כמה שאני יכול, ומצד שני אני מנסה לגדל אותה כך שלא תהיה פרח עדין מדי. מקווה שאמצא את האיזון".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלפי. "מה כבר עושים בעבודה שלי, בונים אטום?
|
|
|
|
|
|
|
עובד על תוכנית דוקומנטרית-פסיכולוגיסטית
|
|
|
|
|
|
|
עם כל האיזון, גם כאבא הוא לא יכול בלי קצת רוח שטות. "זה קנבס חלק לגמרי, והכל מבוסס על התניות שאתה בונה. אני יכול להחליט ש' קקי' זה 'שלום', וככה היא תלמד לדבר. היא לעולם לא תדע. זה מצחיק. ניסיתי ללמד אותה משהו טיפשי, למשל'איך עושה קדישמן? מהההה. . .'. זה יכול להיות שימושי כבדיחה טובה לשיחות סלון עתידיות. ההתניות קשורות גם להתנהגות שלך. פתאום אני רגיש לסאונד של בכי. פעם בכלל לא שמעתי את זה. עכשיו הכל נשמע לי כמו בכי. יש לה מין ווקי טוקי כזה בחדר שאנחנו שומעים בסלון. פתאום איזה לילה התדר של השכנים עלה על התדר שלנו ושמענו את התינוק בבית ליד בוכה".
יש חומרים לסטנד אפ חדש?
"סטנד אפ עובד על הזדהות. אם אין הזדהות זה לא עובד. אנשים שיש להם תינוקות צריכים לדעת מתי להפסיק לדבר עליהם כדי לא להעיק ולהיות טרחנים. עם אדם שיש לו ילד אני יכול לדבר על הנושא עד אור הבוקר, אבל אנשים שהם לא הורים - זה לא מעניין אותם בשיט".
מזל שאמה עוד לא מבינה שכשאבא שלה אומר "שיט" הוא לא מתכוון ל"שלום". מזל גם שהיא לא מאזינה ל"עסק שחור", התוכנית הפרועה שהוא מגיש כבר שנה בגלגל"צ עם לירון תאני, תוכנית שסיבכה אותו לאחרונה בהשעיה קצרה. "זו תוכנית לא כתובה. הכל נאמר ונעשה בשליפה, ויש לנו החופש להגיד מה שאנחנו רוצים. בעניין הקלטת (הלוהטת, של זוג השחקנים הזוהר - ס"ה), לא היה שום דבר שאני יכול לתת לך ציטוט ממנו. ממש לא אמרנו שום דבר ספציפי, אבל הגיע בליל של תגובות למערכת בטענה שהשתמשנו בשפה בוטה, וכדי להראות שעושים עם זה משהו, מדי פעם יש לגוף המשדר צורך לנער אותנו".
פרט לקריירת הרדיו שלו, ממשיך אלפי לטפח את קריירת הבמה. בימים אלה הוא עובד על מופע מוזיקלי חדש שבו הוא ואלרן דקל, מלווים בלהקה של 12 נגנים, מחיים את החומרים של "האחים בלוז". אבל את עיקר מרצו הוא משקיע בצילום תוכנית דוקומנטרית-פסיכולוגיסטית משעשעת חדשה לרשת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"טאלנט שווה זכויות"
|
|
|
|
|
|
|
הספיקו לו שנתיים ( " מה זה עברו מהר, ממש טסו" ) בכורסת סמנכ"ל הפיתוח של רשת, עם משרד, יומן פגישות מסודר ושעות קבועות בעבודה כדי להבין שהוא בעצם צריך להיות בפרונט.
"מאוד נהניתי מהתפקיד האדמיניסטרטיבי. נהניתי להיות במקום שבו אני עוזר לאנשים לפתח רעיונות משלהם. אני אוהב לעבוד עם אנשים גם מאחורי הקלעים, אבל ברגע שהתחשק לי לחזור למסך חזרתי. "זה התחיל מכך שעבדתי עם ליאור שליין ואבי כהן על הפיתוח של התוכנית'משחק מכור', ואז הם אמרו,'בוא תעזור בפיילוט'. באתי לעזור בלי מחשבה מראש לעשות את התוכנית, ואז הציעו לי להצטרף. ברגע שהצטרפתי לא חשבתי שאני יכול להיות בכפל תפקידים, כי לא רציתי להיתפס בעיני הקולגות שלי כאיזה נהנתן. רציתי להיות שווה זכויות".
כטלנט שווה זכויות הוא זכה בתוכנית פריים טיים נוספת בכיכובו, שתעלה לאוויר בחורף הקרוב ותיקרא "ככה לא מתנהגים". " לקחנו את כל התכונות האנושיות שמאפיינות את הישראלים, כמו תוקפנות, קנאה, שנאה וניקיון, ובמהלך שבעה פרקים ניכנס לעובי הקורה כדי להבין אותן. נעשה זאת עם פסיכולוגים ואנשי אקדמיה, שילוו סיפורים אישיים של אנשים שהסכימו להיחשף.
"למשל, בפרק על הניקיון אני נפגש עם פרופ' מיכאל הר סגור באמבטיה ואנו משוחחים על האבולוציה של הניקיון. בסוף כל פרק הצופים יוכלו לעשות חשבון נפש עם עצמם ולבדוק איפה הם עומדים ביחס לאחרים לגבי כל תכונה, כמו בשיטת'בחן את עצמך'. זו תוכנית מאוד רצינית אבל גם מאוד מצחיקה, כי אני מגיש אותה בדרך קומית. היום כבר יודעים שעדיף להשתמש בהומור כדי להזיז דברים בפנים. גם ברפואה משתמשים בהומור כדי לרפא".
גם על הנטייה של הטלוויזיה לרפא יש לו מה להגיד, אפרופו משדרי הצדקה הראוותניים שהיו לאחרונה בחגים. "בדיוק ישבתי עם חברים ודיברנו על העניין הזה. אפשר לבוא ולהגיד, 'נמאס לי מהניצול הציני של הטלוויזיה שרוכב על המסכנות', אבל מה אכפת לי אם ככה יגיע סכום של עוד מיליון שקל לאנשים שצריכים אותו? זכיין מסחרי יכול להגיע למיליון אנשים הביתה בבת אחת, וזה לא נורא אם הוא גוזר מהמודעות החברתית שלו קופון. אני אראה ת'תחת שלי אם מפרסמים יעשו על זה כסף וירוויחו גם הם חצי שקל על כל חצי שקל שייתנו לצדקה. אני לא נזירה בבית זונות. אני חוטא כמו כולם. אני רחוק מהכיוון הרוחני, האנרכיסטי, הג'ון לנוני של להחזיק ידיים בכיכר ולשיר שירים. יכול להיות שאני חרא בן אדם, אבל אני מנסה לעשות משהו איפה שאני יכול".
לסיכום , אי אפשר שלא להזכיר את האקס המיתולוגי, אסי כהן, שכבר התראיין בהרחבה על התקופה הקשה שעבר לאחר שאלפי החליט לסיים את השותפות המוצלחת ביניהם. "אני יכול להתגעגע לאנשים, ליחסים, לחברות אבל אף פעם לא לפרויקט שעשיתי איתם. אני לא אדם נוסטלגי שרובץ ומעלה זכרונות ומסתכל בקלטות ישנות. זה בזבוז זמן בעיני. אני מסתכל רק על העתיד. אני מדבר עם אסי מדי פעם. לפעמים מתגעגע אליו. אבל זה לא כל כך עצוב כמו שאנשים מבחוץ אוהבים להציג את זה. עשינו משהו ביחד, נהנינו מאוד, בנינו קריירות, ועכשיו הגיע הזמן ללכת הלאה".
|
|
|
|
|
|
|  | | אסי כהן. "אקס מיתולוגי" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
