 |
/images/archive/gallery/296/363.jpg אנסטסיה מיכאלי
קארין בר  |
|
|
|
|
| עד גיל 29 הספיקה אנסטסיה מיכאלי לעלות ארצה, להתגייר, ללדת שישה ילדים, לפתח קריירה מפוארת בערוץ הטלוויזיה הרוסי, לככב בפרסומות, לשמור על גזרה מעוררת קנאה ולנפץ כל סטראוטיפ אפשרי. עכשיו היא מתחילה את ההסתערות המחושבת הבאה לעבר ערוץ 2. מי יכול להגיד לא |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
שרי מקובר-בליקוב
29/4/2005 9:27 |
|
|
|
|
|
|
|
במעונה הצנוע של אנסטסיה מיכאלי בראשון לציון מקבלים אותי בשמחה השמורה ל, נגיד, הכנסת ספר תורה. חמישה זאטוטים אדמדמי לחיים המרקדים מסביב בהתלהבות, עורכים לי היכרות עם שרידי האופניים, מובילים אותי בשירת "כיצד מרקדין" אל העוגה ופורעים בעליזות את השטיח, את הניירות של הכותבת וגם את שיערה. התינוק השישי, שבתחילה קרץ בשקט מהלול, מוסיף גרעפס מתוזמן בקפידה.
אמא אנסטסיה לא מתגוררת במאה שערים. גם אין לה בעיות דמוגרפיה או שעון ביולוגי מתקתק. בשבע השנים האחרונות הספיקה, בין היתר, להביא שישה צאצאים לעולם. בת 29, כוכבת ערוץ הטלוויזיה הרוסי, דוגמנית מבוקשת ואשת עסקים מצליחה, המצוידת, חרף שרשרת הלידות האינסופית, בגוף גבעולי. וכיוון שאלוהים ידוע באפליה מעצבנת, גם ילדיה מרהיבים ביופיים, מציגים מזיגה מרנינה של חוצפה ישראלית, אינטליגנציה רוסית וחטטנות ים תיכונית בריאה.
"בלי עין הרע",
מתנערת יידישע מאמע אנסטסיה ממעמקי חליפת הג'ינס הצפונבונית שלה, וממהרת לגונן על להקת הגוזלים בכפות ידיים מגוידות מחיתולים ורחצה. בלי עין הרע, אין לה שום בעיה לקיים ראיון מעמיק ביחד עם לספור עוד גרעפס, לקצוץ ירקות, להפריד בין נצים, להחזיר עיניים עקורות לארובותיהן, ליישר תלתל קטן על מצח מיוזע ולפתור אי אילו משברים בטלפון מאולפן ההקלטות.
"לפעמים בעלי רוצה שאנוח, אז הוא לוקח שלושה ילדים לטייל בשדות", היא מתנצלת על המהומה העליזה. "והוא כל כך מבסוט מעצמו, כי הוא בטוח שאני ישר הולכת לישון עם השלושה שנותרו בבית. ואז הוא מתקשר ושואל,'נו, הספקת לנוח?', ואני אומרת,'בטח, ודאי'. כי למה לקלקל לו את המאמץ? ולפעמים הוא לוקח גם ארבעה וחמישה בבת אחת, ואני נשארת רק עם התינוק. ואז אני נחה. באמת. מסדרת ארונות, שוטפת את הבית, אופה לחם בריאות. ואם נשאר קצת זמן גם עוברת על העיתונים".
שישה ילדים בשבע שנים. את ממהרת מאיזשהי סיבה?
"התחתנתי מוקדם, וכשנולד הילד הראשון רציתי שיהיה לו חבר. אחר כך אמרתי, עכשיו צריך ילדה. אבל נולד עוד בן. ואז הגיעה בת. אמרתי, חבל שבת אחת תגדל בין כמה בנים, היא צריכה חברה. אבל נולד עוד בן, ורק אחריו עוד בת".
עד כאן חמישה.
"והאחרון התפלק".
מה אומר על זה בעלך?
"הגבר שלי אמר,'אני רוצה ממך ילדים'. אז אמרתי לו,'אני אעשה כמה ילדים שתרצה'. ויותר לא דיברנו, פשוט עבדנו בלילה. לא מכל גבר הייתי יולדת ילדים. אבל כשאני מסתכלת על בעלי, דווקא מתאים לי שיש בבית יצורים קטנים וחכמים כמוהו. ולפעמים אני אומרת לו,'איזה כיף שהתחלנו מוקדם ובגיל 40 כבר לא נתעסק יותר בחיתולים'".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המשפחה קודמת לכל
|
|
|
 |
|
|
|
"הדחף להוליד ילדים טבעי לגמרי, אלא אם יש הפרעה נפשית או כלכלית", מתפלא הבעל יוסי על עצם השאלה.
"אחרי כל הלחצים החברתיים והקשיים של העבודה והקריירה, אתה מגיע הביתה ואנשים קטנים וחמודים שהם חצי ממך ומבת זוגך מחכים לך על המרפסת ואתה בשבילם עולם ומלואו. אני חושב שהשמחה במשפחה מרובת ילדים היא משהו שאין לו תחליף. ואני גם מאמין שבגלל שאנסטסיה היא מודל חיקוי בקרב הציבור הרוסי, בזכותה יוולדו בשנים הקרובות מאות תינוקות. כי הרבה נשים צעירות שחושבות על קריירה ופוחדות מהחיתוליאדה יסתכלו על אנסטסיה ויבינו שהשד לא כל כך נורא. אנסטסיה התחילה את מסלול הילודה במקביל למסלול הדוגמנות,חזרה לעצמה יומיים אחרי הלידה, והציבה לנשים צעירות סטנדרטים חדשים".
אולי העובדה שאתה מבוגר מאנסטסיה ב-15 שנה מדרבנת אותך למהר, לא פחות מהתאוריה על חשיבות המשפחה?
"אני דווקא צעיר מדי בשבילה, יותר מדי שטותניק. אני ילד ברוחי ובגופי, עושה ספורט חצי מקצועי ונראה מצוין לגילי. וחוץ מזה, הילדים מטשטשים את הפרש הגילים".
"לגיל אין שום משמעות בעיני", מחדדת אנסטסיה. "יש בנות 50 שמתנהגות כמו תינוקות ויש צעירות עם בגרות וניסיון כמו של בנות 50. יוסי ואני כבר עשר שנים ביחד ואנחנו רק מתחברים יותר משנה לשנה. הילדים שלנו הם גדר הביטחון והדרך לשמור על משפחה יציבה. כי נכון שאני בחורה יפה, וכמו שאומרים, יש לי את זה, אבל אני אף פעם לא אתן ליוסי צ'אנס להטיל בי ספק.
"בשבילי המשפחה קודמת לכל דבר וכשיש בעיה בבית וחוסר סיפוק, הגבר יהיה הראשון שירוץ וימצא תחליפים בחוץ. גבר תמיד נשאר גבר, אפילו אם הוא איש דתי, אפילו אם הוא הכי מאמין באלוהים. לפחות מבחינת הצרכים המיניים שלו, הוא תמיד יוכל להרשות לעצמו יותר מאשר אישה. אפילו לפי היהדות, אם הוא נוסע לעיר אחרת מותר לו לשכב עם אישה זרה ולחזור אל אשתו, ואם הוא נוסע לחו"ל הוא יכול להשתחרר מהאחריות המשפחתית. לנשים אין זכויות כאלה. אישה צריכה להיות אמא, ונקייה. מהרגע שאישה מתחילה לחשוב לכיוונים אחרים הכל נהרס".
יוסי : "הרבה אנשים שאני מכיר עובדים רחוק מהבית ומתפרפרים. זה הפך לטרנד, כורח המציאות. כי ישראל היא מדינה קטנה ורוב העסקים הגדולים מתנהלים בחו"ל. גם אני נוסע הרבה למוסקבה, אבל אני נזהר, כי בנסיעות אפשר לעשות שטויות ולשלם אחר כך ביוקר. במקרה שלי יש עוד שיקולים. אני יודע שהאמון הוא הדבר החשוב ביותר לזוגיות. חוסר האמון בונה פנטזיות מפחידות וכל זבוב נראה פיל. אז אני נזהר. כי אני יודע שברגע שאתן לאנסטסיה את הבסיס הכי קל לחשוד בי, ניכנס לסחרור ונפסיד את הכל, ואז אני אצטרך ללכת לספר שיקצוץ עם מספרי גינה את הקרניים שיצמחו לי מדי פעם. לא שווה לי לסכן בהתפרפרות צדדית את מה שיש לי היום, אישה יפהפייה שאלפי גברים חושקים בה ושישה ילדים מקסימים. ככה שבחישוב קר, הילדים הם סוג של הגנה".
אנסטסיה : "מה שחשוב לי אצל יוסי, שנפשית הוא יישאר גבר של אישה אחת. בכל פעם שהוא נוסע אני אומרת לו,'תזרום,תעשה מה שבא לך,הרי במוסקבה יש כל כך הרבה נשים רעבות ופיתויים קלים'. אבל יוסי לא מוכן לקבל את זה. הוא אומר,'אני רוצה שתרגישי שאת בטוחה איתי מכל הבחינות, לא רק בשבילך, גם בשביל הילדים'. אז אני סומכת עליו במאה אחוז,אפילו ב-200, וכשהוא נוסע לחו"ל אני יודעת שתמיד הוא יתגעגע לא רק אלי אלא גם אל הילדים, ואם הוא ירצה להתפרפר הוא יחשוב גם עליהם, וככה, תמיד, הוא יישאר שלי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אנסטסיה עם התינוק החדש
|
|
|
|
|
|
|
מעבר לערוץ השני
|
|
|
|
|
|
|
שמונה שנים בישראל הספיקו לעולה הוותיקה, אנסטסיה מיכאלי, למצב את עצמה כדוגמנית, כמנחת טלוויזיה נחשבת וככוכבת הערוץ הרוסי.
התוכנית "תענוגות החיים", אותה היא מגישה מדי יום לצדו של השחקן מיכאל טפליצקי, כבשה לאט אך בהתמדה את צמרת הרייטינג של ערוץ הנישה "ישראל פלוס". עמיתיה מתארים אותה כבולדוזר עבודה חרוץ, פושרית חסרת גבולות ואשת טלוויזיה מעולה. גם הקהל נכבש בקסמיה של הצעירה ההריונית-תמיד עם פני הטופ-מודל והגינונים התרבותיים, שמעזה לקפוץ סנפלינג בחודש התשיעי ולהפציע יומיים אחרי הלידה במסיבת ריקודים עם בטן שטוחה כסרגל.
בשנה האחרונה החלה אנסטסיה במסע לכיבוש הישראליות. "תענוגות החיים" נרכשה ושודרה בערוץ 10, וכבר יש דיבורים על תוכנית יחיד בהנחייתה בערוץ השני.
מיכאלי, שלושה שבועות אחרי הלידה השישית, מוכנה בשמחה להשתלב בביצת הסלבז המקומית. "הגעתי לשלב בחיי שבאמת מגדירים אותי ככוכבת, אבל אני מעדיפה להתייחס אל עצמי כמצליחה", היא מצטנעת. "בזמן האחרון השם שלי הפך למוכר גם בציבור הישראלי. אנשים ניגשים אלי בקניונים ובבתי קפה ואומרים,'בחיים את הרבה יותר יפה'. אבל אני לא מרשה לעצמי להסתחרר. אני חושבת שאסור לעלות גבוה מדי על עץ הכוכבות, כי אפשר ליפול משם ולשבור את הראש כל כך חזק שאחר כך יהיה קשה לקום.
"לכן אני שוקלת בזהירות את המעבר לערוץ השני. אני בטוחה שיש שם הרבה יותר פרנסה, אבל גם ראיתי מספיק כוכבים שכעבור כמה שנים של תהילה התרסקו ונמחקו. בערוץ הרוסי אני לפחות יודעת שכל עוד הוא קיים גם אני קיימת, אבל בערוץ השני אני יכולה להישרף תוך שניות. מספיק שיציעו לי תוכנית שלא מתאימה ליכולות או לתדמית שלי, וכבר אני מחוקה. צעד לא נבון אחד מביא לנפילה ואחר כך כמעט בלתי אפשרי לצוף מחדש".
מה מציעים לך בערוצים הישראלים?
"כל מיני הצעות, אבל בינתיים עוד לא סגרתי שום דבר מוגדר. עשיתי שיעורי בית, בדקתי היטב את ההתנהלות של הכוכבים בערוצים הישראלים והבנתי שההצלחה שלהם תלויה ביחסי הציבור. המבקרים יכולים להיות רשעים לגמרי ולקטול ואז אין לך מה לחפש שם יותר. אסי כהן, למשל, הפך לסמל סקס, עכשיו הוא נהנה מפרסום, אבל באותה מידה הוא היה עלול שלא להצליח ולהישרף. שעת התהילה בערוץ השני נורא נורא קצרה ואני מפחדת ליפול.
"באופיי אני אשת עסקים. אני זהירה. אני לומדת את החומר. אין לי זמן פנוי ולכן אם אני כבר רואה טלוויזיה זה לא הערוץ הרוסי, ושיסלחו לי הצופים, אלא רק ערוץ 2 או ערוץ 10. אני יושבת עם עורכת לשונית שמלמדת אותי להתגבר על השגיאות בשפה. אני מתכוננת, לומדת את הטריקים של הטלוויזיה הישראלית, מנסה להבין את הנוסחאות של הרייטינג. אני חייבת להיות מוכנה לפני עליית המדרגה, לא רוצה להיות זרוקה ברחוב עם שישה ילדים. לכן בינתיים עדיף לי ציפור רוסית אחת ביד משתיים בערוץ 2".
" תענוגות החיים" מעניקה הצצה לדולצ' ה ויטה של העשירון העליון וממליצה לצופה הרוסי איך לחיות ולבלות נכון. מיכאלי וטפליצקי יוצאים לשטח לבדוק באופן אישי סוגיות קיומיות כמו אתרי נופש ומקומות בילוי,טיפוח ויופי,קולינריה וצרכנות. קונספט תמוה במקצת לנוכח הנתונים העגומים על מצבו הכלכלי הלא מזהיר של הציבור הרוסי. צפייה באחדים מפרקי התוכנית יוצרת את הרושם שהנאות החיים משרתות יותר את המגישים ומתגרות בארנקו הדל ובאפשרויותיו המוגבלות של הצופה הממוצע. "אנחנו קרן אור שמציעה פסק זמן בין החדשות הקשות לתוכניות האקטואליה", ממקדת מיכאלי. "אנחנו נותנים טיפים איך ליהנות מהחיים בלייף סטייל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
משפחת מיכאליהמורחבת. צילום: קארין בר
|
|
|
|
|
|
|
כל הרוסיות קונות
|
|
|
|
|
|
|
לייף סטייל לציבור הרוסי, זה לא קצת לעג לרש?
"כן, קיבלנו תגובות של אנשים שהתלוננו שהתוכנית ממליצה על מטרות שאין לצופים יכולת לממש. צופה מבוגרת אחת אמרה שהנושאים של התוכנית מגרים ומרגיזים, אבל זה לא נכון, כי אנחנו יכולים לספר על מקומות שאפשר לקנות בהם דברים בזול. בשוק הכרמל, למשל, ובצרכניות גדולות. יש לנו המלצות על דברים שלא עולים כסף, כמו יציאה לשדות לראות את פריחת הכלניות או לבקר בתערוכות שהכניסה אליהן חינם".
אישה שרואה המלצה על מעיל פרווה בסכום של משכורת חודשית לא תתנחם בפריחת הכלניות.
"גם הרוסיות יכולות להרשות לעצמן להתלבש יפה. הכל עניין של סדרי עדיפויות. הרוסיות ישימו כסף בצד ויקנו את הקרם הטוב ביותר לעור ואת השמלה הכי יפה והתיק הכי אלגנטי. תשימי לב למסעדות רוסיות בסופי שבוע. הן מלאות. עושים שם חגיגות וימי הולדת וזה לא דבר זול. אז את אותו הכסף שמשקיעים במסעדה אפשר להחליף בבית מלון או להשתמש בו לרכישת ספה חדשה".
אם אנסטסיה לא היתה דוגמגישה, כנראה היינו שומעים עליה כעל אשת פרסום מובילה, אייל ארד בבלונז' טבעי. הבחורה היא מערך משומן של יחסי ציבור, אדיב וצונן כשלג של מוסקווה.
במהלך השיחה היא מקפידה בכל מילה, מחשבת חשבונות תוך כדי ניסוח זהיר ושומרת נפשה מקמצוץ ספונטניות. אפילו פרצי הצחוק שלה מתוזמנים. אסור לה לדבר סרה באיש, פן ירשום אותה בפנקסו השחור. אסור לה לפרט על נושאים אישיים, פן טיפה צהבהבה תפגע בתדמית המכובדת.
"הסיפור שלי כל כך דרמטי", היא אומרת בענווה, "שהקוראים יתמוטטו גם אם לא אנדב להם משהו מהבטן".
מאידך, רצוי להדגיש בכתבה, אם לא קשה, שהיא נשואה באושר, שהעולם מושלם, שישראל היא גן עדן לילדים, שהעבודה נהדרת ושהקולגות מפרגנות. אפשר בבקשה לשלוח ד"ש לחבר'ה מהערוץ השני?
בשלב הפוסט-פרודקשן היא מקיימת שיחת טלפון יומית לכותבת, לעורך וגם למפיקות, מנהלת תכתובת אי-מייל עם הצלמים ומשגרת רעיונות, לא רעים כשלעצמם, למראה הכתבה, נוסח הכותרת, המיקום והעיתוי. היא אפילו מציעה ל"מעריב", ברצינות רבה, לקבל חסות על אירוע שהיא מקיימת בשבוע הבא.
"אפשר לשלוח כמה מאות גליונות של העיתון עם הכתבה שלי לאירוע, או לשים שלט גדול של "מעריב" בכניסה, ובתמורה העיתון ייחשף ל-350 המוזמנים שלי. קהל קטן, אבל איכותי. יהיו שם כל כוכבי הערוץ הרוסי, נציגי תקשורת ואנשי עסקים, כל מובילי דעת הקהל".
תגידי , מאיפה זה בא לך?
"כשהגעתי לישראל לקחתי קורס בניהול עסקים. אמנם את הדיפלומה אפשר היה לתלות במטבח, או בשירותים, אבל שם למדתי לתכנן נכון את הזמן ולהספיק הרבה.כשאני עובדת,המטפלות בתמונה ויש לי את השקט שלי, אבל בגלל שהזמן מוגבל אני לא עושה הפסקות ועובדת בקצב רצחני. וכשאני בבית העבודה לא מעניינת אותי. אני מקדישה לילדים את כל הזמן שבעולם ובגלל שגם הזמן הזה מוגבל הוא הרבה יותר איכותי".
אפרופו עסקים, חשבת על פוליטיקה?
"כן, הציעו לי כבר להיכנס לפוליטיקה ולהקים מפלגה משלי, לאסוף כמה בנות יפות ולעשות משהו נחמד בכנסת. פוליטיקה זה כוח, בפרט כשאתה מגיע עם תדמית נקייה. אבל אני לא רוצה להתלכלך. לא בשלב הזה בכל אופן. פגשתי את יולי אדלשטיין בנווה אילן ושאלתי לדעתו על הקמת מפלגה משלי. והוא אמר,'אנסטסיה, שלא תעזי. אם תיכנסי לפוליטיקה, ישר תישרפי'. אז כרגע אני שומרת על פרופיל נמוך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הקמפיין לתמי 4. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
האודישן המיוחל
|
|
|
|
|
|
|
אנסטסיה שוקלת 54 קילו, מיתמרת לגובה 1.67 מטר, רצה שלוש פעמים בשבוע, מזמזמת שירים חסידיים ומאוהבת במוזיקה מזרחית. את בעלה ("יש לו כרס מתוקה ולי יש על מה להניח את הראש בלילה" ) פגשה בסנט פטרסבורג, עיר הולדתה.
יוסי, עולה ותיק, היה אלוף ישראל באיגרוף במשקל 67 קילו בין השנים 84-88. היום הוא ממשיך להתאמן, אבל לא במסגרת מקצועית, "גם בגלל שענף האיגרוף בישראל חובבני מדי, וגם כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שאיגרוף מתמשך גורם נזק מצטבר למוח. ואני העדפתי שהמוח שלי ישמש אותי לדברים אחרים". במהלך ביקור בתערוכת תקשורת בסנט פטרסבורג הציץ במלכת היופי של העיר, נחשו מי, ונפגע. שנתיים שמרו על קשר טרנס אטלנטי, עד שבשנת 97' התגרש מאשתו והתחתן עם אנסטסיה בנישואים אזרחיים.
על ישראל שמעה בעיקר בגלל הכנרת, "וגם ידעתי שיש כאן בעיות עם הערבים". אבל בעלה הטרי ביקש שתעשה עלייה. היא היתה בחודש השמיני להריונה כשהגיעה לארץ. "כשבננו הבכור היה בן שנה הבאנו אותו לסוכנות דוגמנים", היא נזכרת. "אמרנו לבוקרית, הילד הזה כל הזמן מחייך, שווה לנסות לצלם אותו לקטלוגים. אז הבוקרית אמרה,'תנו לילד לגדול באופן נורמלי, הוא בטח לא צריך מצלמות בשלב הזה של חייו'. מאוד הערכנו את היושר שלה וחזרנו הביתה. יומיים אחר כך הבוקרית התקשרה. אמרה שיש סוכן דוגמניות שמתעניין דווקא באמא. קבעו לי פגישה עם עדי ברקן, עשו לי כמה אודישנים, נבחרתי בכולם וככה התחלתי לדגמן".
" תמיד אמרו עלי שאני אוהב רק שחורות, אז הנה, היתה לי גם בלונדינית", נזכר עדי ברקן בשנים הטובות ההן. "אנסטסיה הגיעה אלי ב-98' עם הבעל והילד. היו לה נתונים חיצוניים מרשימים, אבל יוסי אמר,'הילד שלנו הוא לא האחרון'. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, ויוסי אמר,'אנחנו חושבים על עוד ארבעה-חמישה'. שתקתי והחלטתי לא לקחת את אנסטסיה כבד מדי, כי אם היא מתכוונת להיכנס כל שנה להריון ממילא היא לא תצליח בקריירה של דוגמנית.
"אבל אנסטסיה הגיעה לאודישנים ולקחה את כולם. המפרסמים אהבו אותה והציבור התחבר למראה הכבד-קלאסי שלה. היא נכנסה להריון כל שנה, כמו שבעלה הבטיח, אבל עשתה את הלא ייאמן. ארבע-חמש פרסומות לפנים בחצי שנה. ובין לידה ללידה השתתפה בתצוגות אופנה ובדוגמנות מסלול. הייתי אומר לבנות המפונקות בסוכנות שלי,'תלמדו ממנה. אתן, כשמבקשים מכן שעה אקסטרה ישר כואב לכן הצד'".
כשנולד בנה השני החליטה אנסטסיה להתגייר. "יוסי יהודי והיה לו חשוב שאתחבר לדת שלו. גם בעיני מצא חן הקשר אל המסורת. חשבתי לעצמי, אני גרה בישראל, עובדת בה, מרגישה ישראלית והילדים שלי ילמדו במוסדות חינוך יהודיים. חשוב שגם הדת שלי תתאים לתמונה הכללית". בהשגחת הרבנות החלה ללמוד יהדות. הרבנים, היא מתמוגגת, החמיאו לה שהיא בקיאה בכמה דינים אפילו יותר מהם. בין מסלולי דוגמנות ללימודי השפה שיננה פסוקי הלכה וטוהרה במטרה להפוך ליהודייה כשרה. "באתי מבית נוצרי והדת מעולם לא היתה חשובה לי. האלוהים נמצא בתוכי והכי חשוב לי להיות בן אדם טוב. אבל כשיוסי ביקש, הסכמתי, גם בשבילו וגם כי היהדות מצאה חן בעיני. יש משהו מאוד יפה בטקסים הדתיים ובחשיבות של המשפחה והבית היהודי".
שלוש שנים נמשכו הליכי הגיור ובסופם התבקשו בני הזוג להינשא בפעם השנייה בחתונה יהודית. "זו היתה ההרגשה הכי מדהימה", היא מצטעפת. "צעדתי לחופה עם שמלה לבנה וכוס וטבעת. אף פעם בחיי לא חלמתי על שמלה לבנה וכשהתחתנתי עם יוסי בפעם הראשונה בכלל הייתי בהריון. אז חשבתי שמתחתנים בשביל ילד ולא בשביל הזוגיות. אבל בחתונה השנייה הבנתי שיש לחתונה השלכה מאוד משמעותית על האישה והבעל, שהמחויבות ההדדית שבנישואים מחזקת את הזוגיות".
ב-2003 הגיעה ההזמנה המיוחלת לאודישן לתוכנית הטלוויזיה בערוץ הרוסי. אנסטסיה התמודדה וזכתה. את הדוגמנות עזבה מיד, בלי להסתכל לאחור. "תמיד אמרתי שדוגמנות זה כמו לשתות יין אחרי הארוחה, ואני אוהבת יין, אבל הוא לא עיקר הארוחה", היא אומרת. "מדובר במקצוע אכזרי שתוך כמה שנים כבר אין לו ביקוש. ואני מעדיפה עבודה שלא קשורה רק למראה או לגיל ושדורשת גם מוח ושכל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גן עדן לילדים
|
|
|
|
|
|
|
התנודות המהירות בקריירה השאירו את הבעל טיפטיפה מאחור, "אבל הוא מפרגן ומרוצה", היא אומרת.
"יוסי מזכיר קצת את יולי אדלשטיין. כשאנחנו הולכים לאירועים כולם באים אליו ושואלים,'יולי, לאן נעלמה הכיפה?'. אז יוסי אומר להם,'אני לא מזכיר את יולי אדלשטיין, זה הוא שמזכיר אותי '".
יוסי: "אשתי עושה את הילדים ואני שומר עליהם. בן אדם נולד לבד ומת לבד, אבל כשהתינוק מגיח זו חוויה מאחדת ומחברת להוריו. יוצא תינוקון, גוש קטנטן שתמיד דומה לי, ואתה ישר מתחיל לדאוג שהאחות לא תנשוף עליו לא נכון ושיחממו אותו ושלא יכאיבו לו ואתה יוצא מהחדר ומסתכל על הרופא דרך החלון ושומר על הילדים כמו רועה גרמני, וזו רק ההתחלה למה שמחכה לך בבית. גידול ילדים הוא לא טיול סוף שנה בכיתה י"ב. ביקרנו הרבה בבתי חולים והיו פגיעות ופציעות ומחלות, וכל לידה הביאה את החששות שלה והכאב שלה. אבל התמורה כל כך שווה שהמאמץ משתלם".
בפרויקט האחרון שלה,פרסומת למתקן המים של חברת "תמי 4", הוטמעה אנסטסיה סופית במעמקי הישראליות: המבטא שלה מודחק, העברית שבפיה מושלמת ואפילו הלוק כבר פחות אירופי ויותר תל אביבי.
גם הסוכן החדש שלה, בועז בן-ציון הכל יכול, ישראלי למהדרין. הגיור שלה כבר לא רלוונטי, פרט זניח בעברה, כי כשיוסי נוסע לחו"ל, רעייתו האדוקה היא זו שמזכירה לו לארוז אוכל כשר. כשהורים מהגן ומבית הספר נאנחים על המצב והמיתון, אנסטסיה יוצאת להגנת "המקום הנפלא הזה, גן עדן לגדל בו ילדים". " אני חושבת שהפכתי לישראלית מהרגע שעליתי ארצה", היא אומרת. "אולי בגלל שכל כך רציתי להיות חלק מהאנשים חמי הלב, שאוהבים לצעוק ושאוהבים להתערב, אבל תמיד יעזרו ויהיו קשובים לבעיות של אחרים".
"גן עדן לילדים" ? לא נסחפת קצת?
"המצב לא שקט, נכון, אבל אין מדינה בעולם חוץ מישראל שבה ילד יכול לטייל לבדו או עם חבריו בקניון עד שעה מאוחרת. ולילדים פה יש זכויות והרבה חופש. ילד קטן יכול להזמין שוטר בגלל שמישהו צעק עליו או בגלל שהמורה אמרה משהו רע נגדו. ברוסיה, ילד שינסה להזמין שוטר נגד אמא שלו או המורה, ישר יקבל מכות חשמל. יש כאן חוקים ויש הגנה. ברוסיה אם קורה לך משהו, קשה להוכיח שאתה צודק. ישימו אותך בבית הסוהר עד שתישבר ותודה באמת או בשקר. פה יש אפשרויות וחוקים שמגנים על נשים בהריון וקצבאות נכות וכספים של הביטוח הלאומי. ויש גם סוג של ביטחון שכונתי. אנשים לא ממהרים לסגור את הדלתות של הבית או של האוטו.
"ההתחלות תמיד קשות. מהגר שמגיע למדינה צריך להתמודד עם שפה שונה ותרבות אחרת ולוקח זמן ללמוד ולהשתלב. לפני שש שנים ישראלי אחד כתב שהוא מרגיש שהעלייה הרוסית גנבה לו את המדינה. החברים שלנו נורא כעסו עליו, אבל אני הבנתי אותו, כי זה מוזר שאתה חי בבית ופתאם מגיע גוף זר וחודר לך לפרטיות. אבל הכל עובר עם הזמן ואני חושבת שהישראלים היום הרבה יותר מכבדים את התרבות הרוסית".
גם מה שמספרים על האוליגרכים הרוסים?
"הם ממש תומכים במדינה הזו. הלבנת כספים? לא רק הרוסים עושים את זה, יש מספיק ישראלים שעוסקים בהלבנת הון. כל אחד עוסק בפרנסתו, ואם הוא מצליח להגדיל את כמות הכסף בבנק שלו מישהו סובל מזה? למי זה מפריע? אלו שיוצאים נגד האוליגרכים בדרך כלל מדברים מתוך קנאה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אנסטסיה זוהרת. צילום: קארין בר
|
|
|
|
|
|
|
' צטערת? ההפך
|
|
|
|
|
|
|
ויתר הרוסים סובלים מסטיגמות מעליבות.
"אני מכירה את הסטיגמות שאומרות שכל הרוסיות זונות ואני לא אוכל לשנות את הטבע של העולם. גם כשהיתה העלייה של הגרוזינים בשנות השבעים כולם צחקו והמציאו עליהם בדיחות. וגם על הרומנים אמרו שהם גנבים. אז מה? כל אדם חדש מאיים על הוותיק והדרך היחידה להתמודד עם הפחד זה להמציא עליו שטויות ואמונות תפלות".
נאלצת להתמודד עם הסטיגמה הזו?
"ממש לא. אנשים מסתכלים עלי וחושבים שאני ישראלית, ומי שמכיר את הרקע שלי יודע שאני מפורסמת והפרסום מגן עלי משמועות ועיניים רעות. אני לא מחפשת את הפרסום, אבל אני מתייחסת אליו כאל פרנסה. הקריירה שלי היא האפשרות לקחת מורה פרטי ללימוד פסנתר לילד ולממן שיעורי אנגלית ועברית ורוסית ולחסוך ולקנות בית. אני לא מחפשת פרסום או כבוד. אני מחפשת מקורות פרנסה טובים כדי לכלכל את ההוצאות הבלתי נגמרות של ילדי. ולפעמים זה באמת לא נגמר.
זה עוד משהו שישראל מאופיינת בו: צריך לשלם על כל דבר. לאגרת שמירה בבית הספר, לקופת חולים, לביוב השכונתי, למאבטח בגן, להסעות, לדמי שכלול, וזה לא פשוט. לפעמים אני מרגישה שכמו שנגמרים לי הכוחות, מהר יותר נגמרים לי המזומנים שבארנק. ואני עוד מדברת על ילדים קטנים שלא מבקשים מותגים ולא מצפים לחופשות בחו"ל.
"אז אני אומרת לעצמי, עזבי, צרות של עשירים. כשאהיה זקנה ולבד, יבואו אלי בשבת הרבה ילדים ונכדים והבית יהיה רועש ועליז ואני אסתכל אחורנית ואצחק, ואומר לעצמי, לא בזבזתי את חיי לשווא. היתה קריירה, היו שנות זוהר, אבל בסופו של יום, כל זה נגמר. ורק בגלל שעשיתי הרבה ילדים השארתי משהו אחרי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
