ראשי > גאווה >  כתבה
בארכיון האתר
אנחנו בפריים טיים
הסצינה הלסבית בין שמש לבין חלי בפרק האחרון של "השיר שלנו" והנשיקה הסוערת בין אנדרו לבן זוגו ב"עקרות בית נואשות", מבשרות: אנחנו, ההומואים והלסביות, בפריים טיים. וההומופובים? שיקפצו לנו
לכתבה הקודמתדפדף בגאווהלכתבה הבאה
 רועי בינור
12/6/2006 11:16
:עוד בכתבה
יש להם ביצים
גיי אייקון: אנדרו הביצ'י
זה התחיל אתמול קצת אחרי שמונה בערב, כשאני קולט לפתע את חלי בנאי ושמש פרוסט מתנשקות בעודן מסטוליות משהו, ולאחר מכן חלי – השרויה בסרטים עמוקים על עצם הנשיקה והאפשרות שהיא (אולי) לסבית – חולמת כיצד היא ושמש דואגת לתינוקן המשותף, במיטה אחת. אם זה לא הספיק, מייד אחרי זה, אנדרו הנערי והמרושע - בנה של ברי ואן דה קמפ מתנשק עם חברו השזוף, החתיך והשרירי, מול אמו המזועזעת. אחר כך הוא גם דואג שאמו השמרנית האדוקה תתפוס אותם ערומים במיטה, לאחר לילה סוער, כשהיא מנסה להתנחמד אליו ומביאה קוראסונים טריים וארוחת בוקר אימהית.

הנשיקה הלסבית של חלי ושמש ב"שיר שלנו" והנשיקה ההומואית בין אנדרו (שון פייפרום) לבין חברו החתיכי והמהמם ביותר (אשר נחשד ברומן
עם גבי על-ידי הבעל העבריין, חם המזג והקנאי, קרלוס, וזכה למכות נמרצות בעונה שעברה) מעלה בי הרהורים נוגים על ימים אחרים. ימים בהם נשיקה לסבית היתה נחשבת למגונה ולמוקצית, אלא אם היתה נעשית במסגרת סרטי פורנו החביבים כל כך על סטרייטים. ימים בהם נשיקה בין שני בחורים, לא כל שכן צילומם עירומים במיטה לאחר סקס, היה נראה כמעשה תועבה של ממש.

העובדה שאף אחד לא קם ומגנה את הלסביות המיועדות שמתנשקות במרכז סדרת המיין סטרים הישראלית (לאחר שתי עונות עם רועי, ההומו מוצהר, אותו שיחק יובל אברמוביץ', ועם הומו דנדש, אותו מגלם עדו מוסרי), והעובדה שאמריקה לא נסערת מכך מתמונות נערים חתיכים מתנשקים – ומתעוררים ערומים במיטה לאחר סקס – מלמדת משהו.
יש להם ביצים
אפשר להיות נורא רדיקלים ולומר שהציבור מקבל אותנו כ"הומואים-צעצוע" או כ"לסביות-מחמד", ובעצם לא ממש רוצה להכיר בנישואים חד-מיניים ובשאר נושאים שקשורים בזכויות גייז. אולם מעבר לרדיקליות, האמת הפשוטה היא שככל שחולף הזמן, הומואים ולסביות הופכים להיות חלק מהותי ומקובל בשתי החברות היותר שמרניות מאלו של החברה המערבית: הישראלית והאמריקאית.

אז נכון שבארצות הברית מדינות שונות אוסרות נישואים חד-מיניים בניגוד לדעת הקהל. נכון שרוב הציבור האמריקאי לא מתלהב מרעיון הנישואים בין הומואים להומואים ובין לסביות ללסביות. אין ספק שמחוץ לנחלת בנימין, שיינקין ושדרות רוטשילד לא בטוח עדיין ללכת יד ביד, ושאין בכנסת מספיק אצבעות שתורמנה במידה שמישהו יבקש להעלות הצעת חוק בעד נישואים בין בני זוג מאותו המין.

אבל, ופה מגיע ה"אבל" הגדול, לאט לאט אנחנו נכנסים להוויה של המערב. למרות השמרנות, למרות השנאה, למרות ההומופוביה – אנחנו נכנסים למעוזי החברה הסטרייטית. כבר לא דוחקים אותנו, כפי שדחקו את "הכי גאים שיש", אל שעות הלילה המאוחרות. אנחנו פוסעים אל תוך המיין סטרים של ארצות הברית וישראל, אל הפריים טיים.

יהיה מי שיטען שמה שקורה בטלוויזיה לא ממש מייצג את המציאות. אולם טלוויזיה, כמו אינטרנט, משנה מציאות, השקפות, דעות והתייחסויות. מי שמכניס הומואים מתנשקים לפריים טיים האמריקאי ומי שמכניס נשיקה לסבית ובעקבותיה דילמה אישית אמיתית אל תוך הסדרה הכי נצפית בישראל, מחולל שינוי. ולשינוי הזה אנחנו מצטרפים כי מגיע לנו שיכירו בקיום שלנו ובזכויות שלנו – בזכות, לא בחסד.
אנדרו ואן דה קמפ (שון פייפרום). צילום: האתר shawnpyfrom.com
גיי אייקון: אנדרו הביצ'י
חברת yes עושה הימור לא קטן, גם אם היום זה נראה יותר ויותר טריוויאלי להכניס גייז לסצינות בתוכניות טלוויזיה ממכרות. אז נכון, ההימור הזה לא כל כך רדיקלי משום שישראלים מוכנים לצפות בנשיקה בין שתי בחורות יפות, וזה אפילו מחרמן אותם. נכון שב"שיר שלנו" עוד לא ראינו הומואים שמתנשקים "באמת". בחתונה בין רועי לבין גידי בעונה שעברה (אותה ערכה יעל דיין, זוכרים?) לא ראינו נשיקה.

אבל למרות הכל, גם למפיקי "השיר שלנו" וגם למפיקי "עקרות בית נואשות", יש ביצים להראות לצופה הממוצע – ילדים, נשים, סתם פריקים של טלוויזיה ואבות עייפים שרובצים בערב מול המסך – את ההומואים והלסביות, את חלי ושמש שהנשיקה מעוררת בקרבן סערת רגשות – ולא תחושת חרטה של פוסט-נשיקה לסבית – ואת אנדרו ובן זוגו, שמתעקש להיות הכי ביצ'י בעולם מול האמא ההומופובית שמספר לו כי יילך לגהינום על היותו גיי.

אנחנו, חבר'ה, כבר בפריים טיים. וזה הישג לא קטן בכלל, לא?
האמא ההומופובית. ברי ואן דה קמפ. צילום: אתר "עקרות בית נואשות"
סקר
הסרט של השנה
''הבועה''
''ידיים קשורות''