 |
/images/archive/gallery/123/605.jpg מנשה סמירה, יו''ר מועצת הרשות השנייה
 |
|
|
|
|
| הוויכוח הציבורי שניטש השבוע סביב "הדוגמניות" הוא רק קצה הקרחון. ערב פרסום תוצאות מכרז ערוץ 2, הדיון לגבי אופי וגבולות פעילותה של הרשות השנייה מעולם לא היה מרכזי יותר בשיח התקשורת הישראלי |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
יניב זך
18/3/2005 11:24 |
|
|
|
|
|
|
|
קשה להאמין שאפילו יוצרי "הדוגמניות" האמינו שתוכנית הריאליטי שלהם תהפוך לדגל המאבק על חופש הביטוי.
החלטתה של ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה בסוף השבוע שעבר, לקיים שימוע בנוגע (לחצו כאן כדי לקרוא על תוצאותיו) להמשך דרכה של התוכנית פתחה מחדש את תיבת הפנדורה המכונה "סמכותה של הרשות השנייה לצנזר", ועוררה כצפוי תגובות קיצוניות לכאן ולכאן.
"מדובר בהחלטה קומיסרית שמזכירה משטרים אפלים", התקומם מוטי שרף, יועץ התקשורת של ערוץ 10. "לא ייתכן שבעידן הנוכחי עוד יתקבלו כאלה החלטות".
"מדובר בהחלטה אמיצה המגבה את התחייבותה של הרשות השנייה כלפי הציבור", הצטדקה מנגד רינה בר-טל, יושבת ראש שדולת הנשים.
הוויכוח לא צץ, כאמור, בפעם הראשונה. כל פסילה של מועצת הרשות השנייה בשנים האחרונות הציפה מחדש את הדיון הציבורי האם מדובר בגוף צנזורלי שמרן וחשוך, ואולי בעצם אחראי ואמיץ, הרואה לנגד עיניו את טובת הכלל. אבל לפני שנעורר את הדיון הזה מחדש, קצת רקע.
מבחינה חוקית, למועצה סמכויות רחבות ביותר. היא רשאית לפסול תוכנית, לדרוש לערוך אותה מחדש או לדרוש שיבוץ שלה בשעות מסוימות. הסיבות יכולות להיות תכנים לא חוקיים (כמו הסתה, למשל) או תכנים הפוגעים בציבורים שונים, כמו במקרה של "הדוגמניות".
בניגוד לתדמית שיצאה לה, המועצה דווקא מיעטה עד היום להשתמש בסמכות הזאת. הדוגמאות הבולטות בשנים האחרונות הן "אקזיט" בערוץ 10, שהמועצה השעתה למספר ימים; לאחר מכן התוכנית הוקלטה מראש במשך תקופה ובסופו של דבר עברה לחברת HOT, שנהנית מרגולציה מתירנית יותר; "המורדים" בערוץ 10 נדרשה לשיבוץ מחדש, ובסופו של דבר הוסכם כי תוסף לה פינה פסיכולוגית עם סיומה, וכי גיא זהר, אז סמנכ"ל התוכניות, יצפה בכל פרק לפני שידורו; "סקס עם איה ושירלי", כן כן, גם כן בערוץ 10, רשמה תקדים ונפסלה כליל על רקע מסרים מיניים בוטים שאינם מתאימים לערוץ מרכזי. זהו המקרה הראשון והאחרון עד כה שהמועצה פסלה תוכנית.
מעבר לכך, המועצה פסלה לשידור, באופן חלקי או מלא, שורה ארוכה של פרסומות. בעבר היא גם דנה ב"כל ערב" עם אסף הראל, וכמובן ב"ראשון בבידור" עם דודו טופז, אבל לא נקטה כלפיהם בסנקציות אופרטיביות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אצבע קלה על ההדק
|
|
|
 |
|
|
|
אם נדמה לכם שיש ברשימה הנ"ל יותר מדי ערוץ 10, אתם לא טועים. בפעמים שהמועצה בחרה להפעיל את סמכותה היא עשתה זאת דווקא כלפי ערוץ 10. לא ברור האם הסיבה לכך היא שערוץ 2 בסדר כל כך, שערוץ 10 נועז כל כך, או שהמועצה פשוט חוששת להתעסק עם ערוץ 2 ועם פצצות הרייטינג שמשודרות שם.
לפי יושב ראש המועצה, מנשה סמירה, הסיבה נעוצה בערוץ 10: "מאז הקמתו עזרנו לערוץ 10. אפילו סבסדנו חלק מהעלויות שלו במסגרת הסכם הנושים ליוצרים ולמפיקים. עשינו כל מה שאפשר. עם זאת, הנהלת הערוץ הכריזה שהערוץ מעוניין להיות ערוץ מעז, רוצה לומר 'בודק את הגבולות'. מי שבודק את הגבולות לעתים גם חוצה את הגבולות וצריך להחזיר אותו חזרה לתלם.
"אני מזכיר לכולם שערוץ 10 התחייב להציע שידורים איכותיים ולא סקסיסטיים. אנחנו גם חושבים שאפשר לעשות רייטינג יוצא מן הכלל עם התוכניות שלא יפנו למכנים משותפים נמוכים כל כך".
- מדוע לא לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם?
"זו בדיוק השאלה העומדת על הפרק. החלופה, שכוחות השוק ינהלו את המערכת, צריכה להיות בחירה של החברה באמצעות המחוקקים שלה. השאלה היא האם החברה הישראלית בשלה לתת לכוחות השוק לנהל אותה בנושאים ערכיים ומהותיים הנגזרים מהתקשורת.
"החברה הישראלית נמצאת בתהליך ההתהוות. יש בה ציבורים שונים: מיליון ו-200 אלף עולים, 20 אחוז דוברי ערבית, מתחים ושסעים בין דתיים וחילונים. האם הגיעה השעה לתת לכוחות השוק לפעול ולתת לתקשורת להיות מושפעת מכוחות כלכליים חזקים? התשובה, לדעתי, היא שעדיין לא הגענו לשם. אנחנו עדיין לא יכולים להרשות לעצמנו שוק חופשי בתחום הטלוויזיה המסחרית. יתרה מזאת, מרבית הציבור סבור כך. רק קבוצה מצומצמת של אנשי תקשורת ושל פרסומאים שואפים לתת לכוחות השוק לבדם לפעול".
- יש תחושה שאתם קלים מדי עם האצבע על ההדק.
"אנחנו ערים לביקורת. אני לא אומר שלא עשינו טעויות במרוצת השנים, אבל בסך הכל, בשנה וחצי שאני עומד בראשות המועצה אני סבור שנתנו משקל לכל המרכיבים; הקפדנו לאזן בין מכלול השיקולים, נתנו משקל רב לאינטרס הציבורי, אבל גם הקפדנו על היתכנות כלכלית. בסך הכל, כשאני מסתכל על פסילות של פרסומות, זה אפס קצהו מבחינה מספרית.
"בנוסף, אנו מקיימים הידברות עם כל הקבוצות הרלוונטיות ומנסים להגיע איתן להבנה. למרות שבסמכות המועצה לקבוע כללים ולהחליט, בנושאים אלו אנו מעדיפים הידברות, משא ומתן והסכמים עם הגופים שונים, כדוגמת איגוד הפרסומאים שאנחנו מנהלים איתו קשר פורה בחודשים האחרונים ואנו על סף גיבוש הסכם עקרונות וקוד אתי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נפסלה ונפסלה, עד שעברה לרשות רגולטורית אחרת. מנחי אקזיט
|
|
|
|
|
|
|
מחפשים כותרות
|
|
|
|
|
|
|
הרשות השנייה לא לבדה. לא מעט גורמים תומכים בהתערבות בלוחות השידורים, וכמו בלא מעט מקרים קודמים (כמו למשל סוגיית ערוץ "פלייבוי" ) נוצרת מיד קואליציה נדירה של כוחות שמרניים וליברליים.
"טלוויזיה היא לא אמצעי תקשורת אקראי אלא ערוץ ישיר אל נפש האדם, דעותיו ורגשותיו", טוען הד"ר נמרוד אלוני, ראש המכון למחשבה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים, "אחת מאמנויות התקשורת היא להעסיק מומחים כדי לתפוס הכי מהר את נפש האדם, כדי שלא יזפזפ למקום אחר. כאשר הציבור מחליט לתת למישהו זיכיון להיכנס אליו הביתה, זכותו של הציבור לדרוש קריטריונים מאוד ברורים לגבי מה ישודר או לא ישודר. אין שום סיבה שהציבור יחליט שרק בעל המאה יהיה בעל הדעה. אין סיבה שיתאפשרו, לכאורה בשם החופש, ביזוי כבוד האדם או השפלת נשים או קרבות גלדיאטורים כדי שהציבור ייהנה. ילד שמתרגל שזה לגיטימי להתייחס לבן אדם כאל חפץ שניתן למכור למרבה במחיר, אין סיבה שיתנהג אחרת עם זולתו בכביש או במקום העבודה".
ואם כבר מתערבים, מהם גבולות הסמכות של המועצה במקרה של פיקוח?
"כחבר מועצה, הפתרון שמצאתי לעצמי היה המידתיות", אומר פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ולשעבר חבר המועצה. "אם אתה יכול להישען על תיעוד ומחקר מדויקים אז לא צריכות להיות ספקות, וזה בדיוק מקרה 'הדוגמניות'. אני מלמד קורס שלם על מגדר ותקשורת, יש לי מאות מחקרים בנושא. כשנערה צעירה חושבת שהדרך להצלחה תלויה בגודל החזה או באחוז השומן בישבן - ההשפעה של המסרים הללו מרחיקת לכת. אני לא חבר מועצה, אבל אני חושב שהדיון שהתקיים הוא דיון בריא. זה בדיוק התפקיד שלהם. אני אפילו חושב שעדיף שיעסקו בזה מאשר באלמנטים כמו גובה השקעות בהפקות".
מנגד בטוחים אנשי ערוץ 10, ואיתם לא מעט אנשי תקשורת שהתבטאו בנושא בימים האחרונים, שהרשות חצתה השבוע את גבולות סמכותה. "אין ספק שגוף כמו הרשות שנייה, גוף רגולטורי שצריך לפקח על תכנים של ערוצים מסחריים, יש לו מקום במדינה דמוקרטית, אבל גבולות ההתערבות שלו חייבים להיות משהו שהוא מוגדר לא על פי חוק אלא על פי שיקול דעת בריא", אומר מוטי שרף, יועץ התקשורת של ערוץ 10. " האם הרשות הבינה את התובנה שהצופים בבית יכולים לקחת מהתוכנית הזאת? לא בטוח. כשהרשות נוגעת במשהו, היא צריכה להיות זהירה, אחרת זה חוזר אליה כמו בומרנג. המהלך האחרון נראה כמו יחצנות, הרשות מחפשת כותרת".
אודי פרידן, מבעלי ראובני-פרידן, משרד הפרסום של ערוץ 10, מבטא עמדה קיצונית יותר: "הרשות השנייה נולדה בחטא וממשיכה לפעול בצורה שברור מעל כל ספק שזה לא התפקיד שלה. ברור שהיא חורגת מסמכויות המחוקק כפי שהתכוון המשורר. אחד הסעיפים המרכזיים שהם מתבססים עליהם נקרא רמיזה מינית, למרות שהשופטת דורנר בבית המשפט העליון קבעה שאין ברמיזה מינית עילה לפסילה.
"אם מישהו רוצה לפסול את 'הדוגמניות', ויש לכך לא מעט טעמים, זה רק בתנאי שפוסלים את כל טקסי מלכת היופי למיניהם ופוסלים כל פורמט שיש בו שימוש בגוף ולא בשכל. אם המדינה רוצה לעשות מועצה שמתיימרת לשמור על כבוד האישה - כבוד האישה מתחיל מזה שהיא לא יכולה היום לצאת לעבודה, כי ההוצאה על עוזרת בית אינה מוכרת למס הכנסה וזה לא כדאי. קודם שישנו את זה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
