 |
/images/archive/gallery/197/303.jpg עמוס אטינגר
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| לשרשרת נפגעי ג'ו בראל מצטרף גם עמוס אטינגר, מנחה "חיים שכאלה", הטוען להתנכלויות מצד המנכ"ל |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
יניב זך
4/11/2004 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני כחודש התקשר אל עמוס אטינגר, לשעבר מגיש ומפיק התוכנית המיתולוגית "חיים שכאלה" בערוץ 1, תחקירן של התוכנית "שישי בגאון" עם בקשה מפתיעה - להשאיל ממנו את אחת מהתוכניות לצפייה.
אטינגר, היום פנסיונר של הרשות, תהה מדוע אינו פונה לארכיון הטלוויזיה, הרי "שישי בגאון" משודרת גם היא בערוץ 1. התחקירן השיב כי פנה לארכיון, אך נאמר לו כי התוכנית אינה נמצאת שם.
אטינגר, בן 67, מזועזע . הוא חושש כי מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, עמו הוא מסוכסך במשך
שנים, מנסה לדחוק את מפעל חייו, "חיים שכאלה", מארכיון הטלוויזיה. לדבריו, בראל הוא גם הסיבה לכך שהתוכנית ירדה ואינה משודרת עוד.
"לא מספיק שהוא נלחם בי כשהייתי ברשות משום שלא הייתי עושה דברו, הוא גם מנסה למחוק כל זכר לעבודתי", אומר אטינגר. "התוכנית אינה משודרת בשידורים חוזרים, למרות שערוץ 1 מלא בשידורים חוזרים, ועכשיו גם אומרים שלא מוצאים את התוכנית. אני יודע שאני מקצין את הדברים, אבל אני באמת חושש שהתוכניות ייעלמו גם מהארכיון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יוסף בראל. "מנסה למחוק כל זכר לעבודתי"
|
|
|
 |
|
 |
|
"העיקר שלא יראו את פניו של עמוס אטינגר"
|
|
|
 |
|
|
|
לפני מספר ימים שלח אטינגר מכתב חריף לשורה של פוליטיקאים וגורמים ציבוריים וממשלתיים, ביניהם השר הממונה על רשות השידור, אהוד אולמרט, מבקר המדינה ונציב שירות המדינה, בו הוא מתריע על הדברים.
במכתב הוא מגולל עוד שני סיפורים המדגימים את יחסה של הרשות ל"חיים שכאלה": " עם הופעת ספרו החדש של אפרים קישון ומלאת לו 80 שנה, פנה מנהל הוצאת הספרים של'ידיעות אחרונות', דב אייכנוולד, לבראל והציע לו לשוב ולשדר את 'חיים שכאלה' עם קישון, שהיתה אחת התוכניות המעולות בסדרה", הוא כותב. לפי המכתב, בראל דחה את הבקשה על הסף. אייכנוולד עצמו סירב להגיב על הדברים.
דוגמה שנייה היא התוכנית על המפיק אברהם דשא (פשנל). לפי אטינגר, עם מותו של פשנל לפני כחצי שנה, הגיעו אל הרשות פניות רבות, כולל מצד ידידיו הקרובים של פשנל, לשדר בשידור חוזר את "חיים שכאלה" שצולמה עליו לפני שנים ספורות. למרות זאת, החליטו ברשות להפיק תוכנית חדשה לזכרו של המפיק, בטענה כי תוכניתו של אטינגר כבר מוחזרה בשידורים חוזרים. אטינגר כותב עוד במכתבו כי רבים מהקרובים לפשנל, כגון חיים טופול ושלישיית "הגשש החיוור", הודיעו לטלוויזיה כי אין צורך להפיק תוכנית חדשה, משום שבחייו של פשנל לא התחדש הרבה מאז שידור "חיים שכאלה" ומשום שהתוכנית ההיא היתה מוצלחת.
על התוכנית החדשה שהופקה, "פשנל שלי", כותב אטינגר: "רוב הדוברים בתוכנית סיפרו ממש את אותם סיפורים, רק בצורה לקונית ויבשה, ללא התגובות המרגשות של פשנל וללא ההתרגשות שלהם עצמם לספר את הדברים מול פשנל המתרגש. והעיקר, שלא יראו את פניו של עמוס אטינגר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אפרים קישון. "אחת התוכניות המעולות בסדרה"
|
|
|
|
|
|
|
איפה האינטגרטי?
|
|
|
|
|
|
|
לפי אטינגר, הסכסוך עם בראל החל לפני יותר מעשור, עוד כששימש בראל כמנהל הטלוויזיה. בראל אף הוריד את התוכנית, שבסופו של דבר חזרה למסך. לדבריו, הרקע לסכסוך הוא סירובו להכין תוכניות "חיים שכאלה" על מקורביו של בראל, רובם ככולם פוליטיקאים.
"בראל היה מספיק חכם ומספיק ערמומי כדי שלא להכתיב לי את מי לארח בתוכניות'חיים שכאלה', כפי שהכתיב זאת למפיקים אחרים", כותב אטינגר במכתבו, "אלא שמקורביו, שליחיו של בראל, רמזו לי לא אחת שמעמדי יקודם אם אעשה תוכניות על אישים כמו דליה איציק, מאיר שטרית, סילבן שלום, פואד בן-אליעזר ועוד. מאחר שמעולם לא אירחתי בתוכנית, כאורח מרכזי, אישיות פוליטית, חברי כנסת, ראשי ממשלה או נשיאים פעילים, הבין בראל שבאמצעותי לא יוכל לרצות את חבריו ושהאינטגריטי שלי אינו בדיוק תואם את אמות המידה שלו. לכן הוא דאג בכל דרך להוריד את התוכנית מהמסך, וזאת על אף השם שקנתה לה התוכנית ועל אף הרייטינג הגבוה לו זכתה בדרך כלל.
"מחיקתי על-ידי בראל איננה בפעם הראשונה", ממשיך אטינגר, "במכתבים רבים שנשלחו לבראל ולמנהל התוכניות, יוסי משולם, מכתבים שהעתקיהם נשלחו אלי, ביקשו רבים לשוב ולשדר בשידור חוזר את תוכניות 'חיים שכאלה'. כמובן ש'קברניטי' הערוץ הראשון, המפרנס עצמו משידורים חוזרים, לא רק שלא הביאו את התוכניות לשידור, אלא אף לא טרחו לשלוח תשובה והתייחסות למכתביהם. ולמה שיזכו? מה כבר יכול בראל להפיק מהם?"
"כפי שבראל נהנה מדריסתם ומחיקתם של אותם שאינם מצדיעים לו", אומר אטינגר, "כך גודלה של ההתרפסות שלו בפני פוליטיקאים. בראיון ל'מעריב' הוא אמר במקום אחד שהוא לא יזכיר את שמותיהם של חבריו וידידיו, כדי לא לקפח במקרה מישהו מהם. באותה כתבה עצמה, כמה שורות מאוחר יותר, כאילו שכח מה אמר לפני רגע ומונה רשימה ארוכה של פוליטיקאים שהם כביכול חבריו וידידיו. חלקם בוודאי צוחק על הכללת שמם ברשימה זו. אבל שלא תהיה טעות, אף מפלגה לא מקופחת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוסי משולם. "קברניטי ערוץ 1 לא טרחו לשלוח תשובה"
|
|
|
|
|
|
|
איפה האורנג'דה?
|
|
|
|
|
|
|
התוכנית האחרונה של "חיים שכאלה" היתה בשנת 2000, על העיתונאי שייקה בן-פורת. התוכנית הבאה היתה אמורה להיות על יצחק שמיר, וצוות תחקירנים החל כבר לעבוד עליה. "פתאום הודיעו לי לדחות את ההקלטה כי אין תקציב", מספר אטינגר.
"בראל היה אז מנהל ערוץ 33, אבל לדעתי הוא זה שמשך בחוטים באמצעות מקורביו. שנה שלמה לא עשיתי כלום, חיכיתי שייתנו לי אור ירוק. לקחו לי את מזכירת ההפקה ולאחר מכן את עוזרת ההפקה, אבל לא הודיעו לי רשמית שאני לא עובד. בינתיים בראל הפך למנכ"ל הרשות. עברנו מבית קלקא לקרייה וקיבלתי חדר.
"במשך יותר מחצי שנה לא הכניסו לחדרי, למרות בקשותיי, לא שולחן, לא כיסא, לא טלפון ולא ארון. הארגזים עמדו סגורים בחדר. הייתי בא לטלוויזיה, חותם והולך, כשאני מודיע השכם והערב שזהו המצב. בספטמבר 2002 פרשתי לגמלאות אחרי 43 שנה. אפילו בייגלך ואורג'נדה לא אישרו לי להגיש ביום הפרידה. בשנתיים הנפלאות שאני בגמלאות לא מפסיקים לשאול אותי ברחוב מי הבא בתור בתוכנית ואני מקבל מכתבים ופניות. לא מבינים שהתוכנית ירדה.
"את כל זה עברתי משום שאני לא קם כשבראל נכנס לחדר, משום שלא נכנעתי לתכתיבים הפוליטיים שלו. בראל מתבכיין כי פוגעים בכבודו, אבל רשימת אלו שהוא פגע בכבודם או דרס אותם ארוכה מאוד. הוא דורס אנשים שלא מסכימים איתו, ועתה אני חושש לגורלן של התוכניות המוקלטות, הנוצרות כל-כך הרבה זיכרונות של המדינה הזאת".
בתגובה נמסר מרשות השידור כי "דבריו של אטינגר בעניין ארכיון הרשות חמורים ואינם נסמכים על עובדות. לגבי יתר טענותיו, הרי שאלו אינן נסמכות על עובדות, מופרכות ועלולות להוות עילה לנקיטת הליכים בהתאם לחוק איסור לשון הרע".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
