 |
 |
|
|
|
|
|
|
| ירון אנוש במכתב גלוי לשרי ממשלת ישראל. וגם על יוסף בראל, האיש שלדידם של אנשי ציבור רבים, הוא האיש שהיטיב לתרגם את המונח "שידור ציבורי" לשק הטבות למלחכי פנכה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביום שני הקרוב, בישיבת הממשלה, יעלה שר התמ"ת, אהוד אולמרט, הצעה להדיח את מנכ"ל רשות השידור.
כבר כמה חודשים מנסה אולמרט, הממונה על רשות השידור, לעשות כן, אך ראש הממשלה מנע ממנו זאת ושיקוליו עמו. טובת השידור הציבורי לא היתה, כך נראה, אחת מהן. כעת בא בג"ץ וחייב אותו לעשות כן. שרון, יש להניח, אינו מאושר מן הסיטואציה. כך גם כמה מן השרים שיסבו ביום שני סביב שולחן הממשלה.
עבורם ועבור מקורביהם היה המנכ"ל האחרון של רשות השידור מקור בלתי נדלה לשעות מסך בערוץ הראשון ושעות מיקרופון ברדיו של רשת ב'. הם מודעים לכך שעזיבתו של בראל, עשויה, או עלולה מבחינתם, לסיים את ימי הזוהר בהם נחשפו לפני הצופים והמאזינים ברשות הראשונה, לא עקב החשיבות החדשותית של מעשיהם ופועלם, אלה בגין קשריהם ההדוקים עם בראל, האיש שהיטיב לתרגם את המונח "שידור ציבורי" לשק הטבות למקורבים, בעלי שררה מיטיבים ומלחכי פנכה.
לו אני במקומם, הייתי חש עצמי נבוך. לעצום את העיניים ולסתום את האף מהמתרחש בשידור הציבורי עבור נזיד "שוטים" של מצלמת טלוויזיה, יש בכך, אולי, משהו מאוד אנושי לאנשי ציבור החיים לעיתים מן התדמית שיוצרים להם אמצעי התקשורת. אך אין בכך די כדי להעלים את הסירחון.
הפעם, כשבג"צ נושף בעורפם, ייאלצו השרים מגונני בראל למצוא פתרון לעובדה המצערת מבחינתם, שאי הדחתו של המנכ"ל, תביא את עניינו פעם נוספת לשערי ביהמ"ש העליון ולשופטים שעל שולחנם תוצב גם חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, שקבע כי "הצעת ההחלטה של שר התמ"ת נתמכת בתשתית עובדתית מוצקה, לרבות ממצאים חמורים של מבקר המדינה", וכי "נראה שאין מנוס מאישור הצעת ההחלטה על ידי הממשלה".
קרי, הדחת בראל, השרים המתנגדים להדחה ימצאו עצמם במקרה זה תחת ביקורת ציבורית חריפה, מאחר וחוות הדעת של היועץ פירושה כי המדינה לא תגן על בראל בבג"ץ וכנראה אף לא תאפשר לו להשתמש בעורך דין חיצוני על חשבון הציבור.
נראה, שכפי שקורה מפעם לפעם, אם כי לא תדיר אצלנו, יעמדו כמה מן השרים ביום שני בפני הברירה לגמול לאיש שרכש את אמונם, לבין ההחלטה להציל עצמם מעוד קלון ציבורי.
ואגב, תגובתו של בראל, למחרת פרסום חוות הדעת, שקרא למזוז לחזור בו, כיוון שמדובר יותר בעניין פוליטי מאשר משפטי, אופיינית מאוד לאיש. כמי שבעט ורדה בכל מי שהיה כפוף לו ולא הוקיר פומבית את מנכ"לותו האלוהית,וכמי שלא הפסיק להרכין את ראשו ולרצות את כל מי שמעליו - כולל פוליטיקאים בדרג ז' - אין בראל מבין מה רוצה ממנו מזוז, או כל מי שמנסה לתרום להדחתו, כולל כותב מילים אלו.
עצם שבתו על כסא המנכ"ל נתפסת אצלו כבחירה אלוהית על-אנושית. ואם נזכור כי ראש הממשלה הוא שבחר בו בזמנו (באישור הממשלה), הרי די בכך כדי להבין את הכרזותיו - גם הפומביות בעבר - למי חובתו ואת מי הוא משרת.
אך אם סבור שרון כי הכוונה אליו - טעות בידו. בראל, בניגוד לתדמית, אינו ימני. גם לא שמאלי. הוא בראל. הפיכת רשות השידור בתקופתו ל"כלב השעשועים" של הפוליטיקה הישראלית, נועדה אך ורק לשרידותו שלו.
זה עניין של אופי. לא של השקפת עולם. ומה על הישגים בתחום התקשורת, תשאלו? מאז הגיע בראל לכיסא המנכ"ל ירדה משמעותית הצפייה בערוץ הראשון וברשת ב'. על כך מעידים כל סקרי הצפייה וההאזנה. שיקול, אולי, להדיח מנכ"ל כושל? לא אצלנו, גבירותיי ורבותיי, לא אצלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים. ערך ושידר במשך שנים בקול ישראל ברדיו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
