 |
 |
|
|
|
|
|
|
| עמי גלאם על פרק א'
של "חדר מלחמה", ועל
הדילמה האנושית
שבלטה בתוך ההמולה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דילמה טובה היא זו שמעלה בפניך מספר רב של אפשרויות בחירה, כזו שבה אתה יכול להתלבט ולהחליט בין מספר אופציות. בחיים, ובטח שעל המסך, זה מגדיל את העניין ולעיתים גם את הסיכוי לבחור את האפשרות היותר טובה. דילמה נעשית עוד יותר טובה, מעניינת ומאתגרת כאשר אפשרויות הבחירה הקיימות כולן גרועות. כך היה בפרק הראשון של "חדר מלחמה".
הפרק עוסק במספר דילמות כבדות משקל. דילמות מהסוג שלעולם לא אצטרך להחליט לגביהן, אבל כמו כולנו אאלץ לחיות עם ההשלכות שלהן. טיל החץ, החיזבאללה, התנקשות בשגריר, פיגועים וחטיפת ישראלים. אני נשאב לתוך הדילמות, נבהל מהידיעה שהן קשורות למציאות חיי ולעיתים מנסה להחליט עבור הגיבורים.
אך למרות גודלן וחשיבותן של הדילמות
הללו, אני אישית התחברתי לדילמה האנושית הקטנה והמרגשת שהוצגה בפרק. עמליה, אחותו של סורק הסגן, נערה הלוקה בתסמונת דאון, רוצה להתגייס לצבא. דילמה צדדית, שולית לכאורה, נראה שאינה קשורה לדילמות הגורליות האחרות. כל כך לא קשורה, שהיוצרים בחרו להציג אותה לראשונה מחוץ לחמ"ל, בבית קפה נינוח, מנותק מהלחץ ומהאימה שבפנים. קצת כמו עמליה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לרגע בני אדם
|
|
|
 |
|
|
|
הדילמה הנוגעת לגיוסה של עמליה היא סמלית ביותר. בתחילה זה נראה שאין פה כלל דילמה, זה נראה כל כך מופרך שמישהו עם תסמונת דאון יתגייס לצבא. או כפי שסורק, אחיה, מציג זאת בנחרצות: "אין לה מה לחפש בצבא, היא לא יודעת מה היא רוצה". סורק האח מייצג את כל מה שאנחנו חשים כלפי אלה שחורגים מחוץ למסגרת: חוסר הבנה, התעלמות ולעיתים, כפי שהוא מעיד, אף התעללות. הוא נלחם להשאיר אותה מחוץ לגבולות, היא נלחמת לפרוץ אותם ולהיכנס פנימה. בסוף היא מצליחה, לא רק להתנדב אלא אפילו לעשות זאת בתוככי מרתפי החמ"ל.
הדילמה האנושית הקטנה הזו, שמוצגת בתחילה כמופרכת ולא הגיונית, מתגלה לפתע כמשהו אפשרי ("יש מתנדבים עם תסמונת דאון בצבא"), וכמשהו ממשי כשעמליה מתגייסת. הדילמה של עמליה מאירה בתוך הכאוס המאורגן של החמ"ל, לצד הדילמות הרות הגורל, כדילמה אנושית ושונה המאפשרת לך לעצור לרגע ולשאול את אותן השאלות שרוב הזמן אתה נמנע מהן: מי פה החריג? מי המנותק? ומה הוא הנורמלי במציאות ההזויה שבה אנו חיים?
אישית, סצינת הגיוס של עמליה ריגשה אותי מכיוון שהיא נוגעת באנושי, מכיוון שהיא מאירה באור חדש ושונה את כל הדילמות האחרות, הגורליות, ומכיוון שהיא מאפשרת לי (ולגיבורים) להרגיש, לרגע, בני אדם.
עמי גלאם - עורך במחלקת התוכניות ב"רשת", יוצר ועורך של תוכנית הריאליטי "סוף הדרך" | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
