 |
/images/archive/gallery/304/856.jpg דבי רוזן מלווה צוותי תקשורת זרים בגוש
אדי ישראל  |
|
|
|
|
| אלפי עיתונאים מכל רחבי הגלובוס צפויים להגיע בקרוב לגוש קטיף כדי לסקר את מה שמכונה "הסיפור הכי גדול של ישראל ברבע המאה האחרונה". אבל בקרב המארחים, גורמי ההסברה הישראליים, השאננות חוגגת. "יש עוד מספיק זמן. בסוף יהיה צוות הסברה אחד שיעבוד". האם הכשל ההסברתי הבא כבר בפתח? |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
נאוה צוריאל
14/5/2005 12:14 |
|
|
|
|
|
|
|
בקומה הראשונה, בבניין המועצה של חבל עזה, בנווה דקלים, מוקצה לדבי רוזן חדרון קטן. דבי, שעובדת לצדו של ערן שטרנברג, דובר המועצה, אמנם אינה מוכרת כמוהו, אך כאחראית להסברת החוץ של החבל היא נוטלת חלק נכבד בקמפיין ההסברה המקומי.
כעת, במשרדה הקטן, היא מגישה קפה ועוגיות לדיוויד, במאי מלוס-אנג'לס, שבא להכין סרט דוקומנטרי על הגוש והיא מציעה לו רשימה של תושבים שיאפשרו לו הצצה לאזור. "שלמה וסרטל, מגדל גרניום, זה מצוין בשבילך, זה צבעוני מאוד, אני חושבת שזה מדהים", היא אומרת לו באנגלית רהוטה ובשטף בלתי ניתן לעצירה. דיוויד, בחור צנום ומבויש, מקשיב ורושם. "היום", היא אומרת לי, "כולם נחתו עליי, הסי-אן-אן, הדנים, ועכשיו במאי הטלוויזיה".
נראה שדבי דווקא נלהבת
מהעניין. האנגלית שלה אינה מסגירה את מוצאה. היא ישראלית לכל דבר, פשוט יש לה נטייה לשפות, היא ממשיכה באותו שטף תזזיתי. היא אישה דתייה, חובשת כיסוי ראש, לבושה בחצאית ומקפידה על שרוולים. כשהיא מדברת, זיק של שובבות ניצת בעיניה, שאיכשהו גורם לאנשים סביבה להרגיש כמעט בבית. באמצעות המפה התלויה בחדרה, היא מעבירה לדיוויד סקירה קצרה על היישובים בגוש.
"ניסנית", היא מסבירה לו, "זה עשר דקות מהגוש, כפר דרום הוקם ב-1946, כשרצועת עזה עדיין לא היתה מונח פוליטי". דבי מציעה לו ללכת לגבול הישראלי-מצרי, לראות את הדגל המצרי, ממש ליד רפיח ים, ואחרי זה לקפוץ לסיור בקטיפארי, גן החיות של הגוש. נדמה שהיא יודעת היטב את מלאכתה. היא מציידת אותו בפרוספקט ומשלחת אותו לדרכו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ברברה וולטרס והראלדו
|
|
|
 |
|
|
|
רק זה הולך וכתב אחר כבר מתייצב. יוני, צלם וידאו מסוכנות אי.פי שמתעקש על ראיון קצר עם ראש המועצה. הבוקר פורסם כי התושבים מנהלים מגעים על תוכנית ניצנים, ויוני רוצה תגובה. תוך שניות אחדות עולים לקומה השנייה, וראש המועצה מכחיש את הידיעה.
דבי יורדת לחדרה, שם כבר מחכה לה ויקו אטואן, כתב ערוץ 1. ויקו והיא מכרים ותיקים. מריצים דחקות. מדברים על הסקופים האחרונים, שהיו או לא היו, ולמי. בערב היא צריכה לרוץ לירושלים, חונכים את המשרד החדש של הטלוויזיה האיטלקית. וכך, עובר לו היום שלה.
כבר 20 שנה שדבי, אמא לשישה, מתגוררת בגוש. אבל כזו הסתערות תקשורתית היא לא זוכרת. "יש עומס אדיר, טונות של עיתונאים. המון פרילנסרים שחושבים שהם רואים את המיליון דולר מול העיניים, שבטוחים שזה הסיפור של החיים שלהם". דבי חוזרת בה מיד מדבריה. היא חוששת שאולי היתה כאן פליטת פה מיותרת. היא יודעת שהיא אמורה להעביר עוד כמה חודשים טובים במחיצתם של העיתונאים הזרים, אז עדיף להתנסח בזהירות. "כולם רוצים ללוות משפחה", היא ממשיכה, "לראות את חיי היומיום כאן. אני עוברת איתם על פני כל היישובים, ואז הם רואים את היופי, והם רואים שזה על גבול מצרים, ותופסים על איזה שטח מדינת ישראל עומדת לוותר".
העיתונאים הזרים לא מסתובבים בשטח לבד?
"בינתיים אף אחד לא מסתובב שם בלעדיי. הם לא יקבלו שיתוף פעולה מתושבי הגוש אם הם לא מתאמים. אני לא מטיילת עם כל כתב, רק אם הוא מרשת חשובה".
אין גורמי הסברה ממשלתיים בגוש?
"תכתבי שאנחנו ממלאים את החלל של משרד החוץ. גם השגרירויות, כולל שגרירות ארצות-הברית, כבר פונות אלינו ישירות, בציר עוקף משרד החוץ, לצורך דוחות שהם מכינים".
בחודשים האחרונים, לקראת הפינוי, דבי כבר קלטה בגוש את ה"וושינגטון פוסט", העיתון הכי משפיע על מעצבי מדיניות בארצות-הברית, את העורך של ה"יו-אס-איי טודיי", העיתון הכי נמכר באותה מדינה, את סוכנויות הידיעות הגדולות בעולם, רויטרס וא.פ, עיתונאים מ"לה-פיגרו", העיתון המוביל בצרפת, את מנהל דסק החוץ של סי-בי-אס, מנהלים מהסי-אן-אן, רשתות זרות מגרמניה, המגזין האמריקני "וניטי-פייר". וזוהי רק רשימה חלקית.
בזמן שדבי מנצחת על קמפיין ההסברה כמעט לבד, במשרדי הממשלה עדיין מדברים על היערכויות, גיבוש אסטרטגיות והקמת ועדות. "יש עוד מספיק זמן, שלושה חודשים", אומר גורם במשרד ראש הממשלה, "כרגע כל גורמי ההסברה המעורבים מכינים תוכניות ובסוף יהיה צוות הסברה אחד שיעבוד".
במשרד החוץ, לעומת זאת, כבר מתריעים בפני הכשל ההסברתי הבא. "העולם לא יודע שמדינת ישראל עושה ויתור כואב מאוד היום", אומר גורם בכיר במשרד, "העולם רואה את זה מהנרטיב הפלשתיני, שאנחנו הכובשים. מדינת ישראל צריכה להבהיר לעולם את המחיר שהיא משלמת".
תיאורטית , כמות העיתונאים שיכולה להגיע לפינוי גדולה יותר ממספרם של תושבי הגוש, שעומד על כ-7,000 איש. לפי ההערכות של לשכת העיתונות הממשלתית, מספר העיתונאים הזרים שצפויים לסקר את הפינוי עומד על כ-4,500.
"זה הסיפור הכי גדול ברבע המאה האחרונה בארץ", מאשש את ההערכות דני סימון, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, "כי זו המהות של כל מה שהיה כאן מאז מלחמת ששת הימים. בימית לא היו כמויות תקשורת ולוויינים כמו היום ועדיין היה בלגן, כמויות העיתונאים שהסתובבו אז בין הרגליים היו עצומות".
את הדברים מאשר סיימון מגרגור מרשת אי-בי-סי, שייכנס בקרוב לתפקידו כיושב ראש איגוד הכתבים הזרים בזמן ההתנתקות: "זה סיפור גדול מאוד. שווה ערך למותו של ערפאת".
ברשת פוקס מאמינים שישלחו לפינוי את הכוכבים הגדולים, מסדר הגודל של הראלדו ריוורה. גם רשתות אחרות מתכננות להנחית בגוש כוכבים. ברברה וולטרס מאי-בי-סי נחתה כאן לפני כחודש.
ההערכות של הרשתות הזרות בשטח החלה כבר לפני כמה חודשים. החלוצות הראשונות היו סוכנויות הידיעות הגדולות בעולם, רויטרס וא.פ, שרכשו מבזק סיבים אופטיים והחלו לשדר מהשטח. בעתיד הן מתכננות להציב גם צלחות לוויין. הסיבים האופטיים, אומר גורם ממשלתי, ייתכן וינותקו לקראת הפינוי, על מנת שתהיה שליטה על השידורים מהשטח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחירי השכירות ממריאים
|
|
|
|
|
|
|
כתבי הסוכנויות - ישראלים ברובם - כבר שכרו דירות בגוש. בשל הפופולריות של הדירות, מחירי השכירות, באופן טבעי, האמירו. דירת שלושה חדרים, שאיש לא מצא בה עניין עד לפני מספר חודשים, מושכרת בסכומים של עד 1,000 דולר לחודש.
בשל אי הוודאות באשר לעתידו של הגוש בזמן הפינוי - האם יוכרז כשטח צבאי סגור או לא - הרשתות הזרות שכרו גם דירות מחוץ לגוש, בקיבוץ כיסופים וביישובים הסמוכים. "אני מקווה שכיסופים לא ייכלל בתוך השטח הצבאי הסגור", אומר גיל מלכה מרויטרס. "היינו מעדיפים כבר לדעת מה יהיה. לנו אין זמן. אנחנו נערכים כבר עכשיו כדי להיות מוכנים לכל תרחיש".
תמר סמש מדסק אירופה מספרת שקיבלה פניות מעיתונאים מודאגים: "דיברו איתי עיתונאים מלה-פיגארו והם חרדים. הם חוששים שלא ייתנו להם להיכנס לשטח ולראות מה קורה. הם רוצים לשמוע מה יהיו הסידורים ובאיזו מידה תינתן להם האפשרות לסקר".
גם סיימון מגרגור מביע תמיהה על השאננות: "הממשלה לא בדיוק יודעת מה היא עושה. אנחנו כבר צריכים לדעת היכן זה עומד. אנחנו מחכים להידברות ומקווים שתינתן לנו גישה חופשית".
גורם צבאי בכיר מאשר כי היה צריך להתארגן מבעוד מועד. "אמרנו למשרד ראש הממשלה ולמשרד החוץ - תקימו מערך", אומר אותו גורם, "הגישה של כל הגופים האלה היתה שרק אחרי העברת התקציב הם יתפנו לעניין. חוץ מאיתנו ומהמשטרה, אין כמעט גופים שעשו עבודה מקיפה".
לפי תוכנית שמציגה תת-אלוף רות ירון, דוברת צה"ל, במהלך ההתנתקות תהיה פתיחות מלאה לתקשורת, אם כי מבוקרת. מטרתה, לפי ירון, "למנוע כאוס".
לפי התוכנית, יוקמו שני מרכזי תקשורת, קדמי ואחורי. מרכז התקשורת האחורי יוקם באזור אשקלון, משם כבר תוגבל כניסה של אזרחים שאינם תושבי הגוש. מרכז התקשורת הקדמי יוצב במועצה אזורית אשכול. במרכז יינתנו התדריכים ויועברו השידורים לרחבי העולם. עיתונאים שירצו להיכנס לגוש, יצטרכו להגיע אליו מצוידים בתעודת עיתונאי. השטח סביב ההתנחלויות יהפוך לשטח צבאי סגור, והכתבים יוכלו להיכנס לגוש רק בהסעות שהצבא יעמיד לרשותם, כך שתהיה שליטה מלאה על כניסה ויציאה של העיתונאים.
"לא נוכל לאפשר נסיעה חופשית על הצירים", מסביר גורם צבאי בכיר, "אנחנו מדברים על אלפי עיתונאים ואי אפשר לאשר ל-200 ניידות שידור לנוע על הצירים, יש גבול לקיבולת".
המיניבוסים יסיעו את הכתבים למקומות שבהם יהיו אירועים ובשטח עצמו הם יהיו חופשיים. ניידת שידור לא תוכל לצאת מאזור האירוע למקום אחר, ורשתות שירצו לסקר כמה אירועים במקביל ייאלצו להחזיק מספר ניידות שידור.
המעבר בין אירועים בגוש יתבצע בתיאום עם הצבא. במקביל להסעות המאורגנות, תינתן הרשאה מיוחדת לניידות שידור ולרכבי שירות של כלי תקשורת מסוימים לנוע בצירים. לאורך התהליך כולו תינתן העדפה לכלי תקשורת ישראליים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לקחי ג'נין
|
|
|
|
|
|
|
בכל הנוגע לאסטרטגיה התקשורתית, במשרד החוץ ממליצים ללמוד מטעויות. "על סמך הניסיון בג'נין, אני לא מאמין שאפשר לסגור את השטח לסיקור עיתונאי", אומר גדעון מאיר, סמנכ"ל המשרד.
"מיד לאחר הקרב היו דיונים בדרג הכי בכיר בצבא. חשבנו שצריך לקחת כתב של ה' ניו-יורק טיימס' שילווה את כוחות צה"ל בשטח, כדי שהעיתונאים יהיו עדים שהצילומים של צה"ל אותנטיים, ושצה"ל נלחם שם ברמה המוסרית הגבוהה ביותר. הצבא התנגד ואז יצא המסר של הפלשתינים שהאשימו אותנו בטבח". רונן צור, שותפו של מוטי מורל, שניהל את האסטרטגיה הישראלית במבצע חומת מגן, מוסיף: "גורמי ההסברה שוגים בכך שהם מנצלים את ההתנתקות רק להסברה לטווח קצר.
יום אחרי ההתנתקות, לישראל כבר לא יהיה מה למכור לתקשורת הבינלאומית ואז הפלשתינים יצליחו להפוך את ישראל לאשמה בכל מה שיקרה". ואילו ברשתות הזרות אומרים כי בעידן שבו בכל פלאפון כבר יש מצלמה, כוונת הצבא לסגור את השטח אינה מהווה לגביהם איום. בדיוק כמו בפינוי ימית, כשנהגי משאיות הבריחו קלטות החוצה, גם שם נערכים לגרוע מכל. גורם המקורב לרשתות הזרות מספר כי הן כבר סיפקו לקצינים בצבא ובמשטרה ולתושבי הגוש מצלמות דיגיטליות כך שיוכלו להעביר חומרים בזמן אמת.
במשרד הביטחון מציעים נוסחת פשרה. "סביר להניח שהשטח יוכרז כשטח צבאי סגור", אומר גורם בכיר במשרד הביטחון. "אבל צריך לנסות להשפיע על הדיווח ולא לשלוט. צריך להראות תמונות שיש פינוי מרצון, דברים שנכונים לנו הסברתית, ולהבליט כמה שפחות את הקיצוניים. אי אפשר להילחם בעיתונאים, לקחת סרטים ופילמים. רק הידברות עם העורכים תוביל לסיקור הוגן".
לפני כמה שבועות מינתה לשכת ראש הממשלה את תת-אלוף במילואים עיבל גלעדי למתאם ההסברה בין המשרדים. בשבוע שעבר ערך עיבל פגישה מצומצמת עם צוות ההיגוי, שבו חברים אלי קמיר, יועץ שר הביטחון, גדעון מאיר, סמנכ"ל משרד החוץ, ואסי שריב, יועץ ראש הממשלה. בדיון נקבעו נוהלי עבודה. השבוע התכנס הפורום המורחב על מנת לבחור את קו ההסברה. עיבל, בינתיים, אינו מתראיין. "בימים טרופים אלה", אמר השבוע בשיחת טלפון, "לא נראה לי נכון להתראיין. אני אתחיל לדבר כשזה ישמש את הצורך שבשבילו גויסתי. בעת הזאת זה לא מתאים".
במשרד ראש הממשלה, שרק לפני שלושה שבועות אמרו לנו "יש עוד מספיק זמן", מבטיחים כי עיבל יציג תוכנית מגובשת, שתישען על התוכניות השונות שהגישו המשרדים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
