 |
|
|
|
|
חבילה הגיעה |
|
|
|
|
זהו, הוגשו ההצעות למכרז, אבל לפני סיום: סיפור מינוי יועצי התוכן הוא טקסט קישוני קלאסי. ויאללה ביי אחד, בלי להתחייב לבאות |
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפור בחירתם של יועצי התוכן בתחילת השבוע יכול היה לפרנס סיפור טוב של אפרים קישון, שהלך לעולמו יום קודם לכן, על חוסר יעילותה של הביורוקרטיה הלבנטינית. נדמה שהוא מדגים, יותר מאלפי המילים שנשפכו בעניין עד היום, את דרך קבלת ההחלטות האבסורדית במועצה.
יועצי התוכן, כפי שכבר נכתב פה לא אחת, הם האנשים החשובים האמיתיים במכרז. הם בודקים את הצעות התוכן (שמשקלן, לא לשכוח, הוא 45 אחוז מכלל ההצעה) ומעניקים להן ניקוד המהווה המלצה לחברי המועצה. המלצתם משמעותית; במידה שהמועצה תבחר בניגוד לעמדת היועצים ויוגש ערעור על התוצאות לבית המשפט, הרי שהמועצה תצטרך לנמק מדוע בחרה כך.
כך מונו אנשי המפתח במכרז: יושב הראש מנשה סמירה והמנכ"ל מוטי שקלאר הגיעו לישיבת המועצה והכריזו כי באמתחתם הצעה המקובלת על שניהם. האמת, שאם כבר לספר את הסיפור כמו שצריך, הרי שצריך להתחיל בכך שהנושא היה אמור לעלות כבר בשבוע שעבר ונדחה להשבוע. הסיבה: חברי המועצה שקעו בוויכוחים, הלילה ירד ולא נותר זמן לדון ביועצים.
סמירה ושקלאר הציגו את "הנבחרת" שלהם: דליה גוטמן, יורם שווגר, אילן אסיה ואילן אבישר. בתגובה בישר החבר רוני סומק כי הוא חשב על גבי ויימן וזהר שביט. הדברים עוררו, כצפוי, דיון שהתפתח להצבעה האם להסתפק בשלושה יועצים או ביותר. על חודו של קול הוחלט שאין צורך להתעקש על שלושה.
החבר נזי חלבי לא נתן להזדמנות לחמוק מבין אצבעותיו, ובלהט הדברים דרש יועץ ערבי או דרוזי. חברי המועצה דווקא לא התנגדו, יועץ בן מיעוטים הוא בהחלט עניין שאין להקל בו ראש. אבל השעה כבר שש בערב ואיפה בעצם אפשר למצוא יועץ כזה כשבעוד 15-14 שעות כבר יוגשו הצעות המכרז?
נזי התגלה כחבר מועצה רב תושייה. הוא יצא מהישיבה ובתוך כ-30 דקות , שבהן חייג כנראה אל כל המגזר, חזר עם שמו של מוחמד ראמל. איש מחברי המועצה אמנם לא הכיר את ראמל, אבל הניגון האוריינטלי של שמו (בהחלט נשמע דרוזי!) ובעיקר המלצתו החמה של נזי עשו כנראה את שלהם. ראמל אושר מיד פה אחד. אחריו, אושרו יתר היועצים.
לא ייאמן, אבל ככה זה עובד. הקבוצות נערכות למכרז חודשים, מיליוני דולרים הושקעו, צוותי חשיבה יושבים יומם ולילה, והיועצים שבודקים את הצעות המכרז נבחרים ברגע האחרון, אחרי ויכוח סקטוריאלי ולא לפני שמכפילים את מספרם המקורי ומוסיפים יועץ דרוזי אלמוני כדי לשמור על שלום בית.
קישון הגדול לא היה כותב את זה טוב יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
בחלם כמו בחלם
|
|
 |
|
|
קצת על "נבחרת" היועצים. כל כך הרבה נכתב על כך שהמועצה אינה כוללת אנשים בעלי נגיעה לטלוויזיה. כמה עצוב לגלות שמרבית היועצים המקצועיים אינם מכירים את הענף טוב בהרבה.
היועצים אמורים להרכיב פסיפס של אנשי תקשורת שמכירים את הענף מלפני ומלפנים ושל אנשי רוח או אקדמיה, רצוי בעלי ראייה רב-תרבותית.
האקדמאים שנבחרו - פרופסור ויימן, דוקטור אסיה ודוקטור אבישר - הם בהחלט אנשים ראויים שגם יוצרים תמהיל מעניין. היתר, וזו הבעיה, לא מגיעים בדיוק מהשורה הראשונה של ענף התקשורת.
דליה גוטמן, לשעבר מנהלת התוכניות של הערוץ הראשון, פרשה מרשות השידור לפני שבע שנים; מוחמד ראמל הוא, לפי ההודעה שנשלחה לעיתונות, "עוסק בתקשורת, שימש ככתב בעיתון 'הארץ', בעיתונות הערבית, ומשתתף כחבר בוועדת המעקב הדרוזית", ונדמה לי שזה אומר הכל על משקלו בשוק הטלוויזיה; יורם שווגר שימש בעבר כמפיק הראשי של הרשות וכסמנכ"ל תבל.
במכרז ערוץ 10, לשם השוואה, יועצי התוכן היו יצחק לבני, מנכ"ל רשות השידור לשעבר, הבמאי נסים דיין והמפיקה נעמי שחורי.
לא צריך לבוא בתלונות אל הרשות והמועצה. במציאות התקשורתית-כלכלית של ישראל 2005 קשה למצוא איש תקשורת רלוונטי ללא ניגוד עניינים עם אחת הקבוצות המתמודדות או עם ערוץ מתחרה ושמוכן גם להתחייב שלא לעבוד איתם שנה קדימה. השורה הראשונה של אנשי התוכן העדיפה מזמן את הכסף הגדול של המתמודדות.
אם ללכת צעד קדימה, אלו כנראה פניו הנוכחיים של הסקטור הציבורי, שמעסיק במרבית המקרים רק את מי שאין לו ברירה אחרת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יאללה ביי
|
|
|
|
|
זהו, הצעות המכרז הוגשו וזהו המדור האחרון בפורמט הנוכחי. הלוגו יישאר והוא יופיע מפעם פעם בדרך זו או אחרת.
יאללה ביי, בהצלחה לכולם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
