 |
/images/archive/gallery/211/069.jpg מלחמת שוורים. הספרדים עודכנו בעיקר במצבו של הלוחם.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| לספרדים נמאס מהזבל הטלוויזיוני שממלא את המרקע שלהם 24 שעות ביממה. הטלוויזיה הספרדית הפכה לרצף של תכנים אלימים ופורנוגרפיים שמיועדים בעיקר לבני נוער |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
גד שמרון, המגזין
28/11/2004 10:54 |
|
|
|
|
|
|
|
עד אמצע שנות ה-70, אזרחי ספרד היו רגילים לצפות בטלוויזיה ממושמעת מאוד. הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו, שחשש מהשפעה זרה ומשחיתה על נתיניו, דאג לפטם את הצופים במינון מחושב של חדשות מצונזרות, חידונים משעשעים, סרטים מוזיקליים מתקתקים עם זמרים חמודים דוגמת חוזליטו ודרמות היסטוריות על פרקים מפוארים בתולדות האומה, עם שחקנים לבושים בצניעות שהסתפקו בדרך כלל בדיבורים ובמעט מאוד מגע גופני. נשיקות, המעטות שצולמו, הסתיימו תמיד בצילומי סנאים מחככים אפים או חסידות דוגרות.
אגב, החשש הזה מההשפעות הזרות והמשחיתות של הטלוויזיה קינן גם בלבו של דוד בן גוריון, ששנים רבות סירב בתוקף להיענות לכל הלוביסטים שניסו להחדיר את המכשיר הזה לחיי היושבים בציון. על פי אחת הגרסאות, "הזקן" התרכך במקצת כשבמהלך ביקור בצרפת צפה במכשיר שבמלונו בסרט על חיי השיתוף של הדבורים, וגם אז הוא התרצה אחרי שסוכם שזאת תהיה טלוויזיה חינוכית.
אבל נחזור לספרד. אחרי שפרנקו עבר מן העולם והדמוקרטיה שבה לספרד, נשכחו כל ההגבלות של הדיקטטור. ספרד הדמוקרטית היא המדינה היחידה באירופה המערבית, מלבד לוקסמבורג, שאין בה שום פיקוח על הטלוויזיה. השחקנים והשחקניות התפשטו בכל הזדמנות, הסאטירה שגשגה, פרות קדושות
פורקו לגורמים ותעשיית הטלוויזיה פרחה. אבל לאחרונה התעוררה בספרד התנגדות לחירות המוחלטת הזאת, שיצרה את מה שמכונה שם "טלבאסורה" - טלוויזיית זבל. רבים הגיעו למסקנה שחופש ההבעה הוא אמנם ערך נעלה, אבל מה לעשות כאשר בשם החופש הזה מזינים בעלי אינטרסים כלכליים את הצופים בזיבולי שכל בדמות טלנובלות ותוכניות אירוח ברמה שמאיימת לטמטם את העם, ובעיקר את הילדים והנוער?
תחת הכותרת "מסע צלב נגד טלוויזיית זבל", דיווח לאחרונה העיתון הנחשב אל-פאיס, כי בבדיקה שערך נציב תלונות הילדים של מדריד (כן, יש שם משרה כזאת) נמצא כי שלוש הרשתות המובילות משדרות מדי יום 13 שעות של תוכניות "זבל", רובן המכריע בשעות אחר הצהריים והערב המוקדמות, שבהן רבים מהצופים הם קטינים ובני נוער.
כך למשל, בזמן שהכותרות בעולם עסקו במצבו הבריאותו של יאסר ערפאת, 21 אחוז מהצופים בספרד, רבים מהם קטינים, עקבו בשקיקה אחרי מצבו של לוחם שוורים פופולרי, יסולין דה אובריקה, שנפצע קשה בהיתקלות לא מתוכננת עם קרניה של בהמה לוחמנית במיוחד. בשידור שנמשך שעתיים התגאתה רשת 5 בחומר "אקסקלוסיבי במיוחד" שכתביה הצליחו להשיג: צילום תקריב של מסמרים רפואיים שהוצאו בניתוח מגבו של לוחם הפרים המסכן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מסע הצלב נגד הזבל
|
|
|
 |
|
|
|
מספר ימים אחר-כך, ושוב בניסיון לכבוש את פיסגת הרייטינג, דיווחה אותה רשת כי קמילו ססטו, אחד הזמרים הידועים ביותר במדינה, אליל זמר הנערץ על בני נוער רבים, הוא בכלל יצור מן החלל החיצון, שמוצאו מכוכב אוריון.
כמה עמוקה התופעה תעיד העובדה שהרשת הממלכתית RTVE, שוותיקי עובדיה עוד זוכרים את "עידן פרנקו", נמנית עם השלישייה הפותחת של משדרי תוכניות הזבל. "עד כאן", קרא נציב התלונות המזועזע, "אין ברירה, צריך להטיל מגבלות על התחנות", וגייס לעזרת "מסע הצלב נגד הזבל" תקנה נשכחת של האיחוד האירופי. מתברר כי כבר ב-1999 החליטו מחוקקי אירופה לתקן תקנה בשם "טלוויזיה ללא גבולות", הקוראת לממשלות "לנקוט אמצעים להגן על קטינים מפני תוכניות עם מסרים אלימים ותכנים פורנוגרפיים".
בימים אלה אכן מתקיימים דיונים קדחתניים במדריד, בהשתתפות מפיקים, פקידים, מחנכים ומומחים, בניסיון לגבש מסמך הבנות שינסה להקטין את היקף התופעה. "התקווה היא שנפרסם מסמך כזה עוד לפני שידורי חג המולד", אמר אחד מחברי הוועדה. אבל פרשנים כבר צופים שלהסכם לא יהיו שיניים. "אני מעדיף 24 שעות של זבל על דקה אחת של צנזורה", קרא בזעם מפיק ידוע, שהודיע כי לא יציית למגבלות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
