 |
/images/archive/gallery/191/957.jpg מיכל מונצז
צילום: יריב פיין  |
|
|
|
|
| מיכל מונצז', העורכת הראשית של "ערב טוב עם גיא פינס", צועדת לתפקיד ניהולי בכיר ומודה שהגיע הזמן להתיר את המושכות |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
ג ב י ב ר-ח י י ם ,
27/10/2004 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
מיכל מונצז' חזרה לעשן, רק שהיא לא קונה סיגריות. מדובר, למעשה, באמא של כל הפרדוקסים, מאלו שאפילו מונצז', העורכת הראשית והכל יכולה של "ערב טוב עם גיא פינס" לא תוכל להביס. 30 שניות מיריית הפתיחה לראיון, ופני הפורצלן שלה מנהלים דיאלוג נוגה עם שני מקלות הניקוטין שהקציבה לעצמה לרגל האירוע. זהו משחק שליטה וירטואוזי שיכול היה להצליח לה, אלמלא היתה צריכה להתמודד גם עם קושיות מעברו השני של השולחן, וגם עם הצורך העז בשאיפה לריאות, כדי להפיג את המתח. שלוש דקות לאחר מכן, שתי הסיגריות עושנו עד תום.
כבר שש שנים שמונצז' מנצחת על אחת מתוכניות הבידור המצליחות והמשפיעות בארץ. במשולש הזהב, שאת שתי צלעותיו האחרות מרכיבים גיא פינס ואיריס גינדי (המפיקה הראשית של התוכנית - ג.ב.ח.), מונצז' היא זו שמושכת בחוטים, מקדמת עלילות ובוראת
סלבריטאים יש מאין. שש שנים היא דוהרת בנחישות על גבי טייטל העורכת הראשית והגיעה עד לפסגת התעשייה, אך תמיד מאחורי הקלעים, בחושך.
כעת מצויה מונצז' בפוזיציה חדשה. במסגרת מעברה של "ערב טוב", שעולה ביום ראשון הקרוב בערוץ HOT3, מידיהן של חברות הכבלים לחברת ההפקה הפרטית של פינס ואביב גלעדי, היא תמלא תפקיד גבוה אף יותר בהיררכיה המערכתית, ותהיה אחראית לפיתוח תכנים נוספים, כמו ספיישלים ותוכניות עתידיות.
ועדיין, כאישה ששליטה עצמית היא אנדרסטייטמנט עבורה, היא מתקשה לשמוט ממלתעותיה את תפקידה המיתולוגי. "קשה לי לתפוס שיש דברים שהם כבר לא במסגרת התפקיד שלי", היא מודה. "זה מרענן שיש מישהו אחר שמתפעל את העניינים, אבל גם אני אחראית למוצר הזה בסוף היום, רק שאהיה פחות מעורבת בפיצ'פקעס של התהליך".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
'ערב טוב'. "בוראת סלבריטאים יש מאין"
|
|
|
 |
|
 |
|
"סף הגירוי כל הזמן עולה"
|
|
|
 |
|
|
|
איך המעורבות הפחותה גורמת לך להרגיש?
"אנשים סביבי סקפטיים לגבי היכולת שלי לשחרר את הרסן. זה כבר הפך לבדיחה, אבל אני מאוד רוצה להיות מסוגלת להרפות קצת ולתת למישהו אחר לתפעל את העניינים. אני עושה את התפקיד הזה כבר שש שנים, ואני חייבת לעשות דברים אחרים, וגם לתפוס מבט יותר מלמעלה. יש משהו שוחק בפרטים הקטנים, בסופו של דבר". - יש בך משהו שנהנה מהפרטים הקטנים, מהעבודות השחורות? "מאוד. אני לא מפחדת לתת את המושכות למישהו אחר. אני מפחדת כי אני כל כך נהנית לכתוב, או לקחת שעתיים של צילומים ולבנות מהם שתי דקות. מהפרידה הזו אני מפחדת באמת".
בשש השנים שערכת את "ערב טוב", מפת הבידור בארץ עברה טרנספורמציה קיצונית. איך נראה השינוי מהמקום שלך?
"די מדהים. לפני שש שנים אירוע של השקת תה עם כמה דודות היה'וואו' ואולי רק'גוטקס' ו' קסטרו' עשו תצוגות אופנה. היה אז הרבה פחות מהכל: פחות סרטי קולנוע, פחות דרמות ופחות ערוצים, וגם היקף הפעילות שלנו היה נורא קטן. חוץ מזה, לא הזמינו אותנו או רצו אותנו בכל מקום. כיום, גם המעצב הכי קטן עושה תצוגת אופנה נורא מפוארת, עם קוקטייל לפני ומסיבה אחרי. יש המון דוגמניות. השנה נעשו 24 סרטים, זה דורש מהתעשייה המקומית לייצר יותר כוכבים, כי צריך יותר כוכבים ".
מאיפה בא, לדעתך, הצורך באינסטנט סלבס, כמו אלו שצומחים מתוכניות הריאליטי?
"קודם כל, לנו זה טוב. זה נותן לנו עוד חומרים. זה נוצר, מאיזשהו צורך שיש כאן להתבטא. ואגב, עם כל ההצלחה של 'כוכב נולד', למשל , העונה השנייה היתה טיפה פחות סוערת מהראשונה, כך גם לגבי'פרויקטY2 '. סף הגירוי כל הזמן עולה".
השאלה היא מי הזין את מי - אתם את ז' אנר הסלבריטאות הזה, או הוא אתכם?
"אני לא חושבת שבגללנו יש אינסטנט סלבס. ייתכן שמתוך החשיבה על איך לגרום לצוות של גיא פינס להגיע, צמחה תפישה של'איך נעשה אירוע מגניב, איך נגרום לפרמיירה להיראות טוב '. גם אנחנו מחפשים חומרים, כך שנוצר פה גלגל. מובן שזה שאנחנו עושים כתבה על מישהו בתור הדבר הבא, יעזור לו להיות הדבר הבא. אני לא מיתממת. ככה זה בשואו ביזנס".
את רואה את השינוי גם בתפקיד שלך?
"בהתחלה, מספיק שהיתה תצוגת אופנה או דוגמנית חדשה, אבל בתצוגה ה-9,000 את כבר לא יכולה לדבר שוב עם הדוגמנית או המעצב על אותם הדברים. אז צריך לא להיקלע לקלישאות ולמצוא את הכתבים החדשים שלך, שיביאו את האישיות שלהם למסך, כי האירוע לפעמים לא תופס בפני עצמו. התחושה שלי היא שאסור לוותר, אלא למצוא את החדש. זה גם הדבר שאני חושבת שהוא הכי קשה, וזה נעשה קשה יותר ויותר עם השנים, גם עליי כבנאדם. אני מודה, יש גבול גם לרעיונות שלי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרויקט Y2. "אינסטנט סלבס"
|
|
|
|
|
|
|
"אגם רודברג הולכת להיות גדולה"
|
|
|
|
|
|
|
איזה סוג של שותפות יש לך עם פינס?
"נתחיל בזה שאני אוהבת אותו. הוא נותן לי המון חופש פעולה, ואני נותנת לו שקט נפשי. זה הסוד. הוא מביא למסך דברים שיהיו לו נוחים, ולמדתי להכיר את הטעם שלו וללכת עם זה. חוץ מזה, הוא אחד מהאנשים הכי שנונים ומצחיקים שיש. וכמו בזוגיות, זה משהו שנורא מקל על בעיות ומשברים. זה סוג של זוגיות, לא שאני מתחרה ברותי (רודנר, אשתו של פינס - ג.ב.ח.). ויחד עם גינדי אנחנו צוות מצוין".
בתוכנית אתם באמת מצליחים להוציא זוהר מקומי, אבל בתכל'ס, התעשייה בארץ היא עדיין משהו פרובינציאלי.
"יש משהו כל כך נחמד בפרובינציאליות הזו. איך זה שבחו"ל זה נראה זוהר יותר? מכיוון ששם נותנים להם הרבה פחות חופש פעולה. הם לא יכולים לבוא לסט של 'חברים' ולהתפרע שם. אנחנו יכולים. הכוכבים כאן הרבה פחות פוחדים, יותר מסוגלים לצחוק על עצמם ולהשתעשע. אני אוהבת את חוסר הדאווין הזה, ועם כל הכבוד לטקס 'מסך הזהב' למשל, תמיד תמצאי מאחורי הקלעים את כוסות הקלקר והבייגלה. יש בזה משהו יותר מחובר למציאות".
יש סלבס אהובים ושנואים בחו"ל?
"יו גרנט נורא חביב עליי, כי הוא משעשע, לא מפחד על התדמית שלו ולוקח את עצמו בפרופורציה. גם וויל סמית, אדם סנדלר וג'יי לו, עד כמה שזה יישמע מוזר, מקסימים כולם. שנואים? הריסון פורד ומג ראיין. לא שהם גסי רוח, אבל הם יעשו את המקסימום כדי שאתה תעשה את המינימום בארבע דקות ".
מה כל כך מושך אותך לעולם הזה?
"זה בעיקר משעשע אותי, לפעמים מנקודת מבט צינית. זה נעים להתעסק באנשים שיש להם איזו איכות שגורמת להם להיות בולטים יותר, מצחיקים או מוכשרים במשהו. כל השאלות האלו, מה עושה כוכב, ואיך יודעים שמישהו הולך להפוך לכזה, הופכות בשלב מסוים לסוג של מדע".
אז בתור מדענית, מי ההימור שלך לשנים הקרובות?
"אני חושבת שאגם רודברג הולכת להיות גדולה הרבה יותר ממה שהיא עכשיו. היא צירוף מושלם של בחורה שלא ריקה מתוכן, מביאה איתה ערכים מהבית, נחמדות אמיתית, והיא לא מפחדת להיות פגיעה ולחשוף את עצמה. והיא גם שחקנית טובה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גיא פינס. "זה סוג של זוגיות"
|
|
|
|
|
|
|
הפסיכולוגיה של המדיה
|
|
|
|
|
|
|
בתור ילדה, מונצז', 36, מעולם לא הימרה על קריירה טלוויזיונית. למעשה, אשת התוכן המהוללת בכלל לא תכננה על קריירה מכל סוג שהוא. היא נולדה בטבעון ועברה בהמשך בין פינלנד, מבשרת, תל אביב וירושלים. "היתה לי ילדות מגניבה, ודווקא נורא אהבתי אז את הבמה", היא מספרת.
אז מתי החלה הרתיעה שלך ממנה?
"כנראה בגיל ההתבגרות. זו רתיעה מוחלטת. ועכשיו זה עוד כלום. לפני שנה התראיינתי ל' רייטינג' ולא יכולתי לעשן, כי היד שלי רעדה כל הראיון".
קצת אירוני, בהתחשב בכך שאת מוקפת בחיות במה.
"זה לא מושך אותי ברמות שאני פשוט לא יכולה לתאר. גם עם החברים שלי אני מעדיפה להקשיב מאשר להיות במרכז. פעם אחת עליתי ב'מסך הזהב' לבמה, בפעם הראשונה שזכינו, הייתי גאה ורציתי לקחת חלק. זה היה כל כך מחריד, לא ידעתי מה לעשות, פתאום מה שאתה עושה עם הידיים, האופן שבו אתה מחייך - כל זה נעשה אישיו. נראיתי מפגרת. פשוט מפגרת. אחרי זה לא רק שלא עליתי לבמה יותר, בהמשך גם הפסקתי לבוא לטקסים האלה".
את לימודיה האקדמיים היא סיימה דווקא עם תואר בפסיכולוגיה, ורק בשנה האחרונה פסעה צעד קטן לכיוון המדיה - "התחילה מלמטה", בלשון המקצועית - כשהלכה לעבוד ברשת ג' כמזכירה וכעוזרת הפקה בתוכנית "כלבו" של מנחם גרנית. שנה מאוחר יותר התקבלה לעבודת התחקירנות הראשונה שלה אצל מני פאר ועברה איתו מספר תוכניות, האחרונה כרכזת מערכת. משם הגיעה ל"ערב טוב ".
מה קרה לפסיכולוגיה?
"התחלתי לחשוב על זה בזמן האחרון. אז הרגשתי שזה לא בשבילי. זו היתה תקופה טובה בחיים שלי ולא היה לי כוח להיכנס למירוץ. בדיוק גיליתי את הגברים והם היו גבוה בסדר העדיפויות. גם חשבתי שאני לא מספיק אמפתית בשביל להיות פסיכולוגית. אני מתחילה לחזור לעניין הזה".
למה?
"ראשית, טלוויזיה זה מקצוע שקשה להתבגר בו, במיוחד לנשים. אולי בגלל שתמיד מחפשים איזה זוהר, או כי קדמת המסך משפיעה. חוץ מזה, תמיד מחפשים את הדבר הבא, ואני ממש לא בטוחה שאני אשמח לעבור לדרגים הגבוהים. אני מתחילה לתכנן איזו תוכנית ב' כזו. התחלתי ללכת בעצמי לפסיכולוגית לא מזמן, ופתאום אני מרגישה שזה מקצוע מעניין".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מני פאר. "עבודת התחקירנות הראשונה"
|
|
|
|
|
|
|
"יש גם יתרונות בלהיות בוסית אישה"
|
|
|
|
|
|
|
היום את חושבת שתהיי יותר אמפתית?
"לא בטוח בכלל. אבל אני חושבת שלא צריך להיות נורא אמפתי, צריך להתעניין, להסתקרן ולהיות עם אינטואיציות נורא מחודדות".
אגב, להזדקן רע זה משהו שאומרים על עיתונות, לא על טלוויזיה.
"יכול להיות שאני אתבדה. זה תחום נורא דינמי, שכל הזמן מחפש התחדשות, ובגיל מסוים אי אפשר לתת את זה. בינתיים אני מרגישה מחוברת, אבל אני רואה את זה מגיע".
מה עוד היית רוצה להספיק?
"הייתי רוצה לעשות טלנובלה וסרט דוקומנטרי. מאוד הייתי רוצה לראות מתישהו ערוץ בידור שאנו מובילים, ש'ערב טוב' במהדורה מורחבת היא העוגן שלו. זה רעיון שאנחנו מפלרטטים איתו. ונורא בא לי לעשות סדרה על גבריות ישראלית".
במה היית עוסקת בסדרה?
"יותר מדי שנים מתעסקים בנשיות ובאישה המודרנית. די. הגברים נעשו נורא מסכנים, הם נכנסו כאן למרחב בלתי אפשרי. פתאום נדרשות מהם מיומנויות רגשיות, והם צריכים להוכיח איזו גבריות שמכניסה אותם לפינה כל הזמן. פעם הכל היה נורא קל - להיות אישה, להיות גבר. התפקידים היו ברורים. עכשיו הם לא יודעים אם להיות 'גבר גבר' או רגישים. צריך לברוא את הגבריות הזו מההתחלה".
כבוסית, הרגשת פעם שגברים שעובדים תחתייך חשים מאוימים?
"לא הרגשתי יותר קושי עם גברים מאשר עם נשים. אני יודעת שמחזיקים ממני כוחנית, אבל בעבודה שלי מול אנשים יש הומור והיא חברית, לכן אני לא חושבת שהיא כל כך מאיימת על הגברים. יש גם יתרונות בלהיות בוסית אישה - אני לא אתחנחן בשביל משהו, אבל יש דרכים להגיע לדברים".
כבר עשר שנים את וורקוהולית קיצונית. יש לזה מחיר?
"זה לא תורם לבריאות העור. ברצינות, אני לא מרגישה שאני מפסידה משהו. לפעמים אני יושבת בשלוש בלילה במערכת, ואני באמת לא מרגישה שאני מפסידה משהו".
מה עם חברים, בילויים, עם עצמך?
"מה אני אמורה לעשות בדיוק בזמן שלי עם עצמי? אני כותבת. וגם אם לא הייתי עובדת ככה, לא היו לי המון סטוצים. אני מקווה שאני לא אסתכל אחורה ואתחרט. יכול להיות שבזקנתי אני אתהה על מה בזבזתי את הזמן, אבל לא נראה לי".
אהבה אפשרית בסוג כזה של עבודה?
"אני לא יכולה להגיד שבמהלך הזמן הזה היו לי הרבה מערכות יחסים. האמת היא שכל הזמן הכחשתי את זה. אמרתי: 'נראה לכם שאם לא הייתי כאן הייתי הולכת לפיק אפ בר ויוצאת משם עם סיפור? ממש לא נראה לי, כפי שאני מכירה את עצמי'".
איך את מכירה את עצמך?
"יש לי מעצורים בעניינים האלו, אני לא הכי קלילה. כל הזמן אמרתי שאם יבוא האדם הנכון אז זה יקרה. ואני מודה, היתה לנו עכשיו פגרה, ויש לי מערכת יחסים כמעט מתחילתה. בואי נגיד שאם מערכת היחסים הזו תיגמר בתחילת העבודה, אולי זה יהיה סימן לכך שבאמת יש לי בעיה. לטובתי, נקווה שלא".
יש חששות לקראת התפקיד החדש?
"האמת? אני לא בטוחה שאני כל כך אוהב את התפקיד הניהולי הזה. הסיפוק בו הוא פחות מיידי, יש לך יותר פגישות. ואני שונאת פגישות. זה לא אטרקטיבי בעיניי".
ביקורת שלילית תלחיץ אותך?
"יש ביקורות שאתה מרגיש שהן מפוספסות, ויש כאלו שאני אומרת 'וואללה, נקודה למחשבה'. היום שלי לא נהרס מביקורת רעה. אני בעיקר מאוד מאוד קשה עם עצמי, וזה רק מתגבר עם השנים. כי אתה מצפה מעצמך להשתפר".
אכזבות עוד יכולות לגרום לך לבכי?
"אני לא בוכה. מתבאסים מכישלונות פחד, וזה אפילו נהיה יותר גרוע עם הזמן, כי הציפיות שלך מעצמך גדלות כל הזמן".
את רואה עצמך כפרפקציוניסטית?
"פרפקציוניסט לא יגיד על עצמו שהוא פרפקציוניסט. אני קונטרול פריק, ואני חייבת לדעת הכל. אומרים שאני פרפקציוניסטית, אבל אני, לטעמי, לא מספיק כזאת. אולי ככה זה פרפקציוניסטים".
מה עם נישואים, ילדים, את חושבת על זה לפעמים?
"נו, אני בת 36. צריך להיות בהתכחשות טוטאלית כדי לא לחשוב על זה. אז חתונה לא נראה לי, אבל ילדים נראה שכן. למרות שלא בא לי על זה".
אז למה?
"לא בא לי על זה, אבל אני יודעת שאני צריכה, כי הרבה אנשים מעידים שזה הדבר הכי טוב שקרה להם והגיוני שהם צודקים. כל פעם שאני ליד גור כלבים אני אומרת,'הלוואי שהיה לי צורך בזה'. אני יכולה להגיד שזה יקרה, ביחד או ÷ לבד, ובשני המקרים, אין לי בעיה לעשות את זה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
