 |
/images/archive/gallery/278/069.jpg אליענה בקייר.
צילום: שי יחזקאל  |
|
|
|
|
| פעם אליענה בקייר חששה לשחק את הרעה, אבל בעונה השנייה של "השיר שלנו" היא כבר חוגגת על תפקיד הביץ' מהגיהינום. במציאות, היא בכלל ילדה טובה מרעננה, שסוגרת שנה עם החבר, רוצה לשיר וחוגגת כל שנה שני ימי הולדת |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
פוריה גל, סגנון
23/3/2005 9:05 |
|
|
|
|
|
|
|
כשאני מצטטת לאליענה בקייר טקסטים מפורום המעריצים הפעיל שלה באינטרנט, היא בהלם. "אליענה שולתתתת! ! !" (בת' במקור), נכתב שם לצד "אליענה! ! ! כי עם שלמות לא מתווכחים!".
היא בסך הכל בת 23 (בעוד חודשיים) וכבר יש לה מעריצים על באמת, כאלה שמחשבים בדעתם להתעלף כשהיא חולפת לידם ומבקשים ממנה חתימות. קבלו למשל את "אתי 777" המדווחת ברשת: "אוי, לא תאמינו, אתמול ראיתי סוף סוף את אליענה המושלמת במציאות, במקרה! ! ! ! היא מדהימה, ואני כל כך שמחה שפגשתי אותה! ! ! יש ! ! !".
בקייר מחייכת בביישנות. "האמת?", היא מודה. "אני לא רואה את הפורום הזה ואין לי מחשב בכלל, אני לא מבינה בזה כלום. כשאני אצל ההורים שלי בבית אני מבקשת מהם להראות לי את הפורום. זה לא אני כותבת בפורום, זו מישהי שאני מכתיבה לה בטלפון מה לכתוב. יש שתי בנות חמודות
שמעריצות אותי והן בנו את האתר. זה מדהים אותי עד עכשיו, כל האהבה הזאת שאני מקבלת".
בימים אלה היא משחקת ב"השיר שלנו" (yes). היא מגלמת, זו עונה שנייה, את דנה שניר, בתו של מנכ"ל ערוץ 2 (דליק ווליניץ), ילדה יפה ומפונקת שהכל הולך לה בקלות. היא מתעבת את נינט (בסדרה, בסדרה) ומשחקת את הביצ'ית, ומיותר לציין שהתפקיד הזה מתלבש עליה היטב.
"יש המון ילדים שבאים לסט של 'השיר שלנו' ומחכים לנו בחוץ בזמן הצילומים, כמעט כל יום, ומבקשים להצטלם איתי ומבקשים חתימות. ילדים ממש קטנים, בני 11 עד 14, ואני תמיד בשוק לראות אותם. אני אומרת להם: 'מה אתם עושים פה? תלכו הביתה, יש לכם בית ספר, לכו לישון'. זה מוזר לי ומדהים אותי כל פעם מחדש, זה נורא מחמיא, וזאת המתנה הגדולה שקיבלתי, הפידבק המטורף הזה וכל האהבה שאני מקבלת מסביב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"יש לכם בית ספר, לכו לישון". אליענה בקייר עם אפרת בוימולד בעונה הקודמת של "השיר שלנו"
|
|
|
 |
|
 |
|
רדודה, כן
|
|
|
 |
|
|
|
בקייר היא מסוג הכוכבים שהניחה על מדפינו תעשיית הריאליטי, גיבורים בסרט נע שכולם רוצים "להצליח בחיים" ו"להתפרסם בגדול". תוכניות הריאליטי הן כמו הטירונות הקרבית של עולם הזוהר: שלושה חודשים אתה נעול בווילה מול מצלמות שמתעדות אותך ברגעים הכי אינטימיים, מול המראה. בכל רגע ורגע אתה חשוף לעשרות אלפי עיניים חטטניות, ולסיקור אינטנסיבי בעיתונים, וכל שמנדריק שיושב עם טרנינג מול המסך מחליט אם הוא "אוהב אותך רצח", או "שונא אותך מוות". אליענה בקייר עברה את הטירונות הזאת די בהצלחה בעונה הראשונה של "פרויקט Y", הגיעה לשלב הסופי והפכה לאורחת כבוד בסלון הקולקטיבי שלנו.
היום, במבט לאחור, היא לא מתחרטת על שום רגע, ואומרת שזה רק הפך אותה לאישה הרבה יותר חזקה ומחושלת. "זאת היתה המקפצה שלי, ואם לא היה לי מה לתת אז הייתי נעלמת, כמו אנשים אחרים שהיו איתי ב'פרויקט'. אחרי כמה חודשים הגעתי לאודישנים ל'השיר שלנו' והתקבלתי, ואני מאוד שמחה עם מה שקורה לי עכשיו. אני לא מתכננת תוכניות לעתיד, אני רק מחכה שהכל ימשיך ככה".
ועוד נחזור ל"פרויקט Y" הבלתי נשכח. היום בקייר היא שחקנית עסוקה, שמצלמת חמישה ימים בשבוע מהבוקר עד הלילה. היא מתגוררת בדירה שכורה בתל אביב, אחרי שרוב חייה היתה, כאמור, ילדה טובה רעננה.
כשנשאר לה קצת זמן מהצילומים האינטנסיביים היא מעדיפה לבלות בבית עם החבר שלה מזה שנה. "קוראים לו שי שלום, הוא מפיק טלוויזיה ב'ענני תקשורת', ובדיוק לפני שבועיים חגגנו שנה. אומנם לא ממש חגגנו כי שנינו התעלפנו על הספה מרוב עייפות ועבודה, אבל העיקר שהיינו ביחד. זה מקרה של ידיד טוב שהופך פתאום להיות חבר. אנחנו לא יוצאים הרבה, אלא אוהבים להיות בבית".
אמה היא מורה לעולים חדשים, אביה הוא המסעדן אדוארדו בקייר, הבעלים של המסעדה התל אביבית "אדוארדו". בתקופת "פרויקט Y" היא הצטלמה לפרסומת בעיתונות ל"אדוארדו", לובשת שמלת נשף ומחזיקה בידה לובסטר התלוי עם רצועה. "ללובסטר היה קולר והרעיון היה שהלובסטר הוא כמו הפודל שלי, כמו נשים עשירות שמצטלמות עם הפודל שלהן. שמחתי לעשות פרסומת בשביל המשפוחה. אני אעשה הכל בשביל המשפחה שלי, אני נורא קשורה אליהם".
- ספרי קצת על "השיר שלנו". את הולכת בעונה הקרובה להיות אפילו יותר ביצ'ית מבעבר, לא?
"דנה שניר, האמת היא שאני נורא אוהבת אותה. בעונה הראשונה היה לי נורא קשה להיות רעה. גם פחדתי שישנאו אותי, כי אני האויבת של נינט, ואת נינט נורא אוהבים. אבל אז אפרת בוימולד, שהיא חברה מאוד טובה שלי גם בסדרה וגם בחיים, אמרה לי: 'יאללה, לכי על זה עד הסוף'. ולעונה השנייה הגעתי כשאני כבר בשלה ודנה שניר יושבת לי בפנים. ביצ'ית או לא ביצ'ית, היא כבר חלק ממני. מצד שני היא גם נורא שונה ממני, היא בחורה מאוד מפונקת שרגילה לקבל כל מה שהיא רוצה, צפונבונית שחיה מכל הרכילויות האלה. דנה היא לא ביצ'ית בעיני עצמה. היא גם לא טיפשה, היא פשוט רדודה, אבל מגניבה.
"זה כיף לשחק את הביצ'ית. יש בזה משהו מאוד ממוקד ומפוקס, יש לה המטרה שלה והיא תלך איתה עד הסוף. מה שמגניב בה זה שהיא לא רואה את עצמה בתור רעה, היא חמודה והיא גם חברה מאוד טובה. צפויות עוד הרבה הפתעות בהמשך העונה עם הדמות הזאת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לעשות רע לנינט
|
|
|
|
|
|
|
- קיבלת פעם הערות ברחוב על הביצ'יות שלך?
"רוב האנשים קולטים שזה משחק ועושים את ההפרדה ביני לבין דנה שניר. בהתחלה פחדתי שישנאו אותי, אבל גיליתי שאנשים דווקא אוהבים. יש את הקטע של 'יואו, איזה רעה את', אבל בצחוק, וזה בא ממקום של 'את עושה את הרעה טוב'. היתה רק פעם אחת שנתקלתי במשהו קיצוני. כשהייתי בסכסוך עם נינט בסדרה, קיבלתי יום אחד SMS 'תפסיקי כבר לעשות רע לנינט, כי אם לא את תסבלי'. נקרעתי מצחוק. הראיתי את זה לנינט וגם היא נקרעה מצחוק. האווירה נורא טובה וכיפית על הסט, ויש כמה אנשים משוגעים קצת אולי, אבל אני לוקחת בקלות".
- ואיך זה להיות הבת של דליק ווליניץ?
"דליק מקסים, הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שהכרתי. יש בינינו גם חיבור מאוד יפה של אבא ובת. הוא זורק לי כל מיני הערות בנוסח אבא: 'מה את עושה? מי זה היה שדיברת איתו עכשיו?', הכל בצחוק כמובן. אני גם לוקחת ממנו הרבה דברים מבחינה משחקית, והוא באמת כמו מין אבא כזה, למרות שהוא מאוד שונה מאבא שלי שהוא מין מורה דרך שלי. אני ילדה של אבא'לה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"תפסיקי כבר לעשות רע לנינט, כי אם לא את תסבלי". נינט טייב ומשתתפי "השיר שלנו"
|
|
|
|
|
|
|
נולדתי מחדש
|
|
|
|
|
|
|
פגשתי את בקייר בשבוע דרמטי. לפני שלושה ימים היא ציינה ביחד עם משפחתה תאריך חשוב: ארבע שנים מלאו לתאונת הדרכים הקשה שבה היתה מעורבת ושניצלה ממנה בנס. מדי שנה בחודש מרץ חוגגת משפחת בקייר המלוכדת שני ימי הולדת לאליענה. יום הולדת אמיתי, ויום הולדת נוסף, שנחגג ביום של התאונה. זה קרה כשהיא היתה חיילת ושירתה כפקידת לשכה, ויום בהיר אחד חצתה את הכביש ואוטובוס פגע בה. היא נפצעה קשה בראש, אושפזה לתקופה ממושכת והיתה בשיקום חצי שנה.
"מבחינתי ומבחינת ההורים שלי, ביום של התאונה נולדתי מחדש. דברים קורים כל כך מהר, רגע אחד מישהו נכנס בך ואתה לא קיים יותר, וזהו. כל שנה אנחנו חוגגים ביחד, מרימים כוסית, אוכלים ארוחת ערב. מהפגיעה הגופנית כבר החלמתי, אבל הטראומה נשארה, והיא תישאר כל החיים. עד היום אני חוששת לחצות כבישים לבד.
"לא מזמן 'רשת' עשו מופע נגד תאונות הדרכים וביקשו ממני להשתתף, ואמרתי: 'רק תגידו מתי ואני אבוא', ובאתי ודיברתי אל הצעירים. אנשים אפאתיים לדברים כאלה כל עוד זה לא קורה בסביבה שלהם, אבל תאונות דרכים זה דבר שכן אפשר למנוע כי זה תלוי רק בנו.
"עד היום, אם אני נוסעת במונית והנהג נוסע מהר אני מבקשת: 'תיסע יותר לאט בבקשה אחרת אני יורדת, אני אקח מונית אחרת'. אין לא נעים, לא נעים מת בשבילי ביום התאונה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא מתחרטת
|
|
|
|
|
|
|
עוד חוויה שבקייר לא היתה מוותרת עליה בעד שום הון שבעולם היא ההתמודדות שלה ב"פרויקט Y". היא סיפקה לצופה הישראלי אינספור רגעים שבהם נראתה בוחנת את גופה מול המראה ובודקת אם השמינה, רגעים אינטימיים שחווה כל אישה, אבל בדרך כלל בלי מצלמות מסביב. ברגע טלוויזיוני זכור אחר, העניקה בקייר לחברותיה לווילה הדרכה מפורטת בסוגיית מין אוראלי.
- זה לא היה קשה לך, כל החשיפה הזאת?
"זה היה קשה, אבל לא היינו מודעים למצלמות, אז לא חשבנו על זה. הייתי הכי אמיתית שיש ובסופו של דבר רק הרווחתי מזה. היום אני רואה את זה בצורה שונה, הניסיון הזה מאוד חישל וביגר אותי. בעיניי הפרויקט הזה זה דבר נפלא שעובד מצוין. לוקחים כמה אנשים, שמים אותם בחדר אחד ויוצאים החוצה הדברים הכי אמיתיים. זו היתה חוויה כל כך עצומה, והרבה אנשים אומרים לי 'ווי, איך עשית את זה, אני לא הייתי עומד בזה בחיים, הייתי יוצא תוך שלושה ימים'. אבל אני חושבת שבגלל שאתה נמצא בפנים, וזאת המציאות שלך, כל אחד יעמוד בזה.
"אני לא חושבת שאני יותר חזקה או אמיצה מאחרים. אני מרגישה שיצאתי משם אליענה שונה לגמרי. עברתי בשלושה חודשים תהליך שאחרת היה לוקח לי הרבה יותר זמן לעבור. וזה היה, קודם כל, להירגע. להבין דברים לגבי עצמי, כי נתנו לי הזדמנות שלושה חודשים לא לדאוג לכלום ולא לחשוב על כלום, רק על עצמי. שמים אותך לבד עם אנשים שאת לא מכירה בלי המשפחה שלך ובלי החברים שלך, ואת לא חושבת לא על פרנסה ולא על חשבונות ושכר דירה, רק על עצמך ועל מה את רוצה ומה בא לך לעשות בחיים שלך. ואלה שלושה חודשים שנכנסתי בהם מאוד פנימה. יצא הרבה אומנם, נכנס הרבה, אבל לגמרי נרגעתי והייתי בפוקוס עם עצמי, כי שנתיים קודם נורא התפזרתי ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי".
- אחרי שיצאת מהווילה צפית בכל הפרקים?
"כן, והייתי די מבסוטה. אני שלמה לגמרי עם כל מה שעשיתי שם. אומנם היו לי כל מיני סיטואציות קשות, או כאלה שאולי התנהגתי בהן בצורה מפגרת, אבל זאת אני, כל הדברים האלה זה אני. גם אם אנשים אומרים היום שזה סליזי וזה התעללות, עובדה שאנשים לא יכלו להסיר מזה את העיניים".
לי ירדני, מנהלת חברת "סינרגיה" והיוצרת של "פרויקט Y" היא זאת שגילתה את בקייר, עוד לפני האודישן אפילו, ויש לה כמה מילים טובות להוסיף: "בפרויקט היא התגלתה כבחורה מאוד מיוחדת ואמיתית, שהפגינה היטב את היכולות שלה. יש לה את זה. גם כשהתחילו האודישנים ל'השיר שלנו' הצעתי אותה". והשאר, כאמור, היסטוריה.
- ומה התוכניות שלך לעתיד? שירה? משחק?
בקייר: "שירה תמיד היתה אהבה גדולה שלי, אבל זה בעיקר משחק. אני יודעת שיש לי קול שונה קצת, לא גבוה, קצת נמוך ואפל. תמיד שרתי והופעתי והשירה היא חלק ממני, אבל זה קודם כל המשחק. אני לומדת המון ב'השיר שלנו', ובמקביל אני לומדת משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין, עם גל זייד, דליה שימקו, ניר ברגמן - מורים מדהימים. למרות הניסיון שלי בשטח שאני לומדת ממנו המון, אני עדיין חושבת שלימודים זה חשוב. אני מאמינה שכל החיים שלנו אנחנו לומדים, וגם בגיל 50 אני אלמד.
"אני רוצה מאוד לעשות קולנוע, ודרמה, לעשות הכל והרבה ורק תביאו. זה מקצוע עם הרבה קסם שכל פעם יש לאן להמשיך בו, ואני אשמח לנסות ולעשות הכל בגדול. אבל אני רגועה, אני לוקחת את הזמן שלי, ואני יודעת שיהיה בסדר".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף "סגנון" של "מעריב".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
