 |
/images/archive/gallery/174/494.jpg אות תקלה בטלוויזיה
 |
|
|
|
|
| יותר שאלות מתשובות, יותר אי ודאויות מהחלטות, כיסאות מוזיקליים ושינויים פרסונליים. בקיצור, חכו שנייה, אולי אפילו יותר מזה |
|
|
|
 | דפדף בברנז'ה |  | |
שי גולדן
13/5/2005 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כל כך הרבה נכתב השנה על הטלוויזיה הישראלית, ועדיין: כל כך מעט ברור, כל כך הרבה שאלות פתוחות, כל כך הרבה דיסקו צפוי השנה, עד שיש חשש שעודף אינפורמציית
הבחישה שתיפול על ראשנו תכניס אותנו לבלבלה פוסט מג' נונית, שלעומתה שנת המכרז שעברה עלינו תיראה כמו תשדיר שירות של גהות נפש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ערוץ 2
|
|
|
 |
|
|
|
היום כבר מותר להכריז: כל האידיוטים (ביניהם אני) ששכנעו את עצמם ואת סביבתם, שרגע לאחר פרסום התוצאות תיקלע התעשייה לסחרור בג"צי מתיש, התבדו. ובגדול. התוצאות החד משמעיות
הוציאו לטלעד ול"כאן" את החשק לפגוש את דורית בייניש וקבעו עובדה מבלבלת במקצת: העתיד כבר כאן, אין צורך בהתרעת דיליי עד להחלטת בית המשפט.
עוד הערכה שהתפוגגה היתה כי טלעד תנסה להיפטר מימי השידור שלה ותיכנס לתהליכי פירוק מואצים מזכיינית לחברת הפקה. לעת עתה טלעד משדרת עסקים כרגיל, ויעיד על כך לוח המשדרים החדש שפרסמה שכולל את כל תופיני הרכש המפוארים שלה ( "הסופרנוס" ו"זהות בדויה" ). רשת וקשת, אם כן, זכו לכל הזמן שבעולם (כולה חצי שנה-עד נובמבר) להיערך לקראת העידן הדו-זכייני. שלושה ימים לרשת, ארבעה לקשת, להזכירכם.
השאלה שכולם שאלו את עצמם ערב המכרז, ושהתשובה עליה היא גם מבחן האמינות של הזכייניות וגם מבחן אגו לרשות השנייה, היא עד כמה רציניות היו הבטחות הזכייניות לשמור על לוח המשדרים "המכרזי" גם לאחר שהוסרה חרב ההחלטה על הארכת הזיכיון מצוואריהן.
ובכן, התשובה המסתמנת היא כי לפחות עד נובמבר, מה שהיה הוא שיהיה. הזכייניות ערוכות עם לוחות משדרים "מכרזיים" - אם כי לא בהגזמה בלתי קונבציונלית - ותוכניות שהופקו מבעוד מועד או שמצויות בשלבי הפקה בלתי חוזרים. יום ירושלים לא ייחוג בקרוב ברוב פאר והדר, וכנראה שגם מקומו של צום גדליה ייפקד מהפריים טיים, אבל גם "קח אותי, משה" לא נראית באופק.
מה בעניין העידן הפוסט נובמברי? תחושת הבטן אומרת כי הזכייניות ייטלו לעצמן את החירות ליהנות מהחירות, אבל לא יפרקו עול. החזרה לשפה "ערוץ שתיימית" תהיה הדרגתית, וקרוב לוודאי שערב עונת הקיץ של 2006, כל אפיזודת המכרז תיראה כמו ערך לא מעודכן בהיסטוריה של התקשורת האלקטרונית בישראל, אבל, כאמור, שווייה-שווייה, כמו באהבה, כך גם בטלוויזיה, יותר לאט הוא לרוב גם יותר טוב.
התחושה בתעשייה, אגב, היא כי ערוץ 2 ידע את האחרון שבמכרזיו, וכי תקופה טובה, שנה של שגשוג, של יצירה ושל רווחה, עומדת בפתח. אבל לפני הכל תהיה זו שנה של רהארגון ושל שינויים פרסונליים בשתי הזכייניות הגדולות. שנה של כיסאות מוזיקליים ושל תפיסת עמדות והתבססות בהן עבור לא מעט קברניטים חדשים בתפקידי מפתח. אחרי שכל זה ייגמר, תתחיל הטלוויזיה. לעת עתה: שקט, בוחשים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נציגי רשת וקשת מקבלים את הזיכיון החדש. שינויים פרסונליים?
|
|
|
|
|
|
|
ערוץ 10
|
|
|
|
|
|
|
נחשו מה: גם שם בוחשים. ואיך לא? שהרי רק לפני מספר חודשים הושלם מהלך כניסתם של בעלי המניות רבי ההשפעה, ארנון מילצ'ן ואילן שילוח (מבעלי משרד הפרסום מקאן אריקסון)
לערוץ. שלמה בן-צבי וחלומות השליטה שלו בערוץ, מכל מקום, הם פאסה קומפוזה בריבוע.
שילוח מסתמן כבעל מניות מעורב ומשפיע. הקולות שמושמעים (בעיקר מכיוונה של תעשיית הפרסום) כאילו מעורבותו של שילוח בערוץ ופעילותו בעולם הפרסום יוצרות ניגוד אינטרסים, עלולים להתפתח לסוגיה שתטריד את עולם הפרסום ותקרין גם על פעילותו הכלכלית של ערוץ 10 בעתיד הנראה לעין.
הצעד הראשון של שילוח, אם כן, יצטרך להיות הזמת השמועות והפגת החששות של יריביו מעולם הפרסום, כאילו הוא והמשרד שלו ישיגו יתרון יחסי על משרדי פרסום אחרים בשליטתו בתוכניות פרסום עתידיות שלהם ובאסטרטגיות של מפרסמים גדולים בשל ישיבתו בערוץ. אחרת, לא נדע רגע אחד של שקט במדורים הכלכליים.
יציבות כיסאו של ניר למפרט, המנכ"ל המצליח והמוצלח ביותר בתולדות הערוץ (לפחות מבחינת מספרים), ממשיכה להיות נושא להרבה יותר מדי שיחות מסדרון ברנז'איות. שמועות על בואו של אבי ניר, לא מפסיקות לזמזם ליד האוזן. אבי ניר מכחיש. המכחישים מבטלים את ההכחשות. ניר מבטל את המבטלים. וכך בלולאה אינסופית עד לנקודת המוצא של כל הבאזז: רב סרן שמועתי ולהקתו עושים חיים משוגעים.
התשובה לגבי עתידו של למפרט תלויה בדיאלוג שיצליח לייצר עם מילצ'ן ושילוח, וגם בהחלטה האסטרטגית שצריכים לקבל מימן, מילצ'ן, לאודר ושילוח בינם לבינם: ערוץ 10 לאן? נשמע מוכר, לא? אז זהו, שהשנה, עושה רושם, תיפול ההחלטה באופן סופי.
מצב הביניים הנפשי והכלכלי הזה אינו עושה טוב לאף אחד. לא עושה טוב לאף אחד גם שורת הקלקולים וההתנגשויות עם הרשות השנייה, ואם יש צעד אחד שצריכים בעלי המניות ולמפרט לעשות השנה, הרי הוא להחליט על הפסקת אש גמורה בהתנגשויות עם הרשות. אלה, עכשיו כשאור הזרקורים של המכרז לערוץ 2 כבה, ישמחו להשתזף קצת מהלמפה של ערוץ 10.
איך אומרים ביוסי מימנית: לא טוב לעסקים. לא טוב בכלל. מצד שני, נדמה שגם הרשות השנייה למדה את מגבלות הכוח שלה בפרשת "הדוגמניות", ואלא אם כן מישהו ינופף מולה בסדין אדום של ממש (רמז: מכתבי נזיפה למרדכי שקלאר ומנשה סמירה בגין התנהלות מבישה אינם מועילים להשקטת הגזרה), נדמה שהרשות השנייה תשמח להתפנות גם היא - נחשו, נו, נחשו למה - לבחישה משל עצמה.
אחרי הכל, הדיבור אומר ששקלאר עומד להתמנות למנכ"ל הערוץ הראשון. והיא עצמה מתפזרת בחודש יולי. דור חדש, יוסף חדש, פריץ חדש, עגלון חדש. שמחה גדולה, אבל ממש, מובטחת גם שם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ניר למפרט. יציב בכסאו?
|
|
|
|
|
|
|
ערוץ 1
|
|
|
|
|
|
|
יאיר אלוני, זה המנכ"ל הזמני של רשות השידור בתקופת המעבר שבין עידן יוסף בראל לעידן מי-שזה-לא-יהיה-כדאי-מאוד-שיציל את-הרשות-אחרת-באמת-אפשר-לכבות-את-האור. והמועמד המוביל, הנהנה מתמיכתו של אהוד אולמרט, הוא מרדכי שקלאר.
אולמרט, שהיה פעיל מאוד במהלך להדחת בראל, לא יעשה רק חצי עבודה וקרוב לוודאי שיצליח להביא לאישור הממשלה את מינוי שקלאר. בסופו של דבר, לשקלאר אין באמת מתנגדים נמרצים. מועמדים אפשריים נוספים, שלום קיטל ודן מרגלית, נראים כרגע כבעלי סיכויים נמוכים, אם כי ברשות השידור ובפוליטיקה הישראלית, הווה יודע זה מכבר, שאין דבר כזה שאין דבר כזה וכו'.
אגב , אם קיטל נכנס לנעלי המנכ"ל, נפתח סבב קולולו חדש, כשעמדת מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 מתפנה, ואולי בעקבותיה מתפנה גם זו של מנכ"ל חברת החדשות של 10 וכך הלאה, עד אין סוף, עד לעמדת העוזרת הראשונה למגיהה ב"פרומו".
ככה זה. מכל מקום, ובהנחה שמרדכי שקלאר, מנכ"ל הרשות השנייה, הוא המיועד, תעמודנה בפניו שלוש משימות עיקריות לביצוע:
1. יצירת חיץ, באמצעות תביעה תקיפה לחקיקה, בין רשות השידור לממשלה.
2. המשך ביצוע הרפורמה שהתחיל בראל ברשות, הכוללת חילופי דורות וניסיון להתמודד עם עוצמתם האינסופית של הוועדים.
3. מינוי דמויות ניהוליות ומובילות חדשות לכל עמדות המפתח וקביעת קו אסטרטגי-תוכני חדש, שיזכיר לרשות השידור את תפקידיה המקוריים והמסורתיים, ויוציא אותה ממגרש המשחקים של הרייטינג והמאבק המטופש בטלוויזיה המסחרית.
וחוץ מזה, עוד כמה מאות החלטות עקרוניות קטנות יותר, שאליהן יתפנה בשנה השנייה לתפקידו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מוטי שקלאר. נהנה מתמיכת אולמרט
|
|
|
|
|
|
|
yes
|
|
|
|
|
|
|
ההודעה של החברה מלפני כמה ימים, כי רשמה גידול בהכנסות וכי היא צופה לעצמה איזון תפעולי ואפילו מעבר לרווח בשנה הבאה, מעודדת מאוד מבחינת שוק התקשורת בישראל. yes חזקה טובה לתעשיית הטלוויזיה בישראל ולשוק התקשורת כולו.
אגב yes חזקה, השתלטותו של חיים סבן על בזק, בעלת השליטה ב-yes, תשפיע גם על חברת הלוויינים, שלא לדבר על פלאפון, שלא לדבר על שוק הטלפונייה והתקשורת המקומי כולו. בזק פרטית ועצמאית מתלות ממשלתית יכולה להפוך את yes למפלצת של ממש מצד אחד, אבל מצד שני, אם סבן ואנשיו יראו ב-yes נטל במקום נכס אסטרטגי, הזמירות עלולות להיות שונות וגם הטלטלה בארגון תשפיע על תעשיית הטלוויזיה בישראל.
בכל אופן, גם הפעם אין בשורות קונקרטיות, להוציא המסר הקבוע: נחיה ונראה. גם כאן, לאחר שנה של היערכות, קבלת החלטות ושינויים, כולם יהיו הרבה יותר חכמים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיים סבן. yes - נטל או נכס אסטרטגי?
|
|
|
|
|
|
|
HOT
|
|
|
|
|
|
|
ההתפתחויות בבזק וב-yes תשפענה בוודאי גם על הנמסיס-אלטר-אגו-דמות המראה מעברו השני של השקע.
לאחר שנה ומשהו של מיזוג כל חברות הכבלים ומיתוגן תחת קורת גג אחת, עמוד שדרה כלכלי רעוע ורוח קרב בעייתית, נותר עכשיו לאנשי HOT להחליט לאן פניהם: האם לעבר עתיד של השקעה בשירותי תקשורת משיקים: טלפונייה ואינטרנט מהיר כעוגני קיום, או במקום זה השקעה בתוכן (תוך הסתמכות על הפתח שפתח יורם מוקדי לשימוש בתוכן שיווקי כפלטפורמת הכנסות) ובידול תכנים מ-yes שבינתיים , עושה רושם, עושה עבודה טובה יותר בתחום התוכן.
הוא שאמרנו: הרבה יותר שאלות מתשובות, הרבה יותר אי ודאויות מאשר החלטות. השנה הקרובה תהיה שנת מעבר - משעממת במקצת אם אתה צופה תמים - אבל פסטיבל סאן רמו של ממש אם הקטע שלכם בחיים הוא בחישה.
התמורות הגדולות והמהלכים המשמעותיים, בכל מקרה, יצטרכו לחכות קצת. אולי אפילו יותר מזה.
|
|
|
|
|
|
|  | | רמי בלינקוב. טלפונייה ואיטרנט מהיר או תוכן?
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
