הרב שמחתן הומואים ולסביות
הרב דוד לזר, דמות מוכרת בתנועה הקונסרבטיבית, מוביל קו רדיקלי המבקש להכיר בנישואים חד-מיניים. "ניתן להשלים עם הזהות ההומו-לסבית ולהמשיך את הקשר עם המסורת היהודית", הוא אומר
את הרב לזר הכרתי לפני כשנתיים וחצי, כאשר אני ובן זוגי חיפשנו דרך לקיים טקס נישואין. בין כל האפשרויות שנגלו לנו, שמענו גם על רב אחד, שמחתן זוגות חד מיניים. לזר, שהוסמך לרבנות לפני שלוש עשרה שנים, הוא נשוי ואב לחמש בנות, ומשמש כרבה של קהילת "תפארת שלום" שברמת אביב. נפגשנו עם הרב, והחלטנו כי זו הדרך הרצויה לנו להתחתן. עם הזמן גם הצטרפנו לקהילה והפכנו למשפחה נוספת בבית הכנסת המקומי.
כיום, שניים מתוך שלושת הזרמים הגדולים ביהדות נמצאים בתהליך התדיינות עדין בשאלת דת והומוסקסואליות. הכוונה היא לתנועת היהדות המסורתית-הקונסרבטיבית, ולתנועה ליהדות מתקדמת (רפורמים).
חשוב לציין שהרבנים עמם שוחחתי אינם מייצגים או דוברים של התנועה בה הם חברים. כיום אפשר למצוא בתנועה הקונסרבטיבית רבנים המסכימים להשיא זוגות חד-מיניים, אך פועלים על דעת עצמם ולא מכוח החלטה פורמלית. לעומתם, אצל הרפורמים, אפשר למצוא רבנים המקיימים טקסי התקשרות שאינם נישואים.
בזרם השלישי, האורתודוקסי, היחס אל ההומוסקסואליות לא השתנה ממש, למרות שבשנים האחרונות עם התרחבות האינטרנט קיימים בקיעים חיוביים של התדיינות בנושא. למעשה, יצר האינטרנט מצב של תחילת התמודדות עם הדמוניזציה של הומואים ולסביות בתוך האורתודוקסיה, ואי יכולת של הכחשה גורפת מקיומו של הקונפליקט. יותר ויותר פורומים של גייז דתיים קמו באינטרנט, יותר ויותר בני"שים יפי בלורית, ובנות אולפנה יפות עיניים, מחפשים תשובה.
לאחר מאבק ממושך, בשנת 1993, הסמיכה התנועה המסורתית-קונסרבטיבית בארץ את האישה הראשונה לרבנות, אם כי זה התרחש כבר עשר שונים קודם לכן בתנועה בארה"ב.
"ברור שבשנים האלו לא היה ניתן לדבר כאן בארץ על הומוסקסואליות. בקו ליניארי, היה ניתן לדבר על כך רק אחרי מתן האישור להסמכת נשים לרבנות", אומר הרב לזר. "כבר לקראת סוף שנות השמונים נשמעה פתאום דעה אחרת בנושא, פרשנות מקורית, לאיסור משכב זכר המצוין בספר ויקרא".
אותו קול עליו מדבר הרב לזר הוא זה של הרב ברדלי שביט-ארטצון. "הוא בעצם נתן פירוש לפסוקים שבספר ויקרא שהם לא מתייחסים דווקא לשני גברים שמקיימים יחסי מין, כפי שגבר שוכב עם אישה, זאת אומרת בצורה של בעלות, בצורה של שליטה, של השפלה מינית.
בשנת 1998 יצא הרב לזר לשנת שבתון ושם לעצמו מטרה, בזמן שהיה פנוי מעבודה קהילתית ומהתחשבות בחברי קהילה פחות ליברליים, לפתח תחומים חדשים בתנועה המסורתית-קונסרבטיבית. "אחד התחומים הוא היחס לזוגות חד-מיניים, אמרתי אז בפומבי שרבנים חייבים למצוא מסגרת של קדושה לזוגות חד-מיניים, ולא להיות סתם סובלניים אלא ממש ליזום בתחומים האלו", הוא מספר.
את הדברים הפומביים הללו אמר הרב לזר באחד מהאירועים של "בית הפתוח", הארגון המייצג את הקהילה ההומו-לסבית, הבי והטרנס בירושלים. כעבור כמה חודשים יצר עמו קשר זוג נשים וביקש מהרב שישיא אותן.
"לא פרסמתי את עצמי בתור 'רב שעושה טקסים', אבל ידעתי שיגיע היום בו היוזמה לא תגיע ממני, אלא מתוך הצורך של זוגות חד מיניים להינשא. כבר נעשו אז טקסים כאלה על-ידי רבנים אחרים בארצות הברית, אבל עם הזוג הראשון נבנה בעצם התהליך של למידה בחברותא, בניית הטקס, תוכנו", מספר לזר.
בערב הטקס הראשון נשאל על-ידי עיתונאית האם הוא עדיין רואה את עצמו כרב קונסרבטיבי, למרות שהתנועה מתנתקת ממנו בנושא זה, והוא הולך נגד המדיניות המפורשת של התנועה.
"אמרתי לה, לא מזמן סיימתי להיות רב של אחת הקהילות הצומחות ביותר בתנועה. אני סגן נשיא של כנסת הרבנים הקונסרבטיבים בארץ. אני יושב בוועד המנהל של מכון שכטר, שגם הוסמכתי משם לרב. אני בוועד המנהל של קרן תל"י. תגידי לי את, אני רב קונסרבטיבי?".
אותו טקס סימן את נקודת הפתיחה של הדיון בשאלת ההומוסקסואליות ודת בתנועה הקונסרבטיבית בארץ, וסימן את הרב לזר אצל מתנגדיו בתוך התנועה, כמי שמוביל את הקו הרדיקלי בנושא. "מאז יש כאלו בתנועה שממש דואגים שלא אוכל לקבל תפקידים מסוימים, ויש מקומות בהם אני אפילו לא יכול להגיע להרצות", הוא מספר עם נימה של כאב בקולו.
אפשר לומר כי התמודדות התנועה הקונסרבטיבית בעשור האחרון עם נושא ההומוסקסואליות, הרוחות נושבות יותר ויותר לכיוונו של הרב לזר ולא לכיוון מתנגדיו.
לזר אומר: "אני שמח שחתונה חד מינית היא כבר לא אייטם חדשותי כמו בעבר. מה שקרה בתנועה זה שבתחומים חברתיים הם לא הובילו. הם נשארו מהצד, ונקטו גישה של תגובה בלבד, בלי שום יוזמות. לדעתי זה מאכזב אנשים רבים, לא רק הומואים ולסביות. איזו מן בשורה רוחנית יש בקיפאון בנושאים החברתיים?"
בוועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית חברים עשרים וחמישה רבנים. דעה הלכתית רשמית של הוועד מצריכה תמיכה של שישה רבנים כולל כותב התשובה, גם כשיש דעות סותרות. דוגמא מובהקת לכך היא הוספת שמות האימהות לצד שמות האבות בתפילה. יש כאלו שיזכירו את שמות האמהות ויש כאלו שלא יעשו כן, אולם שתי הדעות הללו נחשבות ללגיטימיות לפי ההלכה הקונסרבטיבית.
בסוף שנות השמונים, הדעה של הרב ברדלי שביט-ארטצון, בדבר הפירוש לאיסור משכב זכר, הוגשה לוועדה אך לא התקבלה. במקומן התקבלו גישות המייעצות להומוסקסואלים ללכת לטיפול, ובמקרה שהטיפול לא עוזר, דינם לחיות בפרישות. יחד עם זאת, הוחלט שיש לקבל הומואים ולסביות אל תוך קהילות קונסרבטיביות ולתמוך בזכויותיהם האזרחיות.
"הבעייתיות בהחלטה זו", מסביר הרב לזר, "היא הדו-ערכיות שלה. מצד אחד התנועה אמרה: 'אנו מקבלים הומוסקסואלים ולסביות לקהילה, ותומכים במאבק שלהם לשיווין זכויות אזרחי'. מצד שני החברים אומרים: 'הם אינם יכולים לשמש כרבנים, אין להם לגיטימציה דתית'. מבחינתי זו פשיטת רגל של העולם הדתי. אי אפשר להגיד להם 'יש שתי עולמות, והם לא קשורים זה בזה'".
כיום עומדות על הפרק ארבעה דעות בוועד ההלכה, האמור להתכנס בכדי לדון בנושא בדצמבר השנה. הראשונה גורסת, כי הומוסקסואל צריך לקבל טיפול. השנייה טוענת, כי צריך להכיר בתופעה כמולדת, אך היא אסורה על-פי ההלכה. השלישית מפרשת את איסור משכב הזכר כאיסור בחדירה אנאלית, אך מתירה חיי זוגיות חד מינית, הסמכה לרבנות וקיום טקסי התקשרות. הדעה הרביעית, הרדיקלית מכולן, קובעת שאין להתייחס בימינו אנו לאיסור הזה כתקף אלא "לעקור" את האיסור כפי שנעשה ביחס לאיסורים רבים בתורה כגון הלוואה בריבית, עונש מוות וכיוצא בכך, וכי אין זה מן הנמנע לקבל הומואים ולסביות בצורה נורמטיבית מלאה.
את החתונה החד מינית הראשונה ערך הרב לזר ביוני 2001. במקביל נודע לו, כי הרב לוי ויימן-קלמן, רב רפורמי איתו הוא מיודד מזה שנים רבות, התכוון לערוך טקס לזוג נשים החברות בקהילה שלו, קהילת "כל הנשמה" שבירושלים.
"קהילת כל הנשמה", אומר הרב קלמן בשיחה עמו, "דוגלת בגישה פתוחה לכל סוגי המשפחות. יש לנו משפחות חד מיניות בתוך הקהילה, חלקן עם ילדים. ראיתי את קיום טקס ההתקשרות כדבר טבעי ומתבקש בשירותי את הקהילה".
ויינמן-קלמן מסביר את ההבדל בין טקס ההתקשרות לטקס הנישואים. "בחתונה יש ברכות אירוסין מתחת לחופה. יש קידושין של חתן וכלה. בטקס התקשרות אין ברכת אירוסין ואין קידושין. הרעיון הוא שטקס של זוג חד-מיני לא חייב להיות זהה. יש הכנה של טקסטים חדשים, יש תהליך של התהוות. יש יותר דגש על יצירתיות, וההרגשה היא זהה כמו של כל אירוע: האורחים באים לשמוח בשמחת הזוג", הוא מפרש.
אפשר למצוא הרבה מן המשותף אצל הרב לזר והרב ויימן- קלמן. לא רק המבטא האנגלו-סקסי המסגיר את מוצאם, אלא גם בבסיס פעילותם למען הקהילה ההומו-לסבית. שניהם החלו את היכרותם עם הקהילה דרך ארגון "הבית הפתוח" בירושלים.
"הקהילה ההומו-לסבית הארצית והעולמית צריכות ללמוד מ'הבית הפתוח' בנושאים של הומוסקסואליות וזיקה למסורת", אומר הרב ויימן- קלמן. "לקהילה יש תרומה לירושלים, הרבה מעבר לנושא הספציפי הזה. בעולם הסקטוריאלי, אני מייחל לכך שכל קבוצה תחשוב על הצרכים הכלליים של החברה".
לרב דוד לזר, שקיבל את אות "יקיר קהילת הלהט"ב" באירועי מצעד הגאווה האחרון שהתקיים בירושלים, יש מסר שברצונו להטמיע אצל כל הומו או לסבית המתמודדים עם הקונפליקט הדתי.
"אני נתקל לפעמים בהומואים ולסביות העומדים מול דילמה קשה: האם לפתח את הזהות היהודית שלהם או את הזהות המגדרית. חשוב לי להבהיר שיש מגוון פרשנויות שונות לנושא, ושתי הזהויות לא צריכות להיות מנוגדות. אפשר לשלבן. ניתן להשלים עם זהות ההומו-לסבית, ולהמשיך את הקשר עם המסורת היהודית", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
